צניעות "חברת השקעות" בעלת ערך מוסף [בע"מ] בעולם הזה ובעולם הבא!!! · "הן לא אסירות?!", שאל אותה המוכר
נועה יבוק ירדה לאיטה במדרגות הבניין, כשהיא אוחזת בחוזקה שקית ניילון שחורה ואטומה. 'אינני רוצה שהילדות בבית תדענה שאני משתמשת בחוברות הללו'. חשבה לעצמה.
למען האמת, גם ליבה שלה היה כבד במקצת, והיא הטיבה לדעת שלא כשורה היא עושה.
'אצא לקנות את האריג כבר עכשיו, ובדרך חזרה אכניס את החוברת לניצה'.
ניצה למדה יחד איתה בשיעורי התפירה. יחד הן גזרו ותפרו, כווצו ופרמו. לשתיהן היו ידיים טובות, ושתיהן לא פנו לתחום התפירה עד העשור הרביעי לחייהן. היו ביניהן הרבה קווים משותפים, ואולי זה מה שקירב את הלבבות. הקבוצה הכילה אמנם שש נשים, אבל נועה וניצה עבדו יחד תמיד.
'ובכל זאת' - צביטה של קנאה דקרה את ליבה של נועה - 'בכל זאת, היצירות שלה הרבה הרבה יותר מוצלחות משלי. יותר מעוצבות, יותר מתואמות, יותר איכותיות'.
בשיעור האחרון היא כבר לא יכלה יותר להתאפק, ובזהירות חקרה את ניצה לסוד שעומד מאחורי הטעם המשובח והאופנתי של הבגדים שתופרת.
ניצה חייכה בנעימות. "האריגים המתאימים? התכנון? אוהה... באמת תודה לך, נועה. אבל הטעם הוא לא שלי...". נועה חשה שסקרנותה מתגברת.
"אני נעזרת בחוברות האיטלקיות של "ליידי מ." זה הכל. גיסי שולח לי אותן מאיטליה מדי חודש, אני מאוד נהנית מסגנון העיצוב שלהן".
זהו.
מאז ידעה נועה, שאין צורך להתלבט שעות ארוכות בחנות האריגים, איזו דוגמת אריג תהלום את הגזרה המתוכננת. אין טעם להשקיע מחשבה וניסויים כושלים בבחירת דוגמא מעוצבת לבגדי חתונה. פשוט, יש צורך לעיין בכובד ראש בחוברות של "ליידי מ." לבחור את הדוגמא, ולקנות אריג לפי המוצע.
והתוצאה? תזכה בכל המחמאות!
נועה מעולם לא חשבה פעמיים בדברים שהיוו יסודות בחינוך. את ילדיה שלחה למקומות לימוד הטובים ביותר, בלי להתחשב בנוחות או בגובה שכר הלימוד. היא חפצה, כמו הרבה נשים כשרות בישראל, שביתה יעמוד איתן בכל סערה, ופירותיו יהיו זרע ברך ה'.
אבל עכשיו, בהשקעה העצומה שהיא מקדישה ללימוד התפירה, חשה שאולי אפשר למצוא מוצא. והיא החליטה לקחת מניצה את החוברת, לקנות אריגים, ולהחזיר את החוברת מיד.
ביתה יישאר טהור ונקי.
חנות האריגים הפופולארית "יהלום" הייתה ריקה למדי בשעות אחר הצהריים המוקדמות.
בעל הבית עמד לשירותה, ונועה יכולה הייתה לסקור בדקדוק את טורי המדפים עמוסי הסחורה. מחר בערב יש לה שיעור תפירה. מאוד הייתה רוצה לסיים בגד הולם עד החתונה של דבורי, אחייניתה. המחמאות הצפויות, הן על טעמה המשובח והן על כשרונה הנדיר בתפירה, דגדגו כבר את אוזניה בליטוף משכר.
החוברת של "ליידי מ." הייתה פתוחה על הדלפק, בעמוד המבוקש, ונועה ניסתה לבחור אריג דומה לדוגמא שהופיעה במקור.
המבחר היה עשיר. בעל החנות הציץ אף הוא בחוברת, וערם לפניה סוגים שונים של אריגים מתאימים. היא מיששה כל אחד, החליקה עליו, ניסתה לכווץ ולמתוח, ואף הניחה על קצה שרוולה, כדי שתוכל להתרשם ביתר בהירות. אריג אחד מצא חן בעיניה מכל השאר.
היא נטלה אותו עימה, וצעדה אל עבר המראה הגדולה.
שחררה מטרים אחדים והניחה על שמלתה. כן. המראה השביע את רצונה. ודווקא אז הבחינה, סמוך למראה ולדלת היציאה מהחנות - בגליל אחר, עב מידות, שעמד שעון על הקיר. משהו בו קרץ לה. הניחה את האריג שאחזה בו וניגשה אל הגליל ההוא.
הדוגמא הייתה מעניינת, הצבעים - אופנתיים. הסגנון דומה להפליא לשמלה שבחרה בחוברת של "ליידי מ."
"את זה!", היא הצביעה על הגליל. "תגזור לי, בבקשה, מהאריג הזה שלושה מטרים ומחצה!". אפילו לא הייתה צריכה לחשוב פעמיים. האריג היה מושלם.
"יש לך טעם משובח", אמר המוכר, כשהוא מודד בסרגלו הארוך את המידה הרצויה.
נועה הופתעה. לא היה ממנהגו של בעל החנות להאריך בדברים, ובוודאי לא להחמיא על טעמה.
"מדוע אתה חושב כך?", שאלה כשחיוך של אי נעימות נתלה בזוויות פיה.
"רק לפני חצי שעה מכרתי שלושה גלילים ענקיים מהדוגמא הזו", ניכר היה שהוא זחוח דעת, אולי מסוחרר מעט מהמכירה הגדולה שביצע.
בעיניה של נועה זה לא מצא חן.
"מי קונה שלושה גלילים מדוגמא אחת?", שאלה שאלה של טעם.
"הייתה כאן הגברת נאור, המפקחת הכללית של בית הסוהר לנשים", הוא התחיל לספר, נשען בבלי דעת על הסרגל הארוך. "תמיד יש לגברת הזו רעיונות מעניינים. את מבינה, בוודאי, שה"פציינטיות" שלה הן משהו מיוחד", הוא גיחך. "היום, כך אמרה לי, עלה בדעתה שיש ללמד את הנשים הללו מהו כבוד עצמי. אולי הכבוד העצמי ימנע אותן מלחזור בעתיד על המעשים אשר עשו. הבגד מכבד את האדם, כך אמרה, ולכן החליטה לתפור להן תלבושת אסירות חדשה. במקום האריג העלוב שיש להן עתה - היא תבחר אריג יפה, יקר, תיתן אותו לתפירה אומנותית, ותלביש את האסירות כמו גברות".
נועה הייתה המומה, חשה שברכיה כושלות, אבל המוכר עוד היה עסוק בסיפורו, וכלל לא שם לב.
"היא לא נוהגת לדחות דברים, כך התפארה באוזני, ולכן התייצבה פה עם פתיחת החנות. והאריג הזה" - הוא הצביע על האריג הנבחר של נועה - "יהיה מעתה תלבושת אחידה לכל ה"פציינטיות" של הגברת נאור".
נועה עדיין לא מצאה מילים בפיה, אבל כשאחז בעל החנות את המספריים הגדולים והחל לגזור, היא התעשתה. "לא! לא! לא!" זעקה בקול ניחר. המוכר הביט אליה בהפתעה מוחלטת.
מעודה לא צעקה בחנות... תמיד הייתה אשה שקטה ועדינה. הפעם היה נראה שמשהו קרה לה...
"לא, רק את זה אל תיתן לי.. כל אריג אחר, לא איכפת לי איזה... אבל לא את זה!"
הוא נדהם. "אבל את בחרת את זה, גברת??"
היא כיסתה את פניה בכפות ידיה, מסויטת כולה. 'שאני אלך ברחוב בבגדי אסירות?! לא יקום ולא יהיה!'. "אני לא מעוניינת יותר באריג הזה", ניסתה לחזור לעצמה.
"מדוע?" שאל נפגע. סבור היה שסיפורו יחמיא לה, והנה...
"אינני רוצה ללכת ברחוב בבגדים של אסירות שביצעו מעשי פשע".
היא חשבה שסלידתה מובנת מאליה, אבל המוכר כבר נעלב עד עומק נפשו.
"רגע, הנשים הללו שעשו בשבילך את החוברת הזו", הצביע על השולחן, על החוברת הפתוחה של "ליידי מ." - "הנשים שעשו את זה, הן לא אסירות??! הן אסורות בכבלי היצר!! מוכנות שחצי עולם ילך במינימום לבוש כדי שהן תרווחנה עוד קצת כסף, ועוד גונבות את הלב לחשוב שזה יפה... אז מה ההבדל??!!"
נועה לא התפנתה לחשוב מאין לו, למוכר הזה, שאינו נראה כמדקדק במצוות, מחשבות שכאלו. המילים שאמר הלמו במוחה כמו פטישים. "חצי עולם ילך במינימום לבוש... גונבות את הלב..."
הרחוב קידם את פניה בהבל חם של יום שרבי, פסי המרצפות של המדרכה התקדמו לקראתה במרוץ מטורף. "אני אלבש בגדים של פושעות ושל גנבות, ועוד אשלם עליהם במיטב כספי...??!!!". גופה להט בבעירה פנימית. על אף שהפעם לא קנתה מאומה, חשה שדווקא בפעם הזאת עליה לשלם תשלום מיוחד...