בן פורת חלק ב· רבי יוסף ענגיל
סימן ז
ב"ה יום א' נשוא מ"ה למב"י תרע"א לפ"ק קראקא. כבוד הרב המאוה"ג החסיד וירא שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה מנחם מענדיל שליט"א קאליש בק"ק סקערניעוויטץ מדינת רוסיש פולין.
אחד"ש כת"ה. הנני בזה לבקשת כ"ת אשר ביקש ממני להשיבו דבר מינוי שו"ב אשר נהייתה מחלוקת בזה בעירכם כי רוצים בשו"ב אשר לו ב' האומניות ביחד שו"ב וש"צ ומוחים בזה בני תורה ויראים ושלח לי כ"ת מכתב הרב הגאון אבדק"ק קינצק במדינתכם אשר כ' כי הדין עם המוחים בזה אף אם המה מיעוט העיר והביא דברי המהרש"א ח"א סוטה מ' א' דבקבלת רב ראוי שיהיו המקבלים רק הבני תורה שבעיר ולא הבעלי בתים וכל' הגמ' בסוטה שם ר' אבוה אימנו רבנן עלי' למימניי' ברישא, [וכזה יש גם בב"ב י"ב ב' אימנו רבנן לאותבי' לר' אחא מדיפתי ברישא וע' קידושין ע"ו ב' דר' יוסף הי' המכריע מאן ליעביד שררותא דמתא ובוודאי דקבלת שו"ב ענינו בזה כקבלת רב כי כל ענין השו"ב שידע הדינים ויהי' ירא שמים והמבינות ע"ז וודאי הוא רק לבני תורה ויראים ולא לפשוטי עם, וגם מ"ש הרב מקינצק כי להיות שו"ב וש"ץ יחד בזה יש כח למיעוט למחות אפילו היו רק מיעוט מהבני תורה מכמה טעמים שכ' בזה כולם נכוחים כי הטעם הא' שכ' כי השו"ב צריך ללמוד בעת הפנאי דיני שו"ב ואילו הש"ץ צריך לעסוק בחיבור וסידור הנגונים ורעיונותיו טרודים בזה, הנה ביותר יש לחוש ע"ז בימי הימים טובים וימים נוראים אשר אז יש לו טורד רב בזה לעצמו ועם משורריו לחבר ולסדר הנגינה והרי ישחוט גם אז ובוודאי עסק הש"צ הוא אז חציצה גדולה אל עסק השחיטה ובר"ן חולין פ' אלו טריפות דרע"ג ע"א מדפי הרי"ף בשם התוספתא המושיב את אחרים בחנות למחצית שכר אם הי' אומן לא יעסוק באומנותו שאין עינו בחנות בשעה שעוסק באומנותו ואף זה בצדק אומרים המיעוט שאין רעיונו פנוי וכראוי לשחיטה בזמן שמוטל עליו סידור הנגונים, וגם מ"ש הרב מקינצק כי אותם שרוצים בו מפאת שנהנים מניגוכו אין דעתם מצטרפת בענין קבלת שו"ב כי מה לי שוחד ממון או הנאה זו, פשוט שכן הוא וגם ל' המהרש"א בסוטה שם אבל ראיתי גדול הסיבה בזה שהבעלי בתים הם הם הממנים ומבררים להם ראש כפי רצונם לפי הנאת כל אחד מהם וביותר בממון כו' עכ"ל הרי דגינה גם הקבלה עבור שאר הנאות שהקבלה צריכה להיות חפשית בלי שום צד הנאה ונגיעה ואז היא בצדק ואמונה ומקבלין את הראוי באמת ולא כאשר מקבלין עבור איזה הנאה שתהי', ובסיפרי דברים פיסקא י"ז לא תכירו פנים במשפט זה הממונה להושיב דיינים שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין איש פלוני גבור כו' איש פלוני קרובי כו' איש פלוני הלוני ממון אושיבנו דיין כו' ובוודאי אין הכוונה ביודע שאין ראוי להיות דיין רק רוצה למנותו טבור הנוי כו' דהא פשיטא הוא וא"צ קרא לזה רק הכוונה דאם יש לו צד נגיעה זאת של נוי שחפץ באיש נאה ונהנה מזה וכדומה אין דעתו מכרעת בקבלה דהנאה זאת תעור עיניו לדמות שיודע הדינים וראוי להיות דיין אף שבאמת אין יודע ואין ראוי לזה והנאת שמיעת קול נאה וודאי דהוא עכ"פ כהנאת איש פלוני נאה, וכן מ"ש הרב מקינצק כי השצי"ם בעונינו הצד השוה שבהן עושים שלא עפ"י דין שכופלים תיבות ומאמרים בתפלת י"ח ושוהים כדי לגמור את כולה, וודאי הצדק אתו בזה ושייך רק כפילות במי שמפאת שפכו תחנונים מעומק הלב אומר וחוזר ואומר וכתוס' ברכות (ל"ד א') ד"ה אמר דאומר מודים מודים ביחיד תחנונים הם וגם זה רק ביחיד וגם בזה צע"ק מש"ס סוכה (נ"ג ב') וע' ליקוטי שו"ת ח"ס סי' ו' ודבריו צ"ע דחשב דברבים יש קולא בזה באמירת מודים מודים ואדרבה התוס' ברכות הנ"ל כתבו מירושלמי להיפוך דהאיסור רק ברבים אבל לא ביחיד וש"ס סוכה הנ"ל פשוט ג"כ דחשוב יחיד לענין זה כיון דלא הי' שם מידי דצירוף עשרה וכמה שהיו כולם יחידים הם] ועכ"פ בציבור גם דרך תחנונים לא מצינו היתיר לכפול דברים בתפלה ומש"ש בהוס' ברכות מל' הירושלמי הדא דתימא בציבור וודאי ש"צ הוא בכלל ציבור וע' ברכות (ל' ב') בציבור שנו ע"ש ברש"י בשם בה"ג דכוונת תיבת בציבור דווקא על ש"צ וכ"ז עכ"פ דרך תחנונים אבל השצי"ם עתה בעונינו שכופלים דברים להראות יופי נגונם ולהתנאות בקולם זה וודאי דיבור יתר לגמרי והוא הפסק גמור בתפלה, ובלא זה הרי אמרו בברכות ל"א א' דהמתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים ועכ"פ באבות יש לו לקיים זה ע' ברכות ל"ד ב' ואילו השצי"ם בשאט נפש מסירים כוונת דעתם לגמרי מענין התפלה ובקשת תחנונים רק כל כוונתם ומחשבתם בתפלה שיעלה בידו וביד משורריו הניגון יפה ועושים מהתפלה הנקראת רחמי ותחנונים בל' חכמים וצריכה להיות בכובד ראש והכנעה והנה הם עושים ממנה בעו"ה כמו קאנצערט והרבנים שומעים ואין בידם למחות בעו"ה אבל שיהי' איש כזה גם שו"ב שהוא צריך להיות ירא שמים ביותר וודאי הדין עם אלו שאין רוצים בכך אף שהם מיעוט וראיתי שכ' הרב מקינצק דהרוצים בשו"ב ההוא שיהי' גם ש"צ תולים עצמם בל' ההג"א פ' אלו טריפות סי' ח' דכ' וקשה היאך החזנים לוקחים הטבחיא כו' ומשמע שהי' א"ז ש"צ ושו"ב אדם אחד וכ' הרב הנ"ל דהבל יפצה פיהם דעיין במשנה פ"ק דשבת החזן רואה היכן התינוקות קורין וכ' שם התוי"ט דכל משגיח נקרא חזן ע"ש שהוא משגיח וחוזה עכ"ל הרב מקינצק, והנה זה נמצא ג"כ במכות כ"ב ב' במשנה וחזן הכנסת אוחז בבגדיו וברש"י שם חזן, שמש הקהל ולא שמעתי בו שום משמעות ובגליון הש"ס שם וז"ל ורש"ל אומר שהוא ל' חוזה פי' רואה צרכי העיר עכ"ל ועכ"פ גוף הדבר דחזן אינו ש"צ העובר לפני התיבה רק הוא שם משגיח ושמש וודאי אמת הוא וכמבואר גם בהך דמכות וע"ע יומא כ"ד ב' מסרן לחזנין ופירש"י שמשין היינו שמשי הביהמ"ק ע"ש ובב"מ צ"ג ב' התם בחזני מתא פי' שומרי העיר ע"ש ובכתובות ח' ב' כנגד חזני העיר וברש"י שמשי העיר להתעסק במתים ובשאר צרכי ציבור ע"ש ובברכות כ"ג א' הא דאיכא חזנא פירש"י שמש הכנסת ובשבת ל"ה ב' שהרי נתנו חכמים רשות לחזן הכנסת כו' פירש"י שמש הציבור וכן בסוכה נ"א ב' וחזן הכנסת עומד עלי' פירש"י שמש הציבור ושם מפורש דש"צ העובר לפני התיבה הוא איש אחר וחזן הכנסת ג"כ איש אחר וכשסיים הש"צ הברכה הי' החזן מניף בסודרין לענות אמן ע"ש וע"ע יומא ס"ח ב' חזן הכנסת נוטל ס"ת כו' פירש"י ג"כ שמש ובסוטה מ' ב' רש"י ד"ה חזן הכנסת פי' יותר וז"ל שמש הכנסת שטורח עיסקי הכנסת עליו להכניס ולהוציא ולהפשיט את התיבה ולהכין הכל עכ"ל וברי"ף מגילה פרק ד' (דף ער"ב מדפי הרי"ף) הביא תוספתא חזן הכנסת העומד לקרות אחר עומד ומחזן עליו עד שיקרא ועל כרחך אין הכוונה בזה על התפלה לפני התיבה שהרי אין מתפללין בשעת קריאת התורה רק הכוונה על שמש ומשגיח דביהכ"נ שאם עומד לקרות בתורה צריך שיעמוד אחר תחתיו להשגיח בביהכ"נ בעת קריאתו ובעירובין נ"ה ב' ביהכ"נ שיש בה בית דירה לחזן וכל' זה גם ביומא י"א ב' ובוודאי הכוונה על שמש משגיח ושומר הכנסת שע"כ הוא דר שם דאילו העובר לפני התיבה לבד הרי עסקו רק בשעת התפלה ומה ענין שיהי' דר בביהכ"נ ונזכרתי עוד דנדבר מזה בתוס' מנחות מ"ד א' אי חזן היינו ש"צ העובר לפני התיבה ע"ש תוד"ה כל וז"ל ועוד פי' שש"צ אין לו להקרות (כהנים) לפי שהוא מפסיק כו' ותניא בסיפרי אמור להם מלמד שחזן הכנסת אומר להם אמרו ובירושלמי ובלבד שיהא החזן ישראל וחזן לאו היינו ש"צ שחזן הוא שמש הכנסת כדאיתא פ"ק דסנהדרין וב' חזנין ופ"ז דב"מ חזני מתא עכ"ל התוס' וכן כתבו גם בברכות ל"ד א' ד"ה מהיכן וז"ל והא דאמרי' בסוטה כו' לשנים קורא כהנים כו' לאו אש"ץ קאי אלא אחזן כדתניא בסיפרי אמור להם מלמד שהחזן אומר להם אמרו וחזן לאו היינו ש"ץ דחזן היינו המתעסק בצרכי ציבור עכ"ל, ויש עוד ראי' ברורה דתיבת חזן פירושו ממונה" דבפסחים מ"ט א' איתא ובא זונין ממונה של ר' גמליאל כו' ובירושלמי ברכות פ' תפלת השחר הלכה א' במעשה דר' גמליאל ור' יהושיע איתא אמרו לרבי זינון החזן אמור כו' ע"ש ופשוט דהוא הוא זונין הממונה דש"ס פסחים הנ"ל ובירושלמי קרי לי' חזן והיינו דהיינו חזן היינו ממונה וז"פ וע' אדר"נ פרק ל"ו שבעה אין להם חלק לעוה"ב ואילו הן לבלר כו' חזן וטבח ע"ש בבנין יהושיע דהביא פי' המפרש דכוונת תיבת חזן על ש"צ שאינו הגון וגורם שתפלת הציבור אינה מקובלת, והיינו דמפרש תיבת חזן על ש"צ העובר לפני התיבה ואין זה הפי' נכון רק העיקר כפי' הבנין יהושיע שם דפי' דהכוונה על שמש הב"ד ע"ש שהביא ג"כ גמ' שבת קל"ט א' שבר ד' מטה רשעים אילו הדיינין שנעשו מקל לחזניהם ע"ש [וע"ע שבת נ"ו א' אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן] וע' שאילת יעב"ץ חלק ב' סי' ס"ח אות ה' שהביא ג"כ אדר"נ הנ"ל וכ' שם אהך דחזן וטבח וז"ל אלה הם וודאי לאבן נגף ולצור מכשול לבית ישראל עמו"ק סנ"ג על אודות חזני אשכנז ופולין עכ"ל נ' ג"כ דמפרש לי' על ש"צ העובר לפני התיבה, ובמחכת"ה אינו נ' דתיבת חזן סתמא בל' חכמים אין פירושו ש"צ העובר לפני התיבה וככל הנ"ל, וע' ירושלמי קידושין פרק ד' הלכה א' שלח דוד וקרא להם (לגבעונים) מה לכם ולבית שאול אמרין לי' על אשר המית ממנו ז' אנשים שני חוטבי עצים ושני שואבי מים וחזן וסופר ושמש עכ"ל הירושלמי ומשמע לכאורה דחזן אין הכוונה שמש דהא חשב שמש בפ"ע אבל גם מזה עכ"פ אין ראי' שיהי' הכוונה אש"ץ ויוכל להיות כוונת חזן אממונה הכנסת ותיבת שמש אשמש העיר או להיפוך תיבת חזן הכוונה אחזן מתא ותיבת שמש אשמש הכנסת, ואולם כ"ז הוא בל' חכמים ואין ראי' מכל זה על ל' ההג"א ובל' ההג"א קרובה הכוונה וודאי על ש"צ דהוא הנקרא חזן בל' בני אדם ובוודאי שגם בימי הראשונים הי' כן וע' רש"י תענית ט"ז ב' דקורא ג"כ להעובר לפני התיבה חזן ובלאה"נ הרי וודאי דבימי הראשונים הי' שו"ב וגם ש"צ יחד והדבר מפורש בדרכי משה או"ח סי' נ"ג ס"ק יו"ד בשם הכל בו וש"צ ששוחט ובודק ולאחר הבדיקה אינו רוחץ ידיו וזרועו מלכלוך הבהמה ומסריחין בגדיו אם רוחץ ידיו ומחליף בגדיו קודם התפלה להתפלל בנקיות אין אתם זקוקים לו אלא להוכיחו כו' ע"ש דאיירי בש"צ קבוע לעבור לפני התיבה והוא גם שו"ב ואולם בזאת וודאי הבל יפצה פי הדנים בזה מדברי ההג"א דאין לדון בזה כלל וכלל מימי הראשונים שאז לא היתה אומנות ש"צ כמו בזמנינו רק היו השצי"ם תלמידי חכמים ויריאים ביותר וכמו ששמעתי מאנשים זקינים שעוד רק באיזה דורות לפנינו עדיין בחרו בש"ץ רק בת"ח וירא ביותר מורם מעם ומה זה לדון בזה על זמנינו שנהפך הגלגל בזה בעוה"ר אשר כל ענין הש"צ עתה רק אומנות של משוררות בעלמא והרכיבו האומנות ההוא בעו"ה עם התפלה וכמו שהתמרמר כבר גם בשאילת יעב"ץ הנ"ל בזה על החזנים וספרו מור וקציעה אינו בידי והלא תראו תנאי הש"צ בש"ס תענית ט"ז א' שם ובימי הראשונים. וודאי היו נזהרים לקיים דברי חכמים ובימי החכמים היו כל השצי"ם תלמידי חכמים ובברכות (ל"ג ב') כמה ידע ההוא צורבא מרבנן לרצויי למרי' ע"ש דאף שטעה מ"מ קרא אותו צורבא מרבנן שהי' ת"ח וביומא ל"ו ב' ההוא דנחית קמי' דרבה כו' א"ל כר"מ סבירא לי כו' ע"ש שהי' ת"ח ושם נ"ו ב' ההוא דנחית קמי' דרבא כו' אמר לי' חדא כרבנן כו' ומדא"ל בקצרה חדא כרבנן וחדא כר' יהודה וודאי שהי' ת"ח ומוחזק שיודע המשנה ובר"ה ל"ב א' ירד ריב"ב כו' ליום השני ירד ר' חנינא כו' ובוודאי בימי הראשונים היו השצי"ם חכמים ויראים כראוי להיות לש"ץ וע"כ אין לדון בזה כלל מל' ההג"א על דורנו זה ואף דדין הכלבו הנ"ל דש"ץ שהוא שו"ב לא יתפלל בבגדיו המלוכלכים הובא גם ברמ"א או"ח סי' נ"ג שם ואף החיי אדם הביאו מ"מ הם כתבו רק מה שהוא מעיקר הדין והכוונה על ש"ץ שהוא ש"ץ ג"כ כמו שראוי להיות אבל אין לדון מזה על ש"ץ שעושה מתפלתו אומנות משוררות בעלמא וכופל תיבות כו' שראוי להיות גם שו"ב וע"כ יפה כ' בזה הרב מקינצק דאחרי דנאמנות השו"ב לדעת הר"א ממיץ רק משום דמוחזק ביראת שמים ומהימן לי' כבי תרי איך יכופו למיעוט להאמין באיש כזה, ומ"ש הרב הנ"ל במכתבו מרמב"ם ה' קרבן פסח פ"ד ה"א דשייך מהימן לי' כבי תרי להקל כבר העיר בזה בשו"ת משיב דבר (חאו"ח סי' כ"ה) והרביתי בזה בחידושי ואכ"מ, ומה שהביא עוד ממשנה פאה פ"ד מ"א אפי' צ"ט אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה וודאי כן הוא דלמיעוט יש לשמוע אם אומר כהלכה, ומ"ש בשו"ת חות יאיר סי' קפ"ו לענין כפר שהיו בו י"ג בעלי בתים ורצה הבעל תוקע בשכר תקיעתו עשרים ר"ט וששה רצו לתת ושבעה לא רצו ושאלו את המלמד שבכפר והשיב היום למדתי דין זה במשנה פאה אפי' צ"ט אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה וכ' שם החות יאיר דאין ראי' ממשנה הנ"ל דטעם המשנה משום דרמיא המצוה על בעל השדה ואין לעניים לדבר ולעמוד למנין בזה עכ"ל ובמחכת"ה דבריו תמוהים דל"ל לומר טעם אחר בזה הרי הטעם מפורש במשנה דלזה שומעין לפי שאמר כהלכה, וע"כ הכני מסכים הולך בזה כי הדין עם המיעוט בזה שאינם רוצים בש"צ ושו"ב והנה אני דרתי במדינתכם זה שנים ואיני זכור כלל ש"צ ושו"ב ואומנות שו"ב עדיין לא ירדה חלילה במדינתכם ועדיין נוהגים בה סלסול ומבקשים בשו"ב שיהי' בן תורה וירא וחרד ואומנות ש"צ ביהכ"נ הוא אומנות פחותה וירודה במדריגה הרבה הרבה מאומנות שו"ב וע"כ מה להם לפגום אומנות שו"ב ומעיר אחת ילמדו הרבה וכל' הירושל' מועד קטן (פרק ב' ה"ב) דילפינן מקלקלתא בעו"ה ויעשה זלזול תחת סלסול בזה גם בשאר עיירות לקחת ש"צ ושו"ב יחד ותהי' תקלת הכלל תלוי' בם חלילה וע"כ לא יראה להם כ"ת מכתבי זה כי אני עתה במדינה אחרת ואין לי שום צד נגיעה במחלוקת ששם ולא ידעתי כלל מן המחלוקת רק מה שאני רואה ממכתב הרב מקינצק שיש שם מחלוקת עבור ש"צ ושו"ב שיש שרוצים בש"צ ושו"ב ויש שאינם רוצים בהרכבה זאת וזולת זה לא ידעתי כלל מאשר הוא שם וע"כ בדבר הזה אומר אני לכם כי הצדק עם אותם הממאנים בהרכבה הזאת שאינה קולטת ואם יש שם מחלוקת וודאי כבר הגיע הדבר לידי חוזק הנצחון לכן נא ב' הצדדים יעזבו ענין הנצחון וישכחו מה עבר עד עכשיו גם שנאתם גם קנאתם רק מעתה יראו לתת לש"צ ההוא הספקה על היותו ש"צ לבד כאילו הי' גם שו"ב ולית ציבור מיעני (ל' ירושלמי גיטין פרק ג' ה"ז) ולשו"ב יקבלו את הראוי להיות שו"ב והעושה שלום במרומיו ישים ביניכם שלום כעתירת :
הק' יוסף ענגיל
ובענין אי חזן הוא ש"צ העובר לפני התיבה נזכרתי עוד מס' סופרים פרק י"ד הלכה י"ד וז"ל וכיוצא בו אינו מן המובחר שיעמוד החזן יחידי לפני התיבה אלא שיעמדו עמו אחד לימינו ואחד לשמאלו כנגד אבות עכ"ל ומבואר דחזן הוא ש"צ העובר לפני התיבה וע"ש כולי' עניינא דמשמע ג"כ דחזן הוא שמש הכנסת רק דהוא הי' העובר לפני התיבה ג"כ עש"ה וצע"ק על התוס' מנחות וברכות שהבאתי בפנים התשובה שלא העירו ממס' סופרים הנ"ל, וע"ע ירושלמי סוטה פ' ואלו נאמרין הלכה ד' ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת כו' זה החזן כו' ובפני משה זה החזן שהוא עומד להתפלל ולקרות בתורה כו' ע"ש: