אור ברסלב
בנות מדברות על עצמן הזמן נשרף, אז מה בוער?! › היא נכנסה להסטריה

בנות מדברות על עצמן

הזמן נשרף, אז מה בוער?! · היא נכנסה להסטריה

"את שקרנית!", אמרו לה

מקרה שאירע בפורים האחרון בתשע"ג:

בגבעה ב' בעיר ביתר עילית. אחת הנשים שימשה כמטפלת מסורה לאחד מילדי השכונה. הילד, שהיה רעב, פנה אל המטפלת שנתנה לו מיד חתיכת קניידלך. היא הסתובבה לעיסוקיה והשאירה אותו אוכל... לפתע, היא שומעת שיעול חזק המלווה בקולות מצוקה. היא מסתובבת לאחור ורואה לתדהמתה את הילד הקטן מאבד את האוויר ומתחיל להכחיל... מתברר שהוא בלע את חתיכת הקניידלך בצורה לא נכונה והיא נשאבה לו ישר אל תוך קנה הנשימה.

המטפלת התחילה לצרוח בהיסטריה... כשהיא מנסה להכות בגבו של הילד ולהוציא את החתיכה התקועה בגרונו. הילד השתעל יותר ויותר... והפנים שלו הולכות ומאבדות צבע... תוך שניות ספורות, הגיעו לבית כל השכנות ועוד נשים שהיו באיזור, והן רואות את הילד שוכב וממש נאבק על חייו. מיד הזעיקו אמבולנס למקום.

חלק מהנשים ניסה להציל את הילד וחלק התפללו בדמעות להצלת הילד.

אנשי ההצלה פרצו אל הבית ומיד הרחיקו את המטפלת שהיא לא תראה את הגרוע מכל...

הילד שכב כבר על הרצפה... מפרפר אל מותו... כבר עברו 3 דקות שהוא ללא חמצן!!!

הנשים צעקו בקריאת תהילים כשהן בוכות. המטפלת המסכנה, פרצה בבכי קורע לב והחלה לצעוק בתפילה לבורא עולם: "רבונו של עולם! אני מתחננת לפניך, אתה יודע כמה אני דואגת שאף ילד לא יינזק חס ושלום, אני מבקשת ממך, ה', תציל את הילד, אנא ה' הושיעה נא... אנא ה' הושיעה נא..." כך בכתה בבכי קורע לב ממש.

אנשי ההצלה, המשיכו בניסיונות ההחייאה... אך נשימתו של הילד הייתה סתומה לחלוטין!!! הם היו אובדי עצות. המוות היה עניין של שניות ספורות ממש...

הבינה המטפלת שכעת אין ברירה, צריך לשלוח "פצצה" לשמים שתשנה את מערכות הטבע ותחולל נס על טבעי... היא הרימה את עיניה לשמים וזעקה בדמעות לעיניי כולם: "אבא שבשמים! אני מבטיחה לך, שאם תציל את הילד, אם תתן לו לחיות, אני מקבלת עלי מהיום ללכת בצניעות גמורה וגם ללבוש מטפחת!!! אני מבטיחה לך..."

ואז, באותה שנייה ממש שאמרה זאת, התחולל נס לעיני עשרות אנשים ונשים ששהו במקום; הילד, שהיה על פי הרפואה נחשב כבר כמת לכל דבר, החל להשתעל ולהשתעל... עד שפלט את חתיכת הקניידלך ופקח את עיניו...!!! איזה בכיות של אושר ושל שמחה התחוללו באותו מעמד. אנשים ונשים חזו במו עיניהם נס של תחיית המתים ממש.

היה זה מעמד אדיר של קידוש ה' שאירע אך ורק בכוח צניעות הלבוש וכיסוי הראש במטפחת.

אנשי ההצלה, הבהילו את הילד במהירות אל רכב האמבולנס, הם יודעים מנסיונם העשיר שלאחר מקרה כזה קשה, גם אם נשארים בחיים אבל נגרם נזק בלתי הפיך. בגלל שהמוח לא קיבל חמצן במשך מספר דקות. ואותם ילדים הופכים להיות או משותקים או פגועי מוח לכל החיים. הם ערכו לו בדיקות מקיפות כדי לאבחן עד כמה חמור הנזק.

לאחר כמה ימים, הבדיקות הראו שהילד... בריא לחלוטין!!! אין לו שום פגיעה במוח!!!

זה היה דבר בלתי נתפס מצד הרפואה. - לאחר מספר ימים שוחרר הילד לביתו כילד רגיל.

סיפרה הרבנית רות שמש:

"השבוע ניגשה אלי בתי - הלומדת בבית ספר יסודי בכיתות הגבוהות - ואומרת לי: "אמא, הגיעה אלינו חברה לכיתה בכזה צער... ואומרת לנו: "אתן יודעות, לבן דוד שלי, אברך צעיר, עם כמה ילדים... גילו לו את המחלה בדם!! והוא צריך לעבור טיפולים והקרנות. כל החברות השתתפו בצערה של אותה בת וכולן קיבלו על עצמן להתפלל על אותו בן דוד.

אשתו של אותו אברך, כאשר שמעה את הבשורה האיומה, נכנסה מיד להסטריה!!! היא לא יכלה לעכל שזה קורה בבית שלה!!! - היא לא יכלה להאמין שהבעל שלה עומד עכשיו להתמוטט מול העיניים שלה ולהגיע איתו למצב כזה של חולשות נוראות ומחלה כל כך קשה ואיומה...

בלי לחשוב הרבה, היא ניגשה לארון הבגדים ומיד החלה לגזור ולגזור... כל בגד שלא ענה על דרישת ההלכה... בגד אחר בגד... וכך ניקתה את הארון לגמרי מבגדים שלא היו צנועים או גבוליים!

לאחר מספר ימים, מגיעה החברה של הבת שלי עם הסיפור הזה, והיא מספרת לבנות בהתרגשות ובהתלהבות: "אתן לא מאמינות מה שקרה לבן דוד שלי, לאחר הסיפור הזה שאשתו חתכה את כל הבגדים שלא ענו על דרישת ההלכה, הוא הלך שוב לרופא.

לפני שהתחיל את הטיפולים הקשים, היה עליו לעבור עוד כמה בדיקות שיגרתיות.

הרופא מסתכל עליו ואומר לו בתמיהה: "אמרו שיש לך את המחלה?! מעניין, עכשיו אנחנו רואים שיש כאן רק איזה בעייה קלה בדם! כדורים פשוטים יכולים לסדר את זה, אדוני, אין לך שום מחלה!!! קח מרשם מהבית מרקחת ותחזור הביתה, הכל בסדר איתך!!!"

כל הכיתה שמעה שם את הסיפור המדהים הזה וכולן התחלחלו... לא האמינו מה כוחה של קבלה! מה כוחה של צניעות!

"לא גבינה שוויצרית, לא דג מלוח ואף לא חלווה..."

היחיד "שמעקם את האף" ולא שלם עם קבלות בצניעות, הלוא הוא מיודענו יצר הרע! - הוא "יהפוך" את העולם... אבל העיקר שאת לא תתחזקי בצניעות!!

לא איכפת לו בדיוק באיזה פרט מסויים בצניעות נכשלנו, העיקר שנכשלנו בענייני צניעות. זה מה שחשוב לו. ועל כך הוא נלחם בכל הכוח!!

וכך תיאר רבי ראובן קרלינשטיין את התהליך:

"היה פעם פריץ אחד גוי שחמד לו לצון והחליט להתעלל בקהילה היהודית שהתגוררה בכפר שלו. הוא שלח את משרתו לצוות על יהודי פלוני להכין סעודה עבורו ולהודיע שבעוד שעתיים הוא יבוא לסעוד את ליבו.

לשמע הבשורה נבהלו בני הבית והם כמובן טרחו ועמלו עמל רב להכין סעודה מפוארת מכל טוב שלא יחסר דבר.

כעבור שעתיים הגיע הפריץ ונכנס הביתה בליווי הפמליה.

כולם מתישבים ליד השולחן הפריץ מתרווח על הכיסא ונראה שהוא מחפש איזה דבר מה... לפתע נשא קולו בחלל החדר: "מה, גבינה שווצרית לא הכנתם??!" - מיד ניתנה הפקודה מפיו להכות את היהודי. ומשרתו עשה כמצוותו והפליא מכותיו ביהודי.

לאחר מכן מצווה הפריץ את משרתו לגשת לבית נוסף וגם שם להודיע שיכינו עבורו סעודה... הרי הוא עדיין לא אכל. בני הבית המסכנים, שחוו על בשרם את משמעות הביקור, הריצו שליח למשפחה השניה והזהירו אותם: "דעו לכם, הפריץ אוהב גבינה שווצרית, על השולחן חייבת להיות גבינה שווצרית! אם תחסר הגבינה צפויים אתם למכות".

כמובן השתררה בהלה בני הבית עשו את כל המאמצים להשיג גבינה שווצרית וסעודה כיד המלך שלא יחסר דבר חלילה. באמצע השולחן הניחו את הגבינה השווצרית.

לאחר שעתיים הגיע הפריץ הוא עומד ליד השולחן הערוך בקפידה וחיפש דבר מה... לפתע שאג: "רגע, את הדג מלוח אני לא רואה פה?? סעודה ללא דג מלוח זו סעודה לפריץ??! - מיד הכו ביהודי". היהודי המסכן קיבל מכות ממשרתו של הפריץ.

לאחר שעתיים מגיע הפריץ לבית השלישי והסיפור שוב חוזר על עצמו. שם, אמנם כבר היו מוכנים דג מלוח וגבינה שווצרית... "אבל איפה החלווה??!" צועק הפריץ, "איפה החלווה?? סעודה לפריץ בלא חלווה??! - הכו ביהודי"...

כאשר שם הפריץ פעמיו לבית הרביעי, הגיעו אותם שליחים מכל הכיוונים: "שימו לב", התרו בהם, "גבינה שווצרית, דג מלוח, חלווה, כל אלה חייבים להיות בתפריט".

היהודי הרביעי היה פיקח. הוא פרס מפה על שולחן גדול, ועליה הכין לחם יבש וכוס קפה, וזהו. הפריץ הגיע ו... עיניו חשכו, המילים נעתקו מפיו... הוא ביקש להגיד דבר מה ואיננו מסוגל. היהודי התעלם מהמצב המביך ואותת לו: "בבקשה אדוני הפריץ להיכנס, הכנתי עבורך סעודה..." הפריץ כולו רותח כאש מצביע על השולחן העלוב והדל, והמשרתים שואלים בזעם: "עד כדי כך חסר ערך בעיניך הוד מעלתו הפריץ???"

היהודי לא איבד את עשתונותיו ומיהר להשיב: "אדוני הפריץ, שמעתי את אשר אירע בבתים שביקרת לפני בואך הלום. והבנתי, אינך צריך גבינה שווצרית לא דג מלוח ואף לא חלווה... אדוני הפריץ, רצונך להכות ביהודים, אם כן למה לי לטרוח ולהכין סעודה?! הנני קח אותי, הכנתי מקל, אתה יכול להכות אותי"...

לשמע הדברים האדים הפריץ והבושה כיסתה את פניו. הוא התיישב ליד השולחן.

וכמו ילד טוב לעס את הלחם היבש ושתה את הקפה שכבר התקרר... אחר כך קם, אמר "תודה" וחזר על עיקבותיו. - בזה הסתיימה פרשת התעללויותיו של הפריץ והשקט והשלווה חזרו לשרור בכפר.

תוכן העניינים

בנות מדברות על עצמן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה