הזמן נשרף, אז מה בוער?! · "תכסי את ראשך בידיים, וככה תרוצי מהר מהר"
באמריקה הייתה אשה בשם ריבי, אשה מודרנית קצת. היא לבשה כיסוי ראש רק בחוץ, בבית לא. (אף שגם בבית צריך כיסוי ראש שלא יראו קורות ביתה שערות ראשה, אולם כך היא נהגה).
יום אחד היא יצאה למרפסת האחורית שלה, ופתאום הדלת נטרקה עליה כך שלא יכלה להיכנס חזרה לדירה. למרבה הפלא הפלאפון שלה היה אצלה. מיד היא התקשרה לבעלה לעבודה וסיפרה לו: "נתקעתי במרפסת, הדלת נטרקה עלי, לא שמתי לב, אינני יכולה להיכנס לדירה. בוא בבקשה ותפתח את דלת הדירה ותפתח את דלת המרפסת ותחלץ אותי"
הבעל שמע ונדהם: "מה את אומרת?! שאני אעזוב כעת באמצע העבודה ואחזור לבית?! מי שמע דבר כזה לעזוב באמצע היום?"
"אז מה אעשה?"
"אגיד לך מה תעשי, תקפצי מהמרפסת לחדר, ומהחדר לרחוב, תקיפי את הבית ואז תבואי מהדלת הראשית, שם החבאתי מפתח בשקע מתחת לשטיח, תיקחי תפתחי וזהו".
אך ריבי לא הסכימה: "לא! לא יתכן! אין לי כיסוי ראש. אינני יכולה לצאת ככה לרחוב..."
אך הוא כעס: "אוף גם את! תפסיקי מהשטויות! תכסי את ראשך בידיים וככה תרוצי מהר מהר אף אחד לא יראה... נו, באמת".
"לא! לא אצא! אני אשאר כאן, לא אוכל ולא אשתה עד שתבוא לשחרר אותי".
הבעל, שריחם על אשתו, הפסיק את העבודה וסגר את המשרד. הוא בא לביתו ופתח את דלת הדירה ודלת המרפסת ושחרר אותה.
הוא ממש כעס עליה: "אוף אתן הנשים, כמה שכחניות, נודניקיות ו... ו..."
התניע את הרכב ומהר מאוד "טס" בחזרה שוב לעבודה. כשחזר ראה ש... איננו יכול! אין עבודה! הכל היה רעש... עשן... אבק... צרחות אימים... אנשים רצים ובורחים... פאניקה גדולה. מה קרה?
הוא עבד באחד המשרדים של 'בנייני התאומים'. וממש בדיוק, כאשר קרסו המגדלים, הוא היה בבית לשחרר את אשתו.
"בזכות הכיסוי שלי" - אומרת ריבי בהתרגשות - "בזכות הכיסוי ראש! מעכשיו אשים כיסוי הולם בבית וברחוב וגם כמובן בשינה". כיסוי הברט שעמד ליד דלת היציאה ללובשו רק ליציאה לרחוב הוכנס אחר כבוד לוויטרינה זכר לנס!