אור ברסלב
בנות מדברות על עצמן או מחוסנת או מחוסלת!

בנות מדברות על עצמן

או מחוסנת או מחוסלת!

צניעות "חברת השקעות" בעלת ערך מוסף [בע"מ] בעולם הזה ובעולם הבא!!!

"אני פה! אתם רואים אני פה!"

תמונה מוכרת בחברה:

ילד חסר בטחון עצמי מכה ילדים קטנים ממנו כדי לחפות על פחדיו שלו.

תלמיד חלש מרבה במילות שווא בעבודותיו כדי לכסות על חוסר ידיעותיו.

אדם נבער מדעת נוטה לפטפטנות מרובה כדי לטשטש את בורותו.

גברת עשירה עונדת את כל תכשיטיה הכבדים גם אם אינם מתאימים כלל לתלבושתה, כדי להשתחרר מרגשי עניותה הקודמים.

כללו של דבר: כל נטייה מוגזמת לבלוט באופן מלאכותי מעוררת חשדות!

איפה אנחנו רואים, נטייה להתבלטות, לתחרות, לניקור עיניים, למשיכת תשומת לב, להיראות מושך כמה שיותר... רק ברחוב!!!

שם נמצאות נשים רבות, שמנסות כמה שיותר, להבליט את עצמן! כמה שיותר למשוך תשומת לב! שם הכל תחרותי, שם הכל רועש, הכל צעקני...!

למה? מה הסיבה לכך?

פשוט מאוד: רק אשה זולה - שאין לה שום טיפה של כבוד עצמי, אין לה שום סיפוק מעצמה והיא זקוקה מאוד לתשומת ליבם של אחרים - רק אשה כזו, תהיה מוכנה להפקיר את כל אישיותה, ולשמש כ'חלון ראוה' לכל פורק עול!

וכמו שסיפר פעם הרב שכטר:

"הייתי פעם בתחנת אגד בירושלים, ונכנס איזה בן אדם (כנראה משובש בדעתו) והתחיל לרוץ ולדבר בקול: "אני פה! אתם רואים אני פה! שמעתם... אני פה! פה! אתם רואים שאני פה!..."

אומר הרב: "וכי לא ככה עושות היום נשים ברחובות?! לא בדיוק את זה, אבל קרוב לזה... עם השמלות המנקרות עיניים... ועם התסרוקות והפאות... "כדי שיראו שאני פה!"... "כדי שיראו כמה אני מיוחדת!"

אותה אשה מסכנה אומללה, אין לה שום סיפוק ושביעות רצון מהמעמד הנחות שיש לה בחברה, וכדי לרומם אותו ולמצוא חן בעיני הרחוב, היא חייבת להשתמש בדבר הגרוע מכל: לחשוף עצמה לעיני כל!! אולי על ידי כך תזכה המסכנה הזו לאיזו טיפת יחס והערצה מאותם ריקים ופוחזים הנמצאים ברחוב.

אוי, איזו אומללות מעוררת רחמים...

היא יצאה עם ריח של שמן והייתה שחורה כמו חציל

סיפר אחד הרבנים:

"יש לי בחור שנפרד מהחברה שלו אחרי 4 חודשים. למה?

הוא פעם אחת שמע שיעור ממני, והוא החליט שהוא רוצה לראות אותה טבעית איך היא ניראית. הוא הלך לבית שלה. זה היה בשעות הצהריים.

הוא דפק בדלת, היא בדיוק טיגנה חצילים, היא יצאה לו עם ריח של שמן והייתה "שחורה" כמו "חציל"...

באותו לילה הוא ניגש אלי ואמר לי: הרב, נפרדתי ממנה"

צחקתי. "למה נפרדת ממנה?"

"כי ראיתי מי היא באמת!"

"מה זאת אומרת...?!", אני שואל אותו, "מה היה עד היום? מה, לא ראית אותה? היא באה עם מסיכה...?"

"לא, אבל אתה יודע איך זה...", הוא אומר לי, "הבגדים, האיפור, הבושם והעקבים..."

"אתה יוצא עם עקבים או שאתה יוצא איתה???", אני שואל אותו, "מי באמת הבחורה? האיפור...?! הבושם...?! הבגדים...?!"

"אמרה לי בת של רב עצום באיזור המרכז", מספר הרב מנחם שטיין, "שנפלה באופן רציני ברוחניות. אבא שלה נהיה חולה ממנה, וממש הגיע עד שערי מוות. היא אמרה לי: "הרב כדי שיהיה לי תיקון, אני אסביר לך מה שקורה. תראה", היא אומרת, "בגדים זה שלט!

בגדים צנועים זה שלט! זה הכרזה באותיות קידוש לבנה: "אני שייכת לעם הקודש! אל תנסה להתחיל איתי! אין לי קשר איתכם! אני מחכה לבן זוגי שיהיה שייך לי לנצח...!".

גם בגדים לא צנועים זה שלט! זה שלט המכריז בריש גלי: "תתחיל איתי! אני קשורה לליכלוך הזה! אני משתפת איתכם פעולה!"

שאלתי אותה: "אבל איך ירדת... הרי למדת בבית ספר הכי טוב?"

"כן", היא אומרת, "אבל בשעה 3:30 כשסיימתי את הלימודים, הבאתי את הבגדים של החבר'ה הקלוקלים... - לא הבנתי עד כמה זה חמור, חשבתי סתם... 'לעשות קצת צחוקים'... - איך שלבשתי את הבגדים הללו, מיד הגיעו אלי כל ה'אס אם אסים' למיניהם... כל הפתקונים... כל הניסיונות של כל ה'נחשים' ששורצים ברחובותינו... וזה מה שדירדר אותי וגרם לי להגיע להיכן שהגעתי...".

אגב, דבר זה מאוד מצוי ובולט בקרב אותן בנות מקולקלות מסכנות - שרבות מהן באו מבית חרדי - שהינן מסתובבות בלילי שבתות בחברת כמה בחורים "שבאבניקים" מסכנים ומשועממים שלא מוצאים את עצמם... וחושבות בטיפשותן הרבה, שאולי דרכם תקבלנה מעט תשומת לב ויחס... אוי ואבוי לנו על כזה "יחס" שיקרי, מזוייף, וריק מתוכן.

אותן בנות מסכנות פשוט מנוצלות, לתאוותיהם הבהמיות של אותם בחורים עימם הן מבלות.

הן, לכשעצמן, באמת לא מעניינות אותם. אישיותן האמיתית והפנימית בכלל לא חשובה בעיניהם, את אותם בחורים מעניינים דברים אחרים... ודי למבינה.

בכנס הרצאה לבנות סיפר הרב עמנואל תהילה:

"הלב כואב... שאלה אותי פעם מישהי - אשה גרושה בת 30, פלוס שלושה ילדים - בסמינר: "איפה היית כשהייתי בת 14??? מה, צריך להיות היום דתי כדי להבין שבנים צריכים להיות שם, ובנות שם, עד החתונה??? זה אש!!! איך משחקים באש??! איך אנשים משחקים בחיים שלהם??"

הרב רפאל זר - שבין היתר מתעסק עם חבר'ה חילונים ועם בחורים "נושרים" ו"שבאבניקים" - אמר פעם שהוא שאל את אותם חבר'ה: "אם אתם מבלים עם אותן בנות, מדוע שלא תתחתנו?"

מה עונים לי אותם בחורים?

"הרב, מה אתה מדבר ברצינות?! בשביל להתחתן אני מחפש מישהי ערכית, מישהי מכובדת ששומרת על הכבוד שלה, בחורה חרדיה צנועה מבני ברק, לא כמו אותה אחת זולה שאני מסתובב איתה בלילי שבתות... עם אחת כזאת אפשר להקים בכלל בית?? אפשר לגדל ילדים?? זאת בחורה שלא שווה כלום..."

הרבנית שימרית אוחנה, עד היום מדברת עם מאות בנות שיש להן קשרים עם בחורים כאלה (כדי להוציא להן אותם מהראש), והיא חוזרת השכם והערב על אותו הסבר כדי להזהיר את הבנות: "תבינו, הבחורים האלה לא רצינים! הם לא מחפשים לבנות זוגיות אמיתית ולהקים בית כמו שאתן באמת רוצות! אותם מעניין רק דבר אחד: איך לנצל אתכן כמה שיותר כדי למלא את התאוות הבהמיות שלהם, ואחר כך לזרוק אתכן לרחוב...!!!".

וכבר אמר הרב ירחמיאל קראם: "בת שתהיה "פרפרית" היא מקסימום תתחתן עם "פרפר", ומשני "פרפרים" יוצא "גולם!", ואם יהיו לה חמישה ילדים, יהיו לה חמישה "גלמים!!".

כמה שזה כואב.

"כולם קוראים לי רבנית"... אמרה

סיפר הרב ניסים יגן:

"לא אוכל לשכוח את אותה נערה, תלמידתי, אשר קרבתי אל היהדות הצרופה, שילבתי במסגרת בית יעקב, וליוויתי עד שהייתה צנועה וחסודה כאימותינו הקדושות...

והנה, ביום מן הימים, סיפרה לי אותה נערה כי החליטה לעזוב את הסמינר מאחר והוצעה לה עבודה בחברה חילונית ב'הרצליה'.

התחננתי אליה ממש שלא לעזוב את הסמינר, הסכמתי אפילו להעניק לה מכיסי את הסכום אותו הייתה אמורה לקבל תמורת עבודתה החדשה, אך לשוא. כל תחנוני נפלו על אזנים ערלות.

"אני לא אתקלקל!! אין סיכוי!! אני יודעת היטב שהחברה החילונית אינה מציעה מאומה, אני יודעת שהיא מושחתת ורקובה, ובודאי לא אגרר אחריה!" - טענה אותה נערה בלהט.

ולי לא נותר לעשות מאומה כי אם לצפות בחשש לעתיד לקרות.

ואכן, חששותי התממשו מהר אפילו מהצפוי... לאחר שלושה חדשים - ניתן כבר היה לראות בקיעים בחומת הצניעות שלה. ושלושה חדשים מאוחר יותר - היא כבר רחצה בחוף מעורב, ואילו לאחר חצי שנה נוספת - הייתה לבושה כאחת הפרוצות ממש.

"אמרתי לך שתתקלקלי! תראי מה קרה!!" - אמרתי לה בתוכחת, והיא עדיין נעלבה...

"אני התקלקלתי?! במקום העבודה שלי כולם קוראים לי רבנית!!"...

בסופו של דבר - התחתנה נערה זו ("הרבנית") עם מחלל שבת...".

זהו לצערנו, כוחו ההרסני של הרחוב והחברה בם אנו שרויים!!

החולי נפש הבריאו בנפשם...!

בת ישראל יקרה, בוודאי ידוע לך מאמר חכמינו זכרונם לברכה המפורסם: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". כלומר בכדי להתגבר על יצר הרע ולשלוט עליו, צריך לעסוק בתורה! ובכוח התורה הקדושה להגן ולהציל את העוסק בה מכל מיני תאוות ויצרים למיניהם. - הכל טוב ויפה ביחס לגברים שלהם יש את התורה והיא הכלי עזר שלהם להינצל מיצר הרע.

אך מה בנוגע לנשים ולבנות? הרי להן אין את התורה, ואם כן איזה כלי עזר יהיה להן להינצל מפתויי היצר הרע שלא יחטאו? ובפרט ברחוב ובחברה ששם היצר שולט ביותר...?

פעם בבית משפט אחד בחוץ לארץ, נערך משפט לנערים גויים פראי אדם ופרועי שיער שנתפסו בעברות חמורות שעברו על החוק. השופט הגוי ניסה לשמוע את טענותיהם וגם להשמיע את דבריו. אך לשווא, הנערים התפרעו השתוללו וכעסו, לא ניתן היה לשמוע כלום. ניסו לאיים עליהם במכות, אולם דבר לא הועיל.

אז כשכלו כל הקיצים ולא היה ניתן לרסן את אותם הנערים, העלה השופט רעיון מבריק.

הוא תבע שיוציאו את הנערים מאולם בית המשפט ויגלחו את כל ראשיהם לגמרי!! כשחזרו לאולם המשפט מגולחים, הם היו ממושמעים ורגועים, להפתעת כל קהל הנוכחים שהיו שם...

זה הסוד!

כשאדם משנה את ההופעה החיצונית, אזי גם הפנימיות אצלו משתנה!!!

אפילו אשה חילונית מובהקת - אם היא תתלבש בצורה צנועה - ההתנהגות שלה תהיה אחרת, יותר מעודנת ושקטה.

ישנה תופעה די מעניינת (אמנם לא כל כך נפוצה): אשה או בת המעוניינות להתקבל למקום עבודה... מתבקשות לפני כן מהמעסיק - עוד לפני הראיון עצמו והצגת 'קורות חיים' - לפנות לגרפולוג (מומחה המפענח אישיות על פי כתב היד).

"גברת נכבדה, לפני שאת מתקבלת לעבוד אצלינו אנו דורשים ממך קודם כל לעשות בדיקה גרפולוגית... ולפי זה נראה אם את מתאימה לנו, ומה הן כישורייך". כך הם מבקשים.

מה עושה אותה אחת? לוקחת חתיכת נייר וכותבת שם כמה שורות ושולחת את זה לגרפולוג.

על פי ניתוח כתב היד מספר הגרפולוג למעסיק; מי היא ומה היא... מה האופי שלה ומה האישיות שלה... איזה תכונות יש לה ואיזה אין לה... לאיזה עבודה היא מתאימה ולאיזה לא... איזה בעיות יש לה... ואפילו אם יש לה איזו שהיא מחלה נפשית או גופנית...!

מאיפה הוא יודע את כל זה?

על פי כתב היד!!

זאת אומרת: שהאישיות הפנימית של האדם יוצאת החוצה על הנייר בצורת כתב, והיא מגלה לגרפולוג על פי צורת הכתב מיהו האדם באמת!

באו הגרפולוגים ושאלו את עצמם: 'רגע, מי אמר שהדרך הזו היא חד סטרית? אולי היא דו סטרית? - כלומר, מה יקרה אם למשל נקח אדם חולה בנפשו ואנחנו נלמד אותו לכתוב כמו שכותב אדם בריא... אולי התנועה שהוא יעשה עם היד כדי לכתוב כתב של אדם בריא תשפיע עליו פנימה והוא יבריא בנפשו... רעיון טוב, לא?!'

ובכן, הרעיון הזה קיים היום למעלה מ-60 שנה. התוצאות מבחינה מדעית היו מלהיבות ביותר...!! - ההשערה הזו של הגרפולוגים אכן הייתה מאוד נכונה.

התחילו עם חולי נפש. ישבו ולימדו אותם: "מעכשיו אתה כותב אל"ף בצורה כזו... תכתוב ככה 1,000 פעם את האות אל"ף, 1,000 פעם את האות בי"ת, 1,000 פעם גימ"ל וכו' עד שהיד התאמנה ולמדה לעבור על האות כמו שעובר עליה אדם בריא.

התוצאות היו פשוט מדהימות: הפנימיות של אותם חולי נפש השתנתה לטובה והם הבריאו בנפשם!!!

את הסוד שהדבר החיצוני מסוגל להשפיע על הפנימי כבר גילה לנו "השל"ה הקדוש" (לפני כמה מאות שנים) שזה לא עובד רק בגרפולוגיה אלא... אף בלבוש האדם! - שינוי חיצוני בלבוש גורם לשינוי פנימי מהותי בנפש!!! - בכוחו של הבגד בין אם הוא צנוע או פרוץ - להשפיע חזרה פנימה על האדם הלובשו ועל ידי זה לשנות את אישיותו!!!

באחת הישיבות נהגו, שכשהיה מגיע פורים היו שני בחורים עורכים הצגה לפני בחורי הישיבה כשהם מחופשים, אחד ל'המן' והשני ל'מרדכי'. תפקיד זה היה קבוע תמיד לאותם שני בחורים - כל שנה אותו בחור היה מתחפש ל'המן' והשני ל'מרדכי'.

והנה יום אחד נודע לבחורים שאחד הבחורים עזב את עולם התורה ויצא לתרבות רעה.

רחמנא ליצלן!

אותו בחור שהתפקר, היה לא אחר מאשר הבחור שהתחפש תמיד ל... 'המן'!!

לא הבינו מה קרה לו... עד שלבסוף התברר להם שהתחפושת של 'המן' היא זאת שהשפיעה עליו לרעה לסטות מדרך אבותיו! - ואפילו שהייתה זאת סתם תחפושת שהוא לבש אותה רק פעם אחת בשנה!!!

הגאון רבי חיים פלאג'י כותב דבר מבהיל:

בשעה שתינוק יוצא לאויר העולם, אם המילדת תלביש אותו בלבוש נקבה אזי כשיגדל הוא יהפוך להיות זנאי מאוד! - כל הזמן יתעסק בענייני זנות וניאוף. וכן אותו דבר לגבי תינוקת, אם ילבישוה בלבוש זכר אזי כשתגדל היא תתעסק בזנות ובפריצות. רחמנא ליצלן! - ולכן, מזהיר הרב, על המילדת להקפיד וליזהר מאוד שאת התינוק ילבישו בבגד של בן (כגון בחליפה כחולה) ואת התינוקת ילבישו בבגד של בת (בחליפה ורודה). - ולמה? כיון שבכוחו של הלבוש להשפיע על כל מי שהוא לובשו... ואפילו שמדובר בתינוק קטן בן יום אחד בלבד!!!

מי עושה את מי?

בספר 'המעיין הנצחי' מוסיף על כך דבר נפלא מאוד:

כשרבקה אימנו ביקשה מיעקב אבינו לקחת את הברכות מידי יצחק אביו, היא הלבישה לו עורות של גדיי עיזים על ידיו ועל חלקת צואריו, כדי שידיו וצוארו יהיו שעירים כמו של עשו.

לכאורה, בכדי שיצחק אבינו לא יצליח לזהות אותו... זה מספיק! לא צריך יותר מזה! - אולם רבקה אימנו בחכמתה הרבה לא הסתפקה בכך...

אומרת התורה: "ותקח רבקה את בגדי עשו החמודות... ותלבש את יעקב בנה הקטן".

לשם מה נזקקה להלבישו גם את בגדי עשו?

רבקה אימנו הבינה, כשיעקב יישאל על ידי אביו "מי אתה בני"? הוא יצטרך בעל כרחו לשקר ולומר "אנכי עשו בכורך" (כפי שבאמת כך היה), וכדי שתשובתו של יעקב שהוא עמוד האמת (כמו שכתוב: "תתן אמת ליעקב") לא תהיה חס ושלום שקר, התחכמה מראש והלבישה אותו בבגדי עשו. ובאותם רגעים שהיה לבוש בבגדי עשו, היה אכן עשו! - ומעתה יכל יעקב אבינו לענות לאביו בלב שקט וללא חשש של שקר "אנכי עשו בכורך" וזאת משום שהלבוש עושה את האדם!!!

ולפי זה נבין עוד דבר נפלא: אחד הדברים שגרמו לבני ישראל להיגאל בהיותם במצרים, הוא משום שלא שינו את לבושם. הם נשארו עם אותו לבוש יהודי.

אם בני ישראל היו מחליטים להחליף את לבושם ללבוש מצרי... הם לא היו נגאלים לעולם!!! - משום שהקב"ה הבטיח לאבות הקדושים שיגאל את עם ישראל, ואם עם ישראל היו לובשים את בגדי המצריים, הם היו הופכים בעצמם למצריים!!! ואז במצב כזה לא היה עם ישראל, ולא היה את מי לגאול!!!

בהקשר לכך, מסביר הרבי מוורקא את הויכוח שהיה בין יעקב אבינו ליוסף בנו:

יעקב אבינו טען שהלבוש היהודי הוא מהותי, זה לא סתם לבוש חיצוני אלא יש לו משמעות רבה והשפעה על האדם! ואילו יוסף טען לעומתו, שהלבוש והחיצוניות של האדם לא כל כך חשובים... מה שחשוב באמת זה הלב, הפנימיות, הבפנים של האדם! - יוסף כשירד למצרים המשיך לסלסל בשערו ולבש שונה מהלבוש היהודי... בפנים הוא נשאר קדוש וטהור! ואז קרה לו הניסיון הנורא עם אשת פוטיפר: "ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עימי".

המדרש אומר, שפתאום דמותו של אביו נראתה לו... ובזכות זה נמנע יוסף מלחטוא עימה.

מה הכוונה "דמות אביו"...?

יוסף תפס בבת אחת שאביו אכן צדק כל השנים!! - יוסף הבין שבאמת הבגד הוא כל כך מהותי ויש לו חשיבות רבה על הלובש - "אם הייתי לבוש בגד יהודי, היא לא הייתה מתחילה איתי בכלל! היא הייתה יודעת שיש בינינו הבדל, חייץ מפריד, וזה בכלל לא שייך".

ואז "ויעזוב בגדו בידה וינוס..." הוא השאיר אצלה את הבגד הגויי שבאמצעותו היא יכלה לפתותו, כיון שהוא היה מקור התקלה".

לבישת בגד צנוע משפיעה באופן ישיר על האשה והבת, להשתנות. זה נותן לה כוח וחשק לרצות לדקדק במצוות וביראת שמים וממילא גם התאוות וההיסחפות אחר הרחוב והחיצוניות, נחלשות! - אף שתאוות הרחוב והחברה הם כוח עצום ואדיר הסוחף את רוב הנשים והבנות ללכת שם כפי איך שהן רוצות.

"סדין אפשר לכבס, תקרה לא!"

סיפרה אחת המורות:

"הרבנית שרה קופלוביץ סיפרה לי, שבילדותה בעיר טבריה, הגיע לבית אביה הגאון בעל ה'ברכת אברהם' להתארח. בבית חרדו מאוד לכבודו, ובהתקרב השבת, רצו לאפות חלות.

אז היה המצב שבארץ לא הייתה לא תבואה ולא קמח... הקמח היה מיובא מאוסטרליה או מאמריקה. הקמח האוסטרלי היה עכור וכהה. והקמח האמריקאי היה מעובד יפה ובהיר.

שאלו את בעל ה'ברכת אברהם', מאיזה קמח לאפות את החלות לשבת? האם מקמח אוסטרלי? או מקמח אמריקאי?

ענה להם הרב: "לא מקמח אמריקאי!!! כי באמריקה שוררת אוירה של "לעשות חיים"! (מה שנקרא היום ברחוב: "לכייף").

המורה שרה סיפרה שבשעתו השתוממה מאוד, 'וכי מה הקשר?! איך משפיעים מחשבות, דיבורים, והליכות של בני אדם על הצומח, על הקמח... על האוכל??'

לאחר שנים", היא מספרת, "הבנתי את הדברים היטב:

לפני 30 שנה, קרה אסון נורא בצ'רנוביל שברוסיה, כאשר היה פיצוץ בכור האטומי ודלף ממנו גז מסוכן 'ראדיואקטיבי' שהוא קטלני עד מאוד. האדים עלו למעלה והתהוו לעננים 'ראדיואקטיביים' והורידו גשם של גז 'ראדיואקטיבי'... הצמחייה והעשב היו מוקרנים מהגז הרעיל. חלבן של הפרות, שאכלו מאותם עשבים, נהיה מוקרן בגז 'ראדיואקטיבי'!! - וכל התינוקות והילדים ששתו חלב זה נעשו בעלי מומים, חולים קשים, ואף רבים מהם מתו... העננים ה'ראדיואקטיבים' המסוכנים, נעו עד גרמניה, פולין, ואפילו עד תורכיה! באותה שנה פחדו לייבא פירות מיובשים מתורכיה לכבוד ט"ו בשבט.

המורה שרה הדגישה, שהגז הזה הוא שקוף! לא רואים אותו...

ואין לו קול! לא שומעים אותו...

ואין לו שום ריח! לא מריחים...

ואף על פי כן הוא מילא ואיכלס את כל הבתי חולים שהיו באיזור, בחולים רבים רבים במימדים עצומים עד אפס מקום!!!

אז הבנתי", אמרה המורה שרה, "שהתנהגות בני אדם - בצניעות או בפריצות - יש בכוחה להקרין ולהשפיע על הסובב, לטוב או למוטב, גם אם לא רואים זאת!!!".

ידוע המעשה המוזכר בגמרא על קימחית ואף על נשים צדקניות רבות מהדור הקודם, שהיו מקפידות לחפוף ראשן או להסתרק מתחת לסדין כדי שלא יראו קורות ביתן את שערות ראשיהן.

רבנית אחת חשובה, שאלה על כך שאלה מעניינת: "בשביל מה נזקקו אותן נשים צדקניות להקפיד לחפוף ולהסתרק תחת הסדין?! מה זה משנה מי רואה את השערות? הסדין או התקרה!?"

השיבה הרבנית הצדקנית בטוב טעם ודעת ואמרה: "סדין אפשר לכבס! תקרה לא!".

כלומר, אותן נשים צדקניות ידעו, כשאשה מגלה את שערה, היא, כמו שאמרנו, 'מקרינה' טומאה על הסובב אותה... ומאחר והן היו חייבות לגלות את שיער ראשיהן בשעת הצורך כדי לחפוף או להסתרק - ובאותם דקות הרי השיער הגלוי כביכול 'מקרין' השפעה שלילית - הן העדיפו בחוכמתן שאת 'הקרינה' יקבל הסדין בדווקא ולא התקרה! משום שאת הסדין ניתן לכבס ולהעביר את ההשפעה השלילית "שנדבקה" בו, מה שאין כן את התקרה!!!

נפלא ממש!

וכך אומר רבי אהרון ראטה: האשה הצנועה שמקפידה שכל מעשיה והליכותיה בצניעות, בכוח צניעותה היא מקרינה ומשפיעה על החמין החביתה והפשטידה... שהיא מבשלת, ועל הקפה התה והשוקו... שהיא מכינה, ועל הלחם העוגות והעוגיות... שהיא אופה, והקדושה הזו עוברת למאכלים ואותם מאכלים משפיעים על בעלה וילדיה לגדול ולעלות בתורה וביראת שמים!!! (וזה עוד חוץ מעצם העובדה שצניעות האשה באופן כללי, מקדשת ומטהרת את כל הבית כולו!).

ומאידך...

אומר החזון איש: "אשה שלא הולכת בצניעות, היא משרה טומאה על כל הבית, והטומאה הזו מקרינה את השפעתה על ילדיה. בהתחלה לא מרגישים כלום! - אבל זה עובד לאט לאט כמו הגז 'הראדיואקטיבי' - שרק לאחר כמה שנים ניכרת ההשפעה!!

הבן שלה אמנם זכה להיכנס לישיבה קדושה, אבל אותה 'קרינה' הרסנית שהקרינה אמו בחוסר צניעותה, פגעה בו ישירות ואיבדה לו את החשק ללמוד!! הוא בוהה בגמרא אבל לא נכנס לו כלום לראש! הוא מתפלל אבל מהשפה ולחוץ, אין לו שום טעם בתפילה... עד שהוא 'נשבר' ומודיע שהוא עוזב את הישיבה. ומכאן ועד לרחוב הדרך קצרה...

וזה נזקף ל"זכותה" של האם היקרה, שברוב טיפשותה וחוסר זהירותה, קילקלה והרסה את בנה יקירה שלה במו ידיה!!!".

שאלו את רבי חיים קניבסקי: "מה הסיבה לכך שישנה "נשירה" רבה של בחורי ישיבות?"

ענה להם רבי חיים: "יש הרבה סיבות. אבל אחת הסיבות העיקריות היא, שאין קדושה אצל האמא!!!"

וכך אמר גם רבי מיכל יהודה לפקוביץ: "עד כמה שיודע אני, עשרות רבות של משפחות, מהן חשובות ביותר, בוכים ומורידים דמעות ללא הרף על בניהם שמסתובבים ברחובות בלילות בפריקת עול, ומאין נובע הדבר ומהי סיבתו? אם לא מחמת חסרון הצניעות של האמא???"

ליבם שתת דם... הבת היתה קיר בטון!

כמו שאמרנו, כשהאשה והבת מקפידות ללכת בצניעות ולהתנהג בצניעות, הן משפיעות קדושה על כל הסובב אותן. - וכל שכן הבגד הצנוע של האשה והבת, כמה קדושה נוראה שורה בו ואופפת אותו!! כוח אדיר המשפיע ברכה, ישועה, והצלחה!!!

וכמו שיעיד הסיפור דלהלן:

הייתה משפחה ירושלמית מחסידי 'סלונים', שכל ילדיה היו יראים ושלמים.

הבנים שקדו על תלמודם והבנות התחנכו ברוח 'בית יעקב'.

לימים, הבחינה האם, שבתה הגדולה די נסערת. הבת לא הייתה מרוצה מעצמה, עומדת הרבה זמן מול המראה ועושה כל מיני תסרוקות. בוחנת את בגדיה, רוטנת על סגנון הבגדים המיושן.

היא אמרה בקול: "אני רוצה להתחדש בקו צעיר מהאופנה האחרונה שהגיע לארץ!"

האם ניסתה לדבר איתה ולעזור לה... אבל הבת הייתה קשוחה, היא הגיבה לדברי אמה בצורה בוטה ומזלזלת.

ניסתה האם שוב ושוב בדרכי נועם להשפיע על בתה, אך הבת נהייתה כמו קיר בטון! לא מוכנה לשמוע! וכדי להוכיח את עקשנותה, היא החלה לקצר ולקצר את אורך חצאיתה ולקצר את שולי חולצתה... כדי להתאים את עצמה ל"מודה" הפרוצה והרחובית.

היא אף החלה לזלזל בקיום המצוות, ומפיה התגלגלו מילים זולות ורחוביות.

ההורים ראו וליבם שתת דם בקרבם, לראות איך בתם מתנדנדת בין הבית לרחוב.

הם ניסו לעודדה ולהפיח בה גאווה יהודית... אך לשוא! הבת כבר הייתה שקועה עמוק בהבלי הרחוב ושאבה ממנו את חיותה. ההורים, שחששו מאוד שיתר הילדים לא ילכו בעיקבותיה, רמזו לה בצורה עדינה, שתחליט לאן פניה מועדות? הבת נפגעה. והעדיפה לעזוב את בית הוריה לצמיתות!!!

האם לא השלימה עם העובדה שאחת מבנותיה התקלקלה. היא שפכה דמעות רותחות שבתה תזכה לשוב לדרך אימותינו הקדושות.

שבועות חלפו.

הבת התרחקה מאוד מהבית. היא לא יצרה שום קשר! ואף לא נענתה לאיתותים מצד הוריה! ממש פרקה עול לגמרי בלי להשאיר איזה שהוא מזכרת מבית הוריה!

אך האם לא חדלה מלהתגעגע אל הבת. היא ניסתה ככל יכולתה להשיבה הביתה.

היא החלה באמירת תהילים... נשמת כל חי... פרק שירה... הפרשת חלה עם תהילים החיד"א... תפילות ותחנונים בקברי צדיקים... ומה לא, בכל דבר שעשתה התפללה להקב"ה שיחזיר את בתה הביתה. שעות על גבי שעות הייתה האם עומדת ומתפללת ללא הרף... זה מנע ממנה להעניק את החום והאהבה ליתר ילדיה להם היו זקוקים!

כך חלפו שבועות וחודשים... ואין שום תשובה מהבת! - האם לא השלימה עם העובדה.

בשלב זה כשכלו כל הקיצים, היא ביקשה מבעלה להיכנס אל הרבי מסלונים.

בעלה הזכיר לה שבעבר הם קיבלו את ברכתו של הרב, אבל האם התחננה שבכל זאת היא רוצה להיכנס שוב אל הרב כדי שגם היא תשמע מה שהרב אומר.

בני הזוג נכנסו אל חדר קדשו של הרב'ה.

האם, שלא יכלה להתגבר על סערת רגשותיה פרצה בבכי, היא ביקשה שהרבי יבטיח שהבת תחזור בתשובה.

הרבי שתק ולא אמר מאומה.

האם הוסיפה להתייפח במר ליבה...

הרבי המשיך לשמור על שתיקה מוחלטת.

בכיות האם גברו. ואז בגודל יגונה ושברון ליבה אמרה: "אנא רב'ה קדוש, תורה לנו מהי הדרך בה עלינו ללכת, האם להוסיף בתפילות? האם להרבות בצדקות? להתחזק בברכות ובאמנים? כל מה שהרב'ה יאמר נעשה ללא פקפוק וללא היסוס!"

הרבי המשיך לשתוק.

האם המשיכה בבכיותיה כשבעלה ניצב לצידה.

לאחר רגעים ארוכים של שתיקה, פנה אליהם הרב'ה ושאל להפתעתם שאלה מוזרה: "הורים יקרים, האם נשאר אצלכם איזשהוא בגד צנוע של בתכם מהתקופה בה שמרה תורה ומצוות והקפידה על קלה כבחמורה...?"

האם חשבה קלות והשיבה בחיוב.

"אם כן", אמר הרב'ה, "קחו את החולצה, פרמו את התפרים ותשזרו מהחוטים שתי פתילות, אותן תטבילו בשמן זית ותדליקו אותן לכבוד שבת קודש!"

האם הנהנה בראשה להסכמה, ובני הזוג יצאו מעודדים מבית הצדיק.

בבית, חיפשה האם בארון הבגדים את החולצה הצנועה, תוך כדי החיפוש ירדו מעיני האם דמעות צער בראותה את הבגדים הפרוצים שהיו בארון, היו שם חולצות הדוקות, צבעוניות, משתקפות, קצרות... בזריזות הסירה את אותם בגדים עד שהגיעה לתחתית המדף, שם מצאה חולצה אחת ויחידה, חולצה מכופתרת וצנועה, אותה נהגה הבת ללבוש בה צעדה בדרך אימותינו הקדושות.

תוכן העניינים

בנות מדברות על עצמן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה