בן פורת חלק ב· רבי יוסף ענגיל
סימן ה
ב"ה יום ג' תולדות תרס"ח לפ"ק קראקא כבוד ידיד נפשי עוז ה"ה הרב הגדול החריף ובקי החסיד המפורסם הגביר הנעלה נדיב ושוע כש"ת מו"ה זבולון ליכטענבערג נ"י ויופיע.
אחד"ש כת"ה. מכתב כת"ה הגיעני במועדו כו' והנני להעתיק לכת"ה את אשר כתוב אצלי בענין שאלתו עוד בחידושי למס' יומא מימי חורפי אשר כתבתי ערך זה עשרים ושבעה שנה אשר הערותי שם הערת כת"ה שהעיר במכתבו בהך דיומא ו' ב' דפריך ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת המת א"ר תחליפא כו' זאת אומרת טומאת המת הותרה היא בציבור, והעיר כ"ת דהא גם למ"ד הותרה מ"מ בדאיכא סירים לאכילה מהדרינן אטהרה כמבואר להלן בסוגי' שם וא"כ אכתי הא ראוי להפרישו מטומאת המת אטו שעיר יוה"כ שהי' נאכל לערב ואיכא שירים לאכילה וכל עבודות יוה"כ אין כשירות אלא בו עכ"ד כת"ה, והנני להעתיק לכת"ה את כל הדברים הכתובים אצלי בסוגי' זאת בחידושי הנ"ל וזה לשוני שם על הש"ס הנ"ל ועד שאתה מפרישו כו' זאת אומרת כו':
בשו"ת שאגת ארי' סי' ל"ח הקשה הא מבואר לקמן בסוגי' דבאילו של אהרון לכ"ע צריך להדר אטהרה וא"כ אכתי הא ראוי להפרישו מטומאת המת משום אילו ונלענ"ד דאף אם יהי' הכ"ג טמא יהי' מותר להביא האיל שלו בטומאה דהא דאמרי' לקמן דלגבי איל לכ"ע מהדרינן אטהרה היינו דווקא כגוונא דלקמן שנטמאת מנחת האיל ואפשר לו לאותו כ"ג עצמו להביא מנחה אחרת טהורה לכן אסור לו להביא מנחה טמאה ומשא"כ בטומאת הכהן גדול עצמו דא"א לאהדורי אטהרה רק ע"י שיתמנה כהן אחר ואותו הכהן האחר יביא האיל משל עצמו ומשא"כ זה הכ"ג העובד א"א לו להביאו וע"כ זה לא חשוב אפשר כיון דא"א לו בעצמו להקריב בטהרה ורק בקרבנות הציבור דהציבור הם הבעלים ולכן כשאפשר להם להביא קרבנם ע"י כהן טהור אין להם להביאו ע"י כהן טמא וע"כ דייק שפיר דטומאה הותרה בציבור דאי דחוי' א"כ אם יוטמא הכ"ג לא יוכל לעשות קרבנות הציבור כיון שאפשר לאהדורי אטהרה ע"י התמנות כהן אחר וע"כ ראוי להפרישו עתה מחשש זה שמא יוטמא ויצטרך לעבוד אחר ומשא"כ אי טומאה הותרה בציבור א"כ אפי' יוטמא נמי הא יוכל לעשות עבודת ציבור כיון דלגבי קרבנות ציבור א"צ לאהדורי אטהרה כלל ואי משום אילו בזה הרי שוב יהי' א"א להדורי כיון דהוא קרבן שלו ואין חייב להדר לבטל מצות ההקרבה שלו ולתתה לאחר וכנ"ל ובזה יובנו דברי רש"י שם ד"ה הותרה היא בציבור דכ' וז"ל כדכתי' איש נדחה ואין ציבור נדחין וביוה"כ כולי' קרבן ציבור ואף קרבן שלו דוחה את הטומאה שהרי זמנו קבוע וקרבנו תלוי בו עכ"ל, ולכאורה תיבות וקרבנו תלוי בו" שכ' ז"ל צריכים ביאור לאיזה צורך כתבם ומה כוונתו בזה ואולם לפמ"ש ניחא דכוון ליישב באמת קושית הש"א הנ"ל וכדברנו הנ"ל וזהו שכ' דכיון דזמנו קבוע א"כ עכ"פ כשא"א לאהדורי אטהרה הרי מותר להקריב בטומאה דקרבן הקבוע לו זמן הרי דוחה את הטומאה ואי דאפשר להדר ע"י כהן אחר לזה כ' דקרבנו תלוי בו היינו בכהן העובד וא"כ ע"כ יצטרך להביא הכ"ג האחר שיתמנה משל עצמו ומשא"כ הוא לא יביאהו כלל וע"כ זה לא חשיב אפשר לאהדורי אטהרה לגבי' כיון דלא יביאהו הוא רק אחר ואין חייב להפסיד קרבנו ועבודת היום וליתנה לאחר וכנ"ל וא"ל דמ"מ עתה שאפשר להפרישו ראוי שנפרישיהו אטו אילו דכיון דבאילו מהדרי' אטהרה כשאפשר א"כ הרי זה ג"כ בכלל ההידור שנפרישהו עתה מטומאה משום זה כיון דעתה אפשר לתקן ולהפריש דז"א דכיון דעתה אינו טמא וכשיוטמא הרי יעשה בהיתיר כיון שאז לא יהא אפשר ע"כ אין חיוב עתה להפרישו משום זה ולא מיבעיא בנידון דידן דגם באילו מה"ת הותרה הטומאה למ"ד טומאה הותרה בציבור וכמבואר בתוס' בסוגיין ז' א' ד"ה כיון ורק מדרבנן צריך להדר אטהרה באפשר דוודאי דיש לנו לומר דא"צ לחוש מתחלה ע"ז ורק גם בעלמא בדין עדל"ת דהוא מה"ת רק דחוי' וכשאפשר לקיים שניהם גם מה"ת לא דחי מ"מ הוא ג"כ רק כשכבר חלה הל"ת ומשא"כ אם אחרי חלות הל"ת א"א לקיים שניהם ורק קודם החלות אפשר לשות עצה שלא יצטרך לעבור על הל"ת בשביל העשה כשתחול אזי ג"כ לא מיקרי אפשר וא"צ לחוש לו תחלה כיון דכשתבא הל"ת בדין תודחה כיון שאז לא יהא אפשר וכנראה מתוס' כתובות מ' א' ד"ה כגון דכתבו וז"ל וא"ת והא כלאים בציצית אפשר לקיים שניהם שיעשה בטלית צמר חוטין של צמר ואור"י דבטלית של פשתן א"א לקיים שניהם דלא אפשר לקיים מצות תכלת כ"א ע"י כלאים דתכלת עמרא הוא וזה אין לנו לומר שיהא אסור ללבוש טלית של פשתן משום דאפשר בשל צמר דאין זה חשוב אפשר עכ"ל וכוונתם נ' כנ"ל דכיון דכשלבש כבר הטלית של פשתן מותר לעשות בו ציצית של צמר דאז שוב א"א לקיים שניהם דאם יפשטנו וילבוש טלית של צמר יהי' אז עליו חיוב חדש ומשא"כ חיוב הראשון שחל עליו בהיותו לבוש הטלית של פשתן הרי א"א לקיימו כ"א ע"י כלאים וא"כ כיון שאחר הלבישה יהי' א"א לקיים שניהם ע"כ אעפ"י שאפשר לו שלא ללבוש אין לנו לאסור הלבישה דאין זה חשוב אפשר כיון דאח"כ לא יהי' אפשר ובדין יודחה וע' בס' יראים מצוה י"ז שכ' וז"ל וטלית של פשתן אם יש לו תכלת מה"ת מותר לתת בו שהרי מותר לתת כלאים בציצית ואין זה אפשר לקיים את שניהם שיקנה טלית של צמר מידי דהוי אמילה בזמנה דדחיא שבת ואע"ג דאפשר למיעבד כחסידים הראשונים שלא היו משמשין מטותיהם אלא מרביעי ואיליך עכ"ל ודבריו מבוארים כנ"ל דאפשר דמעיקרא לא חשוב אפשר ושזה טעם היתיר כלאים בציצית וכנ"ל ואולם לכאורה דבר זה תלוי במחלוקת הרמב"ן והרז"ה העתיקה פר"א דמילה אי מותר למול בשבת אם יצטרך לדחות שבת משום פיקוח נפש בהחמת חמין אחר המילה ע"ש בר"ן בשם הרשב"א מה שדן מריש ביצה וע"ע בעה"מ ספ"ק דשבת אהך דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת עש"ה ואולם עכ"פ לעניננו דהוא רק לענין הידור אטהרה מדרבנן וודאי די"ל שפיר דלכ"ע א"צ לחוש לזה מתחלה וכנ"ל, ועוד נ' דזה בלא"ה לא קשיא דכיון דבאיל צריך לאהדורי אטהרה א"כ משום זה גופא נצטרך להפרישו שלא יארע לו טומאה כיון דעתה אפשר לתקן דז"א שהרי האיל קרבן שלו הוא ואינו מעכב בקרבנות ציבור דהא הוא מדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ דאינם מעכבים וע"כ אין על הבי"ד כלל חיוב זה להפרישו כיון דאין נוגע לציבור ואה"נ דהוא עצמו אם הי' רוצה להפריש עצמו ולא יניח שום אדם אצלו כל הז' ימים שפיר קעביד ועכ"ז קושית המקשן דפריך דנפרישהו מטומאת המת היינו דנפרישהו אנחנו זה הא שפיר לא קשיא דעל הב"ד אין חיוב להפרישו כלל והתנא לא חשיב רק מה שהב"ד מפרישין אותו אלא דאם הי' הדין דאם אירע טומאה בכ"ג אסור לו להביא האיל שלו אז הי' חיוב עלינו להפרישו דשמא יארע בו טומאה ולא יוכל לעבוד כיון שיצטרך לבטל קרבן האיל ונצטרך למנות כהן אחר וע"כ צריך לנו להפרישו עתה משום זה ומשא"כ לפי מה שכתבנו דאם אירע טומאה הי' מותר לו להקריב גם האיל ורק דלכתחלה יש עליו חובת הידור טהרה לראות שלא יבא לידי טומאה ולא יצטרך להקריבו בטומאה א"כ זה הא אין נוגע לב"ד כלל ודו"ק היטב וגם זה יש להעמיס בכוונת רש"י ז"ל במה שכ' וקרבנו תלוי בו ודו"ק, ובזה יתיישב ג"כ מה שיש לדקדק עוד דהא צריך הפרשה אטו שעיר יוה"כ הנאכל לערב וכמבואר לקמן בסוגיא דהיכא דאיכא שיריים לאכילה לכ"ע צריך לאהדורי אטהרה ואולם להנ"ל ניחא דמצות אכילת שיריים מוטלת אך על הכהנים ואינה מעכבת בגוף הקרבן שהיא של ציבור וע"כ אין עלינו החיוב להפרישו כלל מפני מצות אכילת השעיר וכך משמע הלשון לקמן בסוגי' הי' עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת בידו אומר ומביאין אחרת תחתי' ואם אין שם אלא היא אומרין לו הוי פקח ושתוק ולכאורה ל"ל לומר אומר ומביאין וכן בסיפא אומרין לו כו' ומדוע לא קתני סתמא הי' עומד כו' ונטמאת מביאין אחרת תחתי' ואם אין שם אלא היא מקריבין אותה ולהנ"ל ניחא דלדידן לא איכפת לן כלל אם יתאכלו השיריים או לא כיון דאינו מעכב בקרבן ורק אם הוא אומר אז מביאין וכו' ואם אין שם וכו' אז אומרין לו הוי פקח ושתוק כי לא נשמע לך כי אין להתבטל מצות הציבור שלנו עבור מצות אכילת השירים אשר עליך ודו"ק ואם כי יש לחלק בין שירי מנחת עומר לשירי השעיר דשירי עומר דבא להתיר לכן כיון דאכילה לא מעכבא אין האכילה נוגעת לציבור כלל ומשא"כ בשעיר דהוא חטאת ובא לכפרה דבקרבנות דלכפרה מבואר בכמה דוכתי דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין וא"כ גם האכילה הו צורך ציבור משום הכפרה אין זה מוכרח וי"ל שפיר כנ"ל דכיון דעיקר הכפרה כבר נשלמה בזריקת הדם תו לא איכפת לציבור שיה' חובה על הב"ד להפרישו ובזה יל"ע עוד דעכ"פ אם יוטמא הא הוא בעצמו לא ירצה לעבוד כדי שלא תתבטל על ידו מצות אכילת השעיר ונצטרך למנות כהן אחר תחתיו וא"כ אכתי יוצרך להפרישו עתה משום זה]:
וגוף הקושי' הזאת משעיר י"ל עוד בפשיטות עפמ"ש תוס' לקמן בסוגי' ז' א' ד"ה דם דלמ"ד הותרה השירים מותרים באכילה לגמרי כשהם טהורים עש"ה וא"כ הא אפשר שישחוט ולא יטמא השעיר ע' חולין ב' ב' והאימורים הי' כהן אחר מפרידם מן השעיר דהפרדת האימורים אינה עבודה שתצטרך כהן גדול ונמצא שלא נגע הכ"ג בבשר כלל והי' הבשר טהור לגמרי ועי"ל דאפי' לה"א דתוס' שם דלמ"ד הותרה נמי אין הקרבה בטומאה מתרת השירים ג"כ ניחא דלכאורה יל"ע בהך דאומר ומביאין אחרת תחתי' משום אכילת השירים הא כיון דאכילת שירים לא מעכבא א"כ לכאורה לא הי' לנו לחוש כלל על מה שלא יהי' שירים לאכילה דרק בדבר המעכב צריך לראות שיהי' הדבר ההוא ומשא"כ אכילת שירים דלא מעכבא אם ישנם מצוה לאכלם אבל א"צ לראות שישתיירו וכנראה מש"ס זבחים נ"ב א' ע"ש דאמר וסבר ר' ישמעאל מיצוי חטאת העוף מעכב והתנא דבי ר' ישמעאל והנשאר בדם ימצה והנשאר ימצה ושאינו נשאר לא ימצה עכ"ל הגמ' ולכאורה מה הדיוק מהך דהנשאר ימצה הא גם אי מיצוי מעכב מ"מ אם לא נשאר מה ימצה ושפיר הא כתי' והנשאר ימצה דא"א למצות רק מה שנשאר וצ"ל דדייק מדכתי' והנשאר ימצה ולא כתי' בל' ציווי ישאיר וימצה וע"כ דייק דמיצוי אינו מעכב וע"כ לא הצריכה תורה לראות ולהשגיח שישאיר דם למיצוי ורק אם נשאר ממילא אז מצוה למצות ודו"ק וא"כ הא מבואר דמה שאינו מעכב א"צ לראות מתחלה שיהי' הדבר ההוא וע"ע בתוס' זבחים נ"ג ב' ד"ה העולה וז"ל תימא דלא תני שפיכות שירים בעולה וכו' ותי' הר' משה מפונטייזא דעולה בזריקת כלי וזמנין דלית בה שיריים ע"כ ומשמע ג"כ דאין חיוב להשגיח ולראות שיהי' שירים דאל"כ ודאי דהי' הכהן משגיח ועושה הזריקה בלאט ובהשגחה יתיר' שישאר דם לשירים ושפיר ה"ל למיתני שפיכת שירים ועל כרחך כנ"ל דכיון דשירים אין מעכבים ע"כ לא הי' עליו חיוב להשגיח בזריקה שיהי' שירים ואולם התוס' שם כתבו באמת ע"ז וז"ל ולא נהירא דכולא שמעתין מוכחת דמצוה במתן שירים עכ"ל ומשמע דפליגי התוס' באמת בזה אר' משה מפונטייזא הנ"ל וס"ל דמצוה לראות שיהי' שירים [וע' תוס' זבחים ס"ה ב' ד"ה וראב"ש דמשמע דכל מידי דלא מעכב לא הי' הכהן נזהר כל כך וזימנין דלא עביד לי' ע"ש וצ"ע] וע"ע ברש"י יבמות צ' ב' ד"ה וכבשי דכ' דאם אינו זורק הדם בקרבן חשוב מבטל עשה דאכילת בשר והקטרת אימורים ע"ש ומשמע דאע"ג דאין האכילה וההקטרה מעכבים עכ"ז חיובם הוא גם לפני הזריקה וצריך לזרוק כדי שיתקיימו בשעתן ועכ"פ הך דזבחים נ"ב וגם הך דר' משה מפונטייזא הנ"ל משמע לכאורה להדיא כן דא"צ לראות מתחלה שיהי' שם מיצוי ושפיכת שירים דאינו מעכב וא"כ ק' כנ"ל דמדוע אומר ומביאין אחרת תחתי' משום מצות אכילת שירים דג"כ אינה מעכבת ונראה לחלק דבריתא דסוגיין איירי שנטמא הקומץ אחרי שניתן בכלי [וכנראה מלישנא דהי' עומד ומקריב מנחת העמוד וניטמאת בידו היינו דנטמא הקומץ בשעת הקרבתו וא"כ נטמא כבר אחר מתן כלי] ובמתן כלי הרי כבר נתברר הקומץ לחלק גבוה כמבואר ברש"י זבחים פ"ג א' ד"ה את הראוי לו דקידוש קומץ בכלי מברר את הקומץ לחלק גבוה וממילא הא נתבררו השירים ג"כ לחלק אכילת הדיוט וע"כ אם לא יביא אחרת הוי שפיר ביטול מצות אכילה דאף דהשירים לא הותרו עדיין מ"מ הרי כבר נתבררו מיהת לאכילה ומשא"כ בדם דהך דזבחים נ"ב ודר' משה הנ"ל דבשעת זריקה והזאה עדיין לא נתבררו שירי הדם כלל לכן א"צ לראות שיהי' שירים כיון דאין כאן עדיין ענין השירים כלל ודו"ק היטב:
ולפי"ז לענין אכילת השעיר נמי אם יוטמא הכ"ג קודם יוה"כ א"כ מעולם הא לא עמד הבשר לאכילה כלל וע"כ שפיר אין חיוב כלל להשגיח ע"ז ושפיר א"צ להפרישו משום זה ודו"ק היטב [וע' תוס' יומא כ"ט א' ד"ה אלא דאף דהקטרת אימורים לא מעכבא מ"מ אם מעולם לא הי' ראוי להקטרה מעכב עש"ה ויש לחלק בדברים טובא] ודע דכעין זה יש לעיין דיצטרך פרישה ביוה"כ שחל בשבת אטו לחם הפנים שנאכל לערב ע' מנחות צ"ט ב' במשנה וי"כ ג"כ בפשיטות דהכ"ג הקריב רק הבזיכין ולא נגע בלחם כלל ולא נטמא הלחם כלל דסילוק הלחם א"צ כ"ג דהא הוצרכו שני כהנים לסילוק כמבואר במנחות שם וא"כ ע"כ הוצרך להיות כהן הדיוט אחר ומה לי כהן הדיוט אחד או שנים ועוד דהסילוק הוא עבודה בשירים דהחלות הם שירי הבזיכין ואין זה עבודה כלל כדי שתצטרך כ"ג וכמובן בפשיטות ואולם יל"ע דלכאורה בנגעו בבזיכין היו ראוי שיוטמאו גם החלות מפאת צירוף השלחן דאף דהקטרת הבזיכין הי' אחר סילוק החלות כדמוכח ל' המשנה מנחות צ"ט ב' שם מ"מ סילוק הבזיכין מעל השלחן וודאי הי' בעוד החלות על השלחן דסילוק בזיכין הוא במקום קמיצה בשאר מנחות כמבואר בזבחים ס"ג א' דמנחה שקמצה בהיכל כשיר' שכן מצינו בסילוק בזיכין יעוי"ש ברש"י ד"ה שכן וכן הוא במנחות ז' ב' דקמיצה כשיר' מכלי שע"ג קרקע שכן מצינו בסילוק בזיכין וכ"ה בכמה דוכתי דסילוק בזיכין הוא כקמיצה וקמיצה צריך להיות מן המחובר היינו שיהי' הקומץ שהוא קומץ מחובר למנחה הניתרת ממנו בשעת קמיצה כמבואר במנחות כ"ד א' והרים ממנו מן המחובר יעוי"ש וא"כ ה"נ צריך הסילוק להיות בעוד החלות על השלחן וכמובן וא"כ בנגעו בבזיכין לכאורה יש לחלות המונחים אז על השלחן ג"כ להיטמא מפאת צירוף השלחן ואולם במנחות י"ד ב' במשנה וגמ' משמע להדיא דאין סדר הב' נטמא בטומאת סדר אחד מסדרי לחה"פ עש"ה וע' בתוס' מנחות י"ג ב' ד"ה לאכול דכתבו דכל סדר מסדרי לחה"פ כל החלות שבו כחד חשיבי לענין פיגול שאם חישב אפי' על חלה אחת לאוכלה חוץ לזמנו הוי כל הסדר פיגול והוסיפו שם בזה וז"ל ושמא גם לענין טומאה אם ניטמאת חלה אחת ניטמא כל הסדר כו' עכ"ל עש"ה וא"כ אפשר דה"ה בהיטמא הלבונה ניטמאו גם הסדרים די"ל דחשיבי ג"כ כחד עם הלבונה המתירתם וכ"ש למאן דלית לי' על בסמוך והיו הבזיכי לבונה מונחים על הלחם ממש ע' מנחות צ"ו א' וצ"ח א' וע"ע שם צ"ד ב' וזה צריך בירור הרבה ואכ"מ כ"כ:
עד כאן דברינו בזה בחידושי חורפי ויש לי לדון הרבה בכל דברי חידושי הנ"ל ומה שהערותי מענין צירוף השלחן לטמא מפאת כלי מצרף מה שבתוכו לקודש ע' בשירי קרבן בירושלמי חגיגה פרק ג' הלכה ח' ד"ה ע"ד דר"מ מטמא שני לחמים שהעיר שם בזה לא אהך דמנחות י"ד רק על הירושלמי שם יעויש"ה:
ידידו הנאמן הדושת"ה באהבה רבה הק' יוסף ענגיל.