אור ברסלב

בן פורת חלק ב· רבי יוסף ענגיל

סימן יב

סימן יא

ב"ה יום ד' חקת בעת"ר לפ"ק קראקא. כבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי טובא עיניו כיונים על אפיקי חש"ס בש"ת מהו' חיים צבי בלאזער נ"י בק"ק דראהאביטש.

אחד"ש כת"ה, מכתב כת"ה הגיעני במועדו כו' והנה מה שעמד על מה שלא הבאתי במכתבי אל הנשיא במחניכם [והוא לעיל סי' יו"ד] דברי ההגהות אשירי ריש זה בורר ושו"ת הרשב"א המיוחסות דמבואר בהם דאם יש ב"ד יפה יותר תוך ג' פרסאות יכול הלוה לכוף למלוה ליליך לשם הנה אין אל הדברים הנ"ל ענין כלל לנידון הנשיא דשם מיירי ביש בי"ד בעירו ורוצה הלוה ליליך לב"ד היפה יותר דאז בג' פרסאות הוא טירחא קטנה ויכול להטריח את המלוה ויותר מזה לא אבל אם אין בי"ד בעיר כעובדא דהנשיא דפוסלים בי"ד שבעירו בטענת חשוב בעירו דאימתי' עלייהו א"כ פשיטא דאין כאן גבול של מקום כלל וצריך לעמוד לד"ת בבי"ד היותר סמוך לו יהי' תוך פרסה או אחר עשרה פרסאות דהב"ד היותר סמוך הוא הוא מקומו של הנתבע מעתה אם אין בי"ד בעירו ומה ענין ג' פרסאות לכאן ואטו אם אין בי"ד גם בכל הג' פרסאות יופטר לגמרי מלעמוד לד"ת ורק אילו הי' הנשיא רוצה בזבל"א והתובעים בבי"ד הסמוך הי' מקום לדון שיוכל הנשיא לומר עד ג' פרסאות אטרח לבי"ד ויותר מזה אין רצוני לטרוח רק יהי' הדין במקומי או בג' פרסאות בזבל"א ומשא"כ בנידון דידן דאין רצון הנשיא בזבל"א רק לעמוד לד"ת בבי"ד קבוע ובי"ד הקבוע שבעירו נפסלים לד"ת בטענת חשוב בעירו א"כ הרי צריך לעמוד ממילא בבי"ד קבוע הסמוך ראשונה יהי' איזה מהלך שיהי' והוא פשוט ואני לא באתי במכתבי להנשיא רק להביא מקומות שהוזכר ג' פרסאות בגמ' שהיו על לשוני והבאתים במרוצת כתיבת המכתב שכתבתיו ג"כ בחפזי גדול אבל לא באתי להביא מה שנזכר מג' פרסאות גם בראשונים יען באמת אין ענין הדברים לכאן כלל, ומ"ש כבודו גם מתוס' ריש זה בורר כ"ג א' ד"ה כגון הנה מדברי התוס' באמת אין לדון כלל בזה דנזכר בתוס' רק הדין דתלמיד אסור להורות וה"ה לדון תוך ג' פרסאות לרבו מהך דעירובין ס"ב ב' וזה הבאתי במכתבי אל הנשיא מגוף הך דעירובין ותוס' שם אבל דין זה שיהי' הלוה יכול לכוף למלוה ללכת לבי"ד יפה בג' פרסאות ולא יותר זה אין נזכר כלל ואדרבה נראה מדבריהם איפכא דר' חסדא הי' מקומו חוץ מג' פרסאות מר' הונא ואעפ"כ אפי' המלוה והלוה במקומו של ר' חסדא ורוצה הלוה ליליך למקומו של ר' הונא שהוא חוץ לג' פרסאות ג"כ יכול לכופו לפי שהוא בי"ד חשוב יותר ודברי ההגהות אשיר"י. והרשב"א בזה צריכים ביאור באמת ויעיין בחידושי הגהות על הטור חו"מ סי' י"ד סק"ה מה שהביא שם גם משו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף ה' דדבריו גם שם קשים ההבנה בזה עש"ה ושטחיות דברי התוס' סנהדרין הנ"ל דלענין זה אפי' חוץ לג' פרסאות נמי חשוב סמוך ולא כתבו השיעור עד כמה ואולי השיעור בפחות מי"ח מילין כהך דסנהדרין כ"א ב' והיבמה הולכת אחר היבם להתירה ועד כמה א"ר אמי אפי' מטבריא לציפורי והיינו דאף בריחוק כזה צריכה ללכת אחריו ומדנקט זה לריחוק י"ל דבפחות מזה לא חשוב ריחוק וטירחא כל כך ומטבריא לציפורי היו י"ח מיל כמבואר בירושלמי פ' זה בורר הלכה ב' והוא בשיבוש בירושלמי שם והובא לנכון בנימוקי יוסף ריש זה בורר ע"ש שכ' אמרי' בירושלמי זה אומר בטבריא וזה אומר בציפורי ואינון הוו יתיבין בחדא מתא מכא לכא ט' מילין ומכא לכא ט' מילין שומעין לזה שאמר בטבריא שהוא בי"ד גדול יותר ע"ש הרי דהי' מקומם במקום מתווך בין טבריא לציפורי שמשם לטבריא ט' מילין ולציפורי ט' מילין והרי דהי' מטבריא לציפורי י"ח מילין ואף דיוכל להיות הכוונה דאותו מקום לא הי' באמצע ממש רק מן הצד והי' משם בשיפוע לטבריא וכן לציפורי ט' מילין ומשא"כ מטבריא לציפורי עצמם לא היו י"ח מילין ודוגמתו בעירובין ס' ב' כגון דקאי ביתי' באלכסונא ע"ש מ"מ האמת כי מטבריא לציפורי היו י"ח מילין כי כן מבואר גם בירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה' כרם גדול הי' לאדריינוס הרשע י"ח מיל על י"ח מיל כמן טבריא לציפורי כו' ומ"ש בשירי קרבן על הירושלמי שבת פ' הבונה הלכה ד' ד"ה כתב אות אחת בטבריא כו' בשם רב האי גאון דטברי' וציפורי היו סמוכות זו לזו ע"ש צע"ג מירושלמי הנ"ל וע"ע ירושלמי עירובין פ' כיצד מעברין הלכה א' יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידן ומטבריא לציפורי ע"י מערות וע"י בורגנין כו' וא"כ הרי עכ"פ לא היו סמוכות ובירושלמי תענית וסנהדרין הנ"ל מבואר דהי' י"ח מילין ביניהם וא"כ ניתן להאמר כנ"ל דמדהוזכר שיעור זה בענין הליכת תובע ונתבע לריחוק י"ל דבפחות מזה חשוב קירוב [ואם דברש"י סנהדרין כ"א ב' שם כ' אהך דאפי' מטבריא לציפורי דכוונת הרבותא במה שבי"ד של טבריא הוא בי"ד חשו יותר מ"מ לולי דברי רש"י י"ל הפי' כנ"ל דכוונת הרבותא על ריחוק המקום ול' הגמ' ועד כמה ושמועותו להדיא כן ובזכרוני משו"ת הר"י מגא"ש נדבר שם מזה ואינו כעת לפני וי"כ עוד הפי' בהך דאפי' מטבריא לציפורי עפ"י ש"ס שבת קי"ח ב' יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוציאי שבת בציפורי היינו דטבריא הית' יושבת בעמק ומקדימין להכניס שבת וציפורי יושבת בראש ההר כש"ס מגילה ו' א' למה נקרא שמה ציפורי שיושבת בראש ההר כצפור וע"כ שם האור גדול ומאחרין לצאת יעוי"ש בשבת ברש"י וא"כ ההולך מטבריא דהיא בעמק לציפורי דהוא בראש ההר ההליכה הוא עלי' ממטה למעלה ביותר והוא הליכה קשה וטירחא וזהו הרבותא דאעפ"כ צריכה היא לטרוח ולעלות אחריו וע' ירושלמי פ' זה בורר הלכה ח' ר' יוחנן בעי ביבמה מי מרדף אחר מי התיב ר' אלעזר והכתי' ועלתה יבמתו השערה (פי' דמזה יש ללמוד דהיא צריכה לעלות אחריו) א"ר יוחנן יפה לימדני ר' אלעזר וא"כ י"ל דר' אמי דבבלי סנהדרין הנ"ל דאמר אפי' מטבריא לציפורי ג"כ כוונתו ללימוד הירושלמי הנ"ל מקרא דועלתה יבמתו השערה וע"כ כיון דכתיב בקרא ועלתה נקט לדוגמא עלי' קשה ביותר מעמק לראש ההר דאפי' כזה צריכה היא לעלות והא דאמרי' בבבלי שם אחר זה א"ר כהנא מאי קרא וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה י"ל דר' כהנא הוא דנפק לי' מקרא דוקראו כו' אבל ר' אמי דאמר אפי' מטבריא לציפורי י"ל שפיר דכוונתו ללימוד הירושלמי מקרא דועלתה וע"כ נקט לדוגמא עלי' ביותר מעמק לראש ההר ודו"ק [ור' כהנא י"ל דקאי רק אגוף הבריתא והיבמה הולכת אחר היבם וע"ז אמר ילפותא מוקראו לו זקני עירו ולא קאי כלל אדברי ר' אמי אפי' מטבריא כו' ואפי' קאי גם אדר' אמי ג"כ אין קושי' דסוף סוף הא גם הך דאפי' מטבריא לציפורי ג"כ יש ללמדו מהך דוקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה דנפק מיני' מיהת דהיא צריכה ללכת אחריו וע"כ ממילא גם בטירחא קשה כעלי' מעמק לראש ההר ג"כ צריכה לטרוח ממילא כיון דלא הטילה תורה עליו ללכת אחרי' רק עלי' ללכת אחריו ועכ"פ ר' אמי דאמר אפי' מטבריא לציפורי שפיר י"ל דכוונתו הית' לא ללימוד מוקראו כו' רק ללימוד הירושלמי מועלתה וע"כ נקט לדוגמא ענין עלי' קשה מעמק לראש ההר כפי ל' המקרא ועלתה ודו"ק כי ניתן להאמר בס"ד ואין להאריך] ונחזור לענין דפשוט דבי"ד הסמוך דעניננו היינו בי"ד היותר סמוך ראשונה יהי' איזה מהלך שיהי' ול' סמוך הנזכר בפוסקים [ובמרדכי שלהי זה בורר אמנם התובע את חבירו ומזמינו לקהילות אם הוא מתביעת ממון יכול לומר לא אדון חוץ לעירי כיון שיש בי"ד כשר או למקום הקרוב אם אין שם בי"ד כשר] כבר הארכתי במכתבי להנשיא דאין בל' זה הוראת גבול כלל ונידון רק בכל מקום לפי ענינו וכך הוא בכל ל' קירוב וריחוק ועניני טירחת הילוך דבכמה דוכתי דפעם הוא בשיעור פחות ופעם בשיעור יתר ובתוס' מועד קטן כ"א ב' בשם בה"ג דמקום קרוב דש"ס שם היינו עשרה פרסאות ובטור או"ח סי' ער"ב והובא במג"א שם סק"ו ובסי' קפ"ב סק"ב דאם אין יין במהלך יום סביב לעיר חשוב אין יין מצוי ומקדשים על שכר ע"ש ובביצה ה' א' כרם רבעי הי' עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד כו' והיינו דיותר ממהלך יום לא חייבו לטרוח ולהעלות ובפסחים צ"ג ב' פלוגתא בשיעור דרך רחוקה דפסח וע' שירי קרבן בירושלמי חגיגה פרק א' הלכה א' ד"ה תני שמואל מן השילוח דריחוק דשם (לענין כל שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית) היינו כמו בפסח למ"ד מאיסקופת עזרה ולחוץ ע"ש ובירושלמי שם מבואר דהוא מן השילוח לעזרה ושילוח הי' באמצע המדינה היינו באמצע ירושלים ע"ש וא"כ לש"ס ב"ב (ע"ה ב') לדידי חזי לי ירושלים קמייתא ותלתא פרסי הויא הנה השיעור לפי"ז שיהי' בתוך פרסה ומחצה לפחות וע' רש"י סוכה מ"ח א' ד"ה מן השילוח דשילוח הי' מעיין סמוך לישרולים וצ"ע מירושלמי הנ"ל דהי' באמצע ירושלים] ולגבל ולתפלה ולנט"י אמרו ד' מילין ובמגילה כ"ט א' תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה עיילנא ומצלינא התם ויותר מפרסה לא הי' טורח וכן חיוב לוי' מתלמיד לרב ברב שאינו מובהק עד פרסה בסוטה מ"ו ב' ובבבא מציעא ל"ג א' ומדדה עמו עד פרסה ולענין תפלת הדרך בברכות ל' א' ועד כמה כו' עד פרסה יעוי"ש פי' הבה"ג דבפחות מפרסה לא מיחשיב דרך ובפסחים צ"ד ב' דרך שומע אני מהלך שנים או שלשה ימים כו' ולפעמים מצינו ענין ריחוק גם בד' אמות כש"ס נדרים ה' א' מרוחקני ממך דלא קאימנא בד' אמות דילך משמע ובע"ז י"ז א' הרחק מעלי' דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה וכמה כו' ד' אמות וע' עוד ע"ז נ' א' כי פליגי במרוחקות ע"ש ברש"י דחוץ לאמה קרי לי' מרוחקות וקרא דוכי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת הוי מן העזרה ולחוץ מיד דהא שרי לשחוט חולין מחוץ לעזרה מיד וכן כי ירחק ממך המקום דכתי' במע"ש דכוונת תיבת המקום על ירושלים ע' תוס' ע"ז ח' ב' ד"ה מלמד הוי ג"כ הריחוק חוץ לירושלים מיד וע' מכות י"ט ב' כי ירחק ממך המקום ממילואך וע' חולין יו"ד א' וכמה מקום קרוב כו' כדי שיצא מתחת אוזן כלי כו' ובכתובות כ' ב' איזהו קרובה חמשים אמה ובתוס' סוטה ל"ט א' דכדי כ"ב אמה מיחשיב ריחוק לענין שמבטל שם תכיפות ובר"ה ל' א' קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום ובמועד קטן י"ב א' לא אמרן אלא דליכא מתא דמיקרבא להתם כו' והכוונה ג"כ אתוך התחום ובפסחים מ"ט א' אם עבר צופים שורפו במקומו דמאחרי צופים תו לא מטרחינן לי' לחזור ובברכות ס"ב א' ביממא הוי אזיל עד מיל כו' ושם ט"ו א' אבל לאחורי' אפי' מיל אינו חוזר והוזכר מיל לרבותא דמיעוט דאפי' דרך מעט כזה א"צ לחזור ובע"ז ס"ט א' אפי' הפליג כדי מיל (יעוי"ש גי' הרי"ף) טהרותיו טהורות והוזכר מיל לרבותא דריחוק דאפי' כדי מיל כו' ובגיטין נ"ז א' שמא תאמר קרובה הית' רחוקה הית' מיל וכזה עוד במקומות רבות עניני קירוב וריחוק משונים בשיעורם והוא בכל מקום לפי ענינו ואין להאריך יותר בזה:

והנה מה שהקשה כת"ה במכתבו על מה שכתבו התוס' יומא כ"ט א' ד"ה אלא וז"ל והשתא למאי דאמרי' דהעולה עולה ראשונה אינו אלא למצוה א"כ עלי' השלם כל הקרבנות נמי לא הוי אלא למצוה ותימא דאמר בסוף פ' אלו דברים שחטו (לפסח) ונודע שמשכו הבעלים את ידם יצא לבית השריפה ואי אמרת לא בעי עקיר' פסולו מחמת מאי קא הוי משום דשחטו אחר תמיד של בין הערבים כו' הא אמרינן דלמצוה בעלמא וי"ל אם הקריבו כשר אבל אסור להקריב האימורים אחר התמיד ולהכי יצא הבשר לבית השריפה וא"ת ויעלה וילין אותו בראשו של מזבח וי"ל דסבר כמ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח כו' עכ"ל והקשה כת"ה דמה זה שכתבו התוס' דיעלה וילין כו' הלא גם למחר א"א להקטיר את האימורים הואיל והוא יו"ט ואסור להקטיר עולת חול ביו"ט עכ"ד כת"ה, והנה לענ"ד הפי' פשוט בדברי התוס' דיעלה האימורים וילינם בראשו של מזבח עד יום ט"ז ויקטירם בט"ז דלסברא דאין לינה מועלת בראשו של מזבח אפי' הם על המזבח כמה ימים אין נפסלים דללחם הפנים מדמינן לי' דאפי' הוא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום כמבואר בזבחים (פ"ז א') וכ"כ הכ"מ פ"א מתמידין ומוספין ה"ז בשם הריטב"א יומא דאיברי תמיד דערב שבת אם לא הי' פנאי להקטירם בערב שבת מעלים אותם בליל שבת לראש המזבח ואינם נפסלים בראש המזבח בלינה אפי' עד כמה ימים כו' עכ"ל וכך הוא כוונת התוס' דיקטיר האימורים בט"ז ואי דעד ט"ז הרי יופסל הבשר תחלה במוצאי יו"ט ויוכרח להשרף בבוקרו של ט"ז כדין שלמים דנאכלים לב' ימים ולילה אחד ולאור שלישי נפסלים וביום שלישי נשרפים אין נפקותא בזה דעכ"פ התוס' שפיר הקשו דהא כוונת הש"ס פסחים אינו על פסול זה דל' הש"ס שם אהך דאמר ר' הונא אמר רב אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה אלמא קסבר לא בעי עקיר' כו' איתיבי' ר' חסדא לר' הונא (ממתני' דהתם) שחטו (לפסח בערב פסח שחל בשבת) ונודע שמשכו הבעלים את ידם כו' פטור מפני ששחט ברשות ותני עלה בחול כי האי גוונא ישרף מיד אי אמרת בשלמא בעי עקיר' האי פסח הוא וכיון דלית לי' בעלים ה"ל פסולו בגופו אמטו להכי ישרף מיד אלא אי אמרת לא בעי עקיר' מרישא הוי לי' שלמים (כדין מותר פסח דקרב שלמים וכיון דלא בעי עקיר' מאיליו ה"ל שלמים ומה ששחטו לשם פסח ה"ל כשוחט שלמים לשם פסח דכשר) פסולו משום מאי משום דבר אחר דקא שחיט לי' אחר תמיד של בין הערבים עיבור צורה בעי דתניא זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה כו' וא"כ הרי לא אמר הש"ס דא"א לאכול הבשר מפאת דעדיין לא נקטרו האימורים וכשיגיע למוצאי יו"ט יופסל הבשר בלינה רק אמר דיש פסול בבשר משום אחר תמיד של בין הערבים רק דפסול זה מפאת שאינו פסול בגוף אין מחייב שריפה מיד רק מחייב עיבור צורה וא"כ ע"ז הרי שפיר הקשו התוס' דמפאת אחר התמיד הא אין כאן פסול כלל כיון דאפשר להעלות האימורים ולהלינם בראשו של מזבח ולהקטירם בט"ז וא"כ הרי אין כאן לע"ע פסול בבשר כלל כיון דהאימורים עדיין ראויין להקטרה ולמוצאי יו"ט הוא שיולד בהם פסול מפאת לינה אבל לפני זה אין בהם פסול כלל דאין לומר דכוונת הגמ' עצמה היא כן והכי קאמר פסולו משום מאי משום דבר אחר דקא שחיט לי' אחר תמיד של בין הערבים כו' היינו דכיון דקשחיט אחר תמיד כו' וא"א להקטיר אז האימורים משום עשה דהשלמה וביו"ט נמי א"א להקטירם משום איסור יו"ט וא"כ ממילא הרי מוכרח הבשר להפסל בלינה כיון דא"א לאוכלו בזמנו מפאת שלא הוקטרו האימורים עדיין. דאין להבין כוונת הגמ' כן כלל דדברי הגמ' מפורשים דיש כאן עצם פסול מפאת אחר תעיד כו' אלא דפסול זה כיון דאינו בגופו של בשר מחייב רק עיבור צורה כפסול בדם ובבעלים דמחייב רק עיבור צורה וא"כ הא שפיר הקשו התוס' דמפאת אחר תמיד כו' הא אין כאן פסול כלל כיון דאפשר ללין האימורים בראשו של מזבח ולהקטירם ואי דיופסל הבשר בלינה עד אז זהו פסול אחר פסול לינה והוא רק מסתבב מהך דאחר התמיד כו' דמשום זה לא הי' אפשר להקטיר האימורים כו' ולא הי' אפשר לאכול הבשר בזמנו והוצרך הבשר להשאר עד מוצאי יו"ט ולהפסל אז בלינה ויהי' רק במוצאי יו"ט פסול לינה הבא בגרמת איסור הקטרת האימורים אחר התמיד אבל פסול עצמיי מפאת אחר התמיד כו' הא אין כאן כלל ואילו ל' הגמ' מפורש להדיא דיש כאן פסול עצמיי מפאת אחר התמיד אלא דהוא פסול דדינו לעיבור צורת הבשר לא לשריפה ואילו לא הי' אפשר ללון האימורים בראשו של מזבח אז הי' שפיר פסול עצמיי מפאת אחר התמיד דכיון דא"א עוד להקטיר האימורים כלל מיד הבשר נפסל דחשיב כאילו נשרפו האימורים ואינם [דהתוס' ביומא שם קאי בה"א בסברא דהאימורים מעכבים בהיתיר הבשר כמו דם וע"כ כמו בנשפך הדם דנפסל הבשר אלא דכיון דאין פסולו בגופו רק בדם כו' אין דינו להשרף מיד רק לעיבור צורה כך בהעדר האימורים הוי זה פסול בבשר אלא דאין דינו להשרף מיד רק לעיבור צורה] ומשא"כ אחרי דאפשר ללון האימורים בראשו של מזבח ולהקטירם בט"ז וראוים האימורים עדיין להקטרה כשיר' אלא דבינתיים יעבור זמן אכילת הבשר א"כ רק בעבור זמן האכילה אז הוא דיופסל הבשר בלינה אבל לפני זה אין כאן פסול כלל וא"כ הא שפיר ק' על הגמ' דאמר דיש פסול עצמיי מפאת אחר התמיד כו' דהא מפאת אחר התמיד אין כאן פסול כלל:

ועוד נ' יותר דקושית התוס' הוא דיעלה וילין כו' וגם הבשר יהי' נאכל שפיר בזמנו דהתוס' גם בה"א וודאי סמכו אמסקנת דבריהם שם דהקשו אחר זה אתירוצם הנ"ל דאכתי מה בכך דא"א להקטיר האימורים מ"מ הבשר מדוע יוטען עיבור צורה ולא יהי' נאכל הא הקטרת אימורים לא מעכבא כמו בנטמאו אימורים או שאבדו דהבשר נאכל ותירצו דכאן דמעולם לא היו האימורים ראוים להקטרה גרע ע"ש [ודוגמתו בקרבן נתנאל יבמות פ' מצות חליצה ס"ק כ"ב יעוי"ש מש"ש אמנם חל עלינו חובת ביאור לקיים דברי חכם גדול כו' ונראה שמוקי מתני' מן הארכובה ולמטה איירי כגון בשעת נפילת היבמה לפני יבם עדיין לא נחתך רגלו וכה"ג שפיר מצינו דהוי כל הראוי לבילה כיון דבשעת נפילה הי' ראוי לחליצה כמ"ש בפרק כיסוי הדם דף פ"ג שחט בהמה ואח"כ חי' חייב לכסות כדר' זירא כל הראוי לבילה כו' אע"ג דהשתא אין עפר למטה ואין ראוי לבילה אלא על כרחך צ"ל כיון דבשעת שחיטה הי' ראוי ליתן עפר למטה ראוי לבילה מיקרי ה"ה הכא אע"ג דהשתא נחתך רגלו כו' עכ"ל וכך כאן יש חילוק אם היו פעם ראוין להקטרה] וע"כ זהו כוונת התוס' בקושייתם דהא האימורים ראוין להקטרה שפיר דהא אפשר להלינם בראשו של מזבח ולהקטירם בט"ז וכיון דהאימורים ראוין להקטרה תו מה דביו"ט א"א להקטירם תו אין לו לעכב באכילת הבשר ושפיר אפשר לאכול הבשר בזמנו כיון דא"א להמתין עד ההקטרה דיופסל הבשר בנתיים בלינה וה"ל כאבדו האימורים דהבשר נאכל ואף דאם יומצאו האימורים אחר זמן אכילת הבשר אילו לא היו נפסלים עדיין בלינה יוקטרו שפיר ועכ"ז הבשר הי' נאכל שפיר גם לפני מציאת האימורים דלא הי' אפשר להמתין באכילתו דיפסל בנתיים בלינה וע"כ לא מעכבא הקטרתם באכילתו וכך כאן כיון דא"א להמתין דיפסל הבשר בנתיים שפיר יש לו לבשר להיות נאכל בזמנו. והאימורים יוקטרו בט"ז דהא דאם לא הי' האימורים ראוים להקטרה מעולם גרע ומעכב היינו רק אם לא היו ראוים להקטרה עוד כלל ומשא"כ כאן דראוים להקטרה בט"ז ויש כאן ראויות ההקטרה תו שפיר הא הקטרתם לא מעכבא ויש לו לבשר להיות נאכל שפיר [ואם די"ל דבעי' ראויות להקטרה המתרת הבשר וכיון דלא היו מעולם ראוים להקטרה כזאת דהא א"א להקטירם בזמן אכילת הבשר רק אח"כ חשיב שפיר לא היו מעולם ראוים להקטרה לגבי הבשר ודו"ק. מ"מ אין זה מוכרח ואין כאן קושי' על התוס' אם לא הי' סברתם כן רק הי' סברתם דכיון דאינהו גופיהו ראוים להקטרה תו לא מעכבי וכמובן, וגם י"ל דחשיבי האימורים ראוים להקטרה גם בזמן אכילת הבשר די"ל דגם ביו"ט גופי' חשיבי ראוים להקטרה כיון דרק איסורא דיומא הוא דקגרים כמבואר כזה בתוס' חגיגה ב' א' ד"ה איזהו, וידעתי כי המל"מ בתמידין ומוספין הבין בכוונת התוס' דכוונתם דיעלה וילין ויקטירם למחר וע"ז סמך כת"ה להקשות קושיתו אבל לענ"ד הפי' פשוט בדברי התוס' דכונתם דיעלה וילין ויקטירם בט"ז]:

והנה גם לפי הבנת כת"ה [דהבין גם המל"מ כן] דכוונת התוס' דיעלה וילין ויקטיר ביו"ט ג"כ כ' דאין קושיא דהא אסור להקטיר ביו"ט דחלבי חול אין קרבים ביו"ט דז"א דעכ"פ שפיר קשיא לתוס' אל הגמ' פסחים הנ"ל דאמר בפשיטות פסולו משום מאי משום דבר אחר דקא שחיט לי' אחר תמיד של בין הערבים כו' ומשמע דזה פסול פשוט לכ"ע ואמאי הא אפשר להלין האימורים בראשו של מזבח ולהקטירם ביו"ט לר' ישמעאל ושאר תנאי מיהת דסברי דנדרים ונדבות קריבין ביו"ט דלדידהו גם חלבי חול מותר להקטיר ביו"ט כמבואר בתוס' פסחים נ"ט ב' ד"ה בארבע עשר דלר' ישמעאל דס"ל בשבת קי"ד דנדרים ונדבות קריבין ביו"ט ה"ה דחלבי חול קריבין ביו"ט יעוש"ה [ויעו"ש עוד תוד"ה ולא עולת חול] וכן לר' יוסי דס"ל דהבערה ללאו יצתה ואין מלאכת הבערה נוהגת כלל ביו"ט לדידי' כמבואר בתוס' פסחים ה' ב' ד"ה לחלק ובתוס' ביצה כ"ג א' ד"ה ע"ג חרם ע"ש א"כ פשיטא ג"כ דשרי להקטיר גם איברי חול ביו"ט ולית לי' דרשא דלא עולת חול ביו"ט [דסברת הירושלמי פ' במה מדליקין דהקטרת אימורים הואיל וחפץ בעיכולם כמבשל הוא הרי הבבלי חולק ע"ז ביבמות כ"ג ב' וס"ל דאין בההקטרה רק משום הבערה לבד ואין בה רק לאו כר' יוסי דהבערה ללאו יצתה ע"ש], ויעוין בגוף הירושלמי ביצה המובא בתוס' ביצה כ"ג א' שם דאמר דקרא דלא תבערו אש וגו' ביום השבת ממעט ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביו"ט וכ' זה אין מורה כהבנת התוס' שם דמשום דהבערה ללאו יצתה אין נוהגת ביו"ט רק אפי' לחלק יצתה מ"מ ביום השבת ממעט יו"ט [וע' בהרב המגיד ריש הלכות יו"ט] והרי זה איפוא כסברת רבה ביצה י"ב א' דלא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת ממעט ביום השבת אין ביו"ט לא ומש"ה אין הוצאה ליו"ט וא"כ נ' דרבה אית לי' ג"כ דרש הירושלמי הנ"ל דביום השבת דהבערה ממעט יו"ט דאין סברא לחלק בין ביום השבת דכתיב בהבערה לבין ביום השבת דכתי' בהוצאה ויש להאריך בזה מאוד ואכ"מ וא"כ לית ליה לרבה לפי"ז מלאכת הבערה כלל ביו"ט ממיעוטא דביום השבת וס"ל איפוא דחלבי חול קריבים ביו"ט וא"כ הרי התוס' יומא הנ"ל דהקשו דהא אפשר להעלות וללון בראשו של מזבח הרי וודאי ידעו גם בקושייתם דהך אי לינה מועלת בראשו של מזבח הוא פלוגתא דרבה ורבא בזבחים פ"ז א' דרבה ס"ל דאין לינה מועלת כו' ורבא ס"ל דמועלת וא"כ קושית התוס' דיעלה וילין כו' על כרחך כוונתם דמה זה דאמר בהך דפסחים בפשיטות פסולא דאחר התמיד כו' הא לרבה אין כאן פסול דאפשר להעלות וללון כו' וע"ז תירצו דקים לי' למקשן דפסחים הנ"ל דהקשה ארב דס"ל לרב דלינה מועלת כו' וא"כ עכ"פ אחרי דכוונת קושית התוס' דמדוע פשיטא לי' הפסול הא לרבה אין כאן פסול דאפשר להעלות וללון וא"כ הא אין קושי' עוד עליהם דהא אסור להקטיר ביו"ט אחרי דכל קושתם רק לשיטת רבה ולרבה הא שרי להקטיר גם ביו"ט דאין מלאכת הבערה כלל לדידי' ביו"ט וקריבים גם חלבי חול ביו"ט וכך היא ענין קושית התוס' דמה זה פשיטות הפסול הא לרבה דס"ל דאין לינה כו' וס"ל נמי דאין הבערה ביו"ט הא אפשר להעלות וללון ולהקטיר ביו"ט ואדרבה מהאי סברא דרבה דאין הבערה כו' הא תיקשי טפי ממסברא דידי' דאין לינה כו' דהא המקשן בפסחים ע"ג א' שם הוא ר' חסדא ואיהו הא נ' דס"ל דיש לינה בראשו של מזבח מדלא משני בפסחים נ"ט א' כר' פפא דמעלה ומלינה כו' רק תי' הכא בחטאת העוף עסקי' כו' יעויש"ה כולה סוגי' וא"כ קושית תוס' מהך דאין לינה כו' אף דר' חסדא גופי' ס"ל דיש לינה צ"ל איפוא כוונת קושתם דאף דהוא ס"ל דיש לינה מ"מ לא הי' לו לומר בפשיטות פסולא דאחר התמיד אחרי דרבה חולק עליו וס"ל דאין לינה כו' וליכא פסול לרבה וא"כ אי קשיא להו מסברת רבה דאין לינה כו' אר' חסדא אף דר' חסדא חולק בהדיא אסברא זאת כ"ש דתיקשי מסברת רבה דאין הבערה ביו"ט דלא מצינו לר' חסדא שיחלוק בהדיא אסברא זאת לומר דיש הבערה ביו"ט ויש להאריך בזה ובאתי רק להעיר, ויש עוד תנא דשרי ההקטרה לדידי' בכאן ביו"ט וזה דהרי ההקטרה דכאן באה להתיר אכילת הבשר דאילו יהי' אסור בהקטרה לא הי' ראוי להקטרה מעולם ומעכב באכילת הבשר וכדקיימי תוס' יומא הנ"ל בהאי סברא וא"כ הא ה"ל ההקטרה לצורך אוכל נפש ורק דאכילת הבשר גופי' לא מיחשיב אוכל נפש מפאת דמשלחן גבוה הוא דקזכי וכש"ס ביצה כ"א א' וא"כ עכ"פ לר' יהודה דס"ל דמקדש בחלקו מקודשת ולית לי' סברא דמשלחן גבוה קזכי [ור' חסדא דפסחים הנ"ל הא אדרב קאי ורב הוא האומר בקידושין נ"ג א' דעדיין הוא מחלוקת דלר' יהודה המקדש בחלקו מקודשת ודלא כר' יוחנן דאמר שם דנמנו וגמרו דאינה מקודשת] וא"כ לר' יהודה כמי הא שרי כאן להקטיר האימורים ביו"ט וע"ש בקידושין נ"ב ב' בהך דהמקדש בחלקו תניא ר' יהודה אומר מקודשת ר' יוסי אומר אינה מקודשת וא"כ כאן בין לר' יהודה ובין לר' יוסי הרי מותר להקטיר האימורים ביו"ט דלר' יהודה דמקדש בחלקו מקודשת ולא אמרי' משלחן גבוה כו' ה"ל צורך אוכל נפש ולר' יוסי דאינה מקודשת דמשלחן גבוה כו' תו לדידי' הא כל עיקר הבערה מותרת ביו"ט דהא ס"ל דהבערה ללאו יצתה ואינה נוהגת ביו"ט, וגם י"ל דלכ"ע שרי כאן להקטיר האימורים ביו"ט דהא דדרשי' עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט היינו רק בעולה דאין רק הקטרה לבד וכן בחלבי חול דעלמא דהי' אפשר להקטיר האימורים מעיו"ט ותו אין ההקטרה מעכבת באכילת הבשר ואין נפקותא רק בההקטרה לבד ומשא"כ כאן דאי נימא דאין האימורים קריבים ביו"ט נמצא דלא הי' שם ראויות מעולם להתיר הבשר ע"י ההקטרה ותו ההקטרה מעכבא וכמו שדננו לעיל די"ל כן [ואי לא נימא כן רק נימא דעכ"ז לא מעכבא הואיל ואינהו גופיהו ראויין להקטרה בט"ז או מפאת דחשיבי ראויין להקטרה גם ביו"ט הואיל ואיסורא דיומא הוא דקגרים תו הא קושית תוס' ק' שפיר בפשיטות וכמו שכתבנו ואין מקום לקושית כת"ה רק אי נימא דהואיל ואין ראויין להקטרה בפועל בזמן אכילת הבשר ולהתיר הבשר אין להבשר להיות נאכל וכנ"ל] וא"כ כיון דיש נפקותא גם לענין אכילת הבשר הרי יש כאן איפוא תרי עשין המחייבים הקטרת האימורים ביו"ט היינו עשה דהקטרת אימורים ועשה דאכילת בשר [דאף דאפשר להקטיר האימורים למחר בט"ז מ"מ מה שאפשר למחר לא חשיב אפשר כיון דהיום א"א כמ"ש הראשונים בבמה מדליקין בהך דשריפת קדשים ביו"ט וע' תוס' יבמות ה' ב'] והם ב' עשין נפרדים יעוין רש"י יבמות צ' ב' ד"ה וכבשי עצרת מש"ש ועקרא שבות דרבנן ג' עשה דזריקת דם ודהקטרת אימורים ודאכילת בשר עכ"ל וא"כ הרי ההקטרה והאכילה ב' עשין וע"כ ב' עשין דחו שפיר לעשה דעולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט [ועשה דלכם ולא לגבוה הוא רק לענין נו"נ שאין להקריבם ביו"ט דעדיין לא חל חובת הקרבתם ואין ללמוד משם אחלבי חול דכבר חל חיוב הקטרה ועשה דעולת שבת כו' הוא דאסרה לחלבי חול ועכ"פ וודאי אין כאן ב' עשין אוסרים בזה רק נוכל לומר לכל היותר דהי' ה"א דחלבי חול דכבר חל חיוב הקטרה קריבין אתי קרא דעולת שבת כו' לגלות דגם חלבי חול איתנהו בכלל לכם ולא לגבוה ואין כאן עדיין רק חדא עשה דלכם ולא לגבוה לבד ודו"ק וא"כ שפיר תרי עשין דהקטרה ודאכיכלה דחו לחדא עשה ושפיר שרי להקטירם ביו"ט], ואפי' הייתי אומר סברא דאהדרי' לאיסורא קמא ויהי' בהקטרה ל"ת ועשה דיו"ט ע' תוס' ביצה י"א א' מ"מ ג"כ הא שיטת הריצב"א המובא באחרונים דתרי עשה דחו לל"ת ועשה, וגם י"ל דהא אפשר להקטיר ביו"ט ע"י ב' כהנים שיאחזו באבר ויעלוהו ע"ג מערכה דשנים שעשאוהו פטורין לענין איסור יו"ט ואילו לענין מצות הקטרה שפיר יוצאין מצות ההקטרה אף דהית' ע"י שנים שאחזו באבר והעלו דהא שנים שאחזו באבר והעלו בחוץ חייבים משום העלאה בחוץ כמבואר בזבחים ק"ח א' וא"כ כ' דה"ה בפנים הוי הקטרה ע"י ב' שאחזו באבר והעלו דהעלאת חוץ נדמה בכמה דוכתי לפנים וע' שיטה מקובצת כריתות ג' א' ד"ה אי בנשי קחשיב דנסתפק דמעלה בחוץ לא מיחייב רק אותן שראויין להקריב בפנים עש"ה וא"כ ב' שהעלו בחוץ דחייבים ה"ה דבפנים ראויין להקטרה כהאי גוונא [וע' יומא כ"ו ב'] וא"כ לכאורה מאי פריך הש"ס פסחים נ"ט ב' אהך דלא ילין חלב חגי עד בוקר הא כל הלילה ילין הא ה"ל עולת חול ביו"ט ומאי קושי' הא אפשר להקטיר ע"י שנים ואולם הך דב' שעשאוהו פטורין לענין איסור שבת ויו"ט י"ל דזהו רק לענין לאו דלא תעשה כל מלאכה ומשא"כ לענין עשה דשבתון ודביום השביעי תשבות י"ל דאיסור עשה הנ"ל שפיר איכא דב' שעשאוהו מתייחס לכל אחד רק מקצת עשי' וע"כ רק לענין לאו דלא תעשה כו' בעי' עשי' שלימה דלא דיבר הכתוב מקצתיות וע"כ אין חיוב על מקצת עשי' ומשא"כ לענין מה שהצריך הכתוב שביתה תו להיפוך בעי' שביתה שלימה ושפיר יש כאן עבירת עשה דשבתון [ודוגמת זה בשבועות י"ט ב' לענין ידיעת ספק דנהי דלא חשיבא ידיעה מ"מ העלמה נמי לא חשיב ע"ש וכזה סברת החות דעת סי' ק"י לענין סד"א מה"ת לקולא וכנודע דבריו] וא"כ הא שפיר פריך בהך דפסחים אהא דכל הלילה ילין דהא א"א להקטיר בלילה אפי' ע"י שנים מפאת עשה דשבתון דיו"ט מיהת ואולם התינח שם דלענין אכילת הבשר אין נפקותא בההקטרה דהקטרה לא מעכבא כיון דהי' שם ראויות להקטרה ומשא"כ בהך דתוס' יומא דאם לא יהי' ראוי להקטיר ביו"ט גם הבשר לא יהי' ראוי להיות נאכל כיון דמעולם לא הי' ראוי להקטרה ומעכב ויש בההקטרה איפוא ב' עשין דהקטרה ודאכילה כנ"ל וא"כ. תו הא שרי שפיר להקטיר ע"י שנים כיון דל"ת דיו"ט ליכא ע"י שנים רק עשה דשבתון לחוד ותו תרי עשין דחו לחדא עשה דשבתון ושפיר שרי להקטיר גם ביו"ט ודו"ק, וגם י"ל דכיון דבמשלה האור בערב שבת ויו"ט שרי להקטיר בשבת ויו"ט ומשלה האור נ' פשוט דהוי אפי' במשהו ואולם לענין איסור הקטרה אחר תמיד של בין הערבים דכתי' בי' ל' הקטרה בקרא והקטיר עלי' חלבי השלמים הא קיי"ל דאין הקטרה פחותה מכזית [ואיסור ח"ש כבר דנו האחרונים דרק באיסור אכילה הוא דח"ש אסור מה"ת ולא בשאר עשיות ואיסור דרבנן מצינו בכמה דוכתי דלא גזרו במקדש ומה גם כאן דנוגע לכל תקנת הקרבן ועוד הא הך דפסחים הוא דברי ר' חסדא כנ"ל ואיהו הא הוא דאמר בשבת ע"ד א' בורר ואוכל פחות מכשיעור כו' ומשמע דס"ל דבשאר עשיות ח"ש מותר לגמרי ואפי' מדרבנן] וא"כ הא אפשר להעלות האימורים כולם בערב פסח ע"ג המזבח ולהקטיר אז פחות מכזית מהם דיש כאן משילת האור מעיו"ט המועלת לכולם דכשכל האימורים על המזבח מהני משילת האור שבמקצתם לכולם יעוין תוס' זבחים מ"ב ב' ד"ה הקומץ וא"כ שפיר יהי' מותר להקטיר האימורים ביו"ט [ועכ"ז שפיר צריך בהקטרתם ביו"ט דהבשר הא לא הותר במשלת האור בפחות מכזית דלגבי היתיר הבשר קיי"ל כר' יוחנן במנחות (כ"ו ב') דבעי' הוצת האור ברובו של קומץ להתיר שירי המנחה ופשוט דה"ה באימורים לענין היתיר הבשר וכן מבואר שם בתוס' יעוי"ש וא"כ הא שפיר נכונים דברי התוס' דיעלה וילין כו' ויקטיר למחר והכוונה דיקטיר בע"פ מיד פחות מכזית ולמחר יקטיר השאר ויהי' הבשר נאכל למחר אחרי הקטרת השאר ודו"ק, ועוד נ' די"ל דשרי להקטיר כאן האימורים בפשיטות ביו"ט אף שלא משלה בם האור כלל מאתמול דהך דלא עולת חול בשבת וביו"ט י"ל דהוא רק באימורים שהיו ראוים להקטרה בערב שבת ועיו"ט רק שהוא איחר להקטירם ונשארו עד לערב דבהא גלי קרא דאין הקטרתם דוחה שבת ויו"ט הואיל והי' אפשר מאתמול ומשא"כ אימורים אלו דנשחט אחר תמיד של בין הערבים ולא הגיע זמן הקטרתם כלל ערב יו"ט משום עשה דהשלמה וביו"ט הוא שהגיע ראויות הקטרתם א"כ אין אלו חלבי חול כלל רק חלבי יו"ט הואיל וביו"ט הוא שהגיע ראויות הקטרתם וקריבין שפיר ביו"ט והרי מחלקינן כזה במכשירי אוכל נפש בין מכשירין שאפשר מאתמול כו' וריש פר"א דמילה ופ' אלו דברים כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת כו' ובתוס' יבמות ו' ב' ד"ה טעמא [ובענין דרבנן ג"כ בשבת קנ"ז איבעי' להו כשלא הי' לו פנאי מבעוד יום כו' ובכ"ד] ואף די"ל ג"כ דהואיל וסוף סוף קרבן זה אינו חובת היום והוא קרבן של אתמול ע"כ אף שהאימורים לא הי' אפשר להם ליקטר מאתמול מ"מ מין קרבן זה אין לו לדחות יו"ט הואיל ואינו קרבן של חובת היום, וע' ירושלמי שבת פר"א דמילה הלכה א' התיבון הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינו ראוי לבנות מאתמול (כצ"ל פי' ואפ"ה אין בניינו דוחה שבת) מין מזבח ראוי לבנות מאתמול, הגע עצמך שחל י"ד להיות בשבת הרי אינו ראוי להזות מאתמול מין הזי' ראוי' להזות מאתמול ע"ש מ"מ אין זה מוכרח ויש לחלק טובא בין הך דאימורים דכאן להך דירושלמי, ול' הגמ' יומא מ"ו א':

תמיד תחלתו דוחה סופו אינו דוחה יעו"ש ברש"י ותוס' וע"כ רק בהגיע ראויות הקטרתם מאתמול והוא איחר הוא דהוי סופו ומשא"כ אימורים אלו שלא הותחל ראויות הקטרתם רק היום ביו"ט הרי זה תחלתו והוי הקטרה זו כהקטרת חובת היום ושפיר יש להקטיר גם ביו"ט והרי בעי' קרא לאסור אימורי חול ביו"ט וע"כ גם השתא דאיכא קרא כיון די"ל דקאי קרא רק אהקטרה שהגיע זמנם אתמול לכן בהקטרה שהגיע זמנה וראויות שלה רק ביו"ט והויא טפי כחובת היום שפיר קם לי' אסברא עדיין דשריא ביו"ט [וע' ירושלמי יומא שם פרק ד' הלכה ו' דס"ל לר' אלעזר להבנת השירי קרבן שם ד"ה קריבין דהא דאימורי חול אין קריבין בשבת היינו רק אימורי תמיד של שחר דערב שבת אבל אימורי תמיד של בין הערבים דע"ש קריבין בשבת עש"ה וצ"ל הטעם דרק אימורי תמיד של שחר דמדשחיט לתמיד של שחר חל עליו חובת כל גמר הקרבתו ואפי' הקטרת אימוריו קודם הקרבת תמיד של בין הערבים דאף דהקטרת אימורים כשירה כל היום וכל הלילה מ"מ לכתחלה מיהת מצוה להקטירם לפני תמיד של בין הערבים דהמתחיל במצוה אומרין לו גמור ואין לו להעביר מגמר מצות תמיד של שחר שהתחיל בו להקרבה אחרת דתמיד של בין הערבים וע"כ כיון דמצוה להקטיר אימוריו בע"ש לפני תמיד של בין הערבים לא חשיבי אימורי שבת ואין קריבין בשבת ומשא"כ תמיד של בין הערבים שאין עוד קרבן אחריו והקטרת אימוריו כשירין כל היום וכל הלילה שאחריו וע"כ מפאת הכשר הקרבתם בלילה שאחריו דהוא שבת חשיבי אימורי שבת ושפיר קרבי בשבת ודו"ק וא"כ אף דלא קיי"ל כר' אלעזר בהא מ"מ היינו רק בתמיד של בין הערבים דהי' יכול מיהת להקטיר האימורים בערב שבת ומשא"כ אימורים אלו דלא היו ראוים כלל להקטיר בערב יו"ט שפיר ראוי לומר דכ"ע מודו בהא דחשיבי אימורי יו"ט ושפיר קריבין ביו"ט וכנ"ל, וי"ל עוד בטעמא דר' אלעזר הנ"ל דכיון דתמיד של בין הערבים קרב מחצות ולמעלה חשוב שכבר חל השבת בענין מה וחשיבי אימוריו אימורי שבת והוא כהך דמועד קטן כ"ז א' מאימתי זוקפין את המטות בע"ש מן המנחה ולמעלה ע"ש בתוס' דדנו דהכוונה ממנחה גדולה ולמעלה והטעם שם מפאת דמאז כבר חל השבת בענין מה ע' ס' הפרדס לרש"י סי' קי"ט [וע"ש שהביא ג"כ הך דפ' לולב וערבה גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אלא מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יו"ט האחרון של חג אלמא דמן המנחה ולמעלה הוי חלות קדושת יום הבא ע"ש ואף דבסוכה שם י"ל הטעם דמקמי הכי א"א לו להוריד כיון דעדיין הוא זמן אכילה ושמא יצטרכו לו כליו עדיין באכילתו בסוכה ורק מן המנחה ולמעלה דאין זמן אכילה עוד כמבואר בשבת קי"ח א' קערות שאכל בהן ערבית מדיחין לאכול בהן שחרית כו' מן המנחה ואיליך שוב אינו מדיח דבשבת לא יאכל עוד והוי טירחא לצורך חול ע"ש וע"כ מן המנחה ואיליך הוא דמוריד כו' מ"מ גם בתענית כ"ט ב' יש כהך דמועד קטן ע"ש דאמר חל להיות (ט"ב) בערב שבת מותר לכבס בחמישי כו' ואם לא כבס בחמישי מותר לכבס בע"ש מן המנחה ולמעלה כו' ע"ש וע"ע פסחים כ' ב' ובש"ע או"ח ס' רנ"א ובשערי תשובה שם], וגם י"ל בטעמא דר"א דכיון דבקדשים הלילה הולכת אחרי יום שעבר ע"כ י"ל דנמשכת טפי אחרי חצי' האחרון דיום מאחרי חצי הראשון כענין דבכל התורה היום הולך אחרי הלילה העברה ומצינו שהוא נמשך ביותר אחרי חצי האחרון דלילה לסברת רבא אליבא דר"ל בר"ה כ' ב' ע"ש רבא אמר חצות לילה איכא ביניהו עש"ה וכך כזה סברת ר"א דבקדשים דהלילה הולכת אחרי יום שעבר היא נמשכת ביותר אחרי חצי האחרון דיום וע"כ חשיבי אימורי תמיד של בין הערבים דע"ש טפי אימורי שבת מאימורי תמיד של שחר דתמיד של בין הערבים יש לו חיבור לשבת יותר מפאת ליל השבת הנמשכת אחריו ביותר ודו"ק, ואולם העיקר כנ"ל דטעם החילוק בין תמיד של שחר כו' דתמיד של שחר מצוה להקטיר אימוריו לפני תמיד דבין הערבים דכיון דהתחיל בו צריך לגמור כל מצותו טרם יתחיל בקרבן אחר [כמו בשחיטה וכיסוי היכא דצריך לחזור ולברך על שחיטה שני' דצריך לכסות תחלה דם הראשונה כיון דהכיסוי גמר השחיטה ואף דהיא מצוה בפ"ע מ"מ צריך לגומרה קודם שיתחיל בשחיטה אחרת [ע' חולין פ"ז א' בתוס' וראשונים ובש"ע יו"ד סי' י"ט] וע"כ לא הויין אימוריו אימורי שבת כיון דמצות הקטרתם בערב שבת ומשא"כ תמיד דבין הערבים דאין עוד קרבן אחריו המחייב הקטרת אימוריו תחלה וגוף ההקטרה הרי זמנה ביום ובלילה שאחריו וע"כ מפאת היות זמנה גם בלילה שאחריו דהוא שבת חשיבי מפאת זה אימורי שבת וא"כ אף דלא קיי"ל כר"א בהא מ"מ לעניננו דהאימורים לא הגיע ראויות הקטרתם כלל רק ביו"ט ראוי לומר דכ"ע מודו דחשובי אימורי יו"ט וכנ"ל], כנלענ"ד לומר בפשיטות ג"כ בכוונת התוס' יומא הנ"ל וכדבריהם ביומא הנ"ל כן כתבו גם במנחות מ"ט ב' בשינוי לשון קצת יעוי"ש, ועלו ברעיוני עוד כמה אנפי דרך פלפול אך שאין רצוני להאריך יותר כי ממהר אני לשלוח דברי לכת"ה מפני הכבוד וכתבתי גם דברי מכתבי אלה בחפזי גדול מרב הטורד ולא ידרוש כת"ה עבורי בשלום הרב הגאון הנשיא שליט"א, ואשר כ' כת"ה כי בדעתו להדפיס מכתבי הרבנים אל הנשיא ובתוכם גם מכתבי הנה יוכל להדפיס גם מכתבי זה ובזה הנני הדושת"ה באהבה

הק' יוסף ענגיל.

סוף הספר

תוכן העניינים

בן פורת חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה