אופנת פ'אות א'יפור ר'יח בושם י'ופי וקוסמטיקה ז'נות ופריצות [פאריז] · "האם האשה הלכה בבית בלי גרביים?"
הייתה פעם אשה זקנה וצדיקה שהלכה לבית עולמה בגיל מופלג מאוד.
לאחר 30 יום רצו בני המשפחה להקים מצבה על קברה. הם הכינו נוסח ופנו למרן ה'חזון איש' כדי להתייעץ איתו אם הנוסח הוא טוב ומתאים. אחד התארים שכתבו היה: "האשה הצדקנית". החזון איש שאל את בני המשפחה: "האם האשה הזו הלכה בבית בלי גרביים מהמיטה ועד המטבח?"
הם השיבו: "היא הייתה אמנם מקפידה מאוד, אבל לא עד כדי כך... היא לבשה גרביים בבית, אבל בבוקר כשקמה לא תמיד גרבה מיד, היא הסתובבה קצת בבית... שתתה משהו..."
החזון איש ענה להם חד משמעית: "השמיטו מיד את התואר "האשה הצדקנית" כי זה רק יזיק לה בעולם העליון, זה תואר שלא מתאים לה..."
נורא ואיום עד כמה הוא עומק הדין!!!
רבי אהרון ראטה העיד על עצמו, שהאצבעות של הידיים והרגליים שלו וכל העצמות שלו נוקשות זו לזו מרוב פחד ורעדה כשהוא נזכר ביום זעם, ביום הדין, ביום התוכחה!!!
אנו מדברים על יהודי שכל החיים שלו היו בתעניות! יהודי שהיה אוכל ומקיא את האוכל שלו מרוב שעבד על ענייני הקדושה ותאוות האכילה! יהודי שכל כולו היה ממש קודש קודשים!!!
(מספרים עליו, שלפני שהיה מדפיס את ספריו הקדושים, היה לפני כן הולך לנהר ומטביל את לוחות הדפוס שהיו עשויות מברזל, כדי שהספרים שלו יודפסו בקדושה ובטהרה!)
נו... מה אנחנו נגיד? אנחנו נתייאש! אם הוא - שהיה צדיק קדוש וטהור - אמר כך על עצמו... מה אנחנו נאמר? איפה אנחנו ואיפה הוא...
התשובה היא: כל אחד לפי הכוחות שלו!!!
רבי אהרון ראטה פחד, שלפי המדריגה שלו ולפי הכוחות שנתנו לו לעבוד את ה' יתברך, אולי הוא לא ניצל אותם מספיק כדי לעבוד את ה'! ועל כך אמר, שאצבעותיו רועדות ונוקשות זו לזו... בשמים ישאלו אותך: "האם ניצלת באמת את כל הכוחות שלך בצניעות?"
"האם באמת עשית כל מה שיכולת לפי המדריגה שלך?"
"האם, לכל הפחות, גילית נכונות להתאמץ ולהתקדם הלאה?"
כשאת שומעת, יודעת ורואה, איזו טומאה יש היום בחוץ - בכל ענייני הפאות עם המראה הטבעי, ועם הלבוש הרועש והקצר והנצמד - ואת יודעת עד כמה יש להיזהר מהטומאה הזו... ובכל זאת, את עדיין ממשיכה בדרך שלך ולא משתדלת לתקן זאת... על כך יש לך לפחד, ולא סתם לפחד אלא לרעוד מפחד! ובכל הגוף! מיום הדין והתוכחה בבית דין של מעלה!!!
בוא וראה כמה טפשים הם הבריות: הדרך לגן-עדן פתוחה - ואין הולכים בה, ואילו בשער הגיהנום, פורצים פרצות להכנס בו. (רבי שמחה בונם מפשיסחא)
ד"ש "חם" מ... הגיהנום! - חלק ב'
"עכשיו בקבר תתאפרי... נראה אותך!"
הייתה בחורה בבני ברק שבאה ממשפחה שכולם הקפידו על כיסוי ראש במטפחת כמו שצריך. אמא שלה התחננה אליה: "את מתחתנת בלי פאה... אני ממש מבקשת ממך... תעשי לי טובה... פאה זה לא בשבילנו...".
היא לא שמעה לה.
גם אבא שלה מאוד ביקש ממנה ללכת עם כיסוי ראש: "כי זה לא מתאים ולא מקובל במשפחה"...
אך גם לו היא לא הקשיבה. היא הלכה וקנתה לעצמה את פאת חלומותיה.
בלב כבד השתתפו ההורים בחתונה, משתדלים עד כמה שאפשר לשמוח בשמחת בתם. הבת - הכלה, הייתה קורנת מאושר... כולן מחמיאות לה: "איזו יפה"... "איך את נראית"... "הפאה מהממת עליך"... "את משהו משהו"... היא הרגישה שהיא נמצאת "ברקיע השביעי"!
אבל לא להרבה זמן...
כעבור חודשיים בלבד מהחתונה היא קיבלה את 'המחלה'.
המחלה הייתה אכזרית וקשה ביותר. היא "אכלה ונגסה" בה בכל פה, עד שגמרה אותה תוך ימים ספורים... והיא מתה ביסורים קשים!!
אמא שלה תפסה את גופת בתה עם התכריכים ואמרה לה בדמעות רותחות לפני כולם: "בתי! עכשיו, לאחר שמתת, מה יוצא לך מהפאה? תגידי לי מה יוצא לך מהפאה?? עכשיו בקבר תתאפרי!... נו, שימי פאה עכשיו! נראה אותך!... מה יצא לך מזה? מה הרווחת מכל זה...? מה...??". היא פרצה בבכי מר...
מצמרר.
נו, אז הלכת היום בחוץ, כולם הסתכלו עלייך, החטאת את הרבים... מה יצא לך מזה? - יום שלישי. שעה 13:00 בצהריים. את בחורה בת 30. - מה יצא לך שהלכת היום עם חצאית עד הברך?
יצא לך מזה משהו טוב?
וכי את סבורה שעוד יום עבר וזהו?
טעות בידך...! היד רושמת ומתעדת כל פרט ופרט שעשית בין לטוב ובין למוטב.