צוחקת, מי שצוחקת אחרונה! · "מתי אגמור לעשות זאת??!!"
כל תפקידנו עלי אדמות זה אך ורק לעשות את רצון ה' יתברך! ולא שום דבר אחר!!! ואפילו שזה קצת קשה ולא כל כך נוח... אבל כך הוא רצון ה' יתברך! ולזה אנו צריכות לחתור כל רגע ורגע מימי חיינו!!
כשהאדמור מקאליב היה בשואה, שאלו אותו: "מה נתן לך את הכוח להתגבר?"
הוא אמר: "כל הצדיקים, קפצו לתאי הגזים כדי למות על קידוש ה'. אני הייתי אז צעיר לימים ואמרתי בליבי, 'רבונו של עולם! אני לא רוצה למות על קידוש ה', אני רוצה לחיות על קידוש ה'!!! אני רוצה על כל רגע ורגע שאני חי, לקדש את שמך על ידי שאעשה רצונך!"
זה בעצם תפקידך, בת ישראל יקרה, לקדש את שם ה' יתברך על ידי צניעותך! וזה מחייב אותך למסור את נפשך עליה ולא לוותר בשום אופן!! יגידו מה שיגידו, אותך זה לא מעניין! את עושה את רצון ה' ויהי מה! - מסירות נפש ללא כל חשבון למישהו רק להקב"ה בלבד!
מספרים על צדיק גדול אחד שהיה עובד את ה' - בשמירת התורה וקיום המצוות - בכל הפרטים ובכל הדיקדוקים.
והנה, הגיעה עת פקודתו, והוא התייצב לפני בית דין של מעלה.
בדקו בכל מעשיו ומצאו שאכן הוא קיים את הכל בהידור ובדיקדוק ולא החסיר אף מצווה ולא נכשל בשום עבירה! אולם... חטא אחד כן מצאו אצלו.
מיד הובל אותו צדיק ביד מלאך ממונה שהוליכו לעבר הר אחד גדול. הושיט לו המלאך גרזן ואמר לו: "עליך לחצוב את כל ההר בגרזן שבידך! לאחר שתגמור לחצוב את כולו, ימורק עוונך ותזכה להיכנס למחיצתך בגן עדן העליון בין כל הצדיקים".
נטל הצדיק את הגרזן בידו והתקרב לעבר ההר. הרים את הגרזן והניפו בתנועה חדה ומהירה על ההר... חתיכה קטנטונת ממש בעובי של "קיסם שיניים" הואילה בטובה להישבר...
שוב הניף הצדיק את הגרזן והלם בעצמה רבה על ההר שממולו... אך לא, גם עתה נשברה בקושי חתיכת אבן זעירה בעובי של "גפרור"...
הוא ניסה את כוחו בשלישית.
שוב הרים גבוה את הגרזן ו... בבת אחת הנחיתו בכוח, אולם רק פירור קטן מההר "נאלץ" להצטרף אל יתר חתיכות האבנים הזעירות "שהצליח" לחצוב עד כה.
התיישב הצדיק למרגלות ההר הגדול וחשב לעצמו בייאוש: 'הרי בקצב הזה, יקח לי אולי מאות שנים עד שאצליח לחצוב את כל ההר כולו!! מתי אגמור לעשות זאת??!!'
אך לאחר מכן, חלפה מחשבה אחרת בראשו: 'רגע, על מה בעצם אני מתלונן? הרי כל ימי חיי השתדלתי לעשות את רצון ה' בלימוד התורה ובקיום מצוותיה... אם כן, הרי גם לחצוב את כל ההר הענק הזה עתה, זה רצון ה'! ואפילו אם זה קשה ויקח לי מאות שנים'...
קם הצדיק בזריזות, ובשמחה נטל שוב את הגרזן והניפו לעבר ההר... או אך נגע הגרזן בהר, וכל ההר הגדול נעלם בבת אחת!!! אז הבין הצדיק, שרצו משמים לבחון אותו, אם גם עתה, שקשה לו מאוד להמשיך ולחצוב את ההר הענק, הוא ימשיך בנחישות לעשות את רצון ה' יתברך... - ואכן, תיכף ומיד הופיע המלאך הממונה, והוליכו בשמחה ובכבוד אל עבר מנוחתו.
זה, בעצם, העבודה שלך היום בדורינו - לחשוב תמיד תמיד מה ה' רוצה ממני...
אם תתרכזי בנקודה זו ותפנימי אותה תמיד אל ליבך... זה יחשל ויחזק אותך שלא להיות מושפעת כלל!!! לא מהחברות שלך, לא מהשכנות שלך, ואף לא משאר בנות משפחתך!!!
מה יצא מהן?... אפס אחד גדול!!!
כאשר בועז מגיע לשדה שלו, הוא רואה את רות. "ויאמר בועז לנערו הניצב על הקוצרים, למי הנערה הזאת?" - שואל בועז את נערו: "מי הבחורה הזאת?".
הגמרא מיד שואלת: "מה זה? וכי דרכו של בועז (שהיה גדול הדור, וזקן בן למעלה מ-400 שנה) לשאול "מי זאת הבחורה הזאת?!"
עונה הגמרא: בועז ראה שהיא הייתה צנועה יותר משאר הנשים והבנות שהיו שם.
"ויען בועז ויאמר לה (לרות), הוגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך...".
המדרש שואל: למה בועז אמר "הוגד הוגד" פעמיים?
אלא הוגד לי צניעותך בבית, והוגד לי צניעותך בשדה! - בועז אמר לרות: "אינך מזויפת! אינך צבועה! את לא רק צנועה בבית, את גם צנועה בשדה!".
כמה לעגו לרות על צניעותה המוגזמת: "היא סתם גיורת בעלת תשובה", "סתם מתנשאת", "חושבת את עצמה כאילו שהיא...", "סתם איזו יאכנע", "פרימיטיבית"...
ובשעה שכל חברותיה הלכו עם בגדי 'לייקרה' וחצאיות עם שסע, בנעלי עקב ובפאות 'קאסטם' משוחחות בפלאפון (או באייפון הטמא) בקול רם ברחוב... הייתה רות הולכת דווקא הפוך מהן!!
מה יצא מכל אותן נשים ובחורות...?
אפס אחד גדול!!!
מה יצא מרות?
דוד המלך נעים זמירות ישראל!!! מי שריווה את הקב"ה בשירות ותשבחות, וזכה להיות, אחרי אברהם יצחק ויעקב, הרגל הרביעית במרכבה של ה' יתברך.
ואף רות עצמה זכתה לכבוד גדול עוד בחיי חיותה. היא האריכה ימים עד שלמה המלך (שהיה הנכד של הנכד שלה) והייתה יושבת לצידו בכסא המלכותי שלו. מה שלא זכה אף אדם בעולם!!!
הסבא מנובהרדוק רבי יוסף יוזל הורביץ, היה מחנך את תלמידיו לעשות כל מיני פעולות משונות ומוזרות כדי שיתרגלו לא להתפעל "ממה יאמרו" "ואיך יסתכלו עלי" וכדומה.
הם היו נכנסים לבית מרקחת ומבקשים מהרוקח בפני כולם שיתן להם קילו מסמרים... ההמון היה צוחק עליהם, אך מאומה זה לא השפיע עליהם. הם עשו זאת כדי לחשל את עצמם מפני החברה והרחוב ההמוני...
כמובן שממך, בת ישראל יקרה, אף אחד לא מצפה שתעשי איזה פעולות שונות ומשונות כדי שלא תתרגשי ממה שיאמרו וממה שיחשבו עליך... זה ברור! אבל מה שכן נדרש ממך זה, שלכל הפחות, בהרגשה הפנימית שלך, לא תתרגשי ולא תתייחסי לאיך שאת ניראית בין נשים ובנות אחרות. - שלא תרגישי ושלא תעבור בך, איזושהי מחשבה שאת מקופחת או שאת פחותה וירודה מהן! חלילה וחס! - ההיפך הוא הנכון! - ההרגשה הפנימית, הטבעית, שאמורה ללוות אותך ולחזק אותך תמיד, היא: "מי שצריכה בעצם להתבייש 'מאיך אני נראית' בפני מי שאמר והיה העולם... זו דווקא אותה אחת שהולכת בהופעתה נגד רצון ה'!!! - לא אני!!! - אני גאה להיות מה שאני!!! דווקא היא זאת שצריכה להוריד את ראשה מבושה על כך שהינה ממרה בצורה חצופה ביותר את פי ה' יתברך!!!... אוי לה ואוי לנפשה!!!"
זו האמת!