בן פורת חלק ב· רבי יוסף ענגיל
סימן ו
עוד להנ"ל ד' בא תרע"א
אחד"ש כת"ה. נא אל ירע בעיני כת"ה על אשר אחרתי עד היום מהשיבו על מכתבו כי הטירדא העמוסה עלי הוא אין לשער והשעה הנשארת לי פנוי' בדוחק שאוכל ללמוד השיעורין הקבועים אשר לי ואשר כ' כת"ה לכתוב לו עכ"פ בקצרה המקומות אשר יש להעיר מהם בענין זה, לא יבורר דבר בזה כי מוכרחני לפרש כוונתי והנה בדוחק הגיעה לי עתה שעת הכושר לעיין במכתבו ושמתיו שנית לפני כי בהגיעו עברתי על בתרו רק בחפזון בסקור עין לבד:
והנה נסתפק כ"ת הא דדרשו חכז"ל בראי' שני' דזב מבשרו ולא מחמת אונסו אם הוא טהור לגמרי באונס ואין בו אפי' טומאת קרי והא דאמרי' בנדה (ל"ה א') דראי' ראשונה של זב מטמא אפי' באונס טומאת קרי דווקא ראי' ראשונה אבל שני' באונס לא מטמאה כלל א"ד גם שני' רק מטומאת זיבה היינו טומאת שבעה ומשא כו' הוא דאימעטא באונס אבל טומאת קרי היינו טומאת מגע וערב מיהא מטמאה ומל' הש"ס נדה כ"ה א' זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא כו' ואימא ה"מ במגע אבל במשא לא כו' א"ר ביבי כו' במגע לא איצטריך קרא דלא גרע משכבת זרע כי איצטריך קרא למשא ומשמע מל' הגמ' דטיפת הזוב לא גרע מטיפת קרי ממש וא"כ גם שני' באונס עכ"פ יש לה לטמאות טומאת קרי דמטמא באונס ואולם י"ל ג"כ דכיון דטיפת הזוב יוצאה מבשר המת ואינה מזרעת כמבואר בנדה ל"ה ב' כ"ע לא פליגי אתרי לישני קמאי דשמואל נדה מ"ג א' דבעי' ראוי להזריע לענין טומאת קרי ע"ש וכן בנדה נ"ו א' מבואר דשכבת זרע אינה מטמאה יבישה מפאת דבעי' ראוי להזריע עכ"ד כת"ה, והנה התוס' בנדה שם נ"ו א' ד"ה שכבת זרע כתבו דללישנא בתרא דשמואל נדה מ"ג א' דס"ל דגם שכבת זרע שאין יורה כחץ אע"ג דאינה מזרעת מ"מ מטמאה טומאת קרי לא בעי' לענין טומאת קרי רק מין הראוי להזריע ומש"ה שכבת זרע יבישה אינה מטמאה דאין מינה ראוי להזריע ומשא"כ לחה אפי' אינה ראוי' להזריע כיון דהיא מין הראוי להזריע מטמא יעו"ש א"כ טפת זוב דהיא לחה אע"ג דאין ראוי' להזריע מאן לימא לן דנחשבת מין אחר מפאת בואה מבשר המת והיא דיהה ודומה ללובן ביצה המוזרת ואך בזה וודאי צדק כ"ת דלתרי לישני קמאי דשמואל נדה מ"ג א' שם דבעי' לענין טומאת קרי ראוי להזריע א"כ וודאי זוב דבא מבשר המת כו' ואין ראוי להזריע לא שייך בי' טומאת קרי. :
ויש להבין בזה הך דנדה נ"ה א' שם דאמר זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא והלא דין הוא לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כ"ש שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור כו' ת"ל זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא ואימא ה"מ במגע כו' א"ר ביבי כו' במגע לא איצטריך קרא דלא גרע משכבת זרע כי איצטריך קרא למשא כו' ובתוס' שם ד"ה כי וז"ל וא"ת כיון דמגע נפקא לן בלא קרא היכי שייך לומר שעיר המשתלח יוכיח הא לא דמי דבזוב איכא טומאת מגע כו' וי"ל דשעיר המשתלח נמי כיון דמטמא אחרים העוסקין בו אינו טהור גמור ושייך לטומאת עצמו והוי כאילו טמא במגע ודמיא לזוב עכ"ל וכוונתם דכח הפועל בנפעל וכיון דמטמא העוסקין בו ע"כ דיש בו בעצמו ג"כ ענין טומאה וע"כ לא שייך לומר מה לשעיר כו' שכן הוא עצמו טהור לגמרי תאמר בזוב דיש בו טומאת מגע מיהת דהשעיר נמי אינו טהור לגמרי ויש בו ג"כ ענין טומאה מדבא ממנו טומאה לעוסקין בו:
והנה בספרא מצורע פרק זבים פרשה א' בריתא ח' איתא ג"כ כהך דנדה הנ"ל וז"ל זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא הלא דין הוא ומה אם הזב שהזוב גורם לו טומאה הרי הוא טמא הזוב שהוא גרם לטומאה אינו דין שיהא טמא שעיר המשתלח יוכיח שגרם לטומאה והרי הוא טהור כו' ת"ל זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא עכ"ל הסיפרא והנה בהסיפרא אין לומר ככוונת התוס' נדה הנ"ל דהשעיר ג"כ נחשב שיש בו ענין טומאה מדמטמא העוסקין שהרי בספרא ריש תזריע בריתא ח' איתא וז"ל וטמאה היא טמאה ואין הולד טמא הלא דין הוא ומה אם שהולד גרם לה טומאה הרי היא טמאה הולד שגרם לטומאה אינו דין שיהא טמא שעיר המשתלח יוכיח שגרם לטומאה והרי הוא טהור לא אם אמרת בשעיר המשתלח שאין לו טומאה (דשעיר חי אין בו טומאה כלל ולא משכחת בי' טומאה) תאמר בולד שיש לו טומאה (דשייך בי' טומאה שאפי' תינוק בן יומו מטמא בזיבה ובנגעים ומיטמא בטמא מת וכל הטומאות) הואיל ויש לו טומאה יהא טמא ת"ל היא היא טמאה ואין הולד מטמא עכ"ל הסיפרא והרי דהסיפרא ס"ל באמת סברת דחיית היוכיח שכתבו התוס' נדה הנ"ל דלא שייך שעיר המשתלח יוכיח דמה לשעיר שאין בו טומאה כלל תאמר בולד כו' ומבואר דלית לי' לסיפרא כסברת תי' התוס' נדה הנ"ל דהשעיר ג"כ נחשב שיש בו ענין טומאה מדמטמא העוסקין (וכבר העיר בזה בגליון הסיפרא שם במסורת התלמוד יעוי"ש] וא"כ ממילא הך דספרא מצורע דלא דחי כן מה לשעיר המשתלח שהוא טהור לגמרי תאמר בזוב דטמא טומאת מגע מיהת על כרחך לנו לומר דהספרא פליג בזה אסברת ר' ביבי כו' דנדה הנ"ל וס"ל דהזוב נמי טהור לגמרי מסברא לולי קרא ואפי' טומאת מגע אין בו וא"כ ראוי להבין סברת פלוגתא זאת של הסיפרא ור' ביבי ומה ענין המחלוקת בזה:
ואולם לפי מה שקדם הנה מובן הדבר לנכון בס"ד דהא סברת ר' ביבי כו' דבמגע טמא מסברא משום דלא גרע משכבת זרע ובצדק העיר כ"ת ע"ז דהא זוב דבא מבשר המת אין ראוי להזריע ואין ראוי שיהי' לו טומאת שכבת זרע ועל כרחך לומר דס"ל לר' ביבי כלישנא בתרא דשמואל נדה (מ"ג א') דס"ל דאפי' שכבת זרע שאינה יורה כחץ דאינה מזרעת ג"כ מטמאה טומאת ש"ז ולא בעי' ראוי להזריע רק מין הראוי וזוב נמי הוי מין הראוי כיון דהוא לח כנ"ל, ואולם בספרא מצורע שם פרק ו' בריתא ג' עה"כ ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע איתא וז"ל שכבת זרע פרט למערה עכ"ל ובמסורת התלמוד שם הביא פי' הקרבן אהרן דפי' מערה מל' עירוי שאינו יורה כחץ אלא שותת וכל שאינו ביריי' אלא בעירוי אינו מטמא דבעי' ראוי' להזריע עכ"ל [ואין תימא מאי דהך פרט למערה דסיפרא אין כוונתו שוה להך דסיפרא שם פרק ו' הנ"ל בריתא ז' עה"כ ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע דאמר ג"כ שכבת זרע פרט למערה ושם הכוונה אהעראה כמבואר ביבמות (ל"ד ב') דכזה מצינו במקומות רבות מאוד לשונות שוים בענין וסוגי' אחת ואין הכוונה שוה יעוין תוס' יבמות ל"ט ב' ד"ה ולשום אישות וע' ר"ן נדרים ע"ח ב' ד"ה לא בשותק ע"מ לקיים וכהנה רבות בכל הש"ס ול' מערה בשכבת זרע דהכוונה מל' עירוי מצינו ג"כ בכתובות ע"א ב' במשנה שתהא ממלאה ומערה ובגמ' שם ע"ב א' שתמלא ונופצת היינו שתהא מערה ונופצת הש"ז מגופה לאחר תשמיש יעוי"ש הרי תיבת מערה בש"ז דהכוונה מל' עירוי דוגמת הך דסיפרא] וא"כ הסיפרא לטעמי' דס"ל דבעי' ראוי להזריע ממש ובאינו יורה כחץ אינו מטמא משום דאין ראוי להזריע א"כ תו בטלה סברת ר' ביבי כו' הנ"ל דלמגע לא גרע מש"ז דהא זוב נמי אין ראוי להזירע וש"ז גופי' הא אין מטמא באין ראוי להזריע וע"כ שפיר ס"ל להסיפרא לטעמי' דליכא טומאה כלל בזוב מסברא ואפי' לא טומאת מגע ודו"ק כי זה פשוט ונכון בס"ד ואין להקשות דא"כ להסיפרא הא הדרא קושית הש"ס לדוכתה דדילמא רק למגע מרבי קרא לזוב אבל לא למשא דזה י"ל בפשיטות דלבתר דמייתי הש"ס בנדה נ"ה ב' שם דרשא דהזב את זובו דמקיש זובו לו תו לא קשיא קושי' הנ"ל דדילמא רק למגע כו' דהא איתקש זובו לו וכי היכא דהוא גופי' מטמא במשא ה"נ זובו אלא דמשם לחודי' אין ללמוד כל הדין דדילמא למניינא הוא דאתא יעויש"ה בש"ס נדה ומהני קרא דזובו טמא לגלויי נמי אהך דהזב כו' דלהיקישא אתא לומר דמטמא גם במשא כמו הזב עצמו וקושית הש"ס ואימא ה"מ כמגע כו' הוא רק לפי הה"א דלא ידע עדיין מדרשא דהזב את זובו הנ"ל וע"כ הספרא י"ל דסמיך אדרשא דהזב כו' הנ"ל ולא קשיא לי' דדילמא ה"מ למגע ולא חש הספרא להאריך ולפרש זה ואין דקדוק בזה]:
והנה מה שכתבו התוס' נדה (נ"ו א') הנ"ל דבעי' רק מין הראוי להזריע ושכבת זרע יבישה אינה מין הראוי כו' ומשמע דלח ויבש חשיבי ב' מינים יש להעיר מירושלמי פאה פרק ג' הלכה א' אתיא דר"מ בשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע אמר לח ויבש שני מינים הן כן ר' מאיר אומר לח ויבש שני מינין הן כו' יעויש"ה כל הסוגי' דמבואר דפליגי בזה ר"מ ור"ע ורבנן דלר"מ ור"ע לח ויבש חשיבי ב' מינים ולרבנן חשיבי מין אחד ובאתי רק להעיר, ויעוין עוד רש"י חגיגה כ"ה ב' ריש העמוד ד"ה יכול לומר לו כו' דמשמע ג"כ לכאורה דלח ויבש חשיבי ב' מינים ויש לדחות, ויעוין עוד ש"ס נזיר ס"ד א' שרץ ע"ג שכבת זרע מהו יעויש"ה ברש"י ד"ה ואת"ל כיון שנתעקרה דהש"ס מסופק דשכבת זרע חשוב כאוכל ולא כמשקה הואיל והוא סמיך ועב יעושי"ה וצ"ל דאף דחשיב כאוכל ולא כמשקה הואיל והוא סמיך מ"מ לגבי שכבת זרע יבש ממש אכתי חשוב כמין אחר כיון דסוף סוף לח הוא ואינו יבש ממש וע' זבחים פ"ח א' דאמר דאע"ג דמנחה לחה היא מפני השמן מ"מ כיון דלגבי דם דהוא לח גמור כיבש דמי ועכ"ז המזרק של דם מקדש למנחה לכן מקדש נמי ליבש גמור ע"ש וא"כ הי' סברא לומר דכיון דש"ז לגבי לח גמור היינו משקה כיבש וכאוכל דמי תו ג"כ אין לחלק בינו ליבש גמור ואולם אלה הדברים נושאים שונים ואין לדון זה מזה ואך בזה יש לדון דכיון דשכבת זרע גופי' חשבי' לי' נמי כאוכל הואיל והוא סמיך א"כ י"ל דזהו רק בש"ז דהיא קשורה ומשא"כ בזוב דאינו קשור כמבואר בנדה ל"ה ב' י"ל דחשוב שפיר כמשקה ולא כאוכל וא"כ י"ל דתו ה"ל זוב ג"כ כמין אחר לגבי שכבת זרע וכמו דלח ויבש חשיבי ב' מינים לענין זה ודו"ק וא"כ תו ה"ל זוב ג"כ אין במינו ראוי להזריע ושפיר אין ראוי שיטמא טומאת קרי, ואולם בשכבת זרע גופי' מצינו ג"כ שכבת זרע שאינה קשורה היינו בש"ז דסריס יעוין יבמות פ' ב' דאחד מסימני סריס כל ששכבת זרעו דוחה ואולי צ"ל דוחה] וברש"י שאינו קשור אלא צלול כמים עכ"ל וזה רחוק לומר דש"ז דסריס לא יהא בה טומאת קרי ויעוין זבים פרק ב' משנה א' הכל מטמאין בזיבה אף הגרים כו' חש"ו סריס אדם וסריס חמה כו' וק' מה הרבותא בסריס ומה ה"א שלא יטמא וי"ל דה"א דכיון דגם שכבת זרעו אינו קשור א"כ תמיד יש לספק בזיבה שלו דאולי היא שכבת זרע דהא גם שכבת זרעו אינו קשור וע"כ ה"א שלא יטמא בזיבה דעד שלא נזקק לטומאה הא לא מטמאינן לי' מספק ודו"ק ויעוין עוד סוטה כ"ו א' רש"י ד"ה קמ"ל דסריס לאו בר זריעה הוא ויעוין עוד שם ב' למעוטי שחוף כו' יעויש"ה ברש"י ותוס' וי"ל עוד פרפרת בהך דרבא דס"ל ביבמות (נ"ה ב') דמשמש מת בעריות פטור מקרא דשכבת זרע דבעי' ראוי להזריע יעוי"ש ברש"י ויעוין תוס' שבועות י"ח א' ד"ה המשמש ואביי פליג שם וס"ל דחייב וי"ל דבהא פליגי דאביי יליף מל' שכבת זרע דכתי' בטומאת קרי דאין הכוונה ראוי להזריע רק מין הראוי כתוס' נדה (נ"ו א') הנ"ל וע"כ גם כאן אין הכוונה ראוי להזריע ממש ורבא יסבור לענין טומאת קרי גופי' כתרי לישני קמאי דשמואל נדה (מ"ג א') דבעי' ראוי להזריע ממש דהי' לו ראי' ע"ז מהך דשכבת זרע יבישה דמשנה נדה (כ"ד ב') הנ"ל דאין מטמא דהטעם משום דאין ראוי להזריע ולחלק ולומר דשאני יבש דאין במינו ראוי לא מיסתבר לי' לרבא שיהי' כוונת שכבת זרע אמינו ראוי וממ"נ אם כוונת הכתוב על ראויות להזריע בעי' לי' בגופי' ואי לא אין סברא להצריכו גם במינו ואזיל רבא בזה לטעמי' דבשבת פ"ד א' ת"ר מדרס כלי חרס טהור כו' מנלן כו' אמר חזקי' דאמר קרא ואיש אשר יגע במשכבו מקיש משכבו לו מה הוא אית לי' טהרה במקוה אף משכבו נמי אית לי' טהרה במקוה כו' מתיב ר' אלעאי מפץ במת מנין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורים בזב טמאים במת מפץ שטמא בזב אינו דין כו' ואמאי הא לית לי' טהרה במקוה א"ל ר' חנינא שאני התם הואיל ואיכא במינו א"ל רחמנא ליצלן מהא דעתא א"ל אדרבה רחמנא ליצלן מדעתא דידך וטעמא מאי תרי קראי כתיבי כתי' ואיש אשר יגע במשכבו (דדרשי' מקיש משכבו לו) וכתי' וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא (ולא כתי' משכבו דנקיש המשכב לו) הכיצד יש במינו אע"ג דלית לי' טהרה במקוה אין במינו מקיש משכבו לו רבא אמר מדרס כלי חרס טהור מחכא וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו כו' יעויש"ה ומשמע דרבא לא מיסתבר לי' לחלק בין יש במינו כו' וע"כ לא ניחא לי' בשינויא דר' חנינא רק הוצרך לילפותא אחרת מקרא דוכל כלי פתוח כו' וא"כ רבא לטעמי' הי' לו ראי' מדין ש"ז יבישה דאינה מטמאה דבעי' ראוי להזריע בפועל כיון דלא מיסתבר לחלק לדידי' בין אין במינו ראוי כו' וע"כ גם לענין עריות משמע לי' שפיר ל' שכבת זרע ראוי להזריע ממש ומש"ה פטר במשמש מת ודוק ובאתי רק להעיר ויעוין תוס' שבת ק"ח א' דשם משמע דלכ"ע דרשי' אמין המותר בפיך כו' יעוי"ש וע"ע תוס' בכורות י"ז א' ד"ה ולית לי' מש"ש דדילמא כיון דהוי ממין הראוי לשירות כו' עש"ה ובאתי רק להעיר]:
והנני שב לגוף עניננו ואומר דוודאי רהיטת כ' הש"ס נדה (כ"ה א') הנ"ל דאמר דלא גרע משכבת זרע משמע דטיפת זוב היא ש"ז ממש וראוי להיות לה טומאת קרי וכך היא ג"כ ל' הש"ס כריתות ח' א' תדע דאחת בלילה וב' ביום מביא דהא ראי' ראשונה שכבת זרע בעלמא ואילו חזי תרתין אחרניתא מיצטרפי להו ומשמע ג"כ מל' שכבת זרע בעלמא דהיא שכבת זרע ממש ואולם אין הכרח כ"כ מלשונות הגמ' הנ"ל די"ל דאין הכוונה להיות הזוב שכבת זרע בפועל רק הכוונה דיש לו דין שכבת זרע דראי' ראשונה דזב איתקש לבעל קרי וה"ה שאר ראיות אפי' דל ענין זיבה מיניה מ"מ לא גרעי מראי' ראשונה ויש להם דין שכבת זרע מיהת ויעוין ל' רש"י כריתות שם בזה, וכך משמע ג"כ דטומאת זיבה אפי' בראי' ראשונה אינה טומאת קרי רק היא ענין טומאה אחר מדנוהגת גם בקטן בן יומו ואילו טומאת קרי ליתי' בקטן פחות מבן ט' יעוין נדה (ל"ב ב' ול"ד ב') ומזה יש ג"כ הוכחה דאין כוונת הש"ס נדה (נ"ה א') הנ"ל דאמר למגע לא צריך קרא דלא גרע משכבת זרע לומר דמגע מטמא מיהת מפאת היותה שכבת זרע ממש דא"כ אכתי הא צריך קרא למגע משום קטן פחות מבן ט' שמטמא בזיבה שיהי' הזוב שלו מטמא במגע דמשום שכבת זרע הא אין בו טומאה דש"ז דקטן פחות מבן ט' אין בו טומאת קרי כלל וע"כ כוונת הש"ס רק דיש לו דין טומאת ש"ז מיהת מהיקישא דאיתקשא ראי' ראשונה דזב לש"ז וכיון דהוא רק דין בזיבה ממילא נוהג גם בקטן דכל דיני זיבה קטן וגדול שוין מקרא דזאת תורת הזב בין גדול בין קטן ועוד לימודים יעוין נדה ל"ב ב' ול"ד ב' שם ודו"ק [ומדין קרי דקטן בן ט' מטמא בקרי יש ראי' ג"כ לכאורה לענין ראוי להזריע דלא בעי' בקרי ראוי להזריע דהא ש"ז דקטן בן ט' נמי אינו ראוי להזריע כמבואר בסנהדרין ס"ט א') איש מזיד ומזריע ואין קטן מזיד ומזריע וע"כ דבעי' רק מינו ראוי להזריע ובאתי רק להעיר]:
ועוד יש כדמות ראי' דזיבה אינה קרי מדאין בה חיוב טבילת עזרא כמבואר בברכות כ"ב א' מכאן אמרו הזבין ומצורעין ובאין על נדות מותרין לקרות בתורה כו' אבל בעלי קריין אסורים וי"ל דהך דזבים איירי בטבל דמשום קרי הא אהני טבילה ועדיין יש בו טומאת זיבה דטמא שבעה ואשמעי' דטומאת הזיבה אין אוסרת הקריאה בתורה וכן פירש שם רש"י אהך דבאין על נדות דק' דתיפוק לי' דחייב טבילה משום קרי ופי' שם רש"י דהכוונה דטבל אלא דאכתי יש בו טומאת בועל נדה דהיא טומאת ז' ואשמעי' דטומאה זאת אין אוסרת הקריאה כו' יעוי"ש וכן פירשו גם התוס' מועד קטן (ט"ו א') ד"ה ובועלי נדות אבל באמת פירש"י ותוס' הנ"ל צע"ג דמדוע לא פירשו בפשיטות דכוונת הך דבאין על נדות היינו דבעלו רק בהעראה דהוי ביאה לענין טומאת בועל נדה ואילו קרי אין כאן דהא כזה ממש יש בש"ס נדה (ט"ו א') וכן כששהתה מעל"ע כו' בועלה מטמא משום מגע ואינו מטמא משום בועל רע"א אף מטמא משום בועל ר' יהודה כו' אומר בעלה נכנס להיכל ומקטיר קטורת כו' ותיפוק לי' דהוי בעל קרי בשלא גמר ביאתו יעוי"ש וה"נ דכוותה ממש וא"כ לדברינו הך דבאין על נדות ג"כ אין הכוונה בטבל וע"כ גם הך דזבין נ' דאין הכוונה בטבל רק הכוונה בפשיטות דזב מותר לקרות כו' דזיבה אין בה ענין קרי וכנ"ל וכן משמע גם בתוס' שבת פ"ו א' ד"ה מנין ע"ש:
ומ"ש כ"ת דאם נאמר דראי' שני' דזב באונס אין בה טומאה כלל ואפי' טומאת קרי אין בה פשוט דלא תצטרף לשלישית שלא באונס לעשותו זב דרק הראשונה דיש בה טומאת קרי מיהת מצטרפת לשני' לטמא טומאת זיבה משא"כ שני' דטהורה לגמרי אין לה להצטרף לטמא, וודאי הסברא הפשוטה כך הוא דמי יתן טמא מטהור ואיך ראי' שאין בה טומאה כלום תצטרף לטמא ומה שראי' ראשונה מצטרפת לשני' הוא ג"כ חידוש הגזה"כ דמסברא כיון דאין בה רק טומאת קרי דהיא רק טומאת מגע וערב יש סברא דאין לה להצטרף לטומאת משא ושבעה וכהך דחולין (ל"ב ב' וס"ט א') דדן הש"ס דכשסימן אחד בא לטהר ולהתיר והב' בא רק לטהר בלבד אין להם להצטרף כלל יעוי"ש ודו"ק ועכ"פ שתצטרף טהרה גמורה לטומאה וודאי אין לנו לומר, ואולם מצינו כזה בקדשים דהיתיר מצטרף לאיסור וטומאה היא נגדיות הקדושה וע"כ אולי שייך גם בניגוד הקדושה ג"כ ענין כזה שתצטרף טהרה לטומאה ואין הדבר זר כ"כ ויעוין ש"ס פסחים (פ"ה א') דמשמע דהא דבקדשים המלא"ס הצירוף הוא גם לענין טומאה יעוי"ש לענין טומאת פיגול ונותר דגזרו חכמים שיטמאו את הידים לחד מ"ד בכזית כאיסורו ולחד מ"ד כביצה כטומאתו יעויש"ה דבעי שם ביוצא אי ג"כ גזרו בי' רבנן טומאה ופשיט מבריתא דתניא המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אעפ"י שהוא בל"ת טהור מאי לאו טהור ואסור דיוצא מחבורה כו' כיוצא חוץ למחיצתו דמי ומיפסיל ואפ"ה קתני טהור אלמא לא גזרו רבנן טומאה ביוצא לא טהור ומותר דיוצא מחבורה כו' לאו כיוצא חוץ למחיצתו דמי ולא מיפסיל והא קתני סיפא האוכלו ה"ז בלא תעשה בשלמא למ"ד כביצה דאית בי' כזית ולית בי' כביצה אלא למ"ד כזית מאי איכא למימר כו' עכ"ל הגמ' ואי איתא מאי קושי' הא למ"ד כזית נמי משכחת דאוכלו יחי' בל"ת ע"י המלא"ס אם אכל חצי זית יוצא חוץ מחבורה עם חצי זית היתיר דבקדשים הא אמרי' המלא"ס ואילו טומאה אין כאן ועל כרחך דכי היכא דהמלא"ס לענין האיסור ה"נ מצטרף לענין הטומאה ואכתי קשיא שפיר מדוע תני טהור והאוכלו בל"ת הא כל שאוכלו בל"ת יהי' ע"י המלא"ס כך הרי ראוי ג"כ שיהי' בו טומאה מפני הצירוף וע"כ דביוצא לא גזרו רבנן טומאה כלל ושפיר דייק הש"ס ודו"ק היטב ואולם עכ"ז אין משם ראי' לכאן דשם כיון דתלו רבנן הטומאה באיסורו לכן כיון דמצטרף לענין האיסור מצטרף גם לענין הטומאה ואין לזה ענין לכאן וכמובן ואולם כפי הה"א דאיבעי' דנדה ל"ד ב' דראי' ראשונה דקטן פחות מבן ט' לא יהי' בה אפי' טומאת מגע ואעפ"כ מצטרפת לשני' לזיבה א"כ משמע דשייך צירוף זה אפי' מטהרה גמורה לטומאה, ואולם כפי הה"א הנ"ל שם הוא ג"כ גזה"כ ואין לדון הימנו יעוי"ש:
והנה העיר כ"ת ג"כ במכתבו מל' הגמ' נדה ל"ה ב' והלא זב בכלל בעל קרי הוי בראי' ראשונה ולמה יצא בראי' שני' להקל עליו ולהחמיר עליו להקל עליו שאינו מטמא באונס ולהחמיר עליו שהוא עושה משכב ומושב, ומשמע מלישנא דלהקל עליו דראי' שני' באונס אין בה אפי' טומאת קרי דאל"כ הרי אין כאן קולא בשני' על הראשונה דהראשונה הרי אין בה רק טומאת קרי והשני' ג"כ הרי יש בה טומאה זאת אפי' באונס וא"כ הרי אין כאן קולא ואין זה רק שאין חומרא אבל לא שיש קולא וא"כ מדאמרי' דיצא להקל כו' משמע דיצא להיות קל מן הראשונה אם יראה באונס שלא יהי' בו אפי' טומאת קרי כמו שיש בראשונה ויצא להיות חמור מראשונה אם יראה שלא באונס שיטמא משכב ומושב משא"כ בראשונה, זו הערת כת"ה בזה ואולם גם מזה אין הכרח דאף דנקט ל' להקל אין מוכרח הכוונה להיות קל מן הראשונה רק יתכן להיות הכוונה דיצא להיות נשאר בקולא של הראשונה כשיראה באונס ולא יהי' בו אז חומרא ומה שאין בו חומר זה קורהו להקל ויש דוגמא לזה בסנהדרין נ' א' סקילה חמורה מחנק שכן ניתנה למגדף ולעובד עכו"ם ומאי חומרא כדאמרן (בסוגי' שם שכן פושט ידו בעיקר) אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי חומרא שכן הוקש כבודן לכבוד המקום כו' ובתוד"ה אדרבה הקשו דוכי מפני שהוקש לכבוד המקום יהא חמור מכבוד המקום עצמו וכתבו וז"ל וי"ל דלא קאמר שיהא חמור מסקילה אלא כלומר חמור כסקילה שכן הוקש כו' עכ"ל הרי דהש"ס אמר אדרבה חנק חמור ושטחיות הל' הזה משמעותו דאדרבה חנק חמור ממנו ועכ"ז אין הכוונה שחמור ממנו רק שחמור כמוהו וכך ל' הש"ס נדה הנ"ל לענין קולא שיצא להקל ג"כ אין הכוונה שיצא להיות קל ממנו רק שיצא להיות קל כמוהו היינו דהשני' כשהיא באונס קלה עדיין כראשונה דאין בה רק טומאת קרי ולא טומאת משכב דזיבה ודו"ק כי הוא דומה בדומה ממש ובשניהם הל' רק אגב גררא דאיירי דאמר בהך דסנהדרין סקילה חמורה אמר נמי בהך דחנק אדרבה חנק חמור וכן בהך דנדה איירי דאמר יצא להחמיר אמר ג"כ יצא להקל ודו"ק:
והנה גוף הספק של כ"ת דראי' שני' דזב באונס אין בה אפי' טומאת קרי דהיקישא דזב לבעל קרי דמחמתו מטמא גם באונס הוא רק בראי' ראשונה אבל כל שלאחר ראי' ראשונה אין היקיש זה, הנה מסברא אין זה מיסתבר דאטו ראשונה כתי' בקרא ול' הכתוב רק זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע היינו דזיבה איתקש לש"ז מיהת ואם אין בה טומאת זיבה יש בה טומאת ש"ז מיהת וע"כ ראשונה דאין בה טומאת זיבה עדיין יש בה טומאת ש"ז וממילא מטמאה אפי' באונס כש"ז דמטמא באונס וא"כ מדוע לא יהי' כן גם בשני' ואולם ל' רש"י נדה ל"ה א' שם וכן בנדה ל"ד ב' ד"ה מהו שתטמא משמעותו דראי' ראשונה דייקא איתקשא לש"ז יעוי"ש, ואולם מלבד זה אין ראוי מסברא שתהי' השני' גרועה מהראשונה והרי גם היא ראשונה דדל הראשונה מהכא הויא לה היא ראשונה ואטו בשביל דטמא כבר מראשונה מיגרע גרע, ויעוין פסחים פ"א א' בהך דזב שראה בשביעי שלו דאמר דאי מכאן ולהבא הוא מטמא יומו נמי לא נסתור והיינו דאין בה רק טומאת קרי כדין ראי' ראשונה של זב יעוי"ש ברש"י ויש לדון דאם ההיקיש לש"ז הוא רק בראי' ראשונה א"כ מנ"ל ברואה זיבה בשביעי שיהי' שם טומאת קרי הא משום קרי ממש אין כאן דבא מבשר המת ודיהה כו' ואי מפאת ההיקיש דזב לש"ז הרי ההיקיש רק בראי' ראשונה וזה הרי אינו ראי' ראשונה דהא הוא זב עדיין ואי משום דכבר שלמו הספורין שלו מה בכך ומה בין שלמו הספורין לבין רואה אחר ראי' ראשונה דאין צריכה ספורין, ויש לדחות דכ"ז שהראי' יש לה להצטרף לראשונה לזיבה אילו הית' שלא באונס נחשבת שני' ולא איתקשא באונס ומשא"כ בראיית זב בשביעי דא"א לו להצטרף אל הקדום הו"ל ראי' חדשה וראשונה ממש. ויעוין עוד רש"י מגילה ח' א' אדאמר התם מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן ואימר שתים לטומאה ולא לקרבן שלש לקרבן ולא לטומאה וברש"י ולא לטומאה חמורה אלא כבעל קרי בעלמא עכ"ל ותיקשי ג"כ דמנ"ל לרש"י הא דיהי' כבעל קרי בשלישית ואי אמרי' דבשלישית אין בה טומאת זיבה א"כ מנין לנו שיהי' כבעל קרי ואי מפאת ההיקיש לבעל קרי הא רק ראי' ראשונה איתקשא ועל כרחך דההיקיש אינו בראי' ראשונה לבד רק בכל ראיות זב אם אין בם טומאת זיבה יש בם טומאת קרי מיהת מפאת ההיקיש וזו ראי' מפורשת לכאורה [ולומר דמיעוטא דמבשרו ולא מחמת אונסו ממעטא לשני' גם מטומאת קרי כשהיא באונס ורש"י מגילה הנ"ל כוונתו רק אאם יראה שלישית שלא באונס דאז נהי דאמרי' דשלישית אין בו טומאת זיבה מ"מ יש בה טומאת קרי מיהת מפאת ההיקיש לבעל קרי כיון דאינה באונס ולא קאי עלה מיעוטא דמבשרו ולא מחמת אונסו גם ז"א דרש"י סתמא כ' דהוא כבעל קרי והכוונה פשוטה דגם באונס מטמא כבעל קרי דכל טומאתו באונס כרש"י כדה (ל"ה א') ד"ה מטמא באונס וז"פ וגוף מיעוטא הנ"ל דמבשרו כו' נמי אין סברא לכאורה דיסוב על שאר ראיות יותר מעל הראשונה ואנן אמרי' רק דהמיעוט קאי רק אטומאת זיבה החמורה דנתחדש בזב זה אימעיט באונס (כ"ז שלא נזקק לטומאה) וע"כ הראשונה דאין בה רק טומאת קרי לא קאי עלי' המיעוט וא"כ גם השלישית לפי הה"א דאין בה טומאת זיבה לא קאי עלה המיעוט ומטמאה טומאת קרי אפי' באונס וכך גם השני' כ"ז שלא באה לטמאה טומאה חמורה דזיבה וכמובן, ואולם משמעות ל' רש"י נדה שם דמיעוטא דבשרו כו' דקאי אראי' שני' ולא אראשונה הוא מדיוק לישנא דקרא יעוי"ש]:
ויעוין עוד ל' הירושלמי במגילה שם פרק א' על המשנה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ובירושלמי א"ר יודה בר פזי דר' לעזר היא דר' לעזר אמר אף בשלישית בורקין אותו מפני הקרבן (ואין מטמאה באונס לחייב קרבן) ברם כרבנן הו"ל למיתני במתני' גם חילוק זה) השני' מאונס טהור והשלישית מאונס טמא א"ר יוסה אין לית היא דרבנן ולא אוף דר' לעזר לית היא דתני' א"ר לעזר לא לסותרו אמרתי אלא שלא יביא קרבן הדא אמרה דברי הכל היא אין תימר דר' לעזר הוא ניתני השני' לא בסתיר' ולא בקרבן השלישית בסתיר' ובקרבן (כצ"ל יעויש"ה בק"ע), והיינו דעל כרחך דתנא ושייר דהא גם לר' לעזר יש שיור דגם לדידי' הו"ל למיתני ג"כ חילוקא דאונס דהשני' אינה בסתירה באונס והשלישית גם באונס סותרת והו"ל למיתני השני' לא בסתיר' (כשהיא באונס) ולא בקרבן (אפי' שלא באונס) והשלישית בסתיר' (אפי' באונס) ובקרבן (שלא באונס) ועכ"פ מלישנא דלא בסתיר' דאמר הירושלמי אשני' באונס ולא אמר דהשני' טהורה לגמרי באונס והשלישית טמאה ומשמע מזה דטומאת קרי מיהת יש גם בשני' אפי' באונס ורק שאין בה טומאת זיבה ול' לא בסתיר' היינו דאין שם תורת סתיר' עדיין כיון דאין שם טומאת זיבה אבל עכ"פ טומאה יש בה ואינה טהורה לגמרי דאל"כ הול"ל השני' טהורה והשלישית טמאה ודו"ק:
ומה שכ' כת"ה דאי נימא דבשני' באונס ג"כ יש בה טומאת קרי כראשונה תיקשי מהך דזבים פרק ב' משנה ג' הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעל"ע כו' עכו"ם שראה קרי ונתגייר מיד הוא מיטמא בזיבה דפירשו שם הר"ש והרע"ב דכוונת כל המשנה אראי' שני' דזב דאינו מטמא תוך מעל"ע דקרי דתלינן דמחמת חולשא דקרי הוא דבאה הזיבה והו"ל אונס ועכו"ם שראה קרי ונתגייר הכוונה דראה ראיית זיבה וגם קרי בהיותו עכו"ם ואח"כ נתגייר וראה ראי' שני' דזוב בתוך מעל"ע דקרי דכיון דעכו"ם ליתי' בטומאת זיבה הו"ל ראיית זיבה שראה אחר שנתגייר ראי' ראשונה וע"כ מטמאה דראי' ראשונה הא מטמאה גם באונס וק' טובא דאחרי דבעכו"ם נמי אין בה רק תורת ראי' ראשונה דאין בה רק טומאת קרי א"כ גם בישראל נמי הא מטמאה אותה הטומאה דגם השני' הא מטמאה באונס טומאת קרי כראשונה ומאי חומרא בעכו"ם מבישראל, דבר זה הוא תימא באמת לפום רהיטא ויש עוד קושי' לפי' הר"ש הנ"ל דמדוע אמרה המשנה עכו"ם שראה קרי ונתגייר והרי הי' יכול לומר שנתגייר ואח"כ ראה קרי והרי אין חילוק בזה אם הי' הקרי קודם הגירות או אח"כ דכל החידוש בעכו"ם רק דראיית זיבות הראשונה שראה בהיותו עכו"ם אין לה דין ראיית זיבות והו"ל ראיית זיבה שני' שרואה אחר הגירות ראי' ראשונה ולכן אין נטהרת ע"י היותה במעל"ע דקרי דראי' ראשונה טמאה אפי' במעל"ע דקרי כיון דטמאה אפי' באונס וא"כ גם בעכו"ם שראה זיבה ונתגייר וראה קרי אחר הגירות ובתוך מעל"ע דקרי ראה זיבה שני' הזיבה השני' מטמאה ומשא"כ בישראל שראה זיבה ואח"כ קרי ואח"כ זיבה במעל"ע דקרי אין הזיבה השני' מטמאה מפאת היותה באונס הואיל והיא במעל"ע דקרי וא"כ מה זה דנקטה המשנה עכו"ם שראה קרי ונתגייר, וראיתי באורח מישור בנזיר דף ס"ו ע"א ד"ה כתב הרמב"ם כו' עמד בזה וכ' וצריך לדחוק ולתרץ דלאו דווקא נקט מתני' שראה קרי בהיותו נכרי ה"ה ראה קרי אח"כ א"נ כוונת המתני' באמת כך הוא נכרי שראה קרי ונתגייר (פי' שהיו ב' דברים ראיית קרי וגירות ואין דקדוק איזה הי' תחלה) ואין כוונתו רק לומר שנתגייר וראה קרי בין שראה קרי מקודם או אח"כ כו' יעוי"ש ואולם שטחיות ל' המשנה אין המשמעות כן רק הכוונה דראה קרי מקודם דווקא ואח"כ נתגייר ואף דמצינו כזה ביבמות פ"ט ב' משתעמוד בקומתה ותכנס לחופה ובתוס' שם דלאו דווקא רק אפי' נכנסה לחופה ואח"כ עמדה בקומתה יעוי"ש ויותר מזה ביבמות ל"ג א' כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי לי' והכוונה שם דאייתי שתי שערות ואיטמי לי' דווקא קודם להבאת השערות יעויש"ה וע' זבחים מ"ב ב' קתני מיהת את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה ופליג אימא וכבר נתן את הלבונה במחשבה כו' יעויש"ה וע' נדרים ד' ב' אבל כל כי האי מצינו רק לפעמים רחוקות ושטחיות ל' המשנה דייקא דראה קרי ואח"כ נתגייר והוא סיוע גדול לפי' האחר של הר"ש שם דגזה"כ הוא דקרי מציל בזיבה כל מעל"ע ובקרי דעכו"ם ליכא גזה"כ וע"כ אם ראה קרי קודם הגירות ואחר הגירות ראה זיבה שפיר מטמא בזיבה ואין הקרי דכותיות מצלת הזיבה דישראליות יעויש"ה דהשתא בדקדוק נקט התנא ראיית הקרי לפני הגירות:
ואולם שלא להניח דברי הר"ש והרע"ב בתימא ועיקר קושית כ"ת במכתבו הוא על הרע"ב בזבים שם פרק ב' משנה ג' דפי' אהך דעכו"ם שראה קרי ונתגייר מיד הוא מטמא בזיבה כפי' הר"ש הנ"ל דהכוונה אראי' שני' דזיבות שיראה אחר הגירות במעל"ע של קרי וז"ל עכו"ם שראה קרי ונתגייר מיד הוא מטמא בזיבה, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואעפ"י שראה זיבות כשהוא עכו"ם מטמא בזיבה בהך ראי' שני' שרואה בתוך מעל"ע של קרי דנעשית לו כראי' ראשונה דמטמא באונס ומצטרפת עם השני' שיראה אחר מעל"ע של קרי דראיית זיבה של עכו"ם כמאן דליתא דאין העכו"ם מטמאין בזיבה עכ"ל והוא ממש ג"כ ל' הר"ש שם וא"כ מבואר מזה דראי' שני' באונס טהורה לגמרי דאל"כ מה חילוק בין גר לישראל הא גם בישראל נהי דהיא שני' מ"מ הא גם השני' מטמאה באונס כראשונה מיהת דמטמאה באונס טומאת קרי ומצטרפת עם הראי' שאחרי' שיראה שלא באונס לזיבה וגם בגר דהיא ראשונה ג"כ הא אין בה יותר מזה וע"כ דס"ל דראי' שני' באונס טהורה לגמרי והך דר' הונא נדה (ל"ה א') דאמר דראי' ראשונה של זב מטמאה אפי' באונס ראשונה דווקא קאמר אבל שני' טהורה לגמרי וא"כ תיקשי טובא על הרע"ב דבאותו פרק במשנה הקודמת לזו בז' דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל במשתה ובמשא כו' ובהרהור כו' וברע"ב בז' דרכים בודקין כו' משום דאינו מטמא מחמת אונס דכתי' זב מבשרו ולא מחמת אונסו, עד שלא נזקק לטומאה דהיינו כשרואה ראיי' שני' שבה הוא נעשה זב לטמא משכב ומושב ולהצריכו לספור ז' נקיים אבל ראיי' ראשונה מטמאה באונס טומאת ערב כדין בעל קרי ומצטרפת עם השני' ואפי' שהית' באונס, ובד"ה ובהרהור כ' אי אירע לו אחד מאלו הז' קודם שראה ראי' שני' אינו נעשה זב מחמת אותה ראי' והטפה אינה מטמאה במשא כשאר טפה של זוב עכ"ל ומשמע דבמשא היא דלא מטמאה הא במגע כדין קרי מטמאה אף שהית' באונס וא"כ הא דברי הרע"ב סתרי אהדדי ממשנה ב' למשנה ג' עכ"ד כת"ה בזה:
והנה שמתי אל לבי להתבונן בדבר וראיתי כי הדברים פשוטים ודברי הר"ש והרע"ב נכונים ומדוקדקים בתכלית הדקדוק ואין כאן התחלת קושיא ואומר דזה אמת דמהך דנדה (נ"ה א') דאמר במגע לא איצטריך קרא דלא גרע משכבת זרע כו' דמשמעות ל' זה דטיפת זוב תמיד היא ש"ז ממש וע"כ בכל אופן יש בה טומאת ש"ז מיהת וכן ל' הש"ס כריתות ח' א' הנ"ל דראי' ראשונה היא שכבת זרע בעלמא מורה כן דהזוב היא ש"ז ממש ונמצא ענין הזוב לפי"ז כך היא דאם יוצא מאדם ש"ז מבשר חי קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת זהו ש"ז שאין בו ענין זיבה והוא רק קרי לבד ואם היוצא יוצא מבשר מת והוא דיהה ודומה למי בצק של שעורים וללובן ביצה המוזרת יש ביציאה זאת תוספת ענין הזיבה דמלבד דהיא ש"ז יש בה עוד גם ענין הזיבה ומפאת תוספת ענין הזיבה אמרה תורה דראי' ראשונה יש בה ענין זיבה לענין זה שתצטרף לראיית זיבה שאחרי' לעשותו זב [משא"כ ראיית קרי שאינו מצטרף לראיית זיבה שאחרי' לעשותו זב] אבל לכל שאר דברים אין כאן תוספת עדיין וטומאתו עדיין רק מענין ש"ז שבו לבד טומאת מגע וטומאת ערב, ואם ראה ראי' שני' כזאת יש בה מפאת תוספת ענין הזיבה עוד יותר שמטמאה טומאת משא ומשכב ומושב וטומאת ז' כו' ואם רואה ראי' ג' כזאת יש בה מפאת תוספת ענין הזיבה עוד יותר חיוב קרבן וכל זה החידוש של התורה שנאמר בפרשת זבים הוא רק בתוספת ענין הזיבה ומיעוטא דמבשרו ולא מחמת אונסו פשוט דקאי רק על תוספת ענין הזיבה שמזה הפרשה מדברת וע"ז היא המיעוט שמחמת אונס אין נאמר דין התוספת הזה ונשאר בו רק טומאת ש"ז ככל ש"ז ואין שם תוספת ענין הזיבה ולפי"ז הא דאמר בנדה ל"ה א' א"ר הונא ראי' ראשונה של זב מטמאה באונס שנא' זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה ש"ז מטמא באונס אף ראי' ראשונה של זב מטמא באונס עכ"ל הגמ' על כרחך כוונת חידושו של ר' הונא הוא רק לענין שאם ראה ראי' ראשונה באונס ג"כ היא מצטרפת לראי' שאחרי' שיראה שלא באונס לעשותו זב דאי לענין טומאת גוף הראי' הראשונה הרי אין בראי' ראשונה תמיד רק טומאת קרי וזה וודאי הא יש לו לטמא אף באונס דהא הזיבה עצמה היא קרי והרי קרי מטמא טומאתו גם באונס וכי היכא דאמרי' בהך דנדה נ"ה א' למגע לא איצטריך קרא דלא גרע משכבת זרע ה"נ ל לענין טומאת ראי' ראשונה עצמה דאין בה רק טומאת קרי הא לא איצטריך קרא לשתטמא טומאה זאת גם באונס דהא לא גרע מש"ז דמטמא באונס וכל חידוש של ר' הונא בהכרח הוא בתוספת עניין הזיבה דבתוספת זה יש גילוי קרא דמבשרו ולא מחמת אונסו דבאונס אין ענין תוספת הזיבה וא"כ הי' ראוי לפי"ז דאם יראה ראשונה באונס ג"כ לא יהי' בה תוספת ענין הזיבה אשר בראשונה תוספת ענין הזיבה הוא לענין צירוף שמצטרפת עם ראי' שלאחרי' לעשותו זב והי' ראוי שבאונס לא יהי' תוספת זה ובזה הוא דחידש ר' הונא דבראשונה אף שהיא באונס ג"כ יש בה תוספת ענין הזיבה להצטרף עם הראי' שלאחרי' שיראה שלא באונס לעשותו זב והלימוד ע"ז מקרא דזאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע ענינו דאיתקשא ראי' ראשונה בכל ענין טומאה שבה לטומאת ש"ז מה ש"ז מטמאה תטומאה אשר בה גם באונס אף ראי' ראשונה דזב מטמאה כל הטומאה אשר בה היינו גם ענין הצירוף אשר בה גם באונס ודו"ק אבל שתטמא הראי' עצמה טומאת קרי שבה גם באונס לזה לא צריך קרא כלל דלא גרע משכבת זרע והרי היא עצמה קרי וכנ"ל ול' ר' הונא דאמר ראי' ראשונה כו' מטמאה באונס הכוונה דמטמאה ענין טומאת זיבה אשר בה היינו ענין הצירוף גם באונס ואם נפשך לומר דעל הצירוף לבד לא יפול ל' מטמאה נוכל לפרש הכוונה דמטמאה כל טומאתה מגע וערב וצירוף גם באונס ונקט ל' מטמאה משום קושטא דמילתא דהא יש בה גם טומאה בעצמה היינו מגט וערב אבל כוונת החידוש אינו על זה רק על הצירוף:
ועפי"ז הנה תתיישב בפשיטות קושית התוס' בנדה ל"ה א' שם דאחרי דברי ר' הונא הנ"ל אמר הש"ס תא שמע ראה ראי' ראשונה בודקין אותו (בז' דרכים במאכל ובמשתה כו') מאי לאו לטומאה לא לקרבן ובתוד"ה מאי לאו לטומאה וז"ל וא"ת מאי קושיא דילמא הא דא"ר הונא מטמא באונס היינו טומאת ערב כבעל קרי והכא מיירי להצטרף לשני' לטמא טומאה חמורה לעשותו זב כו' עכ"ל ולהנ"ל הנה אין כאן התחלת קושי' דא"א לומר דכוונת ר' הונא רק לטומאת ערב כבעל קרי דהא לא אצטריכא לן ופשיטא הוא דלא גרע משכבת זרע וכהך דנדה נ"ה א' ולא איצטריך קרא לזה וכל חידושו של ר' הונא הוא רק בהכרח לענין הצירוף דהראשונה גם באונס מצטרפת לשני' לטמא טומאה חמורה לעשותו זב ושפיר לא הי' יכול הש"ס לתרץ דבריתא איירי לצירוף ולענין צירוף לא א"ר הונא דאדרבה כל חידושו של ר' הונא הרי הוא בהכרח רק לענין הצירוף וכנ"ל ודו"ק כי זה נכון מאד ביישוב קושית התוס' הנ"ל [ול' הש"ס לפי"ז מאי לאו לטומאה הכוונה מאי לאו דבודקין אותו לענין טומאת זיבה שאם היא באונס אם יראה עוד ראי' אחרי' לא יהי' בו טומאת זיבה וכמובן:
ומעתה לענין ראי' השני' באונס הנה יש לנו לומר דקושטא דמילתא דראי' שני' לית בה היקישא לש"ז וכל' רש"י נדה שם ל"ה א' ד"ה מטמא באונס ושם ל"ד ב' ד"ה מהו שתטמא ע"ש שכ' דראי' ראשונה של זב נפקא לן מהאי קרא זאת תורת הזב דהיינו חדא ראי' דחדא זיבה כתי' בקרא ואשר תצא ממנו שכבת זרע איתקש ראי' ראשונה לקרי ע"ש ומבואר דההיקיש הוא רק בראי' ראשונה אבל ראי' שני' לא איתקשא וי"ל עוד טעם דקרא זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו ש"ז דמקיש זיבה לש"ז ההיקיש הוא רק בתורת הזב היינו בראי' ראשונה דאין בה זיבה בפועל עדיין רק יש בה תורת זיבה שאם יראה ראי' שני' אף זו מצטרפת לה לזיבה והילכך יש בה רק ענין ותורת זיבה לצירוף אבל לא זיבה בפועל וע"כ ראי' שני' דאם היא שלא באונס יש בה זיבה בפועל לא קאי עלה היקישא כלל דההיקיש קאי רק על אותה ראי' אשר אין בה אפשריות זיבה בפועל ואין בה רק תורת זיבה ודו"ק] וא"כ ראי' שני' דלא איתקשא תו קם בה מיעוטא דמבשרו ולא מחמת אונסו וכל' רש"י שם ל"ה א' ד"ה מטמאה באונס דכ' והא דכתי' מבשרו ולא מחמת אונסו על כרחך אראי' שני' דכתי' בתרה קאי ולא אראשונה כו'] וענין המיעוט הנ"ל דאם הראי' באונס אין בה תוספת ענין הזיבה דאהא הוא דקאי מיעוטא הנ"ל דבאונס אין שם ענין הזיבה ונמצא דראי' שני' באונס אין בה תוספת ענין הזיבה רק ענין הש"ז לבד ונמצא דינה לפי"ז דהיא מטמאה טומאת מגע וטומאת ערב מדין ש"ז אבל צירוף לזיבה אין בה שאם יראה ראייה שלישית אחרי' שלא באונס לא תצטרף זו אלי' לעשותו זב דהצירוף לזיבה הוא מפאת תוספת ענין הזיבה דש"ז הא אין מצטרף לזיבה לעשותו זב ומתוספת ענין הזיבה הא נתמעטה ראי' שני' כשהיא באונס וא"כ נמצאו איפוא דברי הר"ש והרע"ב הנ"ל מדוקדקים בתכלית דדקדקו לכתוב בהך דעכו"ם שראה קרי ונתגייר דמטמא בזיבה בראי' שני' שרואה בתוך מעל"ע של קרי דנעשית לו כראי' ראשונה דמטמא באונס ומצטרפת עם השני' שיראה אחר מעל"ע של קרי כו' והיינו דלענין זה הוא החילוק בין גר לישראל היינו לענין הצירוף דישראל הרואה ראי' אחת ואח"כ ראה שני' במעל"ע של קרי דהוי השני' אונס אזי אם יראה שלישית אחר מעל"ע של קרי לא יהי' זב בשלישית דאין השני' שהית' באונס מצטרפת לה לעשותו זב ומשא"כ עכו"ם שראה ראי' אחת ואח"כ ראה שני' אחר גירות במעל"ע של קרי דהויא לה השני' ראשונה והראשונה אף בהיותה באונס הרי מצטרפת כו' אזי אם יראה שלישית אחר מעל"ע של קרי יהי' זב בשלישית ומשא"כ במשנה הקודמת בהך דבז' דרכים בודקין כו' שפיר כ' הרע"ב דהטפה אינה מטמאה במשא דייקא דבמגע הא מטמאה מיהת מפאת ש"ז דדין ש"ז הרי יש בה גם באונס ואך דין צירוף דהוא מפאת תוספת ענין הזיבה הוא דאין בה באונס וא"כ הרי אין כאן שום סתיר' בדברי הרע"ב ודברי הר"ש והרע"ב פשוטים ומדוקדקים [והך דנדה (ל"ה ב') דראי' השני' יצאה להקל באונס ולהחמיר שלא באונס ג"כ נכון כמשמעו דיצאה להקל מראשונה שאין בה תוספת ענין טומאת זיבה בהיותה באונס דראשונה יש בה התוספת כו' באונס כשלא באונס דכל התוספת כו' בראשונה הוא לענין צירוף וזה יש בה גם באונס כשלא באונס ואילו השני' באונס אין בה רק טומאת ש"ז לבד אבל אין בה תוספת טומאת הזיבה כלל אפי' לצירוף ויצאה להחמיר כשהיא שלא באונס דאז תוספת טומאת הזיבה שבה גדול יותר מראשונה דאינו לצירוף לבד רק לטמא משכב ומושב [וחד מחומרות הזב נקט וה"ה לטומאת ז' ומשא כו' וז"פ]:
והנה נזכרתי כי בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' ק"א ק"ב יש שם אריכות בהסברת ענין קרי וזיבה ועיינתי שם וראיתי בסי' ק"ב הנ"ל שכ' וז"ל דע כי ג' דינין בענין זב ובעל קרי הדין הראשון הוא הנקרא בעל קרי סתם שהוא טמא טומאת ערב ואינו עושה משכב ומושב והוא איש אשר תצא ממנו שכבת זרע ואין הפרש בזה בין יוצא מבשר המת ובין יוצא מבשר החי דאפי' יצא מבשר המת ודומה למי בצק של שעורים ויוצא באונס הוא טמא טומאת ערב כדין בעל קרי וכדאמרי' בפרק בנות כותים ל"ה א' א"ר הונא ראי' ראשונה של זב מטמאה באונס שנא' וזאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה ש"ז מטמא באונס אף ראי' ראשונה של זב מטמאה באונס והא דר' הונא פירשו המפרשים ז"ל דלענין להצטרף לראי' שני' לטמא בזיבה איצטריכא לי' דאילו לענין לטמויי במגע פשיטא דלא גרע מבעל קרי שהבעל קרי מטמא במגע טומאת ערב אפי' ראה קרי באונס כו' עכ"ל ומה שהביא זה בסם המפרשים הנה ברש"י ותוס' לפנינו לא נזכר מזה ואדרבה דברי התוס' מכגדים לזה וכנ"ל ועכ"פ נאמן עלינו התשב"ץ שהביא זה בשם המפרשים והוא ז"ל מסכים לזה וזה לבד די וא"כ מפורש כדברינו הנ"ל דכל חידוש לימודו של ר' הונא הוא רק לענין הצירוף כו' אבל לטומאת קרי לא צריך קרא כלל וא"כ בשני' דליכא לימוד נשאר כדין הראשונה אילו לא הי' לימוד דמטמאה טומאת קרי במגע וערב ואין בה ענין הצירוף והרי מפורש כדברינו והדברים ברורים ופשוטים [חידוש שלא הביא התשב"ץ בכל ב' תשובותיו שם הך דנדה נ"ה א' למגע לא איצטריך קרא דלא גרע משכבת זרע כו' והך דכריתות ח' א' וימחול כת"ה לעיין בגוף התשב"ץ לראות כל דבריו בב' התשובות הנ"ל והאריך שם בזה דקרי הוי תמיד אפי' ביוצא מבשר מת ודיהה כו' דהילכתא כלישנא בתרא דשמואל דלא בעי' ראוי להזריע ויעוין בפתיחת פי"המ להרמב"ם לטהרות דכ' ג"כ דקרי הוי אפי' ביוצא בלי קישוי ובלי הנאה כו' יעויש"ה ואולם בהלכותיו פ"ה מאבות הטומאות ה"ד החליף שיטתו בזה יעויש"ה ויעוי"ש בכ"מ דהראב"ד משיג וס"ל דהלכה כלישנא בתרא דשמואל דלא בעי' ראוי להזריע עש"ה ויל"ע עוד בזה בהך דשבת פ"ו א' וב' דפירש"י טעם פולטת בג' או בד' כו' דטהור משום דאינו ראוי להזריע ויעוי"ש ב' ברש"י אהך דאמר מחלוקת שפירשה מן האשה אבל פירשה מן האיש טמאה כ"ז שהיא לחה וברש"י כל זמן שהיא לחה, ומיהו משיבשה לא מטמיא דתו לא חזיא להזריע עכ"ל ומשמע הל' דמה דמטמאה כ"ז שהיא לחה הוא משום דכ"ז שהיא לחה חזי' להזריע ואילו לא הית' חזיא להזריע גם בלחה ג"כ לא הי' לה לטמא ולא כתוס' נדה (נ"ו א') הנ"ל דלח מטמא תמיד הואיל ומינו ראוי כו' ויעוין עוד רש"י כריתות (י"א א') ד"ה וכי מכוין מיחייב כו' דבאין מתכוון כגון נפל מן הגג ונתקע אין ראוי להזריע עש"ה ובוודאי דטומאת קרי הוי אפי' באין מתכוון וא"כ מבואר דלא בעי' ראוי להזריע לענין הטומאה וכבר הבאתי לעיל ראי' בזה גם מקרי דקטן ויש עוד ראי' מקרי דזקן דמטמא ג"כ טומאת קרי כמבואר בחולין כ"ד ב' ר' יוסי אומר בחולה ובזקן כו' ולא נאמר שיעור כלל בזה ומשמע דכל זקן אפי' בתכלית הזקנה מטמא טומאת קרי ואף דזקן ביותר ג"כ אין שכבת זרעו ראוי להזריע כמבואר בנימוקי יוסף יבמות סוף פרק א' ד"ה פצוע דכא כו' וע' יבמות מ"ב ב' או שהי' בעלה זקן או חולה כו' וע' שבת קי"א א' ואלא בזקן והא"ר יוחנן כו' עש"ה ובאתי רק להעיר]:
ויעיין כת"ה בפיה"מ להרמב"ם זבים פרק ב' שם דכ' דזיבות הוא עצמו ש"ז ורק דע"י חלישות כח המחזיק והמעכל בכלי הזרע יצא הזרע בלתי מבושל והוא שותת כו' ע"ש ואולם נזכרתי עוד בזה ש"ס יומא (י"ח א') דנדבר שם ג"כ מענין תליית זיבה במאכל וראיתי ברש"י שם ד"ה זב תולין לו במאכל וז"ל אם אכל מאכל הרבה מכל מין שהוא תולין לומר שמחמת רוב מאכל ראה ואינו זב לטומאת שבעה ולקרבן דכתי' בשרו ולא מחמת אונסו אבל בעל קרי טמא באונס דאין קרי וזוב באים ממקום אחד ואין מראיהם שוה שהזוב דומה למי בצק של שעורין כו' עכ"ל ומה שכ' דאינם באים ממקום אחד הוא לכאורה דלא כרמב"ם הנ"ל והי' ראוי לכאורה לרש"י הנ"ל שלא יהי' טומאת קרי בזיבה מסברא אחרי דבא ממקום אחר ובאתי רק להעיר:
ומדברי רש"י יומא הנ"ל מתבאר ג"כ דראי' שני' דזב באונס ג"כ יש בה טומאת ערב דהא כי תולין כו' ואינו זב לטומאת שבעה וזה על כרחך אראי' שני' קאי דראי' ראשונה בלא"ה אין בה טומאת שבעה וא"כ מבואר דשני' באונס טומאת שבעה הוא דאין בה אבל טומאת ערב יש בה ואולם מ"ש רש"י תיבת ולקרבן" עדיין צ"ע אמאי קאי דבב' ראיות ראשונות בלא"ה ליכא קרבן ובשלישית קיי"ל כרבנן דר"א דאפי' באונס חייב קרבן ויש ליישב ובאתי רק להעיר [ויעיין כת"ה עוד במהרש"א נדה ל"ה א' שם ד"ה בפירש"י בד"ה זב חד זובו כו' יעויש"ה בדבריו דמשמעותם דראי' שני' באונס אפי' טומאת ערב אין לה יעוי"ש ויעיין בסדרי טהרה ה' נדה בחידושיו שם למס' נדה דף ל"ד ד"ה בעי ר"י ראי' א' של מצורע כו' דרהיטות דבריו להיפוך דראי' שני' באונס יש לה טומאת מגע וערב ורק חומרא דטומאת זב הוא דאין לה יעוי"ש ואין להאריך יותר בזה כי עכ"פ כוונת הרע"ב אשר היא עיקר מבוכת כת"ה כבר נתבארה לנכון דכוונתו ברורה כנ"ל דטומאת קרי יש גם לשני' באונס רק תוספת ענין הזיבה היינו ענין הצירוף כו' הוא דאין בה וכנ"ל:
והנה לסברא זאת נ' לכאורה דראי' שני' דזיבה דקטן פחות מבן ט' אם תהי' באונס לא יהי' בה טומאה כלל וכלל דמפאת ענין זיבה הא נתמעטה שני' באונס גם בגדול מקרא דמבשרו ולא מחמת אונסו וככל הנ"ל ומפאת קרי הרי אין טומאת קרי בקטן פחות מבן ט' וא"כ לא יהי' בה טומאה כלל וכלל ולא דמי לשאר ראי' ראשונה דאיתה גם בקטן כמבואר בנדה ל"ד ב' דהלימוד שם מדכתי' זאת תורת הזב דדרשי' בין גדול ובין קטן היינו דתורה אחת לכל הזבין בין גדול כו' וא"כ לימוד זה הוא רק בתורת זיבה דכל שיש בו תורת זיבה שוה בין בגדול ובין בקטן וע"כ ראי' ראשונה נמי דיש בה תורת זיבה לצירוף כו' לכן ג"כ דינה שוה בקטן כבגדול ומשא"כ שני' באונס דלפי דברינו אין בה תורת זיבה כלל וכלל ומה שמטמאה במגע וערב הוא רק מפאת ענין קרי שבה ככל קרי ואינו מפאת ענין זיבה כלל וככל הנ"ל וא"כ קטן פחות מבן ט' דאין בו טומאת קרי ראוי שלא תטמא ראי' שני' שלו באונס כלל וכלל וכמובן, וי"לע לפי"ז במשנה זבים פרק ב' הנ"ל בהך דנכרי שראה קרי ונתגייר מטמא בזיבה מיד דמשמע דהתנא בא להשמיענו חידוש דמשכחת חומרא בגר מבישראל ונקט החומרא לענין ראי' שני' כו' דבישראל אין בה צירוף כו' ובגר דהיא ראשונה יהי' בה צירוף וכנ"ל ומדוע לא נקט חידוש טפי דמשכחת חילוק בגר מישראל בכל דין הטומאה לא בענין הצירוף לבד והיינו בישראל קטן פחות מבן ט' שראה ב' ראיות והית' ראי' שני' באונס דאין בשני' טומאה כלל וכלל וכנ"ל ואילו דכוותי' בעכו"ם קטן פחות מבן ט' שראה ראי' אחת בהיותו עכו"ם ונתגייר [כהך דכתובות (י"א א') דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד] וראה ראי' שני' באונס אחר הגירות דהויא לה לגבי' ראשונה וראשונה הרי מטמאה כל טומאתה גם בקטן פחות מבן ט' ואפי' באונס וודאי דכיון דבגדול יש בה דין הצירוף ויש בה תורת זב א"כ הא איתקש קטן לגדול לכל תורת זב וכנ"ל וסתמא אמרו בהך דנדה ל"ד ב' דראי' ראשונה דקטן מטמאה כגדול ולא מחלקי' בין באונס לשלא באונס וא"כ הא הוי מצי התנא למינקט חידוש טפי חומרא בגר מבישראל בכל דין הטומאה ולא לענין הצירוף לבד כדנקט בהך דעכו"ם שראה קרי ונתגייר כו', וי"ל בפשיטות דאין מגמת התנא להשמיענו חידוש זה לבד מציאות חומרא בגר מבישראל שישנה בזה משנה בפ"ע רק מגמתו להודיענו דין דרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעל"ע כו' ואגב שנאו זה הודיענו דבגר אין דין זה ונדע ממילא מזה גם משכחת הנ"ל שכתבנו מעצמנו ובאתי רק להעיר:
ומה שעמדנו למעלה בהך דנדה נ"ה א' למגע לא איצטריך קרא דלא גרע מש"ז דהא צריך קרא למגע זוב דקטן פחות מבן ט' דלית בי' משום ש"ז, י"ל בפשיטות דלא מיסתבר שיהי' הכתוב זובו טמא מוסב רק על קטן הנלמד מדרשא דאיש איש כו' ושאר דרשות בזה בש"ס נדה וכזה מצינו בכמה דוכתי דלא קאי קרא אדרשא ופשוט דכוונת הכתוב אזב גדול שפשוטה של הפרשה מדברת בו כדכתי' איש דפירושו גדול ועלי' נאמר זובו טמא ועל כרחך הכוונה למשא דלמגע לא איצטריך קרא בגדול וז"פ:
את זה העלתה מצודתי בענין זה ברהיטת העיון ויש לי ברעיוני עוד כמה הרהורי דברים בזה אבל כבר נלאיתי מכתוב וגם כת"ה ביקש ממני במכתבו הב' החשת תשובתי לכן הנני ממהר לשלחה לכת"ה והנני בזה ידידו עוז הדושת"ה בריאות גופו ואריכות ימיו בשלוה ונחת
הק' יוסף ענגיל