בן פורת חלק ב· רבי יוסף ענגיל
סימן יא
ב"ה
נשאלתי היום יום ג' ויקהל פקודי בעת"ר מאת גבאי הת"ת דק"ק באכניא הנגיד ר' שמעון נאטאויטש נ"י דבר אשר בחדרי הבית ת"ת שם יש שם תנור של אפי' [שכך ניקח הבית מעכו"ם שהי' שלו תחלה] והוא עושה דחק גדול להלומדים נכנס ונתקל בו יוצא ונתקל וגם אם יתצוהו יוכלו להתיץ הכותל דשם ולהרחיב החדר שיהי' ריוח גדול לתלמידים הלומדים [ובשבת מתפללים נשים בחדרים ההם כי יש להם שם בית תפלה ג"כ וחדרי הת"ת המה עזרת נשים לתפלה] אם מותר להם לנתוץ התנור כי חשים על צוואת ר' יהודה חסיד שכתוב בו בסי' נ"ב בזה"ל לא יתוץ אדם תנור וכירים שאופים בו להשתמש באותו מקום אלא יניח אותו לתקן שנית כי סכנה גדולה כל עושה אלה [ומ"ש כל עושה אלה כוונתו גם על הדברים הקדומים שם ע"ש] עכ"ל ונלענ"ד להיתיר בזה חדא דהנוב"י בתשובותיו תניינא חאה"ע סי' ע"ט והובא בפתחי תשובה יו"ד סי' קי"ז סק"ו מסתפק דכל צוואת ר' יהודה החסיד הי' רק לזרעו אחריו לא לשאר בני אדם ע"ש, ועוד דבשו"ת ח"ס חאו"ח סי' קל"ח הובא בפתחי תשובה יו"ד סי' קע"ט סק"ד כ' על כיוצא בזה שהוזכר בצוואת ר"י חסיד שלא לבנות בית במקום שלא הי' שם בית מעולם כו' ע"ש שכ' דטוב שלא לחוש לדברים אלו וכיוצא שלא הוזכרו בש"ס ופוסקים ולא ר' יהודה חסיד חתום עליהם ע"ש הרי דנסתפק דאין הצוואה כלל מר"י חסיד דלא חתים עלייהו וכזה ביבמות כ"א ב' לדידי חזיין לי שניות דמר ברי' דרבנא וכתיבן שיתסרי לאיסורא כו' א"ל אי הוי כתי' להיתירא מי הוית סמכית עלייהו דמר ברי' דרבנא מי חתים עלייהו השתא נמי דכתיבי לאיסורא כו' [וכך משמע לכאורה דאין הצוואה מר"י חסיד ז"ל יען כתוב בה ג"כ בסי' נ"ג תרנגולת שקראה כמו תרנגול ישחטה מיד ואילו בש"ס שבת ס"ז ב' דהאומר שחטו תרנגולת שקרתה גברית (היינו כתרנגול כמו קרא גברא) יש בו משום דרכי האמורי ואף דבש"ע יו"ד סי' קע"ט סי' ג' ברמ"א מבואר דאם אינו אומר הטעם שקרתה כתרנגול מותר לומר לשוחטה וכן הוא המנהג ע"ש מ"מ לא הי לו להחסיד ז"ל לכתוב סתמא דלאו כ"ע גמירי גמ' דשבת הנ"ל והרואה דברי הצוואה הנ"ל אם ישמע תרנגולת קוראה בביתו כתרנגול קרוב וודאי שיאמר לבני ביתו שחטו תרנגולת זו מהר כי קראה כתרנגול וצריך לשחטה מיד וה"ז נתינת מכשול חלילה, וי"ל דכיון דעושה כן רק לקיים צוואת החסיד ז"ל תו אין בו משום דרכי האמורי כיון דאין עושה משום דרכי האמורי רק מפני ציווי אותו צדיק ואדרבה י"ל דמש"ה הוא שציוה החסיד ז"ל ע"ז בצוואתו והיינו לפי שראה המנהג כן שממהרים לשחוט בכה"ג כמו שהמנהג כן עדיין עד היום [כמובא ברמ"א הנ"ל וליישב המנהג הוכרחו לחדש דאם אינו אומר כו' שרי כנ"ל] וע"כ חשש ע"ז שנתפסים באיסור דרכי האמורי וע"כ שת עצה וציוה ז"ל ע"ז בצוואתו כי ידע שצוואתו וודאי התפרסם בקרב כל ישראל ואזי במשך הזמן יהי' שכוח מהם ענין דרכי האמורי רק יעשו כולם כן רק מפני צוואת אותו חסיד ז"ל שציוה על כך וכיון דעושין כך רק מפני צוואתו תו לית בי' משום דרכי האמורי וע"כ ציוה ז"ל בייחוד על כך כדי להצילם עי"כ מאיסור דרכי האמורי יען היו כולם נוהגים כך ולא הי' אפשר לבטל המנהג וע"כ שת עצה זו לצוות על כך שיעשו במשך הזמן רק מפני הציווי ותו לא יהי' בו משום דרכי האמורי ודו"ק], ועוד כ' דכיון דהנתיצה כאן הוא לצורך מצוה היינו לצורך לימוד תלמידי הת"ת כבר מבואר בפוסקים בזה בדוכתי טובי דשומר מצוה לא ידע דבר רע ואין חשש אפי' בדבר טבעיי כמו בקטלנית לענין יבום למ"ד מעיין גורם וכ"ש כאן דהוא רק דבר סגוליי וודאי דלימוד תורתנו הקדושה יש לו כח סגולה יותר להגן שלא יזיק [ומצינו ל' סגולה בתורה בש"ס ב"ב נ"ב א' קיבל מן הקטן יעשה לו סגולה מאי סגולה ר' חסדא אמר ס"ת] וע' כתובות ע"ז ב' דריב"ל איכרך בבעלי ראתן ועסיק בתורה אף דהוא סכנה גדולה טבעיית ע"ש דאמר אילת אהבים ויעלת חן כתי' בה אם חן מעלה על לומדי' אגוני לא מגנא וכ"ש שיגין הלימוד כאן על נזק הענין הסגוליי שיש בדבר זה [וע' נוב"י תניינא חיו"ד סי' קס"ה מש"ש בסוף התשובה וכדאי היא מצות מילה שתגן שלא יזיק לו כלל ואף דחשש שם לסכנה המבוארת בגמ' מפאת מתו אחיו מחמת מילה עש"ה] והרי החסיד ז"ל אסר רק נתיצת תנור להשתמש באותו מקום אבל נתיצת תנור לצורך בנין כלל העולם וודאי שרי ולימוד תורה הוא בנין של כלל העולם כמבואר בשבת קי"ד א' דתלמידי חכמים נקראים בנאים שעוסקים בבנינו של עולם כל ימיהן, וכ"ש לימוד תינוקות של בית רבן שלומדים בת"ת דאין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן כמבואר בשבת קי"ט ב' וה"ז בנין העולם וודאי היינו קיומו והלימוד שלהם גדול עוד ערכו יותר מבנין העולם דבנין ביהמ"ק שקול כבנין העולם דהי' עולם קטן וכמבואר בש"ס מגילה פ"ק דגדול יום הקמת המשכן כיום שנבראו בו שמים וארץ ובש"ס שבת קי"ט ב' שם דאין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי' לבנין ביהמ"ק א"כ ערך לימודם גדול יותר מבנין העולם, וגם מבואר שם דכל עיר שאין בה תינוקת של בית רבן מחריבין ומחרימין אותה היינו דסופה ליחרב ולהחרם וא"כ לימוד התינוקות כו' הוא קיום בנין העיר שלא תיחרב כו' ואין סברא שלא יהא רשאי לנתוץ תנור עבור בנין כל העיר ובוודאי דנתיצת התנור כאן שלא לדחוק לילדים הלומדים נחשב צורך וכדאשכחן כזה שמעבירין ומאחרין קריאת הקהל בשביל הבימה שלא לעשותה בערב שבת כדי שלא לדחוק את העזרה כמבואר ברש"י מגילה ה' א' ובר"ן שם בשם הירושלמי ואף דהוא שם רק בשעתו וכ"ש כאן דהוא דחק תדירי וע' שו"ת הריב"ש סי' רצ"ב מש"ש לענין מקוה שבעזרה וז"ל וא"ת למה היו עושין המקוה בזאת הצורה יעשוהו מרווח בשטחו כו' י"ל לעשותו מרווח בשטחו א"א שלא לדחוק את העזרה כדאמרי' בירושלמי מגילה שאין פרשת המלך דוחה את השבת מפני הבימה ומקשי התם ויעשוה מאתמול ומתרצי שלא לדחוק את העזרה ואעפ"י שלא הי' אלא יום או יומים כ"ש שלא לדחוק לעולם כו' עכ"ל – וכ"ש כאן דבנתיצת התנור יוכלו גם להתיץ הכותל ולהרחיב כל החדר שיהי' ריוח גדול לתלמידים הלומדים פשיטא דהוא צורך גדול וודאי:
ועוד נ' לפי"ז דל' הצוואה לא יתוץ כו' להשתמש באותו מקום כו' הנה כאן דהנתיצה רק לצורך מצות ת"ת אין זה כלל נתיצה להשתמש דל' תשמיש הוא רק לצורך עצמו ומשא"כ מצוות דלל"נ נ' דג"כ לא מיקרי תשמיש וע' סנהדרין פ"ה ב' במשנה הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו ר' יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנא' והתעמר בו ומכרו ובגמ' ות"ק לא בעי עימור א"ר אחא כו' עימור פמש"פ איכא ביניהו ומשמע דפמש"פ לא מיקרי תשמיש דאל"כ מה הוסיף ר' יהודה ל' עד שיכניסנו כו' וישתמש כו' והרי זה כל כוונתו דבעי' ש"פ וא"כ משמע דל' וישתמש היינו רק בש"פ וע"כ הת"ק דלא בעי ש"פ לא הזכיר עד שישתמש [ול' עימור ג"כ לא הוצרך להזכיר דמפורש בקרא והתעמר בו] וא"כ כיון דקיי"ל דמלל"נ ומותר קיום מצוה באיסור הנאה וע"כ דאין נחשב הנאת ממון אפי' ש"פ [והוא קושית תוס' בשבועות באמת דהא איכא הנאת פרוטה דר' יוסף ועכ"פ מבואר דהך דמלל"נ היינו דאין נחשב הנאת פרוטה] וכיון דאין כאן הנאת פרוטה ממילא לא מיקרי תשמיש דאין תשמיש רק בש"פ כנ"ל, ועוד ראי' מל' הירושלמי ברכות פ' אלו דברים הלכה ה' מניין המשתמש בכהונה מעל כו' אתם קודש לד' והכלים קודש מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל ע"ש הרי דנקט ל' המשתמש בכהונה והכוונה על כרחך רק לצורך עצמו לא לצורך מצוה דאל"כ ציבור ישראלים לא יהיו רשאין להיות להן ש"ץ כהן ובעל תוקע כהן ועוד דהא מדמי לי' לכלים היינו כלי שרת דמעל המשתמש משום איסור הנאת הקדש והא וודאי ליתי' בתשמיש מצוה דמלל"נ כמבואר בתוס' מעילה י"ג ב' אהך דנוהגים היו הזקנים שנהנו ממנו בלולביהן שנטלו ערבה שהי' מקיפין בה המזבח ללולביהם מפאת מלל"נ ובש"ס ר"ה כ"ח א' בתקיעה בשופר של עולה אמר ג"כ דמלל"נ וא"כ הא משמע מירושלמי הנ"ל דל' תשמיש אין בכללו לצורך מצוה וקרוי תשמיש רק במשתמש לצורך עצמו וע"כ כאן דל' הצוואה להשתמש שפיר שרי לצורך מצות ת"ת וכן שיתפללו שם הנשים ואף שלוקחים שכר בעד המקומות מ"מ השכר הרי ג"כ הולך לצורך הת"ת וא"כ הרי הכל לצורך מצוה ולא הוי תשמיש, ועוד נ' דל' הצוואה שאופים בו משמע שאופים בו באותו הזמן ותנור זה אמר לי הגבאי הנ"ל שזה שנים רבות מעת שלקחוהו מן העכו"ם לא אפו בו עוד [ונ' דגוף טעם ד"ז דלא יתוץ אדם תנור שאופין בו דהוזכר בצואה הוא כענין שהוזכר שם סי' מ"ז דאילן העושה פירות אין לקצוץ אותו והיינו דגם תנור שאופין בו הוא ג"כ כמו דבר העושה פירות של אכילה וע' ירושלמי שביעית פרק יו"ד הלכה ג' דס"ל שם לר"א דהרודה חלות דבש מכוורת בשבת חייב חטאת משום תולש וחכמים פוטרין ובירושלמי שם אף בפת כן מחלוקת ר"א וחכמים (היינו אם גם ברודה פת מתנור ג"כ לר"א חייב משום תולש ולרבנן פטור) דבש גידולי כוורת פת אינו גידולי תנור ע"ש ועכ"פ הה"א בירושלמי דגם תנור חשוב לר"א כמו אילן מחובר העושה פירות דפת הנאפה בו הוא כמו גידולי פירות שלו והרודה הפת כתולש [כמו בדבש של כוורת דחשוב כתולש פרי מאילן לר"א מהיקישא דויטבול אותה ביערות הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת כו' כמבואר בירושלמי שם ובבבלי בהמצניע] וע"כ זה טועם וענין ד"ז שלא לנתוץ תנור שאופין בו והוא כמו הך דלא יקוץ אילן העושה פירות וע"כ תנור זה דבלא"ה אין אופין בו ולא יאפו בו גם בעתיד כי הוא בית קבוע עתה לת"ת א"כ הרי הוא כאילן שאין עושה פירות ושפיר שרי לנתצו וגם הרי לא חמור מאילן העושה פירות דבצריך למקומו שרי לקצצו ע"י עכו"ם מיהת כמבואר בבשמים ראש ובכמה תשובות הפוסקים והובאו בפתחי תשובה יו"ד שם סי' קט"ז ומ"ש בצוואה דאסור לנתוץ אפי' להשתמש באותו מקום היינו דאיירי כשהתנור מקולקל ואין לו ממנו וממקומו כלום ובא לנתצו עכ"פ כדי שישתמש בהמקום וע"ז כ' דיניח לתקנו דאין זה דצורך מקומו מעולה בדמים דאם יתקנו הרי עדיין ישתמש בהתנור ואין תשמיש מקומו שוה יותר אבל היכא דצורך מקומו מעולה בדמים שפיר שרי כמו באילן העושה פירות וכנ"ל וא"כ ה"ה כאן דצורך מקומו מעולה בדמים וודאי היינו ענין הלימוד דכל חפציך לא ישוו בה שרי שפיר וכנ"ל] ועוד דאפי' הוא ג"כ ענין דירה ופרט מפרטי ענין דירה וע"כ תנור זה שבשעה שאפו בו הי' ביד עכו"ם ודירת עכו"ם לאו שמי' דירה כמבואר בעירובין ריש הדר י"ל דלא חשוב כלל ואין כוונת הצוואה ע"ז רק אתנור שישראל אופין בו, ועוד דממ"ש אלא יניח אותו לתקן שנית משמע דאיירי במשתמש בו אלא שנפל בו קלקול שמחמת הקלקול א"א לאפות ורוצה לנתצו משום זה וע"ז נותן עצה להניח לתקנו שנית ולאפות בו עדיין ולא לנתצו ומשא"כ אם בלא"ה לא הי' אופה בו כגון זה שמשעה שקנאו לא היו אופין שם רק משתמשין בכל החדרים רק ללימוד הילדים י"ל דלא הי' ע"ז כוונת הצוואה כלל:
ועוד כמדומה ברור דאין העולם חוששין עתה לצוואה זו כלל ומעשים בכל יום שנותצין חדרים שיש בם תנורי אפי' ועושין חדשים בלי תנורים ודוחק לומר דכשנותץ כל החדר שרי טפי וגם הרי גם כאן רוצים לנתץ כל הכותל וגם תנורי אפי' לבד כמדומה ג"כ ברור שאין נזהרים כלל עתה בצוואה זו לבלי לנותצם וא"כ כיון דדשו בי' רבים תו ג"כ ליכא חשש מטעמא דשומר פתאים ד' דאפי' בדבר של סכנה טבעיית אמרי' ביבמות ע"ב א' האי יומא דעיבא ויומא דשותה לא מהלינן בי' כו' והאידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ד' ודבר זה מותר לכתחלה ואפי' בא לימלך מורין לו למול ביומא דעיבא ואין לומר דהטעם דאין אנו בקיאין ביומא דעיבא דהא הך דיומא כ"ח ב' יומא דעיבא כולי' שמשא כו' נ"מ לדדרש רבא אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמי חמה הרי הובא ברי"ף פסחים שלהי כל שעה ונפסק בש"ע או"ח סי' תנ"ט להלכה וע' נימוקי יוסף יבמות ריש הערל שם דכ' והאידנא דעבדינן מצות המילה בין ביומא דעיבא כו' דשו בה רבים שומר פתאים ד' וכ' הריטב"א ז"ל בשם רבו ז"ל מכאן דמאן דלא בעי למימהל ביומא דעיבא הרשות בידו ושפיר עביד דלא למיסמך על שומר פתאים וה"ה שהי' ראוי שלא למול בשבת ביום המעונן (פי' דכיון דהוא רק רשות א"כ אינו דוחה שבת) עכ"ל והנה אין המנהג כן ומלין גם בשבת ביום המעונן והרי דהך דשומר פתאים לא לבד דמשוי היתירא רק משוי נמי חיובא לדחות שבת וכן תשמיש כדרכו עם מעוברת ומניקה נוהגין בו היתיר לכתחלה ואפי' בא לימלך מורין לו ואף דהיתירו רק משום שומר פתאים ד' ביבמות י"ב ב' וכן בע"ז ל' ב' אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש משום שנא' שומר פתאים ד' הרי ג"כ שריותא לכתחלה משום שומר פתאים וע"ע שבת קכ"ט ב' מעלי שבתא נמי קיימא בזווי כיון דדשו בי' רבים שומר פתאים ד', וע"כ מכל הלין טעמי אמרתי להתיר דבר זה:
הק' יוסף ענגיל.