בני אהובה על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ה · הלכה טו
המקדש בהנאת מלוה וכו' מפני שהוא כרבית. הבית שמואל סימן הנ"ל ס"ק כ"ו הביא דעת הריטב"א וכן כפי הנראה מדברי רש"י במסכת קידושין דף ו' ע"ב דאם קיבל ממנה רבית וקידשה בו דמקודשת ומזה הוכיח דאע"ג דקי"ל דאם קידשה בגזל דידה ושותקת דיכולה לומר דידי שקלית מ"מ אם גזל ממנה מעות ומקדש אותה בהן ולא אמר לה שהוא מחזיר גזל שלה שהיא מקודשת וכו' ואין דבריו מוכרחים בדברי רש"י די"ל דמצית אמרה כיון שהרבית והגזל שלי בידך הוא ואתה נתת לי אף שלא אמרת לי בשעת נתינה שהן של גזל או רבית שלי מ"מ אני שלקחתי את שלי לקחתי רק דברי רש"י הן אהא דפרכינן שם בגמרא הא רבית גמור הוא דייק רש"י מזה דמקודשת בו וזהו מיירי באמרה הן דבגמרא לא אתא לאשמעינן דין זה של קדשה בגזל שלה רק מיירי אי קידשה במלוה מקודשת וא"כ י"ל דמיירי דאמרה הן ולכך פירש רש"י דקושיית הגמרא הוא האיך קאמרת הערמת רבית וכו' אבל באמת בשותקת יכולה לומר דידי שקלית.
אמנם בריטב"א למסכת קידושין לא משמע כן דכתב שם אם קידשה מקודשת דמעות דרביתא שפרעם לוה למלוה קנינהו לגמרי וממון גמור הוא לו אלא שיש עליו חובה להחזירם וכו' ומזה מוכח דלא מיירי באמרה הן דאי אמרה הן מה נפק"מ אי לא הוי המעות שלו הא אחוליה כנ"ל. אמנם מ"מ מוכח דס"ל לחלק בין רבית לגזל מדכתב ברבית הטעם דקנינהו לגמרי ש"מ דס"ל דבגזל דלא קנינהו כלל דאינה מקודשת וזה דלא כהבית שמואל דמשוה דין גזל לרבית. ובאמת לדברי ריטב"א האלו נלמוד ג"כ מה שכתבתי לעיל לתרץ קושיית הבית שמואל על שיטת הרמב"ם דהא לדידיה אף ביאוש ושינוי רשות צריך הלוקח לשלם הדמים לנגזל ולק"מ דדמים אלו הם דין אחד עם מעות של רבית דקנוי לו לגמרי רק שיש חובה עליו להחזיר הרבית ואם מת בניו פטורים ולכך יכול לקדש בהם וה"ה בגזל באופן הנ"ל ודברי שכתבתי לעיל מבוארים היטב בדברי הריטב"א הלזו אך עדיין יש לחלק בין הך דלעיל ובין הך דכתב הריטב"א (ד). אמנם זה מוכח מתוך דבריו דדוקא היכא דאינו קנוי לו" בזו תוכל לומר אין שקלית מדידי שקלית אבל בדבר דקנוי לו לגמרי ואין עליו אלא דמים אינה יכולה לטעון אין שקלית וכו' דהך טענה דידי שקלית הוא רק לשלול דלא תאמר אף שאינו קנוי לו מ"מ היא בקבלתה אחלתיה ועל זה אמרינן דתוכל לומר דידי שקלית אבל במקום דקנוי לו והיא קיבלתו ודאי לשם קידושין קיבלה וזהו מבואר בדבריו החילוק בין גזל לריבית ופשוט הוא.
ומעתה מה שנתחבטו דלהרא"ש דס"ל דבקידושין אמרינן יאוש כדי קני דמה נפק"מ דהא מ"מ תוכל לומר אין שקלית ודידי שקלית ועיין בבית שמואל ס"ק ו' ולדעת הריטב"א לק"מ דהיכא דקנוי לו אינה יכולה לומר דידי שקלית ואם באנו לחוש למ"ד יאוש כדי קנוי א"כ קנוי לו לגמרי ואינה יכולה לומר דידי שקלית והא דקאמר בגמרא דיכולה לומר בשותקת דידי שקלית מיירי להרא"ש קודם יאוש ופשוט וברור הוא והבית שמואל לא עיין בריטב"א ובתשובת מהר"י וייל סימן קל"ח משמע דבריבית דאורייתא אפילו קיבל מאחרים אינה מקודשת בו וצ"ל דמדמה אותו לגזל לפני יאוש ולא הבנתי דבריו דהא גוף המעות נקנה לו ואפשר דמיירי בדבר המסוים וצ"ע.
(ד) אמר המגיה כונת הרב בזה דיש לחלק בין הך דריטב"א להך דלעיל דלריטב"א מהני סברת דקנוי ליה רק לעניין זה דהיכא דקנוי ליה אינה יכולה לומר דידי שקלית וכמו שכתב הרב לקמן אמנם וכו' אבל עדיין בהא דלעיל דהקושיא הוי דהא עכ"פ צריך הלוקח להחזיר הדמים לנגזל ולא יהיב לה מידי מנא לן דמהני סברא זאת דקנוי ליה.