אופנת פ'אות א'יפור ר'יח בושם י'ופי וקוסמטיקה ז'נות ופריצות [פאריז] · הולך להקיא מרוב גרביים
כדי שתדעי בת ישראל יקרה, עד כמה חמורים הדברים לגבי כשרותם של הבגדים, נציג לפניך מספר עובדות קצרות הקשורות לכך:
הביאו לפני הגאון הרב וואזנר חוברת של בגדי נשים וביקשוהו שיעבור על החוברת כדי שיבדוק איזה לבוש הולם את בנות ישראל וממה יש להתרחק.
הרב נענה לכך והקדיש 3 שעות(!!) מזמנו הדחוק לעיון בחוברת כשכל פריט ופריט נידון על פי סעיפי השולחן ערוך ממש.
לאחר שסיים לעיין בחוברת, אמר הרב שראשו כואב כל כך עד שלא יכול להתרכז במתן פסקי הלכה לשואליו, מגודל המאמץ שהדבר דרש ממנו!!!
אחר כך הביאו את החוברת לפני הגאון הרב שיינברג, והוא אמר, שהוא יודע שהדבר יפריע לו מאוד ויוריד אותו ברוחניות לעיין ולהתעמק במלבושי הנשים... אולם הוא מוכן להקריב את עצמו למען כלל ישראל!!!
מהו העובי הנצרך בגרב?
לשם כך ישבו רבני 'בני ברק' לדון דין גרביים בבית דין, כפי שדנים דינים חמורים של איסור והיתר!
סיפר אחד הרבנים, כי הרב שלח אותו לחנות של גרבי נשים לקנות שם את כל סוגי הגרביים לכל סוגי העובי והצבע. הוא ביקש מהמוכרת, שתכניס את כל הגרביים לשקית שחורה שלא ישתוממו על רב שנושא עימו כמות רצינית של גרבי נשים.
לקח את כל הסטוק ברכבו אל הרב לבית דין.
בבית הדין ישבו כמה רבנים מכמה עדות וזרמים סביב לשולחן אחד לבחון את העובי מה כשר ומה לא. הם פתחו אריזה אחר אריזה... ולבסוף קבעו את סוג הגרב הכשרה. הם לא דיברו סתם ביניהם, הם דנו דין תורה ממש. בצאתם אמר הרב, שהוא הולך להקיא מרוב גרביים, אולם לשם קדושת בנות ישראל הוא מוכן להתבזות ולהתאמץ בכך!!!
סיפר הגאון רבי אליעזר דינר (שהיה פעמים רבות בביתו של רבי שלמה זלמן אויערבך): "כאשר הביאו לפניו את סוגי הגרביים הנמכרות בחנויות, ברר הרב ובדק "בעצמו" כל פרט ופרט. תחילה הלביש על ידו גרב והתבונן אם יש בעובי בכדי להסתיר את מחוגי השעון.
זכורני איך צעק בקול כשהראו לו לראשונה גרביים דקות, 20 דנייר: "מדוע הן לובשות את אלה?? הרי הן כזכוכית!!", אמר. כשהראו לו עובי 40 דנייר, בדק על ידו ואמר: "זה יותר טוב..." (יש לציין שכיום עובי 40 דנייר עדיין אינו מספיק, מכיון שגם גרביים 40 דנייר הנמכרות כיום, הינן דקות מאוד ביחס ל-40 דנייר שהיו אז, ועל כן צריך דווקא עובי של 70 דנייר ומעלה).
אך הרב לא הסתפק בכך. הוא טען שהרגל עבה יותר והגרב נמתחת עליה יותר מאשר על היד, ולפיכך שקיפותה גדלה. הרב לא התעצל, ועל אף זקנתו וחולשתו חלץ את נעלו ולבש על רגלו את הגרב שהובאה לפניו. כך בדק, לאחר מתיחה הגונה, אם צבע הרגל או השערות וכדומה נראים בעד הגרב.
אחד התלמידי חכמים שעמד ליד הרב העיר: "שעדיין זה לא מספיק כיון שהרגל של הרב רזה, ואם כן הגרב אינה נמתחת מספיק?"
הרב הסכים לטענתו ואמר שבאמת צריך לבדוק את הגרב על רגל עבה ועם מתיחה ראויה - כפי שמקובל אצל הנשים והבנות למתוח, ורק אחרי כן, יש להתבונן שהגרב מסתירה לגמרי את צבע הרגל, הוורידים, והשערות - ואם הגרב אטומה - אפשר לפסוק לגבי כשרותה של הגרב.
כמו כן", הוסיף הרב, "שצבע הגרב לא יהיה כצבע הרגל, חס ושלום, שבזה היא מטעה את הרואים לחשוב שרגליה מגולות, אלא צבע הגרב יהיה כהה באופן שלא יהיה דומה כלל לצבע רגלי הנשים.
ומה בנוגע לחצאיות הצרות, מי מחליט?
גם לכך נדרש הגאון הרב וואזנר להכריע מה מספר הסנטימטר שצריך להוסיף למידת הלובשת כדי שלבושה יהיה כשר ולא מחטיא את הרבים!
לשם כך צילמו חצאית צרה הלבושה על אשה, אחר כך הרחיבו אותה מעט, ושוב צילמו, וכן הלאה. 7 אפשרויות הרחבה, השתמשו בשתי סוגי חצאיות ובשתי נשים אחת גבוהה ואחת רגילה. את התמונות (ללא פני הנשים, כמובן, רק את שטח החצאית) הציגו לרב וואזנר שיפסוק את הדין. הרב נאנח ואמר, שלהסתכל בדברים כאלו יגרום לו ל-3 ימים לא להתפלל כמו שצריך... אך הוא מוסר את נפשו על כך!!!
כששמעו את תגובת הרב, הם רצו לשאול עוד רב אבל כל כך פחדו למי להציע... עד שמצאו רב גדול שאמר: "אני מוכן להיות קרבן בשביל נשות ישראל!!!
כשדן מחבר ספר 'עולמות של טוהר', לפני הגאון רבי שלמה זלמן על חובת כיסוי הגוף באזור הצוואר... הרכין הרב את ראשו, ולמרות גילו המופלג היה מראה באצבעו את מקום בליטת העצם בעורף ושיפוע הצוואר לכיוון הכתף. הורה לשואל למשש בידו, לחוש ולהבין בדיוק עד היכן מגעת חובת הכיסוי מן הדין... והכל כדי שלא תצא תקלה מתחת ידו!!!
רק שתביני בת ישראל יקרה, שזה לא צחוק! זו אחריות כבדה עד מאוד לבוא ולהחליט מה מותר ומה אסור!! - גדולי ישראל הבינו שאין להם ברירה, כי רק הם היחידים שניתנה להם הרשות והסמכות להיכנס ב'עובי הקורה'.
וכאן, בנושאים הללו, אנחנו שומעים נשים שאומרות: "אני אעשה מה שאני מבינה". או, "גיסתי הולכת כך ובעלה הוא תלמיד חכם" - האם כך פוסקים הלכה?
ועוד בכאלה עניינים חמורים כל כך???
הייתה מורה אחת בסמינר שחשבה שהיא יותר חכמה מהרבנים, היא לבשה גרביים דקות - כ-20 דנייר - שאפילו בדיעבד אסור ללבשן. מורה אחרת העירה את תשומת לבה באומרה לה: "שזה לא כשר!". אולם אותה מורה נשארה בשלה: "חם לי... ואני רגילה בכך...". ובעלה משום מה, עשה עצמו פוסק עליון במקום הרבנים וטוען שזה כשר".
אמרה לה חברתה: "חוץ מחובתך לעצמך כאשה יהודיה, את אחראית גם לנפש תלמידותייך, ממך הן לוקחות דוגמא וכך עושות! לפחות עבור התלמידות תלבשי גרביים עבות יותר".
והיא בשלה: "לא! אני לא רוצה!".
עברו ימים לא רבים מאז אותה שיחה.
אותה מורה, בעלת גרביים דקות, נפלה נפילה רצינית ושברה את שתי רגליה!!!
היא נאלצה לחבוש גבס במשך תקופה מסוימת.
הגבס, כמה דנייר יש לו? כמה הוא כבד ומגרד ולא נוח? חוץ מכאבי השבר... אולם היא למדה את הלקח, עם הירפאותה מהשבר קנתה לה גרביים - 70 דנייר - כשרות מלכתחילה, היה לה נעים בריא וטוב וגם לתלמידותיה...
קבוצת אברכים יראי שמים באה לפני הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך, ושאלה בפיהם: "רצוננו להתעלות בעבודת ה', להתקרב אל ה' ולהדר במצוותיו, ואין אנו יודעים במה להתחיל להחמיר ולדקדק?"
השיב להם הרב: "למה לכם חומרות וחששות, אין בהם כל צורך. העיקר הוא שתקבלו עליכם לקיים כראוי את עיקר ההלכה באופן ראוי לכתחילה ולא בדיעבד".
האברכים לא הרפו והתעקשו לבקש דרך לדקדק יותר בהלכה ולהתעלות ולהתקרב לה'.
שמע הרב והתרצה לבקשתם, וכך היו דבריו: "כל החומרות וההידורים לא ישוו להידור אחד קטן בצניעות!!! בענייני קדושה וצניעות, יש לכל הידור קטן משמעות לאין שיעור...!!!"
הרבנית מרים שווב סיפרה לתלמידותיה: "כי בהלוויתה של הרבנית איילה שכטר עליה השלום, אמר הגאון הצדיק רבי סנדר ארלנגר: "מוטב לאשה לבטל 100 חומרות אחרות... ולקבל על עצמה חומרה אחת בצניעות!!!".