אור ברסלב
בנות מדברות על עצמן לרציניות בלבד!

בנות מדברות על עצמן

לרציניות בלבד!

"אל תגידו שלא אמרנו לכן!"

13 הדרכות מעשיות נפלאות להצלחה!

טרם שנפתח בהדרכות מעשיות שיתנו לך בעזרת ה' יתברך מעט "כלים" שיוכלו לעזור לך להתמודד ולהתגבר על כל המכשולות והקשיים שישנם היום בצניעות, עלייך לדעת תחילה שהכל תלוי בכוח התפילה ובכוח הרצון שלך. והיה, אם תגלי נכונות מצידך להשתנות ובאמת לעשות מעט מאמץ יחד עם תפילה לה' יתברך... אז תראי שהקב"ה ישלח לך את עזרתו ממרום וילווה אותך בכל צעד וצעד להצליח בדרך בה בחרת!

הדרכה מספר 1 - "שכנעי" את עצמך!

היום, כשמנסים תרופה חדשה, יש חוק בכל העולם המערבי, ששום תרופה חדשה לא מקבלת אישור אלא אם כן בדקו אותה בשתי קבוצות: קבוצת מבחן וקבוצת ביקורת.

שתי הקבוצות מקבלות את אותו כדור, אותו צבע, אותו גודל - קבוצה אחת מקבלת כדור אמיתי, וקבוצה אחרת מקבלת כדור שאין בו כלום חוץ מהצורה והצבע. אף אחד מהקבוצות לא יודע מזה, אפילו לא הרופאים שנותנים את זה... רק החוקרים שנותנים את הרישוי.

אם החוקרים רואים, אצל אחת הקבוצות תוצאות טובות יותר, רק אז הם מאשרים את התרופה!

מדוע?

משום שהתברר במשך עשרות שנים, שכל תרופה חדשה שמוציאים לשוק, אפילו אם אין בה כלום, היא משפרת את המצב! - כלומר, אותם אנשים שקיבלו אותה, האמינו שיש להם פתרון, וזה גרם להם להחלטה יותר ברורה וחזקה להילחם. המנגנון הפנימי שלהם עבד הרבה יותר טוב, וזה בעצם מה שריפא אותם מאותה מחלה קשה! לא התרופה!

היה יהודי אחד שהחליט לחקור הפוך. כולם חקרו מה סיבת המחלות הממאירות ואיך הם פועלות... הוא חקר את "השורדניים"! את אלה שהצליחו להתגבר על המחלות שאין להם תרופה, ואין להם תקוה, והלכו נגד הסטטיסטיקות. הוא חיפש איך הם עשו את זה?

הוא נדהם...

התברר לו שהם אנשים בעלי אמונה חזקה ותקווה יוצאת דופן... זה היה המכנה המשותף היחיד של כולם! זה גרם להם להבריא לגמרי! יש היום תוכניות טיפול כאלה לאנשים שאין להם טיפול תרופתי. מושיבים שמה אנשים ואף רבנים, שיעודדו את האנשים ויתנו להם תקוה.

ברגע שאדם משוכנע שהתרופה לא תועיל, היא באמת לא תועיל!

זה נכון גם בתחומים אחרים. לדוגמא: עבודות ניקיון של פסח! אם אשה משוכנעת בעצמה שהניקיון הוא כל כך קשה והיא כל הזמן תקטר ותאמר: "אוף, כמה קשה לי... אוף, אני לא עומדת בזה..." היא תכנס לדיכאון! ובאופן פיזי היא לא תוכל לעשות כמעט כלום!

ובנוגע אלייך...

לפני שאת מקבלת על עצמך להשתנות במשהו בצניעות (ללכת עם חצאיות רחבות או בגרביים אטומות וכדומה), שכנעי את עצמך, שאת כן מסוגלת לכך, ואת כן יכולה! אל תתני למחשבות של יאוש להתגנב לליבך, 'איך אצליח?'... 'מה יאמרו?'... 'האם אתמיד בזה'... ככה לעולם לא תתקדמי! - הכל תלוי בך, איך את רואה את הדברים! וכשאת משוכנעת בעצמך שתצליחי, כבר חצי מהקושי הורדת ממך.

הדרכה מספר 2 - "מקדי" את עצמך!

אנחנו יודעים שכל פעולה, כל התנהגות, כל חוויה שחוזרת על עצמה, מתחזקת! ואם חוזרים על אותה פעולה עוד פעם ועוד פעם... המיומנות משתכללת ומשתפרת! כמו שאומרים על רופא מסוים שהוא "מנוסה", שהכוונה שהוא ריפא אנשים רבים במשך שנים רבות ולכן הוא צבר מומחיות בתחום שלו! - אז בכל תחומי החיים ככל שאנו מנוסים יותר, אנחנו מוצלחים יותר! חוץ מתחום אחד... בתחום הרוחני! שם, לכאורה, מתהפך הכלל...

כמה פעמים יצא לנו להחליט שמהיום והלאה אני יותר לא מדברת לשון הרע! בפעמים הראשונות שסגרנו את הפה, הצלחנו, אבל לאחר מכן אנחנו "נשברות".

וזה לא מובן... מדוע שלא נהיה בעלי ניסיון?

הרי לפי ההגיון שאמרנו, היה צריך להיות שבפעם השניה ששמרנו על עצמינו מלדבר לשון הרע ורכילות, יהיה יותר קל מהפעם הראשונה. ובפעם השלישית יותר קל מהפעם השניה... בעבודת ה' שלנו תמיד זה לא הולך ככה. מדוע?

התשובה לזה היא כך: אמרנו, שהחוק בבריאה הוא: שכל חוויה מתחזקת! - וזה בין בעולם החומרי ובין בעולם הרוחני! - אבל מה קורה כשיש שתי חוויות סותרות? איזו מהן תתחזק?

אשה אחת שעשתה דיאטה אמרה פעם: "אני בעוגות לא נוגעת יותר!". פעם אחת היא עברה ליד העוגה ולא נגעה בה... פעם שניה ולא נגעה... פעם השלישית ולא נגעה... בפעם הרביעית היא רק טעמה כדי לראות שזה בכלל לא מי יודע מה... בפעם החמישית היא "חיסלה" את הכל כדי שלא יהיו יותר פיתויים וניסיונות! - מה הייתה הבעייה של אותה אחת...?

כשהיא עברה ליד העוגה ולא נגעה - היו לה שתי חוויות סותרות! מצד אחד, יש כאן הרגשה של רוממות: "ברוך ה', עמדתי במה שהחלטתי! הצלחתי לקיים את מה שקיבלתי!"

ומצד שני, יש כאן הרגשה של החמצה: "חבל, כל כך רציתי לטעום מהעוגה..."

אם אותה אשה הייתה בוחרת להתמקד בהרגשה שהיא הצליחה לעמוד בפיתוי, היה לה קל יותר להתגבר על הניסיון של העוגה בפעם הבאה. אבל היא בחרה בתחושת ההחמצה, וזה מה שחיזק אצלה את הפיתוי והתאוה לעוגה, ולכן בפעם השניה שהיא עברה ליד העוגה היא לא עמדה בפיתוי!

ובנוגע אלייך...

כשאת מחליטה להתחזק בצניעות (ללכת, למשל, עם מטפחת בחוץ) ואת מרגישה קושי עם מה שהחלטת, תאמרי לעצמך (בפה! לא במחשבה! הדיבור משפיע על העולם הפנימי של האדם!) "ברוך ה', אשריי שהצלחתי! כמה שזה טוב לי! כמה נעים לי עם המטפחת...!". תתמקדי בהצלחה! (עלייך להתאמץ מאוד מאוד שלא להגניב לליבך איזושהי תחושת החמצה שאולי הפסדת משהו...) את תראי שבפעם הבאה יהיה לך יותר קל! תנסי ותראי.

הדרכה מספר 3 - "קבלי" על עצמך!

קיבלת על עצמך לצעוד באחד "ממסלולי" הצניעות (כמו למשל: לסגור את הכפתור העליון, להאריך את החצאית עד הקרסול, להעלות את עובי הגרביים ל-70 דנייר, לא להתאפר ביציאתך לחוץ, וכדומה). לעיתים הוא אינו מישורי, יש בו מעלות ומורדות, פסגות ועמקים. יש לך רצון עז ומוכנות נפשית למאמץ כדי לשמר את מה שקיבלת על עצמך בצניעות! ויהי מה! אך כאשר "מסלולך" משתפל ויורד, אורבת לך בנקודת השפל הסכנה להמשך העיקבי של קבלתך...

מה עושים? איך באמת ניתן לשמור על מה שקיבלנו על עצמנו ולא, חלילה, ליפול?

ישב לידי פעם אברך אחד שמידי פעם היה מוציא איזה דבר מה מכיסו... מתבונן בו כמה שניות ומחזיר אותו שוב לכיסו. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות, אולם כשהדבר חזר על עצמו כמה וכמה פעמים, לא התאפקתי ושאלתי אותו מיד: "תגיד לי, מה אתה עושה?"

הוא הביט בי כאילו תפסתי אותו על "חם", אך כיון שהיה לי קצת קשר איתו, הוא הסכים לגלות לי את סודו. וכך אמר לי: "תראה, יש לי בעייה, אני מאוד כעסן! כמעט על כל דבר אני כועס! (מזל שהוא לא כעס עלי כששאלתי אותו), לא מצאתי לזה פתרון איך אני שומר את עצמי להבא שלא אכעס... עד שניגשתי לראש הכולל וסיפרתי לו על הבעייה שלי.

הראש כולל הקשיב לי בכובד ראש, ולבסוף יעץ לי להתחזק בנושא הזה מדי פעם במשך היום. שאלתי אותו, איך בדיוק עלי לעשות זאת?

הוא חשב מעט ואמר לי כך: "עליך לכתוב על חתיכת נייר איזה מאמר מדברי חכמינו זכרונם לברכה שנראה לך שיחזק אותך בתחום הכעס, כמו למשל: "כל הכועס, כל מיני גיהנום שולטים בו!" או איזה פתגם, כמו: "הכועס, מעניש את עצמו על טיפשותם של אחרים!", ואת הנייר תכניס לכיס. כל חצי שעה או שעה, תוציא אותו, תתבונן במה שכתבת, וככה זה יתן לך את הכוח והחיזוק להמשיך עד החצי שעה - שעה הבאה, כדי שלא תכעס! ובעזרת ה' אתה תצא מזה לאט לאט".

כל כך קל ופשוט!

ברוך ה', אומר לי אותו אברך, עד היום זה עובד בצורה נפלאה, זה הוריד לי באופן משמעותי את הצורך לכעוס על כל דבר ודבר במשך היום!!".

ובנוגע אלייך...

מה שעלייך לעשות, הוא פשוט ביותר: רשמי לעצמך בתוך פינקס קטן או דף קטן (של דפי 'ממו' וכדומה) משפטים, פתגמים, ואימרות או אפילו משהו שאת חיברת וכתבת שמחזקים אותך בצניעות. לדוגמא:

1. "הצניעות שלי שומרת ומגינה על כל עם ישראל בארץ ובעולם!".

2. "אשריי שזכיתי, מתוך מליארדי נשים ובנות, לשמח את הקב"ה בצניעותי!".

3. "על כל רגע ורגע שהנני הולכת בצניעות, אני זוכה לשכר אין סופי בעולם הבא שאין כל מלאך ובריה יכולים אפילו לשער!". וכדומה.

את הפינקס או הדף, תחביאי בתוך תיקך או ארנקך, ומידי פעם, בשעה שתצטרכי להתחזק במה שקיבלת על עצמך, תוכלי להציץ במה שכתבת. זה יתן לך כל פעם מחדש תזכורת וריענון לקבלה שלך! - ובעזרת ה', לאחר תקופה לא ארוכה, את תראי איך כבר לא תצטרכי שוב להתחזק באותה קבלה. היא כבר תהפך לחלק מחייך באופן טבעי ללא קושי (רק שעלייך להתמיד בזה ולעשות כפי שכתבנו).

בשלב הזה, תוכלי לעבור לקבלה נוספת בתחום הצניעות ולעשות שוב כנ"ל.

הדרכה מספר 4 - "שמרי" על עצמך!

ישנו סיפור ידוע ומוכר, על ספן אחד שרצה להעביר בספינתו מטען גדול של כובעים שהיו מונחים על החוף. כיון שחבש הספן את כובעו, ירדו כל הקופים מן העץ סביב, חטפו לו את כל הכובעים וחבשום. התרגז הספן והחל לידות לעברם אבנים, החלו הקופים לחקותו ורגמוהו בפירות וענפים. אז הבין הספן שהקופים אינם מבקשים לגנוב כובעים אלא רק לחקותו בכל מעשיו, מה עשה? לקח את כובעו והשליכו ארצה, הסירו הקופים אף הם את כובעם והשליכום ארצה, אספם הספן ונטלם לספינתו.

האר"י הקדוש אמר: "שהסטרא אחרא (כוחות הטומאה והרוע) כל תאוותה להדמות אל הקדושה ממש כקוף בפני אדם, ולכן העיצה היא: "להתרחק כמה שיותר מן הרע ובזה יועיל שגם הסטרא אחרא תחקה אותו ותעשה כמוהו..."

כך גם אומרת הגמרא, שיש איבר קטן באדם שאם הוא מרעיבו (כלומר, שהוא מונע ומרחיק ממנו את תאוותו), אז הוא שבע (אין לו עוד חשק לתאווה), ואם הוא משביעו (נותן ומספק לו את תאוותו), אז הוא רעב (רוצה ומתאווה לעוד ועוד). הגאון בעל עקידת יצחק כותב, שכך זה עובד אצל כל התאוות. ככל שהאדם ירדוף אחריהם, כך תתחזק תשוקתו להשיג מהם עוד ועוד בלי לשבוע... אולם ככל שישתדל להתרחק מהם, כך הוא ירגיש שהוא פחות ופחות זקוק להם!

ובנוגע אלייך...

כדי שתוכלי להתחזק בצניעות ביתר שאת וביתר עוז, עלייך להרחיק את עצמך "מחברה רעה". "חברה רעה" יכולה להתפרש בכמה אופנים:

1. דעת הרחוב, החברות, הקרובות, והשכנות.

2. ביגוד לא צנוע שנמצא אצלך עדיין בארון (כמו: פאה, חצאיות קצרות, חולצות מהודקות, גרביים שקופות... ועוד ועוד).

3. אם ברשותך מצויים אחד מהמכשירים הטמאים והמתועבים כדוגמת: האינטרנט, האייפון, האייפוד, הגאלקסי, הסמארטפון... ואף הפלאפון הלא כשר וה'תומך כשר'!

כשתתרחקי מכל הנ"ל, את תרגישי איך נפשך מתרוממת ונכספת אל הקדושה הטוהר והצניעות! נשים ובנות רבות, לאחר שניתקו את עצמן מהעבר שלהן מכל וכל (בין אם זה ששרפו פאות או בגדים לא צנועים, ובין אם זה ששברו את אותם מכשירים משוקצים), הרגישו שירד מעליהן "עול כבד". בהתרחקות שלהן מכל הטומאה והזוהמה, כך התרחקה מהם הסטרא אחרא שהייתה אופפת אותן ודבוקה בהן. וזה מה שעזר להן להמשיך ולהתקדם הלאה בצניעות ובשאר העניינים הרוחניים.

הדרכה מספר 5 - "העריכי" את עצמך!

נניח שמורה בכיתה של 50 בנות אומרת: "כל הכיתה יוצאת לטיול חוץ משרה רבקה רחל ולאה". זה שכל אחת יצאה לטיול זה לא בגלל שהיא משהו מיוחד, אלא זה משום שהיא לא בדרגה כל כך חמורה שנעניש אותה שלא תצא לטיול.

אבל אם זה היה הפוך, המורה הייתה אומרת: "כל הכיתה לא יוצאת לטיול, אבל שרה רבקה רחל ולאה כן תצאנה לטיול". ברור ששרה רבקה רחל ולאה, כל אחת מהן, נבחרה באופן אישי על ידי המורה, מכיון שהרוב לא יוצא!

כך בדיוק היה ביציאת מצרים! אם הקב"ה הוציא ממצרים רק 20% מבני ישראל (כי כל ה-80% מתו במכת חושך), סימן שכל אחד ואחד מהם נבחר באופן אישי על ידי הקב"ה!

מה שזה אומר...

אין כזה דבר שבת תבוא ותאמר: "אני יהודייה כי סבתא שלי הייתה יהודייה". זו טעות!

כל נשמה ונשמה שכלולה בעם היהודי מיציאת מצרים ואילך, נבחרה באופן אישי על ידי הקב"ה. לכל אחת יש תפקיד משלה עלי אדמות.

הקב"ה יצר מצב שהוא כביכול "זקוק" דווקא לך, ומה שאת יכולה לפעול בעולמות העליונים בצניעות שלך, גם שרה רבקה רחל ולאה האימהות הקדושות ביחד, לא יכולות לפעול... בגלל שזה החלק שלך!

בכתבי הצדיקים הקדמונים מובא, משל למלך שהביא אומנים מכל העולם לבנות לו ארמון משוכלל מאוד. היו שם כמובן מהנדסים ומתכננים ואדריכלים ומעצבים... והיה שם איש פשוט שיש לו תפקיד קטן שכל התפקיד שלו זה רק להביא את המפתח לטקס "החנוכת הבית" זה הכל! תפקיד שהוא מאוד שולי ומאוד פעוט ביחס לתפקידים של האחרים שבנו את הארמון הרם והנישא הזה, אבל אם הוא לא יביא... אז כל העבודה של כולם לא שווה כלום!!!

ובנוגע אלייך...

כל אשה או בת יהודייה צריכה להסתכל על עצמה ולומר: "אני היחידה בעצם, שיכולה להשלים את "הפאזל" של בורא עולם בצניעותי! ואף אחת אחרת, בכל העולם כולו, תהיה מי שתהיה, לא תוכל לעשות זאת מלבדי!!!". תעריכי את התפקיד שניתן לך! את זאת שמשלימה את מה שלא זכו להשלים לא האבות הקדושים, לא משה רבינו, לא האימהות הקדושות, לא הרמב"ם ולא הגאון מווילנא, לא הרבנית בת שבע קניבסקי ולא הרבנית מרגלית יוסף... לך נתנו את "המפתח" בדור הזה ובך הכל תלוי! כשתפנימי את הידיעה הזו היטב אל ליבך, זה ידרבן אותך ויחזק אותך לקיים את החלק שלך בצניעות, ברצון ובשמחה.

הדרכה מספר 6 - "הרגילי" את עצמך!

ישנם אנשים שמפחדים מכל מיני דברים. זה דבר שהוא די שכיח ודי טבעי.

יש איזה בן אדם שהוא אמיץ מאוד וגיבור גדול בכל מיני דברים... אולם לעלות במעלית הוא איננו מסוגל! סיפר אחד הקבלנים, שהיה לו עובד ערבי שעבד בפיגומים. הוא היה מסוגל לעמוד לבד מחוץ לבנין, על משטח של קרש צר יחסית בגובה של שש קומות!! אבל לעלות במעלית רק קומה אחת בלבד כדי לקחת איזה משהו... הוא לא העיז! מרוב פחד!!

בחור ישיבה אחד היה פוחד מפרפרים. הבחורים בישיבה ידעו מזה. מישהו תפס פעם פרפר ורץ אחריו עם הפרפר. הבחור כל כך נבהל הוא נכנס לחדר ונעל את הדלת. וכדי להיות בטוח שלא יכנסו... הוא נתלה באויר מחוץ לחלון הישיבה בקומה שלישית. הוא אמר: "אם הם היו פורצים את הדלת, הייתי קופץ...!" - לא היה איכפת לו לשבור ידיים ורגליים ובלבד שפרפר לא יגע בו".

יש אנשים רבים המפחדים מחושך. מפחדים ללכת ברחובות ובמקומות חשוכים... כל דבר קל מקפיץ אותם! הם חוששים שאולי מישהו יבוא להם בהפתעה או שיקרה להם איזה משהו...

מדוע זה כך? אין לזה תשובה או כל הסבר הגיוני אחר!

אם כן, האיך ניתן להתגבר על הפחד?

הרב אהרן פרידמן שאל פעם בחורים בישיבה:

"מישהו יכול לתת לי דוגמא מה הכי מפחיד אותו?"

ענה בחור אחד: "נחש"!

אמר לו הרב: "אם אני אסגור אותך בחדר עם הרבה נחשים ארוכים וגדולים אבל שאינם הורגים... סביר להניח שביום הראשון הפחד שלך ירקיע שחקים!!! אבל מה יקרה אם במשך חמישה ימים, בכל יום, אסגור אותך איתם כשלוש שעות? אין ספק בדבר שהפחד ירד ויעלם!"

צריך לדעת", אומר הרב פרידמן, "אם אנחנו בורחים ממשהו שמפחיד אותנו, הפחד מתחיל לגדול ולהתפתח וזה הולך וטופח עוד ועוד... אבל אם בן אדם אומר: "נכון, זה מאוד לא נעים, זה מאוד מפחיד, אבל בכל זאת אני אעשה זאת! זה לא יהיה לי נעים אבל אני לא אמות מזה, מקסימום אני אפחד, ארעד..." והוא יעשה את זה עוד הפעם ועוד הפעם ובצורה הכי מפחידה... אין מציאות בעולם שהוא יישאר עם הפחד! זה בדוק! הפחד תמיד ילך וידעך. וזאת למעשה, הדרך הכי יעילה להתמודד עם פחד.

ובנוגע אלייך...

לכל אחת יש פחד טבעי בליבה לעשות שינוי בצניעות. היא מרגישה שהיא צריכה לאזור הרבה אומץ כדי "לקפוץ למים". בין אם זה להחליף מפאה למטפחת ובין אם זה לשנות את בגדיה הצמודים והקצרים לרחבים וארוכים וכו'. זו אחת הבעיות הגדולות שחוסמת נשים ובנות רבות מלהשתנות ולהתקדם בצניעות. יש לכך פתרון נפלא אותו מייעצים מומחים בבעיות מסוג זה...

מה שצריך לעשות זה, פשוט להתרגל בהדרגה!

כלומר, אם החלטת למשל לשנות מפאה למטפחת, לבשי את המטפחת בבית כשאת לבדך ותסתובבי איתה כך בבית, דמייני שכולן מסתכלות עלייך...

לאחר שתעשי זאת מספר פעמים בבית, דמייני שכולן מסתכלות עלייך ומדברות עלייך ועל המטפחת שבראשך... ואת מסתכלת לעברן בבוז.

לאחר שתעברי את השלב הזה, לבשי את המטפחת ותרדי איתה רק לחדר המדריגות עד לכניסה של הבניין (מומלץ לא לרדת במעלית אלא ברגל) כשאף אחת לא נמצאת בשטח, ותוך כדי כך דמייני לעצמך שפוגשת בך שכנה והיא מסתכלת בך בפליאה על המטפחת, ואת מיישרת מבטך לעברה בשלווה גמורה מבלי להתייחס. כך תעשי מספר פעמים עד שתרגישי בעצמך שאת רגועה ולא מתוחה.

לאחר מכן, תנסי לצאת איתה החוצה לזמן קצר כשאף אחת כמעט לא נמצאת ברחוב (כגון, בשעות הערב המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות), ושוב דמייני שרואות אותך כמה חברות והן מתלחשות ביניהן ומצביעות עלייך... ואת הולכת לידן בביטחה ומרגישה שהן "שקופות" ולא מעניינות אותך... כך תחזרי על "ההצגה" הזו שוב ושוב כמה פעמים.

כך תמשיכי עוד ועוד עד שתתרגלי.

כשתגיעי לשלב המעשי, לצאת עם המטפחת לקניות או לעבודה או לקחת את הילדים לגן... את תראי כמה זה כל כך קל ופשוט לצאת עם המטפחת לחוץ! לא תרגישי שום קושי! וזאת משום שהרגלת את עצמך לכך! - כך בעזרת ה' יתברך, תוכלי להשתנות בכל דבר ודבר עד שתזכי להיות אשה כשרה וצנועה כפי רצון הבורא יתברך.

הדרכה מספר 7 - "אתגרי" את עצמך!

בפולין של ה-118 הייתה תקופה מאוד קשה. היו רדיפות, היו מגיפות, מלחמות קשות... היהודים סבלו סבל מאוד קשה באותה תקופה.

אחד מגדולי האדמורי"ם של אותה תקופה, הודיע פעם בעיירה שבה הוא גר - היה זה ביום שלישי בשבוע - שהוא רוצה לדבר עם כל האנשים שיבואו לבית המדרש בשעות הערב. באותם ימים אנשים עבדו מצאת החמה עד צאת הנשמה, אבל באמת כך היה.

באמצע השבוע באו כולם לבית המדרש שכבר היה מלא מפה לפה. הרחובות היו צפופים. שקט דממה מסביב. חשבו גם מי יודע מה קרה... מה הוא בא לבשר לנו באמצע השבוע...

כל הסיפור לקח חמש דקות.

האדמו"ר עלה בצעדים מדודים אל ארון הקודש ופתח אותו. הניח את ידו על הספר תורה ואמר: "יהודים יקרים! יהודים יקרים! אם חלילה מישהו מכם יתבונן בעצמו וירגיש פתאום שאין לו יותר בעיות, שאין יותר קשיים, שאין יותר התמודדויות... הכל זורם על מי מנוחות, אני מבקש, שברגע שהוא יבחין בזה, שיעזוב מיד את מה שהוא עושה באמצע אפילו אם זה דבר מצוה... שיעזוב את הכל... וירוץ אל בית המדרש ויפתח את ארון הקודש, יכניס את הראש שלו בין ספרי התורה ויבכה בכי רב. וכשיכלו דמעותיו יגיד לקב"ה: "רבונו של עולם, מה קרה? למה אין לי יותר קשיים? (כן, הבנת נכון) מה, כבר אין לך אמון בי...?"

ובנוגע אלייך...

יש בורא עולם, שמליארדי שנות אור - כל היקום הזה - אפילו לא חלקיק קטנטן של אבק בידיו.

רק שתביני מעט במה מדובר: מהירות האור מגיעה ל-300,000 קילומטר בשניה אחת!! (כלומר, בכוחה של מהירות האור להקיף את כל כדור הארץ, שההיקף שלו הוא בסך הכל 40,000 קילומטר כשמונה וחצי פעמים בשנייה אחת!!!) וכדי לעשות מרחק של 600,000 קילומטר, צריכה מהירות האור לעוד שניה אחת נוספת, וכדי להגיע למרחק של 900,000 קילומטר, צריכה מהירות האור לשלוש שניות. ועכשיו תארי לך מרחק כזה שמהירות האור צריכה להגיע אליו במשך יום שלם 24 שעות. ותארי לך מרחק כזה שמהירות האור נזקקת לשנה שלימה כדי להגיע אליו... מרחק כזה נקרא בשם 'שנת אור' אחת (יוצא לנו מספר מבהיל: 9,460,800,000,000. כלומר, 9.5 טריליון!!!).

אם יצא לך פעם לראות מרחוק כמין כוכב נופל, דעי לך שהכוכב הזה נפל כבר לפני 6 או 7 שנים!! ומה שראית עכשיו, זה רק את האור של אותו כוכב שלקח לו רק עכשיו (לאחר 6 או 7 שנים) להגיע לכדור הארץ!!!

אומרים לך, שבכל היקום הזה, יש מרחק (שלא נתפס בשכל האנושי כלל וכלל) של אלפי אלפי טריליוני שנות אור (כלומר, פרק הזמן שיקח למהירות האור להגיע לאותם מרחקים אסטרונומים... הוא אלפי טריליוני שנים!!! - רק שיהיה לך איזה כיוון על מה בכלל מדובר כאן: טריליון אחד, זה 1,000 מליארד שנה. ומליארד אחד, זה 1,000 מיליון שנה. ומיליון אחד, זה 1,000 כפול 1,000 שנה).

וכל המרחבים הלא נורמאלים והלא מציאותיים הללו אינם נחשבים אפילו לא לגרגירון קטנטון של אבק "בידיו" של הקב"ה.

ועם כל זה... הקב"ה - שאוהב אותך ממש כבת יחידה שלו - עוזב את כל המרחבים האינסופיים האלה בשבילך, ומארגן לך תוכנית אימונים בצניעות, מפני שהוא רוצה לקדם אותך.

הוא נותן בך אמון שתמודדי עם אותם קשיים בצניעות נגד מה שהורגלת ונגד החברה המודרנית. זה מה שהוא רוצה. אך עלייך מוטל, שלא לקחת את זה כקושי אלא כאתגר!

קחי לך את ההתמודדות בצניעות בתור 'פרוייקט' אישי, ותאמרי לעצמך: "בואי ונראה אם יש לך אופי מספיק חזק... נראה אותך מצליחה להיות צנועה נגד הרחוב ונגד החברות...".

זה יתן לך תחושת סיפוק שאת אישיות חזקה ועצמאית! לא אחת שעשויה מג'לי המתחנפת לכל אחת! זה יתן לך עוצמה, כוח, וכבוד! ואת תעריכי את עצמך מאוד!

הדרכה מספר 8 - "חזקי" את עצמך!

אברך חשוב אחד, מפתיע מדי בוקר את חבריו בבואו לכולל כשהוא שופע מרץ.

ההתלהבות שלו ללימוד התורה מלהיבה וסוחפת את כלל הלומדים ונדבקת גם בהם!

כך זה קורה מידי בוקר בבוקרו. במשך שנים רבות.

חבריו לכולל, שהתפלאו מאוד איך הוא מסוגל לעשות זאת - להיות כל בוקר עיקבי כל כך... שאלוהו על כך: "מהו הסוד הגדול...?"

השיב להם אותו אברך בענוות חן: "אין לי פטנט או איזשהו מירשם מיוחד. אבל זאת כן אוכל לגלות לכם: "שלפני צאתי את הבית לכולל, אני לומד את הפרק הראשון של ה'מסילת ישרים' המעורר את האדם "לידע מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו"! וזה בעצם מה שמעורר אותי להגיע מידי בוקר לכולל במרץ רב ולא להתבטל ולו לרגע קט. את כל הכוח שלי אני מקבל בזכות לימוד המוסר!!"

ומאידך...

רבי יוסף יוזל הורביץ "הסבא מנובהרדוק" לא הקפיד בהתחלה שבני הישיבה יפסיקו מלימודם וילמדו מוסר. עד שבעיקבות מקרה מסוים שקרה בישיבה, הבין שבעצם אין ברירה ומוכרחים ללמוד מוסר בכל הכוח...

מה קרה?

אחד מתלמידי הישיבה, שהיה מבין המצויינים ביותר בישיבה בהתמדה ובאהבת תורה מיוחדת... עזב, ללא כל הודעה מוקדמת, את הישיבה!!! וזה היה לפלא גדול בעיני כולם.

עד שנודע "להסבא" מהי הסיבה לכך...

כאשר נסע אותו בחור לביתו לאחר החגים של חודש תשרי, הצליחה קרובת משפחתו להסית אותו שלא ישוב עוד לישיבה!!

כששמע זאת הסבא, הזדעזע כולו ואמר: "אם שיחה אחת יכולה לגרום לבחור השקוע בלימוד ובאהבת התורה לפרוש מהישיבה, משמע שלימוד תורה בלא לימוד מוסר עומד בסכנה שלא יהיה לו קיום!!! ומאז הקפיד שכולם, ללא יוצא מן הכלל, ילמדו מוסר.

ובנוגע אלייך...

ברוך ה' ואשרייך שזכית ללכת בדרכי הצניעות, אך עדיין אין זה מספיק! בדור שלנו יש באוויר "חיידקים" רעילים ומסוכנים של פריצות!! שמסכנים את כל מי שהצליחה וזכתה לעשות את רצון ה' יתברך ולהיות אשה ובת צנועה! אם לא נשמור על מה שהצלחנו להשיג, אם לא נשמור על הקיים... ישנם אחוזים גבוהים מאוד מאוד להתדרדר ברוחניות וליפול, חלילה, אל התהום.

מה ישמור עלינו? אך ורק לימוד המוסר!!! אין משהו אחר!!!

ישנם קרוב ל-100 גדולי ישראל, מכל החוגים מכל הזרמים ומכל העדות, המדברים על כך שחובה גמורה ללמוד מוסר!! ואת זה הם כתבו בזמנם (לפני כ-100 150 שנה), שהרחוב היה פחות או יותר נורמאלי ביחס להיום. אבל היום??? בדורינו??? שנת 2015??? הייתכן לשרוד בעבודת ה' ללא לימוד המוסר???!!! בשום פנים ואופן לא!!! אין כזה דבר!!! נקודה.

רבי הלל מקאלאמייא כותב על כך בספרו: "שמי שאינו לומד מוסר ידונו אותו אחרי פטירתו בעולם העליון כמתאבד. יאמרו לו: " אתה רוצח!!!" וכשהוא יתפלא ויאמר להם: "על מה אתם מדברים...? מעולם לא רצחתי שום אדם!". יאמרו לו: "יותר גרוע, רצחת את ע-צ-מ-ך!!! מדוע לא למדת מוסר...???"

גם נשים ובנות צריכות ואף חייבות להקדיש ולו מספר דקות ללימוד המוסר, באופן עיקבי, מדי יום ביומו בנושא הצניעות! - זה יחזק אותך! זה יחשל אותך! זה יציל אותך! זה ישמור עליך! זה יתן לך את מלוא הכוח העידוד הדירבון והריענון לו את זקוקה כדי להישאר נאמנה לבורא עולם כבת ישראל כשרה וצנועה, ולא, חלילה וחס, להיות מושפעת מאווירה טמאה של הפקרות פריצות זימה ותועבה השוררת בכל פינה ופינה ברחובותינו! ה' יצילנו!

הדרכה מספר 9 - "עשי" בעצמך!

היכרות עם איש מאנשי "המחר":

"החבר הכי טוב שלי שעבר לגור לחיפה, שלח לי מכתב ארוך וידידותי רצוף הזמנה לבר המצוה של בנו. לא יכולתי להשתתף בשמחתו באופן אישי, אבל לענות לו צריך, נכון? והנה המכתב שלו מונח בין המכתבים על שולחן הכתיבה שלי, אבל עד היום לא יצא לי לענות עליו.

לא, לא! בשבילי לכתוב זה עניין של מה בכך. אם אני רק לוקח את העט ביד, וקצת שקט מסביב, יש לי מכתב גמור בפחות מרבע שעה. ואז אני שם אותו במעטפה, מדביק בול, ותוך רגע הוא כבר בתיבת הדואר המוצבת על המדרכה במרחק שני בניינים מכאן. אני באמת די חרוץ בדרך כלל, אבל עד היום משום מה לא הסתדר לי לענות על המכתב הזה.

אתם שואלים מדוע? הנה יום אחד אני מחליט שמחר, עם שובי מהעבודה, הדבר הראשון שאני עושה הוא לכתוב את המכתב. ובכן, כשחזרתי מהעבודה למחרת הייתי רעב מאוד. אחרי הארוחה הייתי מוכרח לרוץ עם הילד לקופת חולים, כדי שהרופא יראה את הנקודות שהופיעו לילד על הבטן. כשחזרתי מהרופא הספקתי בקושי להגיע לבית הכנסת לתפילת מנחה. אחרי מעריב נשארתי לשוחח עם אחד הגבאים. כך הלך לי חצי ערב ויצא לי החשק לכתוב.

אבל החלטתי: מחר! זהו. מחר בלי נדר אכתוב את המכתב ויהי מה. אבל מחר היה יום שישי. אמנם הדלקת נרות לפי שעון הקיץ הייתה אחרי השעה 7 בערב, אבל יום שישי זה לא יום טוב לכתוב מכתבים. ואז החלטתי סופית וחגיגית, שהדבר הראשון שאני עושה במוצאי שבת לאחר ההבדלה, הוא להתיישב, לקחת עט ביד ולכתוב את המכתב, זהו!

במוצאי שבת, רק סיימתי לשתות את הכוס של ההבדלה, נזכרתי שזו ההזדמנות האחרונה ללכת לנחם את משפחת כהן שמחר בבוקר קמה מהשבעה. כשחזרתי מניחום האבלים אמרתי לעצמי שזה לא מתאים לכתוב מכתב ברכה ידידותי כשחוזרים מניחום אבלים. וחוץ מזה דואר ישראל בין כה וכה אינו מרוקן את תיבות הדואר בחצות הליל, כך שלא יקרה כלום אם אכתוב את המכתב מחר מתוך שמחה ויישוב הדעת. בין כה וכה מכתב שחיכה כבר חודשיים יכול לחכות עוד יום, לא יקרה לו שום דבר.

מאז אותו מוצאי שבת עברו כבר עוד חודשיים!! ופשוט לא יצא לי לכתוב את המכתב. אני אפילו לא יודע אם אצליח למצוא את המכתב של חבר שלי בתוך ערימות המכתבים שמונחים על שולחן הכתיבה שלי. מה לעשות? ככה זה".

ובנוגע אלייך...

אם את חושבת שאת די רצינית, ואת רוצה באמת למלא את חובתך בצניעות לטובת העניין ולטובת עצמך, אין לך ברירה אלא להיות "על טבעית". עלייך להתגבר על טבעך ולפעול בזריזות! - כל יום שעובר, הוא סכנה! זוהי שיטת היצר הפופולארית לדחות בעוד יום ועוד יום... את החיזוק בצניעות (שזה להעיף את החצאיות הקצרות, את הגרביים השקופות, את החולצות הנצמדות והצבעוניות, את האיפור וכו' וכו'). - ולכן מה שמוטל עלייך, זה להתפטר מחברותך (המלאה או החלקית) באיגוד "אנשי המחר" ולהצטרף, ממש כבר עוד היום, כחברה (מלאה) אל אנשי "אומר ועושה" שכל דבר הינם עושים: עכשיו! ומיד! מוסכם?

(זכרי: לא להשאיר זאת למחר!!)

הדרכה מספר 10 - "הגבילי" את עצמך!

פעם היה בחור שמנמן שתפס את עצמו ואמר: "זהו! הפעם אני עושה דיאטה!".

הוא הלך אל דיאטן מקצועי שהתחיל להדריך אותו יפה עד שהצליח לרדת במשקל.

יום אחד הגיע ערב חג השבועות, כמה נשים ארגנו שכל אחת תכין מאכל חלבי לכבוד חג השבועות. זאת עוגת גבינה, זאת פשטידת גבינה, זאת בורקס גבינה... וכן הלאה. כל מיני מטעמים חלביים.

מינו אותו, לאסוף מהנשים את המאכלים הטעימים, ולהביאם לבתי הכנסת כדי לחלק. וכמובן שגם לו נתנו רשות לטעום. הוא נוסע ברכב ומאחוריו תבניות למכביר של פשטידות, עוגות, עוגיות, בורקסים, פחזניות, קצפות, קרמים, מוסים, מעדנים... ומה לא. הוא הרגיש שהוא הולך להתעלף... מהבוקר הוא חי על איזה קרקר מסכן של שיבולת שועל.

הוא התחיל להזיל ריר מרוב תאווה...

הוא הרגיש שהוא כבר לא יכול יותר. מיד הוא צלצל לדיאטן שלו.

"תציל אותי, אני לא יכול! אני עלול להתלבש פה על איזה תבנית ולחסל אותה... תן לי איזה עצה, אני מאבד את העשתונות!"

אומר לו הדיאטן: "תזכור שאחרי הכל יש תשלום לכל! בסוף אתה תשקל יראו את זה על המשקל! לא כדאי לך... אל תעשה שטויות!".

אמר לו הבחור: "טוב, טוב, תודה!", וסגר את הפלאפון.

אחרי כמה ימים, שואל אותו הדיאטן: "נו, עמדת בניסיון?"

"בטח, עמדתי כמו גדול"

"יופי, אז השיחה שלי עזרה לך?"

"דווקא לא, השיחה שלך לא עזרה שום דבר! קיבלתי חשק לאכול עוד יותר..."

"אז איך התגברת?", הסתקרן הדיאטן.

"תראה", עונה הבחור, "הלכתי לבית שלי. טיפסתי לקומה ראשונה, פתחתי את הדלת של בית מגוריי ונכנסתי למטבח, פתחתי את המקרר ולקחתי חתיכת פסטרמה בירכתי ואכלתי!

בזה נגמר לי הניסיון, כי נהייתי בשרי...!".

ובנוגע אלייך...

פטנט כזה - שיכול לתפוס את האדם "ולכבול" אותו, כך שלא יוכל להיכשל בשום דבר - מובא כבר בתורה הקדושה. אמנם, הדבר הזה מסוכן מאוד מאוד, ואנו מזהירים באזהרה חמורה שלא לעשותו אלא רק לאחר שיקול דעת והתבוננות, אם את אכן מעוניינת ורוצה לעשותו או לא.

מהו הדבר? לקבל על עצמך, נדר!!!

יש לך אפשרות לשמר את צניעותך, שלא להתפתות ללבוש פאה או ללכת עם בגד פרוץ זה או אחר, אם תקבלי על עצמך בנדר שלא לעשות זאת!

כלומר, שתאמרי לעצמך: "אני מקבלת על עצמי בנדר, ללכת רק עם צוארון סגור!" או, "אני מקבלת על עצמי בנדר, ללכת רק עם גרביים אטומות!" - התועלת מכך היא אדירה, משום שבכך סילקת ומחקת מעצמך את כל ההתלבטויות והחששות, וגם מנעת מעצמך את הניסיונות והפיתויים שהיצר ינסה להפיל אותך בעתיד! - אמנם כפי שכבר הזכרנו: עלייך לדעת שלהתעסק עם נדרים, זה כמו להתעסק עם אש! כיון שמי שעוברת על נדרה, חוץ מעצם האיסור החמור - של "לא יחל דברו" - שהיא עוברת מהתורה, עוד היא מסתכנת בכך שחלילה יכולים ילדיה למות!!! כך אומרת הגמרא. לכן, אם את יודעת בבירור שאת מסוגלת לעמוד בנדר (כלומר, לנדור רק לתקופה קצרה), עשי זאת!

הדרכה מספר 11 - "אלצי" את עצמך!

לפני עשרות שנים, בטרם פורסם על הנזק והסכנה העלולים להיווצר כתוצאה מהעישון, היה הגאון הרב דסלר (משגיח בישיבת פוניבז'. מחבר הספרים 'מכתב מאליהו'), מעשן סיגריות.

"נכנסתי אליו", סיפר אחד הרבנים, "והיה זה באותו יום בו פורסם לראשונה על הסכנה, והמשגיח מקבלני כדרכו במאור פנים ואומר לי כך: "אתה יודע שהפסקתי לעשן"?...

לאחר כמה דקות נכנס תלמיד נוסף ושוב פונה אליו הרב דסלר ומודיע לו שהפסיק לעשן... וכך עשה לעשרות רבות של תלמידים שנכנסו אליו במשך הימים הבאים כשהוא מודיע לכולם שהפסיק לעשן.

הרב דסלר, נקט בטכניקה פשוטה מאוד...

כשאדם מודיע לכל כך הרבה אנשים שהפסיק לעשן, גם אם אחר כך יתגבר עליו יצרו, לא יהיה נעים לו לחזור לסורו. מאחר וכולם יודעים שהפסיק... בכך הוא מכניס את עצמו ללחץ חברתי קשה ומאלץ את עצמו, גם בהרגלים קשים כמו עישון, להיגמל מזה.

תוכן העניינים

בנות מדברות על עצמן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה