אור ברסלב

בן פורת חלק ב· רבי יוסף ענגיל

סימן י

סימן ט

ב"ה יום ו' עש"ק תצוה בעת"ר לפ"ק קראקא. כבוד הרב הה"ג החריף ובקי הגביר המפורסם לשבח ולתהלה של שלשלת היוחסין כש"ת מהו' אברהם חיים דוד סופר נ"י נשיא אה"ק בק"ק דראהאכיטש:

אהד"ש כת"ה. בלילה העברה כתבתי לכבודו מכתב בדבר מה שתובעים את כבודו בענין מעות א"י אשר זה כחמשה וארבעים שנה אשר נפרדו גלילות ויזניצא קאסוב ואכטאניא מגלילותינו והיו לכוללים בפני עצמן ומאז גלילותינו הוא כולל בפ"ע והוא נקרא כולל דראהאביטש יען נשיא הכולל היינו מר אביו ז"ל ולהבדיל בין החיים כו' כבודו הרם ני' מקום מושבו בק"ק דרא- האביטש והנה באים עתה נשיאי ג' הכוללים ההם ותובעים את כבודו לד"ת בענין זה והתביעה בהכרח ענינה שיש לעניי ג' כולליהם חלק במעות הנגבה ע"י כבודו בכולל דראהאביטש והנה כתבתי בלילה מכתב בקצרה בענין זה לכבודו וחתמו עליו גם הדיינים הרבנים הגדולים שעמי והנני בא עתה לבאר בארוכה את אשר כתבתי בקצרה [ובלי תת מקור] וזה כי כתבתי כי אין לי שום ציור מבחוץ בתביעה שתובעים את כבודו שהרי פשוט וודאי ולא יסתפק בו שום אדם שדעת הנותנים בנתינתם הוא כפי מה שהוא נהוג זמן רב כזה מ"ה שנה וכל מה שהאדם עושה כפי הנהוג הוא עושה כמבואר ברי"ף יבמות ריש פ' אלמנה לכ"ג דכ' אלא מיהו אע"ג דדינא דגמ' הכי לא מחייבינן לי' השתא בכחישה וביתרות דמים דכיון דלא נהגי עלמא הכי כל מאן דמקבל לנכסי צאן ברזל וכתב להו עלי' אדעתא דמנהגא הוא דמקבל להו עלי' כו' ומעין זה ברי"ף ב"ק פ' הגוזל דמ"א ע"ב מדפי הרי"ף וכזה בראשונים במקומות רבות מאוד וקוראים אותו דרישת לשון הדיוט שמקורו בש"ס ב"מ ק"ד א' יעוי"ש בתוס', ובש"ע יו"ד סי' רנ"ט סעי' ב' בהג"ה דכל דמקדיש אדעתא דמנהג הוא מקדיש כו' ובמג"א סי' קנ"ג סקכ"ב וצ"ע על מה סומכין העולם שמוכרין ס"ת כו' וצ"ל כיון דהמנהג כן ה"ל כאילו התנו בתחלה כו' וכזה עוד שם במג"א ס"ק מ"ג, וע"ע מג"א סי' קס"ט סק"א בשם השל"ה דכיון דאנו מניחים לעבדים להוליך כלינו אחרינו כו' הוי כאילו התנו על כך והיינו ג"כ דכיון דנוהגים כך הוי כהתנו, וע"ע ש"ע או"ח סי' נ"ג סעי' כ"ו קהל שנהגו למנות אנשים על צרכי הציבור לזמן כו' אפי' לא קבעו להם זמן סתמן כפירושן מאחר שנהגו כך והיינו ג"כ דהכוונה בסתם כפי המנהג והוי כפירש בהדיא, וע"ע שם סי' רע"ט סעי' ד' ברמ"א ונוהגין לטלטלו ע"י עכו"ם ואין בזה משום איסור אמיר' לעכו"ם הואיל והמנהג כך הוי כאילו התנה עליו בתחלה וע"ע שם סי' תקפ"א סעי' ב' ברמ"א ורבים נוהגים לאכול כו' ויכולין לאכול בלא תנאי אחר שכן נהגו והיינו ג"כ דהמנהג הוי כתנאי ושם סי' תרל"ח בשערי תשובה סק"ב דלדידן פשיטא שאין בית מיחוש דכיון שנוהגים היתר כל קדושה דבימי החג אדעתא דמנהגא היא כו' וכהתנה בפירוש דמי כו' וע"ע מג"א סי' תרצ"ד סק"ג במקום דנהיגי לתת המעות לחזן אין איסור בדבר דכל הנותן אדעתא דמנהג נותן כו' ובסמ"ע בחו"מ סי' ס"ז סק"ד בשם שו"ת הרא"ש דכיון שהמנהג שלא להשמיט הו"ל כאילו התנה ע"מ שלא תשמיטני בשביעית ובש"ע אהע"ז סי' א' סעי' ט' דבמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת אפי' בלא חדר"ג אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו דכיון שנהגו הוי כהתנה בהדיא יעוי"ש בבית שמואל סק"כ וכזה עוד במקומות אין מספר בהלכה וא"כ בעניננו נמי כפי מה שנהוגה החלוקה זה שנים רבות אלה כל הנותן על דעת כך נותן והוי כאילו פירשו הנותנים בהדיא אל כבודו שיחלק המעות לעניי כוללנו והוא הרי אינו רק שליח הנותנים וניתן לו ג"כ הכח לחלק בין עניי הכולל עצמן כפי דעתו כך וכך לזה וכך וכך לזה אבל ליתן המעות לעניי כולל אחר לזה הרי לא ניתן לו רשות ואסור לכבודו למעול בשליחותו לתת המעות למי שלא נשתלח אליו והוי גזל עניים גמור אם יתננו לעניי כולל אחר וא"כ איפוא מה יבוקש בזה מכבודו, ואם תביעתם לשנות כל המנהג מעתה להיות גם הכוללים שלהם מחוברים לכולל שלנו זה הרי איננו תביעה אל כבודו ואין זה בכח כבודו והוא רק בכח הרבנים אם יעשו אסיפה ע"ז ויתקנו תקנה חדשה שיהיו כוללים שלהם מחוברים כו' ואזי אחרי שיתוקן מאת הרבנים תקנה חדשה זאת ותתפרסם בדפוס מאז יהי' דעת הנותן הסתמית כפי תקנת הרבנים ותשתנה מאז דעת הנותן על ככה אבל כ"ז שלא הי' כדבר הזה הרי בוודאי דעת הנותן הוא רק על עניי כוללנו כפי הנהוג ואין עולה על דעתם כלל וכלל מעניי כוללי ויזניצא כו' וא"א לכבודו לשנות מדעת הנותן ושליחותו, ואם תביעת התובעים הוא אל הנותנים עצמם שיתנו לעניי כולליהם הרי אין תביעה זו אל כבודו ומה רוצים מכבודו וגם בתביעה כזאת הרי בוודאי אין ציור תביעה לד"ת על בקשת צדקה, ואם מפאת שלפני מ"ה שנה היו נותנים להם הרי כבר נפרדו זה מזה וא"א להם לחזור אפי' הי' הפירוד בלא קנין דדבר של קהל א"צ קנין כמבואר בחו"מ סי' קס"ג סעי' ו' ברמ"א ובהגהות מרדכי ב"מ פ' האומנין רמז תנ"ח דכל דבר הנעשה ברבים א"צ קנין יעוי"ש והובא גם בסמ"ע סי' כ"ב ס"ק י"ב, וגם מה שהיו רגילים לתת להם אינו רק תורת מכירי ואפי' יש מכר לעני ע' ירושלמי גיטין פרק ג' הלכה ז' ובמראה הפנים שם ג"כ הרי שיטת התוס' ב"ב קכ"ג ב' ד"ה הכא דמכירי כהונה כו' רק אסור לחזור אבל יכול לחזור אם רוצה וא"כ הרי אין כאן תביעת ד"ת רק איסור כלפי שמיא וכמ"ש התוס' שם דהוי כמתנה מועטת דאסור לחזור [או מפאת קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק משנה שקלים (פרק א' משנה ג')] ועכ"פ אין כאן תביעת ד"ת ואפי' בנדר גמור לעני הרי דעת הרבה פוסקים דלא הוי כמסיר' להדיוט רק בהקדש גבוה אבל בהקדש עניים אין שם רק תורת איסור נדר כלפי שמיא ואפי' למ"ד דגם הקדש עניים כגבוה מ"מ בהרי עלי דעת התומים דלא הוי כמסיר' להדיוט וע' קצוה"ח סי' פ"ז ס"ק כ"א ויש ראי' לכאורה מרש"י ביצה כ' א' ד"ה נזיר ואינו מגלח דגם בהרי עלי הוי כמסיר' להדיוט יעויש"ה אבל אין בירור בכ"ז וע' ארוכות במחנה אפרים ה' צדקה סי' ב' וע"ש עוד חילוק דבנודר לעני בלתי ידוע היינו שאין אומר לעני פלוני ג"כ לא הוי כמסיר' להדיוט ע"ש בארוכה, ואפי' הי' כאן נדר גמור מ"מ ג"כ הרי אותם שהיו לפני מ"ה שנה הרי כבר רובא דרובא מהם כבר אינם בעולם ואין היורשים חייבין לקיים נדר אביהם לרמ"א חו"מ סוף סי' רנ"ב וע"ש בקצוה"ח ואפי' לדיעות דגם בנדר לעניים הוי כמסיר' להדיוט מ"מ כיון דהוא פלוגתא דרבוותא מיהת ותורת איסור אין כאן לגבי היורש דהוא לא נדר [וע' ירושלמי פ' מקום שנהגו הלכה א' ברם הכא אבותיהם נדרו כל שכן יהיו מותרים והק"ע פי' שם דיהיו מותרים ע"י שאלה ואינו נ' דאין הבן יכול לישאל על נדר אביו כמבואר ברש"י מכות כ"ב א' ד"ה נזיר שמשון בר טמויי למתים הוא רק הפי' פשוט דיהיו מותרים אפי' בלא שאלה כיון שהם לא נדרו] וא"כ אין כאן רק תורת ממון ותו י"ל דס' ממון להקל ואין להוציא מידו ויש להאריך בכ"ז מאוד אך אכ"מ כלל כי אין הדבר הזה נוגע כלל לכבודו מה שבאים לתבוע לבעלי בתים שיתנו, וכבודו במעות שמקבל אין מקבל רק עבור עניי כוללנו ואין לו לשנות לתת לעניי כולל אחר [וע' ירושלמי מגילה פ' בני העיר הלכה א' ר' חייא בר בא אזל לחמץ יהבו לי' פריטין למפלגא ליתמייא ולארמלתא נפק ופלגון לרבנן מהו שיהא צריך להפריש תחתיהן כו' יעויש"ה ואינו ענין לכאן כלל דפשוט דכבודו רק שליח הנותנים שנותנים עבור עניי כולל זה וא"א לו לשנות לתת לעניי כולל אחר] ואם תביעת התובעים הוא נגד העניים שבא"י המקבלים לאמור אתם מקבלים מעותינו אם שגם בזה אין ציור דאחרי שהנותנים נותנים להם וודאי כנ"ל רשאים גם הם לקבל ומה התביעה נגדם ואך איך שתהי' תביעה נגדם הרי הם בא"י וצריכה הד"ת להיות בא"י במקום הנתבעים וגם הרי אין התביעה אל כבודו ומה רוצים מכבודו ואם עבור היותו גבאי דהוא יד עניים כש"ס קידושין כ"ז א' וב"ק ל"ו ב' מ"מ אין כבוהו יד עניים לחובתם רק לזכותם יעוי"ש בב"ק דהך דאנן יד עניים אנן מייתי עלה ראי' מהך דיתומים אין צריכים פרוזבול ר"ג ובית דינו אביהן של יתומים ובט"ז יו"ד סי' ק"ס סקי"א יעוי"ש מש"ש ואין לדחות דהב"ד הויין אביהן של יתומים והויין הן במקום היתומים הא לאו מילתא הוא דוודאי לזכותן הויין כן אבל לא לגריעותא עכ"ל [וברשב"א קידושין כ"ג ב' ד"ה הא דאמרי' הב"ע כגון דאקני לי' אחר מנה כו' והראב"ד פי' דטעמא דמילתא דיד עבד כיד רבו לזכות לו לאדון אמרי' אבל לא לחוב לו כו' ע"ש הרי דל' יד כו' הוא רק לזכות ולא לחוב] וע' ש"ס גיטין נ"ב א' דאין אפטרופין רשאין לדון לחוב ע"מ לזכות בנכסי יתומים ובש"ע חו"מ סי' ר"צ סעי' י"ב הי' לאדם תביעה אצל היתומים אין לאפטרופוס לטעון בשבילם לדון עמו שמא יתחייב בדין כו' ואף דהוזכר זה רק באפטרופוס מ"מ גם הך דיד עניים כיון דמייתי עלה מהך דר"ג ובית דינו אביהן של יתומים א"כ הוא ג"כ רק כאפטרופוס כמבואר בשו"ת מהרי"ט חלק ב' סי' ה' בענין הקדש ס"ת כו' יעוי"ש שכ' וכיון דר"ג ובית דינו אביהן של יתומים הו"ל כאפטרופוס דאפטרופוס פי' בערוך שבלשון יוני אבי ילדים עכ"ל הרי דל' אביהן של יתומים הוא ממש כל' אפטרופוס וא"כ כי היכי דאין אפטרופוס רשאי לדון לחוב כו' ה"ה גבאי מפאת היותו יד עניים דנלמד רק מהך דר"ג ובית דינו אביהן של יתומים ג"כ אין לו לדון עבור העניים לחוב כו'] וכ"ש כאן שמיחו עניי א"י בהדיא בכבודו שלא יעמוד לד"ת עבורם פה ח"ל כי הם רוצים לעמוד לד"ת בעצמם בא"י במקומם א"כ פשיטא דאין בכח כבודו לעמוד לדין עבורם בתורת יד עניים, וגם אחרי שהתובעים והנתבעים שניהם בא"י היינו עניי הכוללים דכולם שם ועניים הנתבעים אומרים שכל המעות שלנו ומבקשים מכבודו כל המעות ועניים התובעים אומרים יש לנו חלק במעות ותן לנו את חלקנו והשאר לעניי כולל דראהאביטש א"כ ביד כבודו להניח המעות ביניהם ולהסתלק יעוין ב"מ ל"ד ויבמות קי"ח ב' ובש"ע חו"מ סי' רכ"ב סעי' ב' וסי' ש' סעיף א' וההנחה ביניהם היינו ביד בי"ד לכמה דיעות ע' ש"ע שם ושם וע' רש"י ב"מ ל"ז ב' ד"ה א"ר ספרא ויניח כו' והאי מסתלק סילוק הדין הוא ויניח גזילה בפניהם בבי"ד ויאמר ביררו של מי הוא כו' וע' ב"ק ק"ג א' ובתוס' שם ד"ה אבל וא"כ ביד כבודו להניח המעות ביד בי"ד שבא"י דהוא הנחה ביניהם וודאי אחרי ששניהם בא"י ולהסתלק וידונו שם על המעות ולא יהי' עוד ענין לדון עם כבודו כלל בזה, ומוכרחני לפרש בזה לבל יאמרו עלי שאני בזה כעורכי הדיינין חלילה דכבר תמהו על הש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק פ"ב דכ' דרק על הדיינים הוא האיסור יעוי"ש ולכן מוכרחני לפרש דאין זה עריכת דיינים דעריכת כו' הוא בלימוד טענה בדין ומשא"כ דברינו אלה אינם לימוד טענה בדין רק להסתלק מן הדין וכתבתי זה לטובת העניים יען אמרו לי על כבודו היותו איש חלוש העצבים ואין בכח בריאותו לסבול התגרה ואפשר שיעשה פשרה משום זה כי הדבר הזה כמו צד נגיעה מה שרוצה להפטר מן התגרה ואפשר שיכנס בפשרה בשביל זה ולא ירגיש בעצמו הנגיעה שעושה זאת להפטר ממשא התגרה ומה שבאמת אין בכחו ליכנס בפשרה כלל כי לא עלתה על דעת הנותנים לתת מהמעות לעניי כולל אחר וכל פרוטה שנוטלים מהעניים שלא כדין הוא גזל גמור דאפי' בעשיר אמרו בב"ק קי"ט א' כל הגוזל את חבירו ש"פ כאילו נוטל נשמתו כו' וכ"ש גזל רבים שמעתי זה שנים רבות בשם צדיק אחד ז"ל דממון רבים כנפשות ממש חשוב ושע"כ לא נאמר בפ' והי' אם שמוע ובכל מאודכם דעל ובכל מאודך אמרו ז"ל בהרואה בכל ממונך וע"כ רק בפרשת ואהבת דנאמר בל' יחיד הוצרך להאמר ובכל מאודך משא"כ בפ' והי' אם שמוע תשמעו וגו' דנאמר בל' רבים לא הוצרך להאמר דממון רבים כנפשות וכבר נכלל באומרו ובכל נפשכם, כך שמעתי וע' ר"ן שבת פ' כירה דכ"א ע"א מדפי הרי"ף אהך דמכבין גחלת של מתכת ברה"ר בשביל שלא יזוקו בה רבים מש"ש על הבה"ג וז"ל ודברי תימא הם שהיאך יתיר שמואל מלאכה דאוריתא שלא במקום סכנת נפשות אלא שנראה שהרב ז"ל סובר דנזקא דרבים כסכנת נפשות חשוב לן עכ"ל ואף דאיירי שם בנזק גוף שיוזק גופם בהגחלת מ"מ כיון דאין בו סכנה הו"ל ערכו ערך ממון ע' ע"ז כ"ז א' במשכה מתרפאין מהן ריפוי ממון אבל לא ריפוי נפשות כו' ובגמ' ריפוי ממון דבר שאין בו סכנה ריפוי נפשות דבר שיש בו סכנה כו' הרי דדבר שאין בו סכנה ממון קרינן לי' וע' ש"ע חו"מ סי' שפ"ח סעי' ט' וסעי' י"ב מש"ש חילוק בין מיצר ליחיד למיצר לרבים יעוי"ש דמשמע ג"כ דצער רבים כנפשות חשוב ונחשב המיצר כבא להורגם עש"ה וא"כ ה"ה בממון רבים כנ"ל וכ"ש בממון רבים עניים כמו בנידון דידן דהוא בפשיטות נפשות ממש כנודע דהם מתפרנסים גם ממעות הכולל רק בחיי צער ובצמצום גדול וכל גרעון הוא להם סכנת רעבון ונפשות ממש, וע' מדרש תנחומא פ' בהר וכי ימוך אחיך וגו' זש"ה אל תגזול דל וגו' וכי יש אדם גוזל דלים ומהו גוזל ממנו אחר שאין לו כל אלא אם היית למוד להיות מפרנסו וחזרת בך כו' דע שאתה גוזלו כו' למה כי ד' יריב ריבם למה שנפשו אתה מחסרו כו', ומפאת התנחומא הנ"ל ג"כ אין להנותנים בגלילותינו שרגילים זה שנים רבות לתת מעות שמטילים לקופת ר"מ בעל הנס לעניי כוללנו לגרוע ולתת מהם לאחרים וזה מלבד טעמא דמכירי כו', וע' מכות כ"ד א' מואס בבצע מעשקות כגון ר' ישמעאל בן אלישע וברש"י שלא רצה ליטול לעצמו ראשית הגז שהביא לו אדם אחד כו' משום דדמי כאילו עושקו לכהן שהי' רגיל זה ליתן לו מתנותיו עכ"ל] ואחזור לגוף הדבר ואומר כי כבר כתבתי כי אין לו שום ציור מבחוץ איזה תביעה אפשר שתהי' כאן ועכ"ז אחרי שתובעים את כבודו לד"ת וודאי מחויב הוא לעמוד כי הרי סוף סוף א"א לדעת תחלה מה יטענו התובעים בבי"ד ועכ"פ צריך כבודו לעמוד לד"ת וכן כתבתי כבר גם אני לכבודו שצריך לעמוד לד"ת אבל וודאי אין חייב לעמוד רק בעירו, ואם יטעון התובע היות כבודו עשיר ונכבד בעירו ואימתו מוטלת על דייני עירו ומיסתתמן טענתי' כבר כתבתי בלילה במכתבי הקצר דאין מקום לזה באמת בנידון דידן דאיך שייך כאן שמוטל פחד על הדיין אם לא יזכה כבודו בד"ת שישאר שונאו כי לא ישאר שונאו אם לא יזכה ולא אוהבו אם יזכה כי אין כאן שום זכות או חיוב כלל לכבודו אחרי שאין המעות שלו ולא מעותיו הוא נותן רק המעות שבידו הגבוי מאחרים ומה לכבודו נפקותא בזה איך הוא הדין אם צריך ליתנו לעני זה או לעני אחר ובוודאי כפי שהוא הדין כך רוצה בעצמו לתת ואין רוצה לגזול חלילה לעני זה עבור עני אחר ואפי' רועה אמרו בש"ס ב"מ ה' ב' דאין חשוד לרעות בהמות אחרים בשדות של אחרים דאין חשוד לגזול כראובן עבור שמעון ובירושלמי יבמות סוף פ' כיצד הובא ברי"ף שם שאין אדם מצוי לחטוא לא מפני בנו ולא מפני אחיו וכ"ש גבר מורם מעם וירא שמים כמו כבודו שבוודאי רוצה בעצמו לידע למי הד"ת מחייבו לתת המעות שלא יהי' נתפס חלילה בגזל עניים בדבר שאין לו שום ריוח בו [וע' ש"ע חו"מ סעי' ט' ברמ"א דגיזבר המחלק נכסי הקדש אעפ"י שמחלק הממון למי שירצה כשר להעיד ואין נחשב נוגע למ"ד טוה"נ אינה ממון והכי הילכתא יעוי"ש בסמ"ע ואף דהחזקת טובה חשוב הנאה דמש"ה אסור לתת איסור הנאה אפי' במתנה כמבואר בש"ס פסחים כ"ב א' ובכמה דוכתי צ"ל דזהו רק כשנותן לו דבר של עצמו אז מחזיק לו המקבל טובה גדולה וחשוב הנאה ומשא"כ כשאין נותן את שלו רק מה שגובה מאחרים אף שהחלוקה בידו והי' אפשר לחלק לאחר מ"מ כיון שאין נותן את שלו אין כאן החזקת טובה כ"כ ולא חשיבא הנאה, וע"ש סי' ל"ז בש"ך בזה ולענייננו אין נפקותא בכ"ז כלל דכאן הנאת החזקת טובה שכל עני המקבל מחזיק טובה לכבודו במה שהי' בידו לתת לו פחות ונותן לו כך וכך לדמיון הרי עדיין יהי' החזקת טובה זו לכבודו גם אם יצטרך לתת חלק מכלל המעות לכוללי ויזניצא כו' דמ"מ במעות הנשאר הרי עדיין יחלק לפי הערך שמחלק עתה ומה שיגיע לכל עני פחות מפאת הגרעון שיהי' ע"י חלק שיקחו כוללי ויזניצא כו' הרי לא יהי' תלונת העני בזה על כבודו דאין לכבודו אשמה בזה אחרי שהד"ת יחייבהו בכך וע"כ אין כאן לכבודו שום צד נגיעה כל דהו וכמובן] ואך עכ"ז אם יטעון התובע טענת עשיר וחשוב בעירו ומיסתתתן טענתי' אלה דברים מסורים ללב ואין בהם בירור כ"כ אזי יש לכבודו לעשות גם זה לעמוד לד"ת בבי"ד קבוע היותר סמוך לדראהאביטש אבל להרחיק מזה אין לחייבו לעשות הוצאות וכמבואר ברמ"א חו"מ סי' י"ד סעי' א' דאם אחד מבעלי דינים כו' רוצה לשלוח למרחקים ויש חכם סמוך להם הראוי לדון שולחים לסמוך אעפ"י שהרחוק יותר חכם דלאו כל כמיני' לגרום הפסד לבע"ד להרבות בשכר השליחות כו' ואפי' יאמר התובע שהוא יתן ההוצאה משלו מ"מ טורח הגוף בנסיעה [דכל שהנסיעה יותר גדולה הטורח ג"כ יותר גדול] הוא ג"כ כהוצאת ממון כדמוכח בש"ס ברכות ט' ב' התם נמי איבעי לך למיהב אגרא למיחזי אפי מלכא כדא"ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ כו' והרי דדייק דהי' לו להוציא ממון מהך דלעולם ירוץ כו' דהריצה הוא רק טורח הגוף ועל כרחך דטורח הגוף לא זוטר ערכו מערך הוצאת ממון, וצד סברת האיבעי' דש"ס פסחים יו"ד ב' בגופי' אטרחוהו רבנן בממוני' לא אטרחוהו רבנן כבר כ' התבואות שור בסי' א' סק"ג דהוא רק משום דאיכא התם תרתי טורח הגוף וגם ממון וכדאמר בממוני' לא אטרחוהו ומש"ה חמור מטורח לחודי' אבל טורח לחוד שפיר שקול כהפסד ממון לחוד יעויש"ה בתבואות שור, ומה גה בטורח של איש מסוים כמו כבודו וע' שו"ת מהר"ם מפדוואה סי' ע"ח שפי' דברי הירושלמי מגילה פ' הקורא עומד הלכה ג' דאמר ולא יהא ר' יוחנן כתורגמן דטעמא דבמקום תורגמן פוסק אחר קריאת ג' פסוקים משום טורח ציבור וזהו שאמר ולא יהא ר' יוחנן כתורגמן היינו שנקפיד על כבודו שלא להטריח אותו כמו שנקפיד על כבוד ציבור עכ"ל המהר"ם פדוואה ואם שאין לדמות שום אדם שבעולם אפי' לחלק אחד מאלף אלפי אלפים ממעלת ר' יוחנן עכ"ז מצינו גם באדם חשוב סתמא דיש קפידא בטירחתו יעוין ירושלמי ברכות פרק ג' הלכה ה' עיר שמעיינה רחוק הרי זה קורא את שמע ויורד וטובל כו' אם הוא אדם מסוים עשו אותו כמעיין רחוק ואף שהפני משה פי' שם בהך דאדם מסוים דהכוונה אבעל בשר מ"מ יש לפרשו ג"כ אאדם חשוב ומפורסם דיש קפידא בטירחתו והפני משה עצמו פי' כן בירושלמי יבמות פ' האשה שהלכה הלכה ד' דיש שם ג"כ ל' הגע עצמך שהי' אדם מסוים ובפני משה מסוים, מפורסם עכ"ל וא"כ כך כאן יש לפרשו אדם חשוב ומפורסם וכן בירושלמי שלהי בכורים אם הי' אדם מסוים עשו אותו כאשה ובפני משה אם הי' אדם מסוים וחשוב כו' עכ"ל [וע' ש"ע או"ח סי' רי"ח סעי' ז' על נס של אדם מסוים כיואב בן צרוי' כו' והוא ג"כ מירושלמי ברכות ריש פ' הרואה ועכ"פ משמע גם משם דל' אדם מסוים דירושלמי היינו אדם חשוב ומפורסם] וזה פשוט דאין להוציא את כבודו מעירו בטענת עשיר ונכבד כו' דהיא גופה אינה ברורה לכל היותר רק לבי"ד קבוע היותר סמוך לדראהאביטש ואם יבקש התובע זבל"א כו' אין להכריח את כבודו ע"ז כמבואר בחו"מ סי' ג' סעי' א' ברמ"א דבמקום שיש בי"ד קבוע בעיר אין להכריח על זבל"א וכאן אף שפוסלים את הבי"ד שבדראהאביטש בטענת עשיר ונכבד כו' מ"מ הרי זה נפקותא רק אל כבודו שרוצים להוציאו מעירו ואחרי שמרוצה בטירחא זו תו הו"ל הבי"ד קבוע הסמוך כאילו הי' בדראהביטש עצמו וכן מבואר בשו"ת עבודת הגרשוני סי' מ"ז בקהלה שהית' מדיינת עם קהלה אחרת ורצתה הקהלה הנתבעת בזבל"א כו' שישבו הנבררים במקומם וידונו והקהלה התובעת רצו להוציאם לבי"ד הסמוך ע"ש שכ' ומלבד טענה זו שטוענים התובעים שחוששין לסתימת טענתייהו וליראת הדיינים נראה שטענת לב"ד הסמוך נלך עדיף מזבל"א וזבל"א בפרטות בדורות הללו שיש טועין בדברי רש"י והכי משמע בכמה תשובות אחרונים שכתבו שבמקום שאין שם בי"ד קבוע ילכו לבי"ד הסמוך ולא הזכירו כלל שירדו לדין בזבל"א וזה אישתקד ראיתי פסק אחד שיצא מפי קדוש הגאון מהרר"מ שפסק בנידון דידי' דומה ממש לנ"ד שאין אחד מן הצדדים יוכל להכריח כזבל"א במקומו רק ילכו לבי"ד הסמוך כו' יעויש"ה [והובאו קצת דבריו בפתחי תשובה חו"מ סי' י"ד] והרי דטענת לב"ד הסמוך נלך עדיפא מטענת זבל"א אפי' כשהנתבע רוצה בזבל"א והתובע בבי"ד הסמוך וכ"ש אם הנתבע רוצה לעמוד בבי"ד הסמוך והתובע מבקש זבל"א דאפי' להמעדיפים כח התובע הוא רק כאשר יש עדים או ראי' על הטענה ונראה לבי"ד שבעירו שיש ממש בטענתו יעוי"ש סי' י"ד אבל בנידון זה דלא לבד דאין ראי' רק דכ"ז שלא שמענו טענת התובע כמעט שאין לנו שום ציור כלל בטענה שאפשר להיות בזה והוא חדה מופלאה שאחרי שנפרדו כוללים חמשה וארבעים שנה המה תובעים לאמור שיש להם חלק במעות של כולל זה א"כ עכ"פ וודאי לא עדיף כח התובע מכח הנתבע וא"א להכריח את הנתבע על זבל"א אם רוצה לעמוד בבי"ד הסמוך וכך מפורשים דברי העבודת הגרשוני הנ"ל דאין חילוק בזה בין התובע לנתבע רק אם אין בי"ד קבוע בעיר [או שפוסלים את הבי"ד הקבוע שבעיר כמו בנידון זה דהוי ג"כ כאילו אין בי"ד קבוע] יש להם לדון בבי"ד הסמוך ולא בזבל"א, ואמת כי יש דברים שנושא הענין מבקש בירורו ע"י זבל"א אבל כ"ז רק כשנודע טענת התובע ולא כן בנידון זה שאין שום ציור בטענה ואך סוף סוף אם תובעים את כבודו מוכרח לעמוד לפני בי"ד עכ"פ לא עדיף הא מכל ד"ת סתמא דג"כ מעשים בכל יום דאם אין בי"ד קבוע בעיר מוציאין את הנתבע לבי"ד הסמוך ולא כזבל"א, ואחרי שיבוא הדבר לפני בי"ד קבוע הסמוך לדראהאביטש וישמעו הבי"ד את הטענה ויראו שיש בה איזה ממש אז הרי יראו הם עצמם אם נושא הדבר מבקש אמיתת בירורו ע"י זבל"א כי לא ירצו הבי"ד עצמם לסמוך על עצמם בדבר גדול וכללי ושל עניים אם יהי' בדבר צד תביעה ויהי' על מה לדון ואין שום בי"ד נוגע בזה כמ"ש כבר כי אין שום אדם רוצה לגזול חלילה לעני זה עבור עני אחר וע"כ הרי יתברר הדבר בבואו לפני בי"ד הסמוך ואו שיפסקו הם בעצמם דכל בי"ד יפה כששומעין הטענות יודעין לפסוק עליהן דתורה אחת לכולנו כמבואר בסמ"ע סי' י"ד ס"ק כ"ו ואו שיראו הבי"ד עצמם שראוי להתברר הדבר בזבל"א אז בוודאי הם עצמם יסתלקו ויאמרו שיתברר הדבר ע"י זבל"א ותו לא מידי :

ואולם מ"ש כבודו בעלה אשר הדפיס המתחלת "שפת אמת תכון לעד" כי מצדו מוכן הוא לעמוד לד"ת בדראהאביטש או בבי"ד הסמוך בשלש פרסאות כו' לא ידעתי מה זה שכ' בשלש פרסאות ויש לו לעמוד בבי"ד היותר סמוך אבל מה ענין שלש פרסאות לכאן וממ"נ אם יש בי"ד בפרסה אין חייב לטרוח יותר מפרסה ואם אין בי"ד בכל ג' פרסאות הרי חייב לטרוח ממילא גם יותר מג' פרסאות, ואם כוונתו על טענת התובע כי התובע יכול לטעון כי הבי"ד שבג' פרסאות עדיין אימתי' דכבודו עלייהו לא ידעתי גם לזה מקור ואולי נמצא כזה באיזה אחרון ואין כחי ועתי עמי לחפש ואך א"כ הי' לו לכבודו לכתוב שמוכן לעמוד בבי"ד הסמוך חוץ לג' פרסאות ומה זה שכ' שמוכן לעמוד בבי"ד הסמוך בשלש פרסאות ומשמעות ל' זה דתוך ג' פרסאות חשוב לי' סמוך ונמצא ל' סמוך בש"ס בכמה דוכתי ואין כל הנושאים שוין ובמגילה ב' ב' כרך וכל הסמוך לו כו' ועד כמה כו' כמחמתן לטבריא מיל ובביצה ל"א א' במשנה איזהו קרפף כל שסמוך לעיר כו' והכוונה שם סמוך לעיר ממש ואפי' בתוך התחום חשוב אינו סמוך יעויש"ה וע"ע ביצה כ"ה א' אידי ואידי בדידה הא בגנה הסמוכה לעיר הא בגנה שאינה סמוכה, וגם שם הכוונה סמוך ממש היינו בתוך ע' אמה כמבואר בש"ע א"ה סי' תצ"ז, וע' עירובין כ"ג א' במשנה או שתהא סמוכה לעיר וע' ש"ע או"ח סי' שנ"ח סעי' א' ברמ"א וי"א עוד דכל קרפף שהוא סמוך לביתו כו' ע"ש במג"א דהכוונה על אלפים אמה וע' עירובין מ"ה ב' ודילמא בגשמים הסמוכין לעיר עסקי' ואנשי אותה העיר דעתם עלייהו כו' וע"ע ביצה ט"ז ב' ועד כמה כו' עד תחום שבת יעוי"ש וע' עבודה זרה ח' א' וכל העיירות הסמוכות לה משתעבדות לה כו' משמע דזה שיעור הסמיכות כל שמשועבדות לתת מס להעיר וע' גיטין ד' א' בעיירות הסמוכות לא"י ומובלעות בתחום א"י כו' ואמר רבב"ח לדידי חזי לי האי אתרא והוי כמבי כובי לפומבדיתא וברש"י סוכה כ"ו ב' ד"ה כמיעל מפומבדיתא לבי כובי דהי' הריחוק שיתא פרסי וע' שו"ת נוב"י תניינא חאו"ח סי' כ', ועוד בכ"ד הוזכר כ' סמוך והכל לפי הענין וג' פרסאות הוזכר ג"כ בכ"ד לענין מורה הלכה לפני רבו דבתוך ג' פרסאות חשוב כמו בפניו יעוין תוס' עירובין ס"ב ב' ד"ה ר' חסדא [ואולי ע"ז הי' כוונת כבודו דתוך ג' פרסאות עדיין אימתי' על הב"ד וכבר כתבתי דא"כ הי' לו לכתוב שמוכן לעמוד בבי"ד הסמוך חוץ לג' כו'], ובסוכה מ"ד ב' אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר מג פרסאות כו', ובמכות י"א א' דההוא גברא דאכלי' אריא ברחוק תלתא פרסא מיני' דריב"ל כו' והוא לרבותא דאף דהי' רחוק ג' פרסאות ואין נחשב עוד גליל שלו עכ"ז הי' קפידא יעוי"ש, ובכתובות ס' ב' וע"ז ט"ו ב' רהט בתרי' תלתא פרסי כו' ובשבת צ"ד א' ורהט תלתא פרסא כו' וביומא כ' ב' גביני כרוז כו' והי' קולו נשמע בשלש פרסאות ובעירובין כ"א א' אתיתו מברנש לבי כנישתא דדניאל דהוי תלתא פרסי כו' ובנדרים מ"ט ב' מזמנים לך למיכל דייסא עד פרסה למיכל בשרא דתורא עד תלתא פרסין ובסוטה מ"ו ב' שיעור לוי' לרבו מובהק שלשה פרסאות ותחומין די"ב מיל ועוד בכ"ד והכל אינו ענין לכאן דכאן החיוב בפשיטות לעמוד בבי"ד היותר סמוך יהי' תוך ג' פרסאות או אחר ג' זולת אם בי"ד הסמוך ג"כ מקבלים פרס מהעיר והם תחת פרנסות העיר דאז חשובי העיר אימתיהו נמי עלייהו אזי פשיטא דבאותה טענה שפוסלים את הבי"ד שבעיר היינו טענת עשיר ונכבד יכולים לפסול ג"כ את הבי"ד ההוא וז"פ:

והנה כתבתי כ"ז ג"כ לפום רהיטא ובחפזי גדול יען ממהר אני לכתוב טעם ונימוק לאשר כתבתי בלילה בקצרה כי היו המשולחים מא"י אצים עלי בלילה על המכתב ההוא ובאמת אין כאן מקום לארוכות ופלפול כי כל הדברים פשוטים ואם מרבים פלפול בדבר הפשוט רק מעקמים את הישרה והנני בזה ידידו הדושת"ה:

הק' יוסף ענגיל.

תוכן העניינים

בן פורת חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה