אופנת פ'אות א'יפור ר'יח בושם י'ופי וקוסמטיקה ז'נות ופריצות [פאריז] · עם מה את מתעסקת?!!
וכמה הוא עומק הגיהנום...?
הגאון רבי אליהו דושניצר אמר: "בוא וראה עד כמה נורא הוא עומק הגיהנום:
כתוב בגמרא, שקורח ועדתו היו שוקעים ויורדים בגיהנום עוד ועוד... עד שעמדה חנה והתפללה עליהם. ומאז הפסיקו לשקוע ולרדת. והנה, מזמן קורח ועדתו ועד חנה הנביאה, עברו... 435 שנים!!! ובכל השנים הללו, עדיין המשיכו קורח ועדתו לרדת ולשקוע עוד ועוד בתוככי הגיהנום! ואם לא הייתה באה חנה ומתפללת עליהם, היו ממשיכים לרדת עוד יותר עמוק... ועוד יותר עמוק... ועוד ועוד... - הרי לנו, עד כמה עמוק הוא הגיהנום!!!". נורא ואיום!
ומי תהיה שם "אורחת הכבוד"? לא קשה לנחש...
היא שלחה - מאות אלפים של בחורי ישיבות, אברכים, גברים, צעירים, מבוגרים, וזקנים - לגיהנום!!! - היא בכבודה ובעצמה!!! - ועבור זה עונשה כפול ומכופל עשרת מונים!!!
שם למעלה יראו לה כל יום ויום מימי חייה, איך שהיא הכשילה כל גבר! וגם את מי הכשילה! (אוי! כמה שהיא תתבייש לגלות שגם קרובי משפחה כמו, חמיה, חתניה, גיסיה, דודיה, בני דודיה, אחייניה, כולם נכשלו בה) - יראו לה איך שהייתה מאופרת... ואיזה בגדים צמודים היא לבשה... וגם איך דיברה יותר מדי עם גברים שלא לצורך... ועל כך שהיא צחקה בקול רם בנוכחותם וכו' וכו', את הדין היא תצטרך לתת שם על הכל! ובפרוטרוט!
שום דבר לא ימלט! את הכל יביאו בחשבון!!!
הגמרא מספרת:
"אמר רבי יהושע בן לוי, פעם אחת הייתי הולך בדרך ומצא אותי אליהו הנביא.
שאל אותי אליהו: "האם אתה רוצה שאראה לך מה קורה בגיהנום?"
אמרתי לו: "כן, אני רוצה לראות"
הראה לי אליהו הנביא, נשים ובנות שתלו אותן על וו (כמו שתולים בשר באיטליז) בשערותיהן, בגבותיהן, בעיניהן, בלחייהן, בשפתיהן, בדדיהן, במותניהן, ברגליהן... ובכל האיברים שהחטיאו בהם את הגברים והבחורים... והן צורחות ובוכות וממררות בבכי מר... ואין מי שיושיע אותן!!!"
האם את סבורה, שיש לאותה אחת מספיק גב רחב וחזק להתמודד עם כל מה שאמרנו (ועוד נאמר בהמשך) עד עכשיו??!
האם את חושבת שזה צחוק...??!!
שם, בגהינום, אין לאן לברוח... אין שום מנוס... היא תבכה ותצרח מרוב היסורים עד לשמים...!! אבל זה כבר לא יעזור לה... זהו, כבר מאוחר מדי! - היא תישאר שם בעל כרחה ותצטרך לסבול ולסבול את אש התופת של הגיהנום בנוסף לשאר היסורים הקשים (ה' יצילנו!) יום יום, שעה שעה, במשך עשרות ומאות שנים(!!!) על כל מה שעשתה ועל כל מה שנכשלו בה.
כל גדולי ישראל - אדמורי"ם, מקובלים, גדולי הפוסקים, ראשי ישיבות, ראשי כוללים, רבנים חשובים, משגיחים... מכל החוגים ומכל העדות - הודיעו בצורה נחרצת, שאינה משתמעת לשתי פנים: בת ישראל ההולכת שלא בצניעות או מתנהגת שלא בצניעות, היא בכלל "מחטיאי הרבים"!!! ואין לה חלק לעולם הבא!!! ואפילו שהחטיאה רק בחור אחד...
כך פוסק הרמב"ם הלכה למעשה!!!
אז עם מה את בכלל מתעסקת?!!
"בבקשה ממך, אני נורא נורא מפחדת..."
עדות של אשה, שממש לפני פטירתה ביקשה לפרסם את הדברים (זה אירע בשנת תשנ"ז):
אשה צעירה חזרה מקניות, לפתע נפלה בביתה ואיבדה את הכרתה. לאחר שהובאה לבית החולים מצבה התדרדר... המכשירים אותתו שאותה אשה התחילה את מסעה אל הסוף הנצחי! זהו!... נהיה שקט דממה! האשה השיבה נשמתה ליוצרה...
ואז, לפתע פתאום, אחרי שהמכשירים היו דוממים לגמרי, היא פוקחת את עיניה וזועקת אל אלו שהיו קרובות אליה: "אתן לא יודעות מה שקורה בשמים!!! לא רואים כבר בכלל שמים... כל השמים מלאים במלאכי חבלה שמחכים לכל אשה שמגיעה לשם!!! אוי לה למי שלא לבושה בצניעות". - וכאן היא פנתה לכל הנשים שהיו בחדר: "את, תזרקי את הגופייה הטמאה שלך!!! (זה היה בגד רגיל ועליו בגד בצורת גופייה. מה שלצערינו נשים חרדיות רבות הולכות עם זה היום כי זה באופנה. ה' ישמור ויציל!). ואת, תזרקי מהר את החצאית הקצרה...!!!"
ואז היא פנתה לכולן בצעקות: "לזרוק מהר מהר את כל הפאות!!! אתן לא מתארות לעצמכן מה שמחכה פה למעלה...". ואז היא פנתה לאמה ואמרה לה: "אמא, אני הולכת... אני מתחננת שרפי את הפאה שלי מיד כשתחזרי הביתה!! תבטיחי לי שתעשי זאת!! בבקשה ממך אני נורא נורא מפחדת..."
כשגמרה לצעוק את צעקותיה הנוראות, עצמה את עיניה ומתה.
אך זה לא כל כך עזר לה! - אותה נפטרת שהייתה גם מודרנית בלבושה (נעלי עקב, חצאיות קצרות וצרות, גרביים שקופות, חולצות נצמדות...) הופיעה בחלום לחברתה שעוסקת בזיכוי הרבים מספר ימים לפני יום השנה שלה, ובכתה לה ללא הרף בבכי חנוק. היא סיפרה לה איזה דברים קשים ואיומים שעוברים עליה... היא התחננה וזעקה לעזרה.
פתאום היא שומעת קולות עמומים...
סיפור שקרה לא מזמן (סיפרה אותו בעלת המעשה בעצמה):
אסתר היא אשה צעירה כבת 28. הכל מכירים אותה כאשה כשרה וטובה. אשה חרדית, המשקיעה את כוחה בגידול ילדיה לתורה ויראה. ברוך ה', הכל הולך למישרין.
בין השאר, ידועה אסתר בין מכרותיה, כמי שהופעתה החיצונית חשובה לה במיוחד. היא אוהבת להיראות מטופחת, ודואגת תמיד למראה החיצוני. אסתר אוהבת דברים יפים ומשתדלת לענוד את תכשיטיה בכל פעם שהיא יוצאת לרחוב. גם קול יפה ונעים יש לה, הוא מסב לה עונג רב, אסתר נהנית מקולה ואוהבת שישמעו ויעריכו אותו.
לא מזמן שב בעלה מבית הכנסת. היה זה בליל שבת, איך שנכנס הבחין שהיא חיוורת מאוד.
עוד לפני שחזר מהתפילה, התחילה אסתר להרגיש לא טוב. היא חשה שראשה כבד עליה, ותחושותיה הללו התגברו יותר ויותר. עם תחילת הסעודה ראתה אסתר שאינה מסוגלת להישאר לשבת עם כל בני המשפחה ליד שולחן שבת.
"אולי התאמצת הרבה, נראה שחסרות לך כמה שעות שינה... נזדרז בסעודה ותוכלי לעלות לישון מוקדם", אמר לה בעלה.
אך אסתר הרגישה שאין בכוחותיה להישאר עם כולם. הלאות והכבדות התגברו. היא הודיעה שאיננה מסוגלת לעמוד על רגליה. פנתה אסתר בצעדים איטיים לעבר חדרה, ונפלה רועדת על מיטתה. בעלה נשאר עם ילדיו ליד שולחן שבת. הוא החליט שיסיים איתם את הסעודה, ואחר כך ישכיבם במיטותיהם.
ובינתיים, אסתר שוכבת במיטתה. הרגשתה נעשית גרועה מרגע לרגע. בעלה עסוק עם הילדים, והיא מרוב חולשתה, אינה מסוגלת אפילו לקרוא לו ולומר כיצד היא מרגישה.
היא שוכבת דוממת במיטה ונושמת בכבדות. היא אינה יודעת מה קורא איתה. היא מרגישה נורא. פתאום היא שומעת קולות עמומים, שמתחזקים ונעשים ברורים מרגע לרגע. היא אינה יודעת מהיכן מגיעים הקולות, אך הדיבורים מופנים הישר אליה.
אסתר מרגישה שהיא נוכחת כעת בבית דין, והיא היא הנידונה בכבודה ובעצמה...
היא חשה שדנים אותה בשמים על עבירות שהיא עשתה.
היא מבחינה במלאכי חבלה המקיפים אותה, ורואה את דמותו של מלאך המוות המתקרב אליה להעניש אותה. המראות מתחלפים לנגד עיניה והכל מתרחש במהירות מסחררת.
אסתר שומעת שבאים להעניש אותה על שהיא גורמת לאנשים להסתכל בה, ובזה היא מביאה אותם לידי איסור, כיון שאסור לאיש להביט באשה שלא לצורך!!!
היא חשה לפתע שמכים אותה בכל הגוף, חובטים בה בחבטות עזות, היא מתייסרת בייסורים נוראים ועוד מעט מרוב הייסורים והכאבים תפרח ממנה נשמתה...
פתאום רואה אסתר את דמות סבתה שנפטרה.
סבתה פונה אליה בשאלה: "אסתר, מדוע לא שמעת לקול גיסך, כאשר אמר לך לפני כשבועיים: "אסתר, את עונדת תכשיטים רבים מדי, חדלי מזה!". כעת דנים אותך בשמים על כך.
מענישים אותך גם על כל הדיבורים שדיברת בקול בנוכחות גברים, על שגרמת להם בזה להאזין לקולך, להפנות אלייך מבטים ולהסתכל עליך ועל תכשיטייך. אסתר, לא מזמן הלכת לביקור אצל רופא והארכת לדבר איתו. דיבורך לא היה מספיק צנוע, וגרמת לו בכך מכשול... כעת, אסתר, פרעי את חובך אשר נתחייבת, עבור מעשייך!".
הסבתא סיימה את דבריה ונעלמה, ואסתר ממשיכה להתייסר, המלאך ממשיך להכות בה מכה אחר מכה ללא רחמים בלי הפסקה. אסתר איננה יודעת אם היא חיה או מתה. היא מרגישה שהיא נמצאת מחוץ לגופה. היא רואה את כל חייה עוברים לפניה כמו סרט נע. היא מזדעזעת כאשר היא מבינה, כיצד גרמה לזה, שגברים יתבוננו בה. כעת היא מרגישה בבירור כיצד על כל מכה שהיא מקבלת, הינה תחת הסתכלות נוספת שהיא גרמה.
אסתר בוכה ומתחננת, מבקשת לפני בית דין של מעלה: "האם אזכה לחזור לחיות בעולם?"
הדיינים הנוכחים משיבים לה שתזכה, אם תבטיח כשתחזור לעולם, לתקן את אשר עיוותה.
היא מבטיחה להיות צנועה בלבושה ובדיבורה, כדי שלא יבחינו בה יתר על המידה.
היא התעוררה ומצאה את עצמה במיטתה, כאשר כל גופה מלא מכות וחבלות מרוב המכות שהיא ספגה. בעלה, שהיה כל אותו הזמן עסוק עם הילדים, בא אל החדר והזדעזע מאוד למראה אשתו, למראה כל החבלות אשר עליה...
אסתר הצליחה איכשהו לומר לו במילים ספורות שהיא כבר אחרי הכל.
היא הרגיעה אותו שלא ידאג.
6 חודשים שכבה אסתר מרותקת למיטתה. בקושי רב מאוד הצליחה להסתובב קמעא.
כל גופה היה כאוב וחבול. תקופה ארוכה פחדה להסתכל במראה, לראות כיצד היא נראית. הילדים אמרו שהיא נראית כמו סבתא זקנה, שפניה וידיה מלאים בפסים כהים.
למעשה, מיד לאחר שהתעוררה, עוד באותו ליל שבת, כבר הרגישה שהיא מזוככת ונקיה. הרגשת טהרה ושמחה עצומה מלאו אותה. היא קידשה על היין, אכלה חלה ודגים וטעמה בשר לכבוד שבת. היא מספרת שהרגישה התרוממות רוח נשגבה מאוד.
לאחר שהבריאה לגמרי, נהפכה אסתר לאדם אחר, משתדלת כל כולה לעמוד בהתחייבויותיה.
ואז, שוב החל היצר הרע להתגרות בה...
אסתר חששה מהשפעתו ופחדה ממידת הדין. היא פנתה מיד לגאון הצדיק הרב שכטר.
הרב אמר לה, שבכל ניסיון כזה, תאמר את הפסוקים: "כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך... לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באוהליך...". הניסיונות הלכו ודעכו, עד שנעלמו ממנה לחלוטין. היא הבטיחה לדבר בשקט ובצניעות ולא להתבלט בתכשיטיה, וכך אכן עשתה.
היא לא יצאה מביתה כשהיא עונדת תכשיטים. בהתחלה היה לה קשה, אך היא התגברה, עד שהתרגלה במשך הזמן.
אחד מגדולי האדמו"רים בדורינו אמר לה: "שלא כל אחד זוכה לדבר כזה! אבל כיון שהיא ממשפחה מיוחסת שבמשך דורות שלמים מסרה את נפשה על צניעות בנות ישראל, זכתה היא לחזור לעולם ולתקן את מעשיה".
"תתקני לי את השמלה! אני כבר משתגעת..."
סיפור נוסף שארע בליל שבת קודש, פרשת שמות, תשס"א, בשעה 3:00 לפנות בוקר:
"ראיתי בחלומי את אחותי שרה עליה השלום - אמנם זה היה חלום אבל היא נראתה כמו בהקיץ. היא הייתה לבושה בשמלה כהה מאוד, את הראש לא ראיתי בכלל, רק את העיניים, האף והפה, את המצח וכן את הרגליים לא ראיתי.
והנה אחותי שרה - התחילה לצרוח צרחות נוראיות: "חנה, חנה, תתקני לי את השמלה".
מרוב פחד וחרדה התיישבתי על המיטה. (כל זה בחלום).
שאלתי אותה: "שרה, מה קרה לך? מדוע את כל כך היסטרית?"
ואז היא מושיטה את ידיה והעיניים בוקעות מחוריהן והיא פותחת בצעקות איומות ומפחידות: "חנה, אמרתי תתקני לי את השמלה, אני כבר משתגעת! אינני יכולה יותר לסבול את הסבל הנוראי הזה! אזל כח הסבל אין לי כח יותר! ואת שואלת אותי מדוע אני כל כך הסטרית?! תתקני את שמלתי תכף ומיד כי אני סובלת נוראות". ואז שרה ברחה מהחדר וטרקה את הדלת.
התעוררתי עם פחד נורא... התחלתי לבכות... לחץ הדם עלה לי ל-250!!
קראו לרופא והוא נתן לי כדורים. אבל כמובן שצריכים לעשות משהו לתיקון נשמתה של אחותי היקרה. - אני מוכרחה לציין שאחותי שרה הייתה גומלת חסדים ושמרה לשונה שלא לדבר רכילות ולשון הרע, הייתה עוזרת לקשיי יום ופעילה בביקור חולים וכו' וכו'.
מיד במוצאי שבת אחרי החלום, התקשרתי לרב גדול שהוא פותר חלומות וסיפרתי לו את חלומי. הרב אמר לי שלפי המחזה, איך שאחותי נראתה, היה לה פגם גדול בצניעות ולכן היא צריכה תיקון לנשמתה. הוסיף הרב ואמר לי: "לא יעזור לה הדלקת נרות ולא צדקה ולא מעשי חסד וכו', רק דבר אחד יכול להיות לה לתועלת, לפרסם את החלום הזה ברבים בכדי שתהיה התעוררות גדולה ונשים יתחילו לשמור על הצניעות בהקפדה יתירה".
עלי לציין שבחלום לא ראיתי את הראש והרגליים כי אחותי נהגה לגרוב גרביים שקופות והראש לא היה מכוסה כמו שנהגו אמותינו הקדושות, אמנם אחותי לא חבשה חס ושלום פאה נכרית אבל הכובעים והמטפחות היו בצורה שמשכו את העיניים!!!
כל השנים ביקשתי והפצרתי בה: "אנא אחותי היקרה רחמי על עצמך ולבשי צנוע, הרי סוף כל סוף נצטרך בבוא ימינו אחרי 120 שנה, כולנו בלי יוצא מן הכלל לתת דין וחשבון על על מעשינו, לאבא אין מנוחה בעולם האמת".
אבל אחותי לא רצתה להקשיב ולציית לי, ואף על פי שעברו שנתיים וחצי מפטירתה, ושנה היא הייתה חולה במחלה, לא עלינו, בכל אופן עדיין היא סובלת בעולם האמת. וכבר למעלה מ-3 שבועות מאותו ליל שבת קודש ועדיין אינני יכולה להירגע מהמחזה הנוראי והמפחיד הזה, דמותה לא משה מנגד עיניי.
אני פונה בזאת, בקריאה נרגשת לאחיותינו היקרות בכל אתר ואתר:
"אנא! חוסו עליכן ועלינו ועל בנינו ועל כל כלל ישראל ועל השכינה הקדושה, הסירו מעליכן את כל לבושי הפריצות כגון: גרביים שקופות ודקות, שמלות צרות וקצרות ושסועות, כובעים שונים ומשונים, ומטפחות שקשורות בצורה שמושכת את העין ולהסביר בנועם לאלו החובשות פאות, להסיר מעל ראשן את הפאות ולהתעטר במטפחות צנועות...
כולנו יודעות, שהפאות של זמנינו הם פריצות לגברים בדיוק כמו שיער ואף יותר משיער!!!
אין היום אשה צעירה אחת בכל כדור הארץ שיום אחרי החתונה היא תיראה יותר צנועה מלפני החתונה, בפאה היא הרי נראית הרבה פחות צנועה משערות עצמה!
וכל זאת אני כותבת שיהיה לעילוי נשמתה של אחותי היקרה עליה השלום, שאף על פי שהיא לא חבשה פאה, חס ושלום, ועסקה בהרבה מצוות ומעשים טובים... בכל זאת היא סובלת יסורים גדולים ונוראים.