תעצרו את "העולם" אני רוצה לרדת! · "שלום, קוראים לי מזי"
היה מעשה לפני מספר שנים, על גברת נכבדה שהגיעה לרבנות בתל אביב.
היא פנתה לאחד הדיינים ואמרה לו: "תשמע, אני מודעת לכך שבעלי לא נוהג כשורה ואני יודעת שהוא... ואין לי שום דרך להוכיח זאת. אני רוצה להתגרש ממנו, חד וחלק! אני מבקשת ממך כבוד הרב שתושיע אותי מהמצב הזה".
הרב אמר לה: "אין בעייה, אני אבדוק את העניינים!" - הרב עשה מעבר למה שהוא מחוייב, בדק והוכיח שבאמת האשה צדקה בכל! בעלה אינו אמין לחלוטין!
בהשפעת הרב, השתלשלו הדברים לכך שסוף סוף האשה הזאת קיבלה את הגט.
היא הרגישה מאוד הקלה. לאחר קבלת הגט היא מגיעה לרבנות עם בונבוניירה ביד אחת והיא ניגשת לרב. היא מושיטה לו את ידה ללחיצת יד ואומרת לו: "תודה רבה כבוד הרב!"
אומר לה הרב: "מחילה, אני לא לוחץ ידיים!"
היא לא הבינה: "כבוד הרב, באמת מה אני בסך הכל רוצה... זה רק לחיצת יד?"
הרב לא התבלבל וענה לה: "תראי, אני לא רוצה לעשות לאשתי מה שבעלך עשה לך!"
היא כמעט התעלפה: "כבוד הרב ה' ישמור... אתה חושד בי... רציתי רק ללחוץ לך את היד, רק להגיד לך תודה רבה מצד הכרת הטוב!??"
הוא אמר לה: "גברת, לא נעים לי להגיד לך את זה, אבל אני אספר לך שתביני איך בעלך הגיע לכל מה שהגיע. תראי, בעלך עובד באיזה משרד מכובד. הוא רשם: "דרושה עובדת מנוסה". וככה התחילו להגיע פקידות.
כל אחת ניגשה אליו ואמרה לו: "שלום, קוראים לי מזי". הוא לוחץ לה יד ואומר: "נעים מאוד". לאחר כמה דקות הוא ראה שהיא לא מתאימה, ואמר: "נקסט..." (הבאה בתור).
באה השניה: "שלום, קוראים לי סמדי"
"נעים מאוד סמדי..." - וכן הלאה.
עד שהגיעה אחת בשם: אוריאנה.
"שלום, קוראים לי אוריאנה".
הוא לחץ לה יד ואמר: "נעים מאוד". - הוא כמובן קיבל אותה. הדברים השתלשלו לקריאת שמה הפרטי... ואחר כך לקריאת שם חיבה... וזה עבר לדיבורים מיותרים מעבר לענייני עבודה... קצת חיוך... צחוקים... מחמאות... טפיחה פה וטפיחה שם... והנה", סיים הרב את הסברו, "היום את מקבלת גט! את מבינה גברת?! - אם הוא לא היה מתחיל ב- רק לחיצת יד, היום היית אשה נשואה בבית כשר ונאמן בישראל!!!".
בל נטעה לחשוב, שדברים אלו עלולים לקרות רק אצל אותם אלו שאין להן שלום בית.
הגיעו מקרים חמורים בבתים שהשלום בית שם היה מוצלח ביותר. קשר טוב בין הבעל לאשה, שמחה ביניהם... והאשה אמרה: "אני לא יודעת מה קרה לי? הרגשתי פתאום שאני רוצה לפטפט עם הגיס שלי, רק לפטפט...". ומזה אסון חמור מאוד נחת על ביתה. מהדיבורים ומהפטפוטים... הגיעו לצחוק... ומזה הגיעו גם ליחוד בתוך בית סגור...
והבעל עלה על זה.
אשתו אמרה לו בפחד: "לא קרה שום דבר... לא היה שום דבר... היה רק התיחדות באותו בית".
אבל בעלה כבר לא יכל היה לתת בה אמון. זעקות שבר נפלטו מפיו: "איך יכול להיות שצחקת איתו...? איך יכול להיות שדיברת איתו...? שנכנסת לתוך בית אחד איתו...?"
מדי פעם הוא היה זועק זעקות נוראות קורעות לב... שהוא לא יכול לחיות איתה.
הוא פשוט רצה לקום ולפרק את הבית. בית מוצלח שחיו בו בשלום ובשלווה...
"מי אומר לי שזה לא יקרה מחר עוד פעם??", טען לה בכאב.
האשה בכתה והתחננה, הבטיחה לו הבטחות... כלום לא עזר!
המקרה הזה הגיע עד בית ההוראה.
הדיינים דיברו הרבה עם הבעל, ניסו המון לפייס לשדל ולשכנע... הבעל אמר להם: "לא הייתה כמו האשה שלי בעולם!!! שום אשה בעולם לא הייתה כמותה!!!"
אמנם הדיינים נתנו לה אחר כך תיקון על כל מה שעשתה, אבל מבחינה ריגשית היא יצאה לו מן הלב... לחלוטין!!! מבחינתו, זהו! הכל כבר נגמר ביניהם! לא יוכל עוד להיות מה שהיה פעם!
הוא היה שבור... השלום בית הנפלא ששרר ביניהם, התרסק לגמרי...
והכל כתוצאה ממה...?
"זהירות!!!" - מחמאה
חכמינו הקדושים אומרים: "אשה נקנית בפרוטה"! כלומר, כשאיש רוצה לקדש אשה תחת החופה, בשביל לקנות אותה - שתהיה אשתו - מספיק אפילו בפרוטה אחת (ב-10 אגורות).
אך יש לזה גם משמעות נוספת: "אשה נקנית בפרוטה" - הכוונה היא, שאפשר "לקנות" ולמשוך תשומת לב של אשה... "בפרוטה", אפילו בדברים קטנים ופשוטים! - כמו למשל: מחמאה!
כשבאו חכמינו הקדושים ואמרו, "שנשים דעתן קלה!" לא הייתה כוונתם כדי לבזות את הנשים (כפי איך שנתפס היום הביטוי הזה בצורה מסולפת!), חלילה וחס! כוונתם הייתה להיפך! כדי להזהיר את הנשים ולשמור אותן! מפני שמצויה בהן תכונת אופי חלשה: שדעתן קלה מאוד לשינוי, ולכן עליהן להיזהר מאוד מכל מיני מילים ומחמאות הנשמעים מפי גבר זר.
כיון שבמילים ובמחמאות יכולים בקלות רבה "לקנותה" וגם... "להפילה"!!
במחמאה אחת - ניתן לסובבה 180 מעלות! והיא כבר מאבדת את האיזון העצמי שלה...
כמה מסוכן הדבר!
בחורה אחת בת 16 וחצי, הלכה לעשות 'ביבי סיטר'. כל הזמן היא התנהלה בקשר עם האמא. יום אחד היא מקבלת הודעה מ... הבעל! הוא שלח לה מחמאות דרך הפלאפון!
היא באה וסיפרה זאת לרבנית שלה.
היא אומרת: "הוא שולח לי כל השבוע הודעות, ואני לא עונה לו, אני לא יודעת מה לעשות?"
"מה קרה?", שאלה אותה הרבנית.
"אני אגיד לך את האמת, הוא התחיל להגיד לי מילים, זה התחיל לבלבל אותי!"
לאחר שהרבנית דיברה איתה וגם נתנה לה הדרכה מפורטת, היא הצליחה לצאת מזה.
סיפר מדריך חתנים:
"לפני כמה שנים היה אברך אחד שהשתגע. כל הזמן היה צועק ברחובות שהוא "המשיח".
אשתו, שהייתה - בניגוד לבעלה - שפויה לחלוטין, לקחה את הדברים בשאט נפש ולא התייחסה לזה. כאילו כל זה לא נוגע אליה.
שאלו אותה: "מה, זה לא מפריע לך? למה את לא מתגרשת ממנו?"
היא ענתה: "מה אני אעשה, הוא כל הזמן מחמיא לי. הוא אומר לי מילים כל כך יפות!"
כשמחמיאים לאשה על איך שהיא נראית או על כישוריה, זה עושה לה משהו בלב.
ואפילו שעושה את זה ערבי מזוהם...
סיפרה רבנית חשובה מירושלים:
"ישבה אצלי בחורה צעירה שלומדת בסמינר 'בית יעקב', היא הולכת עם ערבי. הביאו אותה אלי שאני אוציא לה אותו מהראש.
היא אומרת לי: "הוא נחמד והוא זה..."
אמרתי לה: "את לא יודעת מה שהערבים עושים?! לוקחים אותך לכפר שלהם ואת נהיית עבד עבדים לאמה שלו, לאחיות שלו. משפילים אותך... זורקים עלייך נעליים... מכים אותך מכות רצח... עושים ממך קציצות...". (וזה חוץ מהסבל והיסורים שתצטרך לשלם בעולם הבא על כך שהתחתנה עם גוי).
מה היא אומרת לי בטיפשותה?: "לא, זה ערבי טוב, זה לא כמו כולם! זה משהו אחר..."
אמרתי לה: "כל הבנות אמרו על הערבי שנפגשו איתו שהוא משהו אחר... מה קרה להן אחר כך, את יודעת?!... מה קורה איתך??!!"
ואז היא סיפרה לי: "באתי לעבוד באיזה מקום, ויצאתי כשאני מאופרת ומקושטת כדי להרגיש טוב עם עצמי, (אבל גם הערבי הרגיש, יש לו עיניים גדולות...) הוא החמיא לי על המראה שלי, וזה עשה לי טוב"...
אמרתי לה: "תשמעי, זה מנוול! הוא רק רוצה אותך בחינם! כי אם הוא רוצה אשה ערבייה הוא צריך לשלם לאבא שלה גמל וכמה כבשים... ואותך הוא לוקח בחינם! מה את פח זבל שלוקחים אותו בחינם...? בשום אופן לא!".
ברוך ה' לאחר שיכנועים רבים היא עזבה אותו.
אבל איך זה קרה? בגלל שהחמיאו לה במקום העבודה.
תופעה זו מאוד נפוצה לצערנו הרב.
ה'בוס' משבח אותה על חריצותה או על כישוריה ומדבר אליה תמיד בלשון רכה ועדינה ואף מחניף לה... וזה בעיני האשה מושך יותר מהקשר שיש לה בבית. כי מטבע כל אדם להימשך יותר למקום שמכבדים אותו ומעריכים אותו - וכל שכן אצל אשה! שם היא "במרכז".
לעומת זאת, כשהיא בביתה, היא מרגישה כעוזרת בית בבגדי עבודה. ועל אף שהיא "סחוטה" מהעבודה בחוץ, היא מבשלת, מכבסת, שוטפת, מחתלת... ולפעמים אף מקבלת תלונות: "לא נקי", "לא טעים", "לא מסודר"... דמיונה מטעה אותה, ששם בעבודה, בחברת אותו 'בוס', יותר נעים ויותר נחמד...
ולכן אנו חוזרים ומזהירים: היי מודעת לחולשתך הגדולה בדבר הזה! היי זהירה מאוד מאוד מכל חיוך, מחמאה או מילה טובה היוצאת מפי גבר זר! זו מלכודת מסוכנת!!
ואם, חלילה, קרה והחמיאו לך או אמרו עליך כמה דברים טובים... תתעלמי! ואל תתייחסי לזה! תפתחי תחושת סלידה, בחילה, ותיעוב... מאותו אדם זר שהחמיא לך.
זכרי: בנפשך הדבר.
חולי נ(ו)פש! - כשרות, לא רק על האוכל!
אחת מהמכות הקשות שספגנו בשנים האחרונות, היא מגפת הבתי מלונות ומקומות נופש ואף טיולים המעורבים לחו"ל (כולל לנשים בלבד!). מקומות אלו, כפי שהתברר, הורידו את המשתתפים בהם בירידה רוחנית ממש!!! (ולעיתים אף בירידה מן הדרך לצמיתות!!!)
צריך לדעת, שגם כשמארגנים נופש לחרדים בלבד, לא תמיד המקום חרדי! (שלא לדבר על כך שהאירוח הוא בבתי מלון חילוניים מלוכלכים "שמנדבים" שבוע נופש לחרדים, וחלק מחדרי המלון מושכרים לחילונים פרוצים, ויש בהם בריכה מעורבת או נפרדת הנראית מחלונות המלון... אשר אין לשער את גודל השיפלות והתועבה!!! ה' יצילנו.)
ולא תמיד גם הציבור עצמו חרדי ממש! פעמים רבות מגיעות משפחות שלימות של גברים ונשים בנים ובנות, שחסרים מאוד ביראת שמים. והתנהגותם במקומות אלו, גובלת בחוסר צניעות ממש!!
"מה הבעיה?! לנשים זה אחרת..."
ברצונינו להציג בפניך, בת ישראל יקרה, שלושה מכתבים כואבים ומזעזעים ביותר שחלקם הגדול צונזר כמובן (מטעמי צניעות) שנשלחו על ידי שני אברכים ואשה אחת (אנו מצטטים אותם כלשונם):
"הנני כותב בשם אשתי את הדברים הבאים שהיא ראתה וחלקם שמעה מכלי ראשון.
אני חסיד... גר בעיר במרכז הארץ, והעדות היא על אשתי וחברותיה, כולם משפחות של אברכים חסידיים. בשנה שעברה הם נסעו יחד קבוצה של נשים לבית המלון 'לגונה' באילת לארבעה ימי נופש - וכל זה אורגן על ידי חרדים.
מדובר בנופש קבוצתי לנשים בלבד! מכל רחבי הארץ. רוב הנשים היו חרדיות אבל היו הרבה גם בעלות תשובה ומזרחיסטיות. לאחר שחזרו, סיפרה אשתי על חברותיה (החרדיות) שראו בעצמן טלוויזיה בכבלים. נשים חרדיות רבות יצאו לקניות בקניונים הגדולים באילת לחפש מציאות (מדובר במקום תערובת ופריצות שאין כמוהו). בערבים יצאו נשים בקבוצות קטנות לטייל במרינה ליד המים ונכנסו למספר מועדונים שנמצאים סמוך להבית המלון. הנשים אמרו שנכנסו רק להציץ לרגע, אולם התעכבו שם יותר. מדובר במועדונים בתערובת ובפריצות נוראה.
נשים רבות הלכו במסדרונות ובחדרי אוכל בחוסר צניעות בנוכחות זרים...
בהסכמת בית המלון נכנסים מידי פעם רוכלים למכור דברי נשים: בושם, איפור, פאות, הלבשה אישית וכדומה. עובדי הניקיון ואנשי תחזוקה שוחחו עם נשים... מאיפה הן בארץ ומה עיסוקן בחייהן הפרטיים...(!!?)
אשתי חשבה בליבה מחשבה מזעזעת: 'אם באילת מותר, מדוע שבבית יהיה אסור??!'
היא העיזה לרמוז בחצי מילה לחברותיה: "אם הרגישו לא נעים במקומות תועבה אלו כאשר הן באות מבית חסידי שנזהר יותר?" החברות שלה ענו לה בביטול: "מה הבעייה?! לנשים זה אחרת, להן מותר לראות..."
דברים אלו הם מעט ממה שאשתי יכולה לספר. ואם נופשים מתועבים כאלו ימשכו, אני חושש שבדור הבא כבר לא יהיה עם מי להתחתן!!! רחמנא ליצלן!
על החתום ל.ס. - מרכז הארץ"