לרציניות בלבד! · הדרכה מספר 9 - "עשי" בעצמך!
היכרות עם איש מאנשי "המחר":
"החבר הכי טוב שלי שעבר לגור לחיפה, שלח לי מכתב ארוך וידידותי רצוף הזמנה לבר המצוה של בנו. לא יכולתי להשתתף בשמחתו באופן אישי, אבל לענות לו צריך, נכון? והנה המכתב שלו מונח בין המכתבים על שולחן הכתיבה שלי, אבל עד היום לא יצא לי לענות עליו.
לא, לא! בשבילי לכתוב זה עניין של מה בכך. אם אני רק לוקח את העט ביד, וקצת שקט מסביב, יש לי מכתב גמור בפחות מרבע שעה. ואז אני שם אותו במעטפה, מדביק בול, ותוך רגע הוא כבר בתיבת הדואר המוצבת על המדרכה במרחק שני בניינים מכאן. אני באמת די חרוץ בדרך כלל, אבל עד היום משום מה לא הסתדר לי לענות על המכתב הזה.
אתם שואלים מדוע? הנה יום אחד אני מחליט שמחר, עם שובי מהעבודה, הדבר הראשון שאני עושה הוא לכתוב את המכתב. ובכן, כשחזרתי מהעבודה למחרת הייתי רעב מאוד. אחרי הארוחה הייתי מוכרח לרוץ עם הילד לקופת חולים, כדי שהרופא יראה את הנקודות שהופיעו לילד על הבטן. כשחזרתי מהרופא הספקתי בקושי להגיע לבית הכנסת לתפילת מנחה. אחרי מעריב נשארתי לשוחח עם אחד הגבאים. כך הלך לי חצי ערב ויצא לי החשק לכתוב.
אבל החלטתי: מחר! זהו. מחר בלי נדר אכתוב את המכתב ויהי מה. אבל מחר היה יום שישי. אמנם הדלקת נרות לפי שעון הקיץ הייתה אחרי השעה 7 בערב, אבל יום שישי זה לא יום טוב לכתוב מכתבים. ואז החלטתי סופית וחגיגית, שהדבר הראשון שאני עושה במוצאי שבת לאחר ההבדלה, הוא להתיישב, לקחת עט ביד ולכתוב את המכתב, זהו!
במוצאי שבת, רק סיימתי לשתות את הכוס של ההבדלה, נזכרתי שזו ההזדמנות האחרונה ללכת לנחם את משפחת כהן שמחר בבוקר קמה מהשבעה. כשחזרתי מניחום האבלים אמרתי לעצמי שזה לא מתאים לכתוב מכתב ברכה ידידותי כשחוזרים מניחום אבלים. וחוץ מזה דואר ישראל בין כה וכה אינו מרוקן את תיבות הדואר בחצות הליל, כך שלא יקרה כלום אם אכתוב את המכתב מחר מתוך שמחה ויישוב הדעת. בין כה וכה מכתב שחיכה כבר חודשיים יכול לחכות עוד יום, לא יקרה לו שום דבר.
מאז אותו מוצאי שבת עברו כבר עוד חודשיים!! ופשוט לא יצא לי לכתוב את המכתב. אני אפילו לא יודע אם אצליח למצוא את המכתב של חבר שלי בתוך ערימות המכתבים שמונחים על שולחן הכתיבה שלי. מה לעשות? ככה זה".
ובנוגע אלייך...
אם את חושבת שאת די רצינית, ואת רוצה באמת למלא את חובתך בצניעות לטובת העניין ולטובת עצמך, אין לך ברירה אלא להיות "על טבעית". עלייך להתגבר על טבעך ולפעול בזריזות! - כל יום שעובר, הוא סכנה! זוהי שיטת היצר הפופולארית לדחות בעוד יום ועוד יום... את החיזוק בצניעות (שזה להעיף את החצאיות הקצרות, את הגרביים השקופות, את החולצות הנצמדות והצבעוניות, את האיפור וכו' וכו'). - ולכן מה שמוטל עלייך, זה להתפטר מחברותך (המלאה או החלקית) באיגוד "אנשי המחר" ולהצטרף, ממש כבר עוד היום, כחברה (מלאה) אל אנשי "אומר ועושה" שכל דבר הינם עושים: עכשיו! ומיד! מוסכם?
(זכרי: לא להשאיר זאת למחר!!)