אור ברסלב
בנות מדברות על עצמן תעצרו את "העולם" אני רוצה לרדת! › "למה לא הולכות לעבוד אצל הערבים?"

בנות מדברות על עצמן

תעצרו את "העולם" אני רוצה לרדת! · "למה לא הולכות לעבוד אצל הערבים?"

בעלה הגולם והטיפש לא היה מוכן

הגאון הרב וואזנר אמר: "אני שם מחסום לפי שאיני יכול לדבר, אבל דבר זה גרם לחורבן והריסה כמה וכמה בתים מבתי ישראל. ובאמת במקום שהאשה תהיה עזר כנגדו, נהפכה לשונאה של עצמה ושל בעלה ושל ילדיה לדורות עולם! כבר 50 שנה אני עוסק בהנהגת הציבור והשולחן ספוג מהסיפורים הנוראים שקורים במקומות העבודה, נשים מתחילות לעבוד והן צידקניות ואחרי שנה שנתיים אי אפשר להכיר אותן בכלל!!!"

הרב נגר סיפר שהוא נכנס לגאון רבי נסים קרליץ ושאל אותו על אודות הנשים שהולכות לעבוד במקומות חילוניים, מה ניתן לומר לאותן נשים?

והשיב לו הרב: "ואצל הערבים - למה הן לא הולכות לעבוד איתם? משום שמפחדות מהם! מה ההבדל?! למה כאן מחילונים הן אינם מפחדות?! הרי הסכנה הרוחנית חמורה הרבה יותר!!!".

סיפר הגאון הרב זילברשטיין שפעם בא אברך אצל חמיו הגאון הרב אלישיב לשאול אותו על אשתו שמצאה מקום עבודה טוב עם משכורת מאוד מכובדת, אלא שמלבדה ועוד אשה אחת שומרת תורה ומצוות, כל העובדים היו חילונים. האם לקבל עבודה זו או לא?

והשיבו הרב אלישיב בזה הלשון: "אם הינך רוצה כסף, תן לאשתך לעבוד במשרד ההוא, אם הינך רוצה אשה, אל תרשה לה לעבוד שם! כי לבסוף תצטרך לגרשה".

סיפר לנו רב ידוע, שנשאל על ידי תלמידו: "אשתי מצטיינת בהנדסת מחשבים, הוצעה לה באופן רשמי משרה בחברת ענק אלא שהעבודה היא בחברתם של עשרות מהנדסי מחשבים, האם מותר לי לשלוח את אשתי לשם?"

תשובת הרב: "איני יכול להורות היתר על עבירה חמורה כל כך!!!"

בת חרדית העובדת במגזר החילוני מעידה על עצמה: "אני מתפללת תפילה מיוחדת שאוכל לעמוד בניסיון כל יום ויום מחדש" - למי שמודע מהם הניסיונות במגזר החילוני (ניבול פה, נגיעה, קירבה, צחוקים...) כל מילה מיותרת.

ובמקרה אחר מסופר על בחורה תימניה בשם שרה, שלמדה ב'בית יעקב' בישוב.

היא סיימה את לימודיה בהצטיינות. חברותיה לכיתה המשיכו את לימודיהן ב'בני ברק' הרחוקה כדי להמשיך בדרך הישרה.

אך בבית הוריה של שרה הדלות והעוני קשים מנשוא, ואין הדבר אפשרי כלל. בעל כורחה היא נשלחת ללמוד פקידות... וזה לה המבחן הראשון.

מול גלים של לעג ושטנה, מול רוחות מאיימות, עומדת הנערה בת ה-14 איתנה ברוחה.

מלחמה כה קשה, לשמור על צניעותה ועל טוהר הליכותיה.

וכך היא כותבת ביומנה: "...בבית הכנסת הסמוך לדירתנו שפכתי דמעות רבות כמים... ריבונו של עולם! עזרני ללכת בדרך ה', שלא אתקלקל. אנא, ריבוני, חזקני נא!"

בעת עבודתה במקום חילוני, פונה היא מעל גבי יומנה בזעקה אילמת הבוקעת רקיעים: "סלח לנו, אבינו מלכנו. אני עובדת במקום כה חילוני, כה רחוק מהכרה באבינו מלכנו. נלחמים בי על השרוול הארוך, על הגרביים, על אורך החצאית. אינני יכולה עוד! אך על מצות הצניעות לעולם לא אוותר". - ואז, בהחלטה נחושה, עוזבת שרה את עיר מולדתה ופונה אל הסמינר ב'בני ברק' על אף הקשיים...

אברך חסידי, נאלץ מחמת קושי הפרנסה (ועוד סיבות נוספות) ללמוד מחשבים "במכון "החרדי" להכשרה מקצועית" - מאחר והיה בעל כשרון אדיר הוא גמר בהצלחה מדהימה את לימודי המחשב. בהמלצת "המכון החרדי" נשלח לקבל משרה קבועה בטכניון בחיפה.

האברך, בירר מעט אצל אנשים מהו היצור הזה שנקרא "הטכניון בחיפה"? התברר לו שהשם שמתאים לו הוא לא אחר מאשר "מאורת נחשים צפעונים" - תערובת מזעזעת של גברים ונשים העובדים יחד!!! זה הספיק לו בשביל לענות בסירוב להצעה זו.

אנשי "המכון החרדי" ממש ריחמו על "המצומצם" הזה שלא מבין איזה 'מכרה זהב' נזדמן לפניו, ניסו לשכנעו ונכשלו. אך לא וויתרו... הם נפגשו עם הטכניון בחיפה על הכשרון העצום הגלום באברך חסידי זה, ושיכנעו אותם שהוא ממש יהלום ואסור לוותר עליו.

מהטכניון בחיפה התקשרו לאברך באופן אישי להציע לו משכורת עגולה, שגם עובד בכיר ותיק לא זוכה לה...

הוא נשאר בסירובו, "אני לא מוכן! בשום פנים ואופן!", אמר.

הוא הבין שהליכה לטכניון תביא לסוף שלו - סוף ליהדות! וסוף למשפחה!

"מה, הוא הגיע?" כל החברות של בתי התרגשו...

כל אחת צריכה לעשות חשבון נפש פרטי עם עצמה - איך היא מדברת עם גברים בעבודה, ואיך היחס שלה אליהם. עליה לשאול את עצמה: 'האם אני מדברת באמת נטו רק בענייני עבודה או שאני לעיתים גולשת גם לעניינים אחרים, ואפילו אישים, מחוץ למסגרת העבודה?'

בין היתר, זה כולל גם שלא לקרוא לגברים בשמם הפרטי!!! (דבר שמאוד נפוץ היום). ואף שכבר התרגלה לקרוא להם בשמם הפרטי, אין שום היתר להמשיך בכך!! עליה להיות חזקה דיה לדבר איתם מכאן ולהבא אך ורק בלשון ריחוק והסתייגות. (במקום לומר: "משה, תביא לי את ה..." לומר: "אם אפשר להעביר את ה..." או, "אם תוכלו בבקשה לתת את ה...")

ואף היא עצמה צריכה ליזהר איך שגברים מדברים איתה... שלא לתת להם לקרוא לה בשמה! ("מרים, הבאת לי את ה..." או, "יהודית, טיפלת ב...") וכל שכן שלא להרשות להם, בשום אופן, שיקראו לך בשם החיבה שלך!! - שם חיבה זה דבר אישי ופרטי, שרק בעלך ורק נשים יכולות לקרוא לך בו. קוראים לך: 'שרי' 'רחלי' 'ציפי' 'דסי', 'רבקי'... שמות חיבה אלו לא ישמעו מפי גבר זר! נקודה!

לומדים את זה בפסיכולוגיה: שאם קוראים אחד לשני בשמו הפרטי, זה מקרב בין השנים!!!

סיפר לנו אברך, שאחותו עבדה במקום מסויים. הבוס, מתוך פתיחות, הרשה לעצמו לקרוא לה בשם החיבה שלה. היא פנתה אליו בחומרה ואמרה לו בתקיפות: "בשם חיבה קורא לי רק בעלי, אתה שומע??!" - היא העמידה אותו במקום! היא לא התביישה ממנו ואף לא פחדה שאולי הוא יפטר אותה... - אז מה אם הוא הבוס שלה??! וכי יש לו זכות לקרוא לה כך...??!!

סיפרה רבנית אחת:

"פגשתי השבוע אשה שנמצאת במקום עבודה שאנשים מסביבה אין להם מושגים בדברים הללו. היא אמרה לי, שהיא פשוט הציבה להם גבולות! היא נשמרת, היא נזהרת, היא מתרחקת... כשאיזה מישהו מנסה 'לזרוק' איזו דיבור... היא מחמיצה פנים! מזעיפה פנים! העיניים שלה יוקדות אש! היא יוצרת גדר רוחנית סביבה... ואף אחד לא מעיז להתקרב לארבע אמותיה.

היא הודיעה להם באופן נחרץ ביותר: "תבינו, זה הכבוד שלי! אני אשה יראת ה'!"

סיפר הרב מנחם שטיין:

"בא לברית של הנכד שלי אדם חילוני בן 55 עם שתי כיפות מקרטון של הכותל המערבי, טיפוס כזה שבחיים לא היה בבני ברק, ופתאום הוא שואל אותי: "איפה אולם וגשל? פה זה אולם וגשל? אני מחפש רחוב מלצר..."

אני לא ידעתי מי זה, חשבתי שזה מן סתם אדם מסכן שמחפש קצת אוכל...

אני אומר לו: "בוא תאכל יש פה שניצל... יש פה דברים טובים..."

אני שומע התפעלות אצל העזרת נשים... חברותיה של בתי התרגשו ודיברו ביניהן... "מה, הוא הגיע...??". הבנתי שהן מתכוונות לאותו יהודי מסכן שנכנסתי איתו לאולם. לתדהמתי התברר לי, שאותו "מסכן" הוא לא אחר מאשר מנכ"ל גדול של 850 עובדים!!

הוא ישב שם. שמע דרשות של רבנים. היה מבסוט... לאחר מכן הוא קם ללכת.

הוא ניגש אלי אחר כך ואומר לי: "דע לך, אני לא בא לכל ברית ולכל אירוע... באתי להביע הערכה לאותן קבוצת נשים חרדיות! אני מקנא בחינוך שלכם! הן "ליידיות" אמיתיות, הן נסיכות, הלואי שהייתי יכול לחנך כך את בנותיי!"

"למה אתה מתכוין?", אני שואל אותו.

הוא אומר לי כך: "בתחילת העבודה, בתך באה עם חברתה ואמרה: "אני מבקשת, אני מקווה שלא תעלבו... לא לקרוא לנו בשם הפרטי! יש לנו שמות משפחה גברת "לוי" גברת "אזולאי"... זה התנאי שלנו! אם אתה לא רוצה, אל תקבל אותנו! צינור הפרנסה לא עובר דרכך! אלוקים הוא המפרנס שלנו!".

"בהתחלה", כך מספר לי אותו מנכ"ל חילוני, "חשבתי שהגיעו לפה קבוצה של נשים מ'איראן'... שאלתי את המחלקה: "איך הן עברו את הבקורת של הפסיכומטרי??"

אבל היום, אנחנו מעריצים אותן!! הן ממש כמו מלכות!! אין צחוקים עם גברים... אצלן זה נטו עבודה. הן עושות פי - 1.6 יותר ממה שעושה עובדת חילונית או חרדית מודרנית. עשינו אחריהן מעקב. אני רוצה רק כאלה עובדות, אני הולך לקבל רק את הסוג הזה!!".

"אבל", אומר הרב שטיין, "היה כואב לי לשמוע שהוא הוסיף לי עוד משפט אחד:

"יש לכם שתי סוגים גם למי שנקראת אצלכם חרדית: הבת שלך זה סוג אחד! ויש עוד סוג אחר שאומרת: "אני חרדית", והיא, בעצם, גם כן כמו הנשים החילוניות, צוחקת כל הזמן עם גברים. תשמע, לא כולן אצלכם כמו שחשבתי"... אמר לי שלום והלך".

פעם ניגשה בת של אחד האדמורי"ם הגדולים לאביה ואמרה לו, שהיא חייבת מכורח הפרנסה לעבוד באיזו שהיא עבודה משרדית. "אבל אבא, מה אני אמורה לעשות? הרי אני חייבת לדבר עם אנשים ואני פוחדת מאוד לא להיכשל... יש לך איזו עצה בשבילי?"

אמר לה האדמו"ר: "לפני שאת מוציאה דיבור מהפה, תחשבי מה בורא עולם אומר על הדיבור הזה! אם נראה לך ואת מרגישה, שאת מדברת נטו צרכי עבודה... מילה אחת נוספת לא, את יכולה להיות רגועה! בשמים לא ידונו אותך!".

וכאן אנו פונים לאימהות היקרות!

את שולחת את הבת שלך ללמוד מקצוע, תחשבי את ובעלך מה אפשר לעשות כדי שהבת תלמד מקצוע שלא יפיל אותה אחר כך ברוחניות (צריך להתייעץ על כך עם רב שמבין היטב את חומרת הדברים). חשבי רגע:

כמה השקעת לרוות נחת מילדייך לראות אותם צועדים בדרך ה'?

כמה הקרבת כדי שיהיו כולם זרע ברך ה' שומרים תורה ומצוות כהלכה?

מה שווה לך המשכורת הגבוהה שתכניס הבת שלך בעתיד, כאשר את יודעת שהמציאות היום בהרבה מהמקרים שהבנות עם המשכורות הגבוהות נופלות בגלל אנשים מפוקפקים???!!

נכון, מקובל כיום שההשתדלות להשיג את הפרנסה מוטלת על האשה! וזה במטרה שהבעל ימשיך ללמוד תורה במנוחת הדעת. אבל לעיתים, כאשר אין לאשה אפשרות למצוא עבודה המפרנסת את בעלה, היא פונה למקומות שאין רוח חכמים נוחה מהם.

במקרים אלו זועק סימן שאלה גדול... האם זוהי ההשתדלות שהקב"ה רוצה מאיתנו?

האם בנות ישראל הנחשפות יום יום לפרצות החברה במקומות עבודתן, תצלחנה לפרנס את בעליהן במקומות שיש בהם נידנוד עבירה?

איך יתכן שתשרה הברכה בעבודה שכזאת??!

"שאלה קשה. לא ידעתי מה לענות לה."

סיפר הרב עזריאל טאובר:

"נשאלתי על ידי בת שלמדה בבית יעקב בארצות הברית. היות והיא שואפת להנשא לאברך בן תורה ואביה אינו דתי ולא יתמוך בה, וכמו כן סיכוי למצוא עבודה כמורה אין לה... לכן היא שואלת, האם מן הראוי שתלך ללמוד באוניברסיטה את מקצוע המחשבים, וכך תוכל למצוא עבודה שמשכורתה כ-90,000 דולר לשנה (!!) ויהיה באפשרותה לחסוך ולהנשא לבן תורה ולאפשר לו ללמוד כל חייו בתורה הקדושה, ללא שום עול פרנסה...?"

תוך כדי הדברים, היא סיפרה: "בילדותי הייתי רחוקה מהדת, לאחר שגדלתי מעט בגיל 21, זכיתי להכנס ל'בית יעקב', מאז השתדלתי להתנהג כבת ישראל כשרה, איני רוצה להיות חשופה שוב להבלי העולם הזה ולהיות מעורבת בין הגויים... אם אלך ללמוד באוניברסיטה, כל הצניעות שבניתי בעמל ויזע במשך שנים, תהיה נתונה בסכנה... לכן שאלתי היא, האם ללכת וללמוד באוניברסיטה ולהנשא לבן תורה? או לחפש עבודה פשוטה ולהנשא ליהודי עובד שאין תורתו אומנותו?"

שאלה קשה. לא ידעתי מה לענות לה.

שתקתי מעט ואחר כך אמרתי לה: "תראי, עבורך אין לי תשובה! אבל אם הבת שלי הייתה שואלת אותי את השאלה הזו, הייתי אומר לה, להנשא לבעל הקובע עיתים לתורה, למרות שאין תורתו אומנותו, ואפילו לבעל שעמל לפרנסתו בעבודה בזויה, כגון, סלילת כבישים, או בתברואה... ובלבד שאת לא תלכי ללמוד באוניברסיטה ולא תקלקלי את התואר של "כל כבודה בת מלך פנימה".

הייתי אומר לבתי: "אם הקב"ה לא זיכה אותך לבעל בן תורה אין הדבר באשמתך! את שאפת לכך, אבל הקב"ה הוא המזווג זיווגים וזהו רצונו! אין זה מתפקידנו לדאוג לכך! התפקיד שלי הוא, לדאוג לכך שבתי תשאר בת ישראל כשרה וצנועה!" - "אבל לך", פניתי אל אותה בת, "איני יכול לפסוק!".

הצעתי לשואלת שאציג את שאלתה לפני אחד מגדולי הדור.

הלכתי אל הגאון רבי שמעון שוואב (רבה של וושינגנטון), סיפרתי לו את הדברים והצגתי לפניו את השאלה... הוא שתק. גם לו היה קשה לענות. "זוהי שאלת חיים המשקפת בעייה גורלית!" אמר לי. אך כשהוא שמע את תשובתי שלי, מה הייתי מייעץ לשואלת לו הייתה בתי, הוא אמר: "אכן הנך צודק במאת האחוזים! - וכך יש לענות לבת ישראל!".

תוכן העניינים

בנות מדברות על עצמן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה