או מחוסנת או מחוסלת! · לעשות את רצון ה' 24 ביממה... היתכן?
ואם תשאלי, "למה דווקא צניעות? והלוא ישנן מצוות רבות שאני יכולה לזכות בהם לחיי העולם הבא ולא רק צניעות?"
על כך ראיתי הסבר נפלא ממש באחד הספרים, כתשובה לשאלתך:
"התורה הקדושה אומרת: "ושמרתם את מצוותי... אשר יעשה אותם האדם וחי בהם".
הקב"ה יצר את העולם באופן שהדבר הנחוץ ביותר לאדם מצוי יותר בקלות.
לדוגמא: מה יותר נחוץ לחיי האדם, אוכל או בגדים?
אוכל! שהרי אי אפשר לחיות ללא אוכל, אבל ללא בגדים, כן! ולכן האוכל צומח מוכן והוא מצוי יותר בשפע, ואילו הבגדים פחות מצויים והינם דורשים יותר הכנה וטירחה!
מה יותר נחוץ, אוכל או מים?
מים! שהרי אי אפשר להתקיים ללא מים זמן רב, אבל ללא אוכל, כן! ולכן הם מצויים יותר בשפע ואין צורך לגדל אותם או להכין אותם!
מה יותר נחוץ אויר או מים?
אויר! שהרי אי אפשר להתקיים ללא אויר ואפילו לא לדקה, אבל ללא מים כן! ולכן הוא מצוי בשפע לכל אחד, ואינו צריך שום הכנה או פעולה כל שהיא!
אבל באמת כולם נחוצים לחיי האדם! - גם האויר גם המים גם האוכל וגם הבגדים - רק שחלק יותר וחלק פחות!
ועתה שימי לב לדבר מדהים:
התורה אומרת שעל ידי המצוות "וחי בהם" - האדם זוכה לחיות לעולם הבא.
אם כן נתבונן, אם המצוות יוצרות חיים בעולם הבא, אם כן בהכרח שישנן מצוות שהינן יותר נחוצות ופחות נחוצות (כמו שהסברנו לעיל לגבי חיי האדם).
אם כן, האיך נדע איזו מצוה יותר נחוצה לנו, לעולם הבא, ואיזה פחות?
מצוה שהינה יותר מצויה בשפע ויותר קל לקיימה, בלי הרבה מאמץ - היא המצוה היותר נחוצה לאדם, שיזכה בה לחיי העולם הבא!!
למשל:
ישנה מצוה הבאה רק פעם אחת בחיים - מצות ברית מילה!
וישנה מצוה הבאה רק פעם ב-50 שנה - מצות היובל!
וישנה מצוה הבאה רק פעם ב-28 שנה - מצות ברכת החמה!
וישנה מצוה הבאה רק פעם ב-7 שנים - מצות השמיטה!
וישנה מצוה הבאה רק פעם בשנה - מצות סוכה ואכילת מצה!
וישנה מצוה הבאה רק פעם בחודש - מצות ברכת הלבנה!
וישנה מצוה הבאה רק פעם בשבוע - מצות שבת!
וישנה מצוה הבאה רק פעם ביום - מצות ציצית והנחת תפילין!
וישנה מצוה הבאה 3 פעמים ביום - תפילת שמונה עשרה!
וישנה מצוה הבאה במשך 24 שעות ללא הפסקה כלל - וזה מגלה לנו בעצם שהיא הכי הכי נחוצה לאדם - מצות הצניעות! (ולגברים זה לימוד התורה!)
כל בוקר את מברכת, "ברוך שעשני כרצונו". האם פעם חשבת לעצמך מה כוונתה של ברכה זו?
אחד מגדולי ישראל פירש את הברכה הזו, כך: רק האשה הצנועה יכולה לעשות את רצון ה' 24 שעות בלי הפסקה.
איך?
אם את כל הזמן מקפידה על לבוש צנוע; בבית, בסמינר, בלכתך לעבודה, בלכתך לקניות, ביציאתך לאירועים, ואף בשעת השינה... זה נקרא שאת עושה את רצון ה' כל הזמן!!!
וזאת, בעצם, כוונת הברכה: "ברוך שעשני כרצונו" - כלומר, ברוך ה' שעשה אותי בצורה כזו, שאני עובדת אותו ועושה את רצונו כל הזמן בלי הפסקה, ועל זה הוא נותן לי שכר לעולם הבא בכל רגע ורגע שהנני צנועה...
כמה נפלאים הם הדברים!
האשה מסתכלת לעברה ולא מאמינה...
הייתה פעם אשה אחת שעלתה נשמתה למרומים והיא ניצבה לפני בית דין של מעלה.
ציוו הדיינים שיבואו ויעלו על כף המאזניים כל המלאכים הרעים שנבראו כתוצאה ממעשיה של אשה זו.
והנה היא שומעת קול רעש גדול... האשה הביטה לכיוון הרעש ולחרדתה היא רואה קרונות רבים וענקיים עמוסים עד אפס מקום במלאכים שחורים וגבוהים חסונים וכבדים.
הורו להם הדיינים לעלות על כף המאזניים...
המלאכים השחורים והאימתניים זינקו ועלו במהירות רבה על כף המאזניים, ובבת אחת צנחה הכף מכובד המשקל והגיעה עד הריצפה...
"טוב", הכריזו הדיינים, "ועתה יבואו כל המלאכים הטובים שנבראו ממעשיה"...
שקט! דממה!
מחכים עוד כמה דקות...
ואז לפתע נשמעים צפירות של רכב הבא ממרחק.
האשה מביטה לצד השני, ו... ליבה נופל בקירבה! היא רואה רכב קטנצי'ק ממש מדגם "חיפושית" מתקרב לעבר הבית דין. בתוכו ישבו ארבעה מלאכים גמדים לבנים חמודים.
"תעלו כולכם על כף המאזניים", ביקשו מהם הדיינים.
ניסו המלאכים הגמדים לעלות על כף המאזניים... אך ללא הצלחה! היא הייתה גבוהה מהם. הוחלט לעשות "סולם גמדים".
כל מלאך גמד טיפס על חבירו עד שלבסוף הצליחו כולם לעלות.
בקושי הצליחו הדיינים להתאפק שלא לפרוץ בצחוק...
אך האשה לא חייכה כלל. היא עמדה שם מכווצת וחיוורת, כל כולה משקשקת ורועדת מרוב פחד ואימה... 'אין לי ספק', היא מהרהרת לעצמה בחרדה, 'אני מקבלת גיהנום! אני רואה שהמצב אבוד! אין לי סיכוי!... אין לי סיכוי...'
בית דין של מעלה כבר התכוננו לפסוק את הדין...
"רגע רגע", הופיע מאי שם אחד מהמלאכים הסנגורים, "מה עם בגדי הצניעות שלה? שכחתם להוסיף את הבגדים הצנועים שלה למשקל הזכויות!!"
"אכן", הודו כל הדיינים פה אחד, "בבקשה להביא לכאן את הבגדים הצנועים של הגברת!".
לפתע, נכנסו לבית הדין, מלאכים לבנים זוהרים יפיפיים... נושאים בידם ערימות ערימות של בגדים צנועים; מטפחות ראש, שמלות רחבות, חולצות ארוכות, גרביים עבות ואטומות... כמויות אדירות של בגדים (ביקשו מהגמדים לרדת ואחר כך לעלות שוב, שלא ימעכו מכמויות הבגדים)... הכף החלה לרדת למטה ולמטה... והמלאכים המשיכו להביא עוד בגדים ועוד בגדים... כל תוספת של בד שהוסיפה לעצמה לשרוולים עד כף היד, כל תוספת של בד שהוסיפה לעצמה לחצאית עד הקרסול, כל חולצה וחצאית שהייתה גדולה ורחבה כמה מידות מעליה... הכל הכל הוסיפו המלאכים הלבנים למשקל הזכויות.
האשה מסתכלת לעברה המומה ונרגשת: 'אני לא מאמינה... פשוט לא מאמינה... איזה יופי!'
"זה עדיין לא מספיק", טען המלאך הסניגור, "אני מבקש להוסיף למשקל גם את טיפות הזיעה הרבות שנצטברו במשך כל ימי חייה, וכן גם את הקושי, הצער, והבזיונות שהיה לה בהתחלה ללכת בצניעות כנגד בנות משפחתה, קרובותיה, חברותיה ושכנותיה..."
לאחר שהוסיפו את הכל... הוכרעה לבסוף הכף מאזניים - ברוב 'מוחץ' - ל... טובת האשה! (כמובן הוסיפו אחר כך גם את הגמדים).
"לגן עדן!" - הכריזו הדיינים.
שער גדול ויפייפה נפתח לעברה, והאשה נכנסה לתוכו מאושרת וזורחת כולה לכיוון האור הנפלא שבקע מבפנים כדי להתענג מזיו השכינה, כשברקע מלווים אותה שירת המלאכים בקול ענוג ומיוחד... "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל!... היא תתהלל!..."
כן, כך בדיוק, כפי איך שתיארנו, כותב הגאון הקדוש רבי אליעזר פאפו: "כמעט כל עונש האשה והבת בעולם הבא, וזכייתה בעולם הבא, הכל הכל תלוי בצניעות!!!"
וכך הכריז האדמו"ר מקאליב, בכנס נשים על חיזוק הצניעות, עמד אז האדמו"ר מול ארון הקודש וזעק:
"נשים צדקניות! אני מבטיח לכן כאן, מול ארון הקודש, שכל אשה שתקבל על עצמה ללכת עם בגדי צניעות, הרי שאת אותן חתיכות הבד שאשה זו הוסיפה בשל צניעותה על אורך השרוולים והברכיים, ביום הדין יקחו את כל חתיכות הבד הללו ויוסיפו זאת על משקל הזכויות של האשה, וזה מה שיכריע לה את הכף להיכנס לגן עדן!!!".