אור ברסלב

בן פורת חלק ב· רבי יוסף ענגיל

סימן ט

סימן ח

ב"ה מושיק אור ליום א' בשלח בעת"ר לפ"ק קראקא כבוד קדושת חרב הגאון הצדיק המפורסים נ"י ע"ה פ"ה שלשלת היוחסין כקש"ת מהו' פנחס מנחם שליט"א יוסטמאן אבד"ק פילמין.

אחד"ש כ"ק. קבלתי מכתב קדשו אור ליום ו' שבוע עברה כו' ודבר הד"ת אשר כ' כ"ק לא יכולתי לעיין עד עתה אשר שמתי מכתב קדשו שנית לפני והנה נסתפק כ"ק כמה שיעור בתקרת היכל שנפחת אולי נצרך שיהי' רוב או שיעור דנפק מתורת לבוד עכ"ל וכוונתו על הש"ס זבחים מ' א' ור"ש האי באהל מועד מאי עביד לי' מיבעי לי' שאם נפחתה תקרה של היכל לא הי' מזה וברש"י שם דכיון דכתי' אהל לכן אם נפחת תקרתו וגגו תו לאו אהל הוא, ונסתפק כ"ק כמה צריך שיהי' נפחת שיתבטל ממנו שם אהל והנה מאי דנקט כ"ק בשיעור הפחות דנפק מתורת לבוד הנה זה וודאי דאם אין בפחת ג' טפחים אכתי שם אהל עליו וכדקיי"ל כמ"ד דסוכה י"ח א' דיש לבוד באמצע זולת לענין טומאה דהלכתא גמירי לה ואין למידין הימנו למקום אחר ומצינו כבוד גם בעניני בנין המקדש ברש"י זבחים נ"ד א' ד"ה אימר כך כו' דכ' ואיכא למימר למעלה מג' דלאו קרקע הוא עשוי כמין בליטה כו' והיינו דלמטה מג' חשוב קרקע מטעם לבוד] ואף דנאמר כאן ל' נפחתה ומצינו כ' זה גם בפחות מג' טפחים בכלים פרק ז' משנה א' הקכתות של בעלי בתים שנפחתה פחות מג' טפחים טמאה כו' היינו דשם נתפרש פחות מג' טפחים אבל נפחתה סתם לא מיקרי נפחת בפחות מג' טפחים לגבי אהל כיון דאמרי' לבוד ונחשב סתום מטעם לבוד, והנה מאי דנסתפק כ"ק באידך גיסא דאולי נצרך שיהי' רוב וכוונתו וודאי על הפחת שצריך שיהי' הפחת רוב לשיובטל מתורת אהל והיינו אם נאמר דתלוי ברוב דכל שרובו מקורה דיינינן לי' בתר רובו ויש על כולו שם אהל הואיל ורובו מקורה וממילא במחצה על מחצה נמי קרוי אהל כפי מאי דקיי"ל דפרוץ כעומד מותר במילי דמחיצות יעוין תוס' חולין כ"ט א' ד"ה דכולי עלמא וה"נ שם אהל הוא מילתא דמחיצה ופשוט דפרוץ כעומד מותר ושם אהל עליו כ"ז שכא נפחת רובו אי נימא דתלוי ברובו ואף דהא דקיי"ל רובו ככולו לא אמרי' לי' היכא דהמיעוט חסר כמ"ש כבר בס' לקח טוב ועוד בכ"ד וכ"כ האחרונים דמה"ט לא די באין בכוס רק רוב רביעית אף דאם יש בו רביעית די בשתיית רובו משום רובו ככולו והיינו משום דבמיעוט חסר לא אמרי' רובו ככולו וברש"י חולין י"ח א' דיה אבל בשאר טבעות דרק לענין מעשהו בשחט רוב אמרי' רובו ככולו אבל לשווי' מקום שחיטה אם אין מקיף רק רוב הקנה לא יעוי"ש מ"מ אינו ענין לכאן דכאן הוא מילתא דמחיצה דקיי"ל דאם עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד הפרוץ מותר בכלאים פרק ד' משנה ד' והובא בעירובין ט"ז א' והיינו דחשוב כסתום אף במקום הפרוץ וא"כ ה"ב חשוב כמקורה כולו ואף דבחולין ע' א' בעי ר' זירא עומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ מהו וברש"י מי אמרי' כיון דעומד מרובה הו"ל כאילו כולו עומד יעוי"ש ונשאר שם בזה באיבעי' דלא איפשיטא מ"מ כאן דהוא מילתא דמחיצה פשוט דאם עומד מרובה חשוב כסתום כולו כמי דאמרי' כן לענין מחיצות כלאים ושבת ולענין טומאה בעור העסלא בעירובין יו"ד ב' (ושיעור פירצת עשר אמות דחשוב כפתח ויתר מעשר דחשוב פירצה כא שייך כאן דבגג לא שייך תורת פתח דאפי' בקרן זוית אמרי' דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ואין שם פתח עליו כמבואר בעירובין ו' א' וצ"ד ב' וכ"ש בגג דאין עושין פתח בגג ואפי' פתח גמור אם אין עליו קירוי חשוב פתחי שימאי כחד מ"ד בעירובין י"א א' ובמנחות ל"ג ב' ויעוי"ש ברש"י וכ"ש פחיתת הקירוי עצמו שא"א שיחשב פתח]:

ואולם אם באנו להסתפק בזה יש להסתפק כא לבד בנפיקות מתורת לבוד רק דאולי בעי' פחת ד' טפחים דשם מקום עליו וכל שהוא פחות מד' טפחים כיון דאין שם מקום עליו לא חשוב לבטולי מתורת אהל וכדפליגי בכגון זה ר"מ ור' יהודה אליבא דשמואל בסוכה י"ד א' לענין סיכוך בנסרים שבהן מג' ועד ד' טפחים דר"מ ס"ל דהואיל ונפק מתורת לבוד גזרי' ור' יהודה ס"ל דכיון דליתנהו שיעור מקום בפחות מד' (וכדאמר שם יו"ד א' שלא מצינו מקום חשוב פחות מארבעה וכן וכן בכמה דוכתי דשיעור מקום בד' טפחים] לא גזרי' [וכפלוגתא זו בעירובין כ"ה א' בנה בה עמוד כו' מג' ועד ד' כו' רבה אמר הוי מיעוט דהא נפיק לי' מתורת לבוד ורבא אמר לא הוי מיעוט כיון דלא הוי מקום ד' לא חשוב] ויעוי"ש סוכה י"ד א' ברש"י. דאין דרך תקרה בנסרים פחותין מד' וא"כ כ"ש דאין כלל ענין קירוי בפחות מד' וא"כ ראוי לומר כהכשיר' כך פסולה דכי היכי דאין קירוי בפחות מד' כך בפחיתה פחות מד' אין בכחו לסלק שם קירוי וכהך דסוכה יו"ד א' שם כהכשירה כך פסולה מה הכשיר' בעשרה אף פסולה בעשרה ויעוי"ש יו"ד ב' התם דלמיפסל סוכה בעשרה הכא דלשווי' אהלא בציר מעשרה נמי הוי אהלא וא"כ ה"נ אי אין קירוי בפחות מד' כ"ש דלא חשוב למיפסל קירוי בפחיתה פחות מד':

ויש עוד צד ספק דיהי' די בקירוי טפח כיון דבעי' רק שם אהל כל' המקרא באהל מועד והרי אהל טפח שם אהל עליו והרי יש כאן אהל, וגם יש לספק דאולי בעי' רק כשמזה על מזבח הפנימי שיהי' קירוי למעלה ממקום הזאתו שתהי' ההזאה תחת אהל ואין תלוי בכולי' היכל, ואולם ל' הגמ' שאם נפחתה תקרה של היכל משמע דתלוי בכולי' היכל דאל"כ הול"ל שאם נפחתה תקרה של היכל במקום הזאתו או שאם נפחתה תקרה של היכל כנגדו וכן ל' המקרא מזבח קטורת סמים וגו' אשר באהל מועד הכוונה על מזבח העומד באהל והיינו כולי' היכל דנקרא אהל מועד ובעי' דליהוי לי' קירוי כהוראת תיבת אהל:

ועוד יש צד ספק דכיון דההיכל יש לו מדה והכל בכתב ואין רשאין לפחות ולהוסיף ולולא דקרא אשכח ודרוש לא הי' רשאין להוסיף על המזבח כמבואר בזבחים ס"ב א' וא"כ אם יש פחת בתקרת ההיכל י"ל דיש כאן פסול מפאת דבמקום הפחיתה הקירוי יורד סביב סביב מטעם פי תקרה יורד וסותם ונעשה מחיצה ונעשה איפוא מקום הפחות מוקף מחיצות מכל צדדיו וא"כ הרי נתמעט ההיכל ממדתו דאותו מקום הפחות אין מצטרף עוד שהרי יש כתלים בין ההיכל לבינו מכל צד וה"ז כהך דעירובין צ"ג א' בית שחציו מקורה וחציו אינו מקורה גפנים כאן מותר לזרוע כאן וברש"י מותר לזרוע כאן חוץ לקירוי מיד וא"צ להרחיק דפי תקרה יורד וסותם והוי מחיצה מבדלת ביניהם עכ"ל וא"כ ה"נ הרי מחיצות מבדילות סביב סביב למקום הפחת וא"א לו להצטרף עוד להיכל ונתמעט ההיכל איפוא ממדתו, ואולם גם אם נאמר כן מ"מ בפחיתה פחות מד' טפחים לא שייך זה דכל שאין בין חלל המחיצות ד' לא שייך פי תקרה יורד וסותם דאין מחיצה לפחות מחלל ד' כמבואר ברש"י שבת ט' א' ד"ה פתח נעול ובכ"ד, ולפי"ז הי' אפשר להביא ראי' לאותו הצד שכ' כ"ק דכל שהוא ג' טפחים דנפק מתורת לבוד חשוב נפחת וזה דהא תיקשי באמת דל"ל לש"ס זבחים הנ"ל לאתויי' מקרא דאהל מועד תיפוק לי' מטעם הנ"ל דכיון דנפחתה תקרה הרי התקרה יורדת וסותמת שם סביב סביב ונתמעט ההיכל ממדתו ונפסל כל ההיכל וכאילו אין שם היכל, ואך אי נימא דבפחיתה ג"ט נמי פסול ניחא דפי תקרה כו' לא שייך רק בפחיתה ד"ט וכנ"ל, ואולם לא נתבאר אם מדת היכל מעכבת ובמזבח מבואר בזבחים שם ס"ב א' דמדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין אבל בהיכל לא נתבאר ואי נימא דלא מעכב א"כ הא בעי' קרא שפיר לעכב, וגם י"ל בפשיטות דבעי קרא להיכא ששיפע הקירוי במקום הפחת או שנפחת כך בשיפוע והוא כי אורזילא דליכא פה ולא שייך פי תקרה כו' יעוין עירובין כ"ה ב' הב"ע דעבדה כי אורזילא ושם צ"ד ב' וקירויו באלכסון יעוי"ש [ולמ"ד בעירובין צ"ב שם דאין מחיצה לאיסור בלא"ה ניחא דאין לומר פי תקרה כו' לפסול ולמעט ההיכל ממדתו]:

והנה אחרי דנאמר בגמ' ל' נפחתה תקרה סתם ולא נתפרש השיעור לכאורה יש לנו לדמותו להך דב"מ קט"ז ב' במשנה הבית העליי' נפחתה העליי' ואין בעה"ב רוצה לתקן כו' ובגמ' נפחתה בכמה רב אמר ברובה ושמואל אמר בארבעה כו' הרי דבמשנה נאמר נפחתה סתם ופליגי בה בכוונת ל' נפחתה סתם כמה הוא וס"ל לרב דברובה ומשמע דסתם ל' נפחתה היינו ברובה דאפי' שמואל דפליג עלי' דרב היינו משום דשם הוא בענין דירה ובענין דירה הסתמיות הוא בד' דהוי חשיבות דירה ואין אדם דר חציו למטה וחציו למעלה כדמפרש התם יעויש ה אבל כאן דלא שייך זה י"ל דכאן לכ"ע הסתמיות ברובו וזהו כצד שתפס כ"ק דבעי' שיפחת רובו:

ובשבת צ"ה ב' ניקב כמוציא משקה כו' ניקב ככונס משקה כו' ואם הוקף צמיד פתיל עד שיפחת רובו יעוי"ש דבכלהו נקט ל' נקב וברובו נקט שיפחת והיינו דברוב אין שם נקב עליו רק ל' פחיתה יעוי"ש ברש"י ומשמע ג"כ דפחיתה הוא ברוב, וכן משמע גם ביבמות ט"ו א' מעשה בשוקת יהוא שהית' בירושלים והית' נקובה למקוה כו' ושלחו ב"ש והרחיבוה שבש"א עד שתיפחת ברובה ותנן עירוב מקוואות כשפופרת הנוד כו' הרי דכשפופרת כו' קרוי נקב וברובו קרוי פחיתה ויעוין משניות מקואות ומשמע ג"כ דל' פחיתה הוא ברוב, וע"ע ש"ס ר"ה כ"ז ב' ניקב וסתמו בין במינו ובין שלא במינו פסול ר' נתן אומר במינו כשר שלח במינו פסול כו' שלא במינו פסול א"ר יוחנן והוא שנפחת רובו כו' הרי דבבריתא קתני ניקב כו' ור' יוחנן אמר והוא שנפחת רובו והיינו דכיון דהוא רוב שייך ל' פחיתה וכנ"ל:

ובכלים פרק י"ט משנה ז' תיבה שפתחה מלמעלה טמאה טמא מת נפחתה מלמעלה טמאה טמא מת ובפיה"מ להרמב"ם טמאה טומאת מת היא תטמא במת ואעפ"י שנשברה פתחה אשר יפתח מגגה עד שלא נשארה בעלת גג היא טמאה עכ"ל ומשמע מלשונו דהך נפחתה מלעלה היינו שניטל כל הגג ואולם י"ל דבניטל רוב נמי מיקרי שלא נשארה בעלת גג דמיעוט כמאן דליתי' ועכ"פ הרי הכוונה על רוב והרי ג"כ ל' נפחתה סתמא בגג דהכוונה רובו, ואולם שם במשנה עוד הפחתה מלמטה טהורה ושם בעי' רק פחיתה ונקב שיבטל תורת קיבולו יעויש"ה ואולם מזה אין לדון דוודאי עצם ל' פחיתה ענינו רק חסרון ומתפרש בכל מקום כפי השיעור הראוי בו ושם בכלים פרק ח' משנה א' והובא בזבחים ג' א' כוורת פחותה ופקוקה בקש ובפיה"מ להרמב"ם פחותה שכבר חסר ממנה חלק ונשאר בדמיון חלון והיינו דל' פחיתה הוא חסרון ומתפרש בכל מקום לפי השיעור הראוי וברוב מקומות השיעור מפורש כמו ביבמות ק"ב ב' חלצה במנעל הנפרם שחופה את רוב הרגל בסנדל הנפחת שמקבל את רוב הרגל [וברש"י שם דפרימה שייך במנעל ופחיתה וקיבול בסנדל וקצ"ע ממשנה כלים פכ"ו משנה ד' מנעל שנפחת אם אינו מקבל את רוב הרגל טהור] ובחולין מ"ה א' נפחתה כדלת כו' כדי שיכנס איסר כו' ובכלים פרק י"ט שם משנה יו"ד משפלת נפחתה מלקבל רמונים וכן שם פרק כ' משנה ד' ערובה גדולה שנפחתה מלקבל רמונים ושם פרק כ"ב משנה א' השלחן והדולפקי שנפחתו כו' ושייר בהם מקום הנחת כוסות כו' והובא שלהי חגיגה ובמנחות צ"ו ב', ובב"מ נ"ב א' עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה בסלע עד שקל כו' ובסוכה י"ז א' במשנה בית שנפחת כו' אם יש מן הסיכוך לכותל ד' אמות כו' וברש"י זבחים צ"ד ב' ד"ה פוחתו כ' דפוחתו משמע נקב גדול, ואולם מצינו ל' פחיתה גם על חסרון בלי שיעור כלל כמו בעירובין ה' א' בגזיר' שמא יפחות קמיפלגי ושם הכוונה אחסרון כל שהוא יעוי"ש וכן שם צ' ב' גזיר' שמא יפחת הגג ובב"מ ל' א' מגריפות וקרדומות משתמש בהן ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן ושם ס"ט ב' וידיע פתחי' ושם ע' א' ושקיל פחתא ובכתובות נ"ו ב' והלא אין קצובין ופוחתין ושם ס"ז ב' ככלים של כסף דפחתי ובביצה ל"א ב' בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת כו' וכהנה רבות מאוד:

ועכ"פ לעניננו נ' יותר לדמות הדבר להך דב"מ קט"ז ב' דנאמר במשנה סתם ל' נפחתה אעליי' ומפרשי' דהסתומיות הוא רוב וכך כאן נ' דהסתמיות הוא רוב וגם הסברא מחייבת כן דאהל מועד אכולי' היכל קאי ובכה"ת נדון הדבר כפי רובו ואם רובו מקורה תורת אהל עליו וקרוי אהל [וה"ה בפרוץ כעומד] אבל אם רובו פחות אין לו להיכל להקרות אהל מועד אחרי שרובו אינו אהל [ויל"ע ג"כ מש"ס שבת קל"ט ב' האי פרונקא אפלגי' דכובא שרי אכולי' כובא אסור וברש"י דפלגא אינו אהל ויש שם סתירת הדיוקים דרישא דאפלגא שרי משמע דיותר מפלגא אסור וסיפא דאכולי' אסור משמע הא בפחות מכולי' שרי והי' נ' לומר ג"כ דכל יותר מפלגא כולי' קרי לי' דרוב ככל ואין כאן סתיר' וה"ז ג"כ ענין אהל ברוב ואך דלא אמרי' דפרוץ כעומד הוא כסתום ובעי' עומד מרובה ואולם בפוסקים שם מבואר דבעי' כולי' ממש ובפחות מכל שרי ואין להאריך דלעניננו נ' מסברא כנ"ל] :

ומה שנסתפק כ"ק עוד מהו הלשון אינו מזה אם זהו דיחוי שאף אם יתקנו אח"כ נדחה כמו בפגם מזבח או אינו דיחוי ויזה אח"כ כשיתקן שכן משמעות הלשון אינו מזה עכ"ל כ"ק ופשוט בעיני דאותו הדם שהי' בעת שהית' התקרה פחותה נדחה ולמ"ד בע"ח נדחים נדחה כל הקרבן אפי' הוא בחיים כמו בפגם מזבח בזבחים נ"ט א' דלא ידעתי סברא לחלק ביניהם [ולכאורה לפי"ז כל קדשים יופסלו דבכלהו בעי' לשחיטתם פתח אהל מועד לתוס' זבחים ס"א א' ולאו דווקא בשלמים וא"כ פתח אהל מועד הרי צריך שיהי' אהל ואם התקרה פחותה ולאו אהל היא ליכא ממילא פתח אהל וא"ח לשחוט שום קדשים וזה קצת תימא באמת דמדוע אמר הש"ס זבחים מ' א' שאם נפחתה תקרה כו' לא הי' מזה וקאי שם אהזאות שעל מזבח הפנימי ומדוע לא אמר יותר מזה שאם נפחתה תקרה א"א לשחוט שום קדשים וכן לענין אכילות קדשים בעי' ג"כ שיהי אהל מועד מקרא דבחצר אהל מועד יאכלוה כמבואר בזבחים ס"ג א' וא"כ ג"כ אם נפחתה תקרת ההיכל לא הי' אפשר לאכול קדשים ואפי' אחר התיקון לא הי' אפשר לאוכלם מטעם דיחוי לתוס' זבחים ס"א ב' ד"ה לאחר דגם באכילת קדשים אמרי' דיחוי ולכאורה הי' נ' לומר דההיכל הרי הי' עליו קירוי דק ולמעלה ממנו ב' אמות חלל ונקרא בית דילפה ולמעלה ממנו התקרה העקריית שגובהה אמה יעוין מדות פרק ד' משנה ו' וההיכל מאה על מאה על רום מאה האוטם שש אמות וגובה מ' אמה ואמה כיור ואמתים בית דילפה ואמה תקרה כו' יעוי"ש בפיה"מ להרמב"ם שכ' והי' נהוג אצלם בבנינם לעשות לבית ב' קירוים קירוי למעלה מחבירו ו ונותנים בין שניהם מעט הרחקה וקורים אותו החלל בית הדילפה על שם הדלף כדי שאם יטיף הקירוי העליון יעמדו מים באותו החלל עכ"ל [והראב"ד משיג ע"ז בה' בניין בית המקדש ועכ"פ דעת הרמב"ם הוא כן] וא"כ י"כ דכוונת הש"ס זבחים הנ"ל להשמיענו חידוש דאם נפחתה תקרה היינו התקרה העליונה דנקראת תקרה סתם במשנה מדות הנ"ל דאילו התחתונה אין נקראת תקרה רק בית דילפה והיא הית' דקה דהית' רק לשיתעכב הדלף עלי' ולא ירד למטה ועיקר התקרה היא העליונה הגבוה אמה ואשמעי' שאם נפחתה תקרה היינו זאת התקרה העליונה לא הי' מזה ואף שעדיין התחתונה קיימת ויש שם שם אהל שפיר מפאת התחתונה שהיא מאהלת שפיר על חלל ההיכל מ"מ לא הי' מזה וזה ילפי' מיתורא דקרא דכתיב על קרנות מזבח קטורת סמים אשר לפני ד' אשר באהל מועד דהרי ידענו דמזבח קטורת הוא באהל מועד ול"ל קרא אשר באהל מועד וע"כ ה"ל כמו שינה לעכב ואיננו כמו שינה לעכב דבכל דוכתא דהכוונה לעכב בדיעבד רק הוא ענין שינה לעכב לומר דבעי' האהל העיקריי היינו התקרה עליונה שהיא העיקריית העשוי' להאהיל ונעשית כדרך אהל בעובי ולא התחתונה דעשוי רק לקבל הדלף וה"ז כהך דיבמות מ' א' דאמרי' אקרא דמצות תאכל במקום קדוש דתנא בי' קרא מצה למעט חלוט דאף דבעלמא חלוט מצה היא ואדם יוצא בו י"ח בפסח מ"מ הכא שאני דתנא בי' קרא לעכב ובתוד"ה שנה בה קרא לעכב, הך דהכא לא הוי כמו שנה עליו הכתוב לעכב דעלמא דמהיכי תיתי לעכב דדילמא למצוה הוא דאמר רחמנא דלא ליעביד חלוט אלא לעכב כלומר דבעי' מצה מעלייתא ולא חלוט עכ"ל וה"נ יתורא דאהל מועד בא לומר דבעי' אהל מעליא ועיקריי והוא התקרה ואפי' קיים האהל שתחתיו מ"מ לא הי' מזה [ואף דקרא במשכן כתי' מ"מ מצי קאי שפיר אמקדש דאח"כ כמבואר כזה בעירובין ב' א' והא כי כתי' האי במשכן כתי' אשכחן משכן דאיקרי מקדש ומקדש דאיקרי משכן כו' יעוי"ש ואפי' לא הי' בית דילפה בבית ראשון דהך דמדות הכוונה על בית שני [ומה שנ' מדברי המתנות כהונה במ"ר אסתר עה"כ ויהי בימי כו' ד"ה אמין שתין כו' דמדת ההיכל מאה אמה גובה הנשנה במדות שם הכוונה על הבית ראשון צ"ע מריש ב"ב ועוד ממקומות רבות ופשיטא דקאי אבית שני] מ"מ שפיר מתפרש קרא היינו השנות הכתוב דבא לומר דבעי' אהל עיקריי שאם ירצו לעשות בית דילפה כמו שהי' המנהג בבנינים כמ"ש הרמב"ם דמה"ט עשו כן בבית שני בכ"ז לא יהי' די לענין ההזאה על המזבח הפנימיי בקירוי הבית דילפה ההוא רק יוצרך האהל העיקריי היינו הקירוי העיקריי דהוא התקרה שעל הבית דילפה כנ"ל] ודין זה נוהג באמת רק בהזאות דמזבח הפנימיי דאיכא יתורא דאשר באהל מועד ומשא"כ לענין קרא ושחטו פתח אהל מועד וכן בחצר אהל מועד יאכלוה די באמת בקירוי הבית דילפה לבד וע"כ לא הוזכר דין זה בשום מקום לענין שחיטת קדשים ואכילת קדשים דהא פשיטא הוא ולא הוצרך להאמר זה דכיון דתלינהו קרא באהל מועד וודאי בעי' שיהי' אהל היינו דבר המאהיל על חלל ההיכל דאל"ה הרי אין כאן אהל וע"כ לא הוצרך זה להאמר כלל ואך דכאן נשנה חידוש דאפי' יש שם דבר המאהיל כמו הבית דילפה מ"מ בעי' האהלת התקרה דייקא שהיא התקרה שעל הבית דילפה שהיא הנקראת תקרה סתם במשנה מדות הנ"ל הנ"ל דאמר ואמתים בית דילפה ואמה תקרה כו' וזהו ל' הגמ' שאם נפחתה תקרה כו' לא הי' מזה ואף שיש אהל ע"י הבית דילפה וזה ידעי' רק מיתורא דקרא דאשר באהל מועד דכתי' כאן בהזאות קרנות מזבח הפנימיי דאתא לומר דבעי' האהל העיקריי וכנ"ל ואין דין זה נוהג לענין שאר דברים דהוזכר אהל מועד דבהם די כל אהל שיהי' אם יש שם דבר מאהיל וכנ"ל ובזה נסתלק מה שהערנו דנתמעט ההיכל ממדתו בפחיתת התקרה מפאת פי תקרה כו' דלהנ"ל אין ירידת הפי תקרה רק עד קירוי הבית דילפה ועדיין המקום הפחות מחובר שפיר לשאר ההיכל כין שאינו מוקף מחיצות עד למטה ואין כאן רק חילוק בקירוי דקצת הקירוי למעלה וקצת היינו חלל הפחות קירויו רק למטה היינו בקירוי הבית דילפה ואין הפסד בזה וכמובן, ועד"ז י"ל עוד דכיון דהי' לההיכל עלי' וע"ג העלי' הי' ג"כ תקרה יעוי"ש במדות וא"כ אם נפחתה תקרה התחתונה עדיין הי' כאן אהל מפאת התקרה העליונה שע"ג העלי' וע"ז אתי קרא כומר דאפ"ה לא הי' מזה דתנא בי' קרא בהך דאשר באהל מועד לעכב בזה דבעי' האהל העיקריי של היכל ולא סגי באהל שעל עליית היכל וזהו הל' שאם נפחתה תקרה של היכל לא הי' מזה ואף שיש אהל עדיין ע"י תקרת העליי', ואולם ל' רש"י בזבחים שם ד"ה נפחתה, תקרת עלייתו וגגו תו לאו אהל הוא עכ"ל ומשמע לכאורה דרש"י מפרש כוונת הגמ' באמת אתקרת העליי' [ומ"ש וגגו הוא ליותר ביאור דגג הוא התקרה העליונה וודאי המגולה לאויר השמים ואין עוד בנין ומחיצות על גבה וע"כ צריכה מעקה וכמ"ש ועשית מעקה לגגך, ואף דגוף עליי' וודאי מוכרחת להיות ולא בעי' למילפי' מקרא דאשר באהל מועד דעליותיו כתי' יעוין פסחים פ"ו א' וברש"י שם ד"ה שאני היכל מ"מ תקרתו דהוא הגג לא כתיבא בקרא יעוי"ש בפסחים ברש"י ד"ה ת"ש וגגו קודש יעויש"ה] ונ' לכאורה לפי דרכנו כוונת רש"י להיפוך דהרבותא דאפי' בנפחת תקרת הגג אף דיש אהל ע"י תקרה התחתונה מ"מ לא הי' מזה וכוונת הגמ' שאם נפחתה תקרה של היכל הוא אתקרה העליונה שעל העלי' ולה הוא דקרי תקרה סתם דמקרה על כל ההיכל וגם על עלייתו ונראית מבחוץ משא"כ בתקרה התחתונה והלימוד ע"ז מיתורא דקרא צ"ל דאם אינו ענין לאהל התחתון תנהו ענין לאהל הנוסף שע"ג אהל התחתון היינו תקרת העליי' המאהלת ע"ג אהל התחתון [וכן במשכן הי' אהל ע"ג אהל יעוין שבת כ"ח א'] וא"כ לפירש"י ג"כ הכוונה לחידוש דין דלא סגי באהל התחתון כו' וחידוש זה הוא רק כאן מיתורא דקרא אבל לענין שחיטת ואכילת קדשים בעלמא די באהל התחתון דהרי יש כאן אהל ואפי' נפחתה תקרת העלי' שפיר שוחטין ולא ואוכלין, ואולי כוונת רש"י במ"ש נפחתה תקרת עלייתו וגגו היינו דנפחתו תרוייהו התקרה התחתונה וקרי לה תקרת עלייתו היינו התקרה שעל ההיכל וגם גגו היינו התקרה העליונה ג"כ נפחת והיינו דקשיא לי' לרש"י באמת דבנפחתה אחת מהן הא עדיין יש כאן אהל מפאת השני' וע"כ פי' הכוונה דנפחתו תרוייהו ואולם לולי דברי רש"י ז"ל הי' אפשר לומר כנ"ל, ועכ"פ לדרכנו דחידוש דין הוא בכאן דאפי' בנפחתה התקרה ובית דילפה מאהיל לא מהני או דאפי' בנפחתה תקרה התחתונה כו' הנה זה החידוש דין מיתורא דקרא דבעי' אהל עיקריי וכנ"ל הרי לא שנה בו הכתוב לעכב בדיעבד והוא רק מצוה וא"כ יתיישב בזה גם הערת כ"ק דדייק לישנא דלא הי' מזה דמשמע דרק בשעה שנפחתה לא הי' מזה וממתין עד שיתוקן ואז מזה אותו הדם עצמו ואמאי הא ראוי לומר דיחוי כמו בנפגם המזבח ולהנ"ל ניחא דכיון דאינו מעכב לא נדחה מעולם דחשוב ראוי הואיל וכשר בדיעבד וש"ס זבחים (ע"ג ב') השתא דאמור רבנן לא נקריב אי קריב לא מרצי היינו רק משום דהלכתחלה שם הוא מחשש תערובת דבר שאינו ראוי אפי' בדיעבד כחטאות המתות כו' ומשא"כ מה שהוא רק למצוה ואינו לעכב וודאי דלא אמרי' בי' דיחוי וכמו בכמה דוכתי בקדשים דאמרי' לא יקריב ואם קרב הורצה ואין הלכתחלה מדחה את הדיעבד וז"פ, ויל"ע עוד בכאן דלר' יהודה דס"ל בסוכה כ' ב' דאהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל א"כ מקדש דלעתיד דיבא במהרה בנוי מן השמים כמבואר ברש"י ותוס' שם מ"א א' א"כ איך יהא ההיכל קרוי אהל מועד, וי"ל דכיון דילפי' לי מקרא דמקדש ד' כוננו ידיך כמבואר ברש"י ותוס' סוכה שם מ"א א' א"כ הרי גזה"כ הוא ורחמנא קרי' אהל יעוין הגהות מרדכי פ"ק דחולין דהביא כזה מגמ' סוכה כ"א ב' שם יעוי"ש שכ' ומשני אע"ג דלאו אהל הוא רחמנא קריי' אהל כו' ובש"ס לפנינו שם אין כתוב כל' זה ממש, ואולם בהא גופא ק"ק מה שהביאו רש"י ותוס' מקרא דמקדש ד' כוננו ידיך דהאי קרא הא דרשי' לי' בכתובות ה' א' אמקדש דהוא בידי אדם דהוא מעשה צדיקים בב' ידים יעוי"ש, ולמאי דאמר בסוכה שם כ"א א' דמודה ר"י במלא אגרוף ניחא בפשיטות ואין להאריך] :

ומה שכ' כ"ק דאדמקשינן בקרבנות שעבר עליהן שבת דראוי לקרבנות ציבור דנימא דיחוי תיקשי טפי מלילה דאין ראוי לשום קרבן אדרבה מש"ה לא קשיא מלילה דהואיל ואין ראוי להקרבת שום קרבן אין שם מהות הדבר כלל כי היכי דלידחי וליחול עלי' ענין דיחוי כמבואר בתוס' יומא ס"ד א' ד"ה התם יעוי"ש דכתבו כן להדיא ויעוין תוס' פסחים צ"ח א' ד"ה ש"מ:

והנה כתבתי כ"ז לפום רהיטא כפי מה שעלה בהשקפתי הראשונה מדי שומי מכתב קדשו לפני כי הנני עט ממהר להשיב לכ"ק מפני הכבוד כו':

דברי הדו"ש כבוד תורתו וקדושתו הרמה חותם ביראת הכבוד

הק' יוסף ענגיל.

תוכן העניינים

בן פורת חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה