אופנת פ'אות א'יפור ר'יח בושם י'ופי וקוסמטיקה ז'נות ופריצות [פאריז] · "אצלי, הכל בסדר!"
ומצד שני...
יכולה אשה או בת לטעון ולומר: "אצלי הכל בסדר! לא חסר לי דבר! אני לא מרגישה צורך להשתנות! טוב לי איך שאני!" - "ברוך ה', אצלנו במשפחה אין משהו חריג! הכל זורם על מי מנוחות"...
האומנם...?!
אותה אחת דומה, לאחד שקפץ מבניין של 100 קומות ותוך כדי הוא רואה מישהו מהקומה ה-90 שמוציא את ראשו.
ההוא צועק לו מלמעלה: "היי, מה נשמע?"
וההוא משיב לו תוך כדי צניחה: "בסדר גמור, טוב לי... ממש כיף לא נורמלי..."
ככה זה נמשך 5 שניות, עד שהוא מקבל את המכה ונמרח על הכביש...
נכון, אולי עכשיו טוב לך, אבל כמה זמן זה ימשך... ידוע לך?
למה לך לחכות עד שתקבלי את המכה? האם את יודעת מה צופן לך העתיד? אולי העתיד לא כל כך ורוד... האם חשבת על כך? אולי כרגע את במצב של 'השקט שלפני הסערה?' מה את אומרת?
האם את יכולה לקום ולומר בפה מלא ובבטחון רב שאנחנו טועים...?!
כותבת אחת הנשים הצידקניות שבירושלים:
"במצבי הנוכחי, בהיותי מוגבלת ומרותקת למיטת חוליי, איני יכולה לדבר, אבל לחשוב ולהרגיש אני יכולה. מה קורה לאדם שמוצא את עצמו חולה?
מצד הניסיון הנורא יש לו הזדמנות שלא הייתה קודם! להעריך כל תזוזה וכל פסיעה!
כשנודעתי על חוליי, הייתי עסוקה סביב השעון; תפעלתי את המרכז הפדגוגי 'שתילי אריה' שהקמתי. זומנתי למקומות שונים בעולם להנחות צוותות לגיל הרך. מצאתי את עצמי ב'הונג קונג' ב'ארגנטינה' ב'ארצות הברית'. חיברתי כ-40 חוברות הדרכה לגננות בנושאים שונים. הקמתי את 'פתחיה' מערך שילוב. עסקתי בהנחיית הורים. כתבתי תוכניות לימודים. לימדתי ב-5 סמינרים. הייתי מפקחת עשרות שנים. כשהמערכת התעצמה, בניתי מערכת פיקוח והדרכה.
בשלב הזה פתאום נעצרו החיים...!!!
הקב"ה הראה לי, שלא ניתן בלעדיו לזוז אף פסיעה כפי שעשיתי אתמול!
זכורנה עכשיו להודות על כל פסיעה ונשימה! ולהתפלל על הנשימה הבאה, שום דבר לא מובן מאליו!!!"...
הרב השיב לה: "אני מצטער, אך כעת מאוחר מדי..."
פעם אחת עלתה בחורה לאוטובוס ונאלצה לעמוד בזמן הנסיעה כיון שמקומות הישיבה היו תפוסים, ולידה עמד אדם חרדי וירא שמים.
לאחר מספר דקות שאלה את אותו אדם: "הגד לי בבקשה, מה השעה אצלך?"
ענה לה הלה: "בשביל מה את צריכה לדעת את השעה? הרי אני רואה שאת לבושה במלבושים לא צנועים, האם כדי ללכת לקולנוע או לבלות את זמנך לבטלה?"
ענתה הבחורה: "אספר לך מה שקורה איתי, אמנם אתה רואה אותי בלי שרוולים ובבגדים לא צנועים, זה נכון, אבל אני מבית מאוד דתי, אימי נפטרה לפני זמן קצר, והנה כל לילה, רואה אני בחלומי את אימי עומדת לידי ואומרת לי: "לאה! לאה! אני מבקשת ממך ללכת בצניעות וללבוש בגדים צנועים, ואם לא תשמעי בקולי אבוא לקחת אותך אלי!!" החלום חזר על עצמו פעמים רבות ואני לא השתנתי במאומה. המשכתי ללכת בבגדי פריצות. והנה הלילה באה אלי שוב בחלום ואמרה לי: "מחר בשעה 17:00 בערב אני רוצה לקחת אותך אלי, עמדי ליד הקיוסק של רחוב אלנבי בתל אביב ואבוא לקחתך", כך סיפרה הבחורה לאותו אדם, אמרה לו "שלום" וירדה מהאוטובוס.
האיש ירד באותה תחנה שהבחורה ירדה, והנה הבחורה חצתה את הכביש, ומשום מה הרמזורים באותו רגע התקלקלו, עברה מכונית ודרסה את הבחורה למוות...!!!
דברי האמא שתבוא לקחתה, נתקיימו במלואם!
אשה תל אביבית סבלה ממיחושי גוף שונים. לאחר שעברה כמה בדיקות נתגלתה אצלה מחלה ממארת קשה, לא עלינו. אותה אשה שהייתה רחוקה מתורה ומצוות, עלתה לירושלים אל הרב הקדוש האדמו"ר מזוועהיל.
הרב הרגיעה ואמר לה: "אם תשמרי על צניעותך - תתרפאי מהרה".
אותה אשה אכן החלה להתחזק בדרכי התורה והצניעות.
מיום ליום הלך מצבה והשתפר, עד שהבריאה לגמרי.
לאחר כמה ימים הגיעה שוב לבית החולים לוודא שהכל בסדר אצלה.
הרופאים, שהחלו שוב בסדרת בדיקות, היו המומים: "אין לך שום דבר!"
מרוב פליאתם קבעו חד משמעית; כי מן הסתם טעות נפלה בבדיקות הקודמות - "כנראה שהתחלפו הבדיקות שלך בבדיקות של אשה אחרת"...
אותה אשה, בראותה שתוצאות הבדיקות הקודמות היו בטעות, החלה לחזור לסורה ולנטוש את דרכי הצניעות שקיבלה על עצמה בחושבה, 'שאם הכל היה בטעות, למה לה לשמוע לדברי הרבי מזווהיל'!!??
עברה תקופה קצרה והיא החלה להרגיש שוב מיחושים בגופה, עד שהוצרכה להגיע אל בית החולים. לאחר מספר בדיקות קבעו הרופאים: "הפעם ברור שנתגלתה אצלך המחלה, וכנראה שהבדיקות השניות, שהראו שאין לך כלום, הם היו בטעות... כעת התוצאות מראות שהמצב שלך יותר חמור מהפעם הראשונה..."
אותה אשה רצה במהירות לבית הרב מזווהיל, היא הבטיחה לו שלא תעיז יותר לסור מדרכי התורה והצניעות. הרב השיב לה: "אני מצטער, אך כעת מאוחר מדי..."