בן פורת חלק ב· רבי יוסף ענגיל
סימן ד
ב"ה
באה שאלה להביד"צ מאת הגעריכט דפה דבר חבית יין של ישראל אחד שנשלח מאונגארן לקשאכוב ע"י הבאהן ובאה החבית והי' חסר ממנה סכום יין 6 קילאגראם והי' בה נקב ועל ידו נשפך היין וע"כ הי' חסר [וכתבו מהגעריכט השערתם שבנענוע החבית בהיותו בבאהן נראה שפגע באיזה דבר קשה שהכה בו ועשה בו נקב] וגם הי' החבית מכוסת בליינוואנד והי' כיסוי הליינואנד כולו לח ע"י נטיפת היין מהחבית וביותר הי' הכיסוי לח במקום הנקב הנ"ל שבחבית שיצא היין דרך שם, כך ציירו הדבר מאת הגעריכט ושאלו אם היין מותר או אסור בשתי' לישראל עפ"י דין תורה:
ונראה לי דאסור מכמה טעמים חדא דיש לחוש שמא הכניס אחד הנכרים הפועלים בהבאהן קנה חלול צר דרך הנקב הנ"ל שנעשה בחבית ושתה מן היין [היינו שנקב את כיסוי הליינוואנד שבמקום הנקב במחט או בדבר אחר שזה דבר קל והכניס דרך שם קנה חלול צר לחבית ושתה מהיין] דאף דהט"ז יו"ד סי' קכ"ד סקל"ב מתיר בהפסד מרובה אם שתה הנכרי ע"י קנה חלול מהחבית והיינו דשלא בהפסד מרובה חייש לסברת הר"ן והטור בהך דאגרדמים כו' (ע"ז נ"ח א') דנגיעת פיו ביין ששותה חשוב מגע בכל היין שבחבית דהתחתון נעשה בסיס להעליון וכולו חיבור אבל בהפסד מרובה סמכי' אסברת הרא"ש והראשב"א והתוס' דהאיסור באגרדמים כו' רק מפאת שהטפה שנאסרה בנגיעת פיו חוזרת לחבית ואוסרת כולו דיי"נ במשהו וא"כ לדידן דהוא בטל בס' שפיר שרי ע"ש ובנקה"כ שם כ' דכוונת הר"ן לסברא דניצוק חיבור ומה דלא פירשו כן הרא"ש כו' היינו דבאו לפרש הבריתא אליבא דכ"ע גם למ"ד דניצוק אינו חיבור דאל"כ בסוגי' דניצוק פ' השוכר ה"ל לש"ס לאתויי בריתא דאגרדמים ולמידק מינה דניצוק חיבור וע"כ כתבו דיש כאן בלא"ה איסור מפאת טפה החוזרת וליכא למידק מכאן דניצוק חיבור אבל האמת דיש ג"כ חיבור דניצוק ושרי רק במקום הפסד מרובה דקיי"ל בכה"ג דניצוק אינו חיבור ע"ש, ומ"ש הש"ך דכוונת הר"ן לסברא דניצוק לענ"ד אינו נ' דלשון הר"ן דהתחתון נעשה בסיס להעליון וכולו חיבור אינו סברא דניצוק רק סברא אחרת דהוא בסיס כו' ולכ"ע הוא חיבור, ואך עכ"פ גוף הדבר שכ' הש"ך דיש כאן חיבור דניצוק וודאי הוא אמת שאם שותה ע"י קנה חלול הוא נוגע ביין שבחבית ע"י ניצוק וא"כ לדיעות דניצוק חיבור אסור וע"כ נלענ"ד דמ"ש הש"ך להתיר במקום הפסד מרובה מפאת דבמקום הפסד מרובה קיי"ל דניצוק אינו חיבור צע"ג בזה דהא הש"ך עצמו כ' בה' מליחה סי' ע' דלא מקלינן תרי קולי במקום הפסד מרובה וא"כ כאן דיש ג"כ מגע ע"י דבר אחר שנוגע בקנה החלול ביין שבחבית אלא דכ' המהרי"ל המובא בט"ז שם דמפאת זה ג"כ אין לאסור והיינו כדקיי"ל דמגע ע"י דבר אחר שלא בכוונה שרי ובזה"ז דהאומות אינם עובדי עכו"ם כל מגען מיקרי שלא בכוונה וכמבואר ברמ"א שם סי' קכ"ד סעי' כ"ד ומבואר בש"ך שם סקע"א דקולא זאת למיחשיב מגע שלהם בזה"ז שלא בכוונה מקלינן ג"כ רק במקום הפסד מרובה ע"ש וא"כ הרי צריך להקל כאן תרי קולי מפאת הפסד מרובה א' לומר דמפאת שאינם עובדי עכו"ם ה"ל מגען שלא בכוונה כי היכי דלא ליתסר מפאת המגע ע"י הקנה חלול ב' לומר דניצוק אינו חיבור כי היכא דלא ליתסר מפאת המגע שנוגע בפיו ביין כששותה דחשוב נגיעה בכל היין שבחבית מפאת ניצוק וא"כ תרי קולי הא אין להקל גם במקום הפסד מרובה:
וגם על הט"ז יש לתמוה בזה דאף דלא דן כלל בענין ניצוק מ"מ ג"כ הא היקל רק לסמוך אחולקים על הר"ן והטור היינו על הרא"ש כו' במקום הפסד מרובה דייקא עש"ה בדבריו וא"כ הא היקל ג"כ תרי קולי א' לסמוך אחולקים על הר"ן כו' דלית להו סברא דידי' דהתחתון נעשה בסיס כו' דאילו לסברא זאת הא יש כאן מגע פיו בכל היין שבחבית כיון דכולו חיבור, ב' לסמוך אקולא דכל מגעם עתה הוא שלא בכוונה דאל"כ הא יש כאן מגע ע"י הקנה חלול וקולא זאת ג"כ הא מקלינן רק בהפסד מרובה וכנ"ל והט"ז עצמו הרי סברתו ג"כ בה' בב"ח סוף סי' צ"א דאין להקל תרי קולי בהפסד מרובה, והנה לפי"ז צריך להקל כאן לפי האמת תלתא קולי מפאת ההפסד מרובה א' לסמוך אהרא"ש כו' נגד הר"ן דס"ל דיש כאן מגע גמור ביין מפאת דנעשה בסיס כו' והוא מגע גם למ"ד דניצוק אינו חיבור דכ' הט"ז עצמו דאין סברא לסמוך אהרא"ש כו' נגד הר"ן רק במקום הפסד מרובה והכי הוא וודאי אחרי דגם הטור ס"ל כר"ן [וגם הב"י נ' בהדיא דס"ל כר"ן להלכה וכמ"ש בסי' קכ"ד סעי' י"א כיצד היא הנגיעה כו' או שמצץ במינקת בחבית והעלהו לפיו כל היין אסור בהנאה וע"כ הטעם מסברת הר"ן דחשיב כנוגע בכולו דאי מפאת תערובת טפה החוזרת א"כ הי' ראוי שיהי' מותר למוכרו חוץ מדמי איסור וכמ"ש הט"ז שם סק"ד ובלאה"נ הא לא אתי כאן לאורויי דין תערובת רק דין נגיעה כיצד היא הנגיעה וחילו לא הי' נחשב נגיעה רק מה שנוגע בפיו לא הי' לו להזכיר הדין במציצה במינקת מחבית רק הי' לו לכתוב סתם דנוגע בפיו ג"כ הוי נגיעה ושטחיות הדברים שכ' כיצד היא הנגיעה כו' או שמצץ במינקת כו' כל היין אסור משמע דנחשב הנגיעה בכל היין ומכאן ג"כ קושי' אסברת הש"ך הנ"ל דכ' דלר"ן נמי האיסור רק מטעם ניצוק ואילו במחבר כאן מבואר דהוא נגיעה ממש וכ"כ בחידושי ר' עקיבא שם על הט"ז סק"ז דדברי המחבר כאן הם דלא כש"ך הנ"ל עש"ה] והחולקים עליהם הם רק הרא"ש והרשב"א והתוס' ומהרי"ל וודאי דאין להקל לגמרי נגד הר"ן והטור והב"י אם לא במקום הפסד מרובה. ב' אפי' להרא"ש כו' מ"מ הא יש כאן חיבור של ניצוק בוודאי וא"כ צריך להקל לסמוך אדעת ר"ת ודעמי' דס"ל דניצוק אינו חיבור דלא מקלינן ג"כ לסבור כן (נגד הרי"ף והרבה פוסקים דס"ל דניצוק חיבור) רק במקום הפסד מרובה כמבואר בש"ע סי' קכ"ו סעי' ב', ג' לסמוך אקולא דמגעם עתה הוא שלא בכוונה כי היכי דלא ליסתר עכ"פ מפאת המגע שע"י הקנה חלול דקולא זאת ג"כ מקלינן רק בהפסד מרובה וא"כ תלתא קולי וודאי דלא מקלינן משום הפסד מרובה וקם דינא דאם שתה הנכרי מהיין ע"י קנה חלול אסור כל היין לחלוטין אפי' במקום הפסד מרובה:
וכיון דאם שתה הנכרי מהיין ע"י מינקת אסור ממילא יש לאסור מספק שמא שתה כהך דפ' השוכר ס"ט ב' דלא מותבינן חמרא ביד עכו"ם משום שייכא פי' מינקת וכפירש"י שם והרי"ף וכ"כ הרי"ף פ' אין מעמידין דהחשש שמא שתה דרך מינקת ונאסר היין עי"ז ואי מותיב חמרא ביד עכו"ם הרי גם בדיעבד אסור הרי דהחשש שמא שתה במינקת (היכא דהשתי' במינקת אוסר) אוסר גם בדיעבד:
ויש כאן עוד טעם לאסור גם למהרי"ל המובא בט"ז שם סי' קכ"ד דהא כ' דאילו הי' חשש על מינקת כפופה מיהו הי' אסור דמינקת כפופה הוי מגע גמור אפי' למ"ד ניצוק אינו חיבור כמבואר בגמ' פ' השוכר בגישתא ובת גישתא ואך דהתיר משום דמינקת כפופה אינו מצוי ואין לחוש לו וכמדומה ברור דעתה מינקת כפופה הוא מצוי וע"כ יש לאסור בפשיטות מחשש שמא שתה במינקת כפופה וע' נוב"י תניינא חיו"ד סי' ע"ג דחייש ג"כ לשמא שתה במינקת כפופה עש"ה:
ועוד יש חשש שמא נגעו הפועלים הנכרים במקום המלוכלך נגד הנקב בשעה שהי' היין שותת מהנקב לחוץ דכתבו מהאגעריכט דנגד הנקב הי' הכיסוי מלוכלך ביותר וא"כ יש לחוש שהי' הליכלוך טופח להטפיח דהוי חיבור ביי"נ כמבואר בפ' ר' ישמעאל בההוא עכו"ם דאישתכח במעצרתא [עש"ה דף ס' ע"ב ובתוס' שם ד"ה אי איכא כו' דהטופח להטפיח הוי חיבור גם להבלוע בתוך הגת וה"נ כ"ש דהוי חיבור גם להיין שלפנים הימנו בכל החבית דאינו בלוע וקל יותר להתחבר לו] וא"כ הא הוי כאילו נגע הנכרי על הנקב עצמו דאוסר כל היין כמבואר בט"ז סי' קכ"ד שם סקל"ג דאם נגע ביין במקום שיוצא ממש אוסר כל היין אפי' למ"ד ניצוק אינו חיבור והש"ך סי' קכ"ח סק"ח דקרי לי' ניצוק גם בנוגע ביין שיוצא דרך הברזא כבר תמה עליו שם במטה יהונתן וכ' דכוונתו רק דאין רגילות שיגע למיחשיב וודאי עש"ה אבל עכ"פ ספק הוא
ויש לחוש גם לזה:
ועוד יש חשש שהרי טילטלו הפועלים הנזכרים החבית בהבאתן והחבית הית' חסירה ויש כאן שיכשוך וודאי ואסור להרמב"ם המובא בש"ע סי' קכ"ד סעי' י"ז ובסי' קכ"ה סעיף יו"ד [ואפי' למ"ש הרמ"א שם סי' קכ"ה סעי' יוד להכריע כדיעות החולקים אהרמב"ם ולהתיר אפי' בהגביה ע"ש בש"ך ס"ק י"ט והוא סברת רש"י בע"ז שם פ' ר' ישמעאל ס' א' בהך דזיקא כו' דאין שכשוך בכלי פתוח הרי זה רק מטעם דלא ניחא לי' דילמא משתפיך [והש"ך שם ס"ק י"ט הביא זה בשם הר"ן והוא כן גם ברש"י] והרי כ' הש"ך שם דזהו רק בכלי רחב אבל בכלי צר דלא מישתפיך כ"כ אוסר וא"כ גם בכלי רחב כל שהנקב צר ואין משתפיך כ"כ ג"כ אסור וכ"כ בחכמת אדם כלל ע"ו סעי' י"א וא"כ גם כאן אף שהי' חבית מ"מ כיון שהנקב הוא קטן שפיר אסור ועוד נ' דכיון דלא ידעו הפועלים שבבאהן כלל דיש שם נקב והוא נוטף דאל"כ וודאי היו סותמין אותו ולא היו מניחין אותו כך וא"כ לא שייך לומר דלא ניחא לי' בכישכוש שמא ישתפך דהא לא ידעו כלל שיש שם נקב שיושפך ועוד דבלאה"נ נ' דלא איכפת כלל לפועלים כאן בדבר. והרי עינינו הרואות שלא הי' איכפת להם להשגיח כלל שהיין נוטף ולסותמו, ולבעלים שהוא הישראל בעל היין ג"כ לא איכפת לי' שהרי הבאהן צריכה לשלם וע"כ י"ל דכאן לכ"ע אסור ורק בהך דזיקא בגמ' דעכו"ם דדרי זיקא הוא פועל אצל הישראל ואם ישתפך לא יתן לו שכר פעולה ואולי יצטרך גם העכו"ם לשלם ואפי' אי דרי העכו"ם בחנם מ"מ הרי בא למלאות רצון הישראל להעביר לו היין ממקום למקום וא"כ לא ניחא לי' שיושפך ולבעלים וודאי דלא ניחא להו שיושפך [והעיקר נ' דתלוי רק בפועל ולא בבעלים דסברת רש"י הנ"ל הוא כהך דערוך דפ"ר דלא ניחא לי' שרי דחשיב אינו מתכוון וכך כאן אף דא"א בלא קירקוש כיון דלא ניחא לי' דילמא מישתפיך הו"ל כחו שלא בכוונה כו' עש"ה בש"ס ע"ז ס' א' וברש"י ד"ה כובא חסירא וז"ל דאין קירקוש בכלי פתוח ואע"ג דכי דרי לי' א"א בלא קירקוש מעט כיון דלא ניחא לי' בקרקושי' דילמא מישתפיך הו"ל כחו שלא בכוונה ומותר עכ"ל והיינו דאף דא"א כו' והוי פ"ר מ"מ כיון דלא ניחא לי' כו' חשוב עדיין שלא בכוונה ואין מתכוון ואין הפ"ר מפסיד והוא ממש כהך דערוך דאף דדשא"מ בפ"ר אסור דע"י הפ"ר חשוב כוונה מ"מ אי לא ניחא לי' חשוב עדיין אינו מתכוון ושרי [וכבר כתבתי כן בבן פורת חלק א' סי' ה'] וא"כ ראוי שיהי' תלוי רק בעושה הדבר כהך דעביד בארעא דחברי' דש"ס שבת ק"ג א' דניחא לבעל השדה שעושה בה ואך כיון דלהעושה לא ניחא שרי] ועכ"פ כאן הרי לא איכפת לא לפועל העושה ולא לבעלים ושפיר יש לאסור מפאת השיכשוך ואף דלא הי' הגבהה מ"מ שלא במקום פסידא הרי גם שיכשוך בלי הגבהה אוסר כמבואר ברמ"א שם סי' קכ"ד סעי' י"ז וא"כ עכ"פ הרי צריך להקל עוד קולא אחרת מפאת ההפסד, וגם יש לחוש שהי' גם הגבהה דשמא נעשה הנקב עוד לפני שטאציאן טארנאוו וכבר הית' החבית חסירה ושם במארנאוו הסחורה מובלת ממסע למסע אחר ואולי הי' שם גם הגבהת החבית בהובילם אותו ממסע למסע, ומזמן לזמן הא קיי"ל דמחזקינן כמבואר במג"א סי' תס"ז ואף דממקום למקום לא מחזקינן מ"מ כאן דוודאי לא נעשה הנקב לגמרי בסוף כשבא לקשאנוב שהרי הי' חסר סכום גדול ובוודאי דע"י הטיפטוף מעט מעט דרך הנקב הי' חסר ואתאי עד שנקבן לסכום גדול וא"כ על כרחך דנעשה הנקב מעיקרא וגם השערת הגעריכט כן דבשעת הטילטול בהבאהן פגע בדבר קשה וניקב וא"כ הא לא נעשה אחר שנח בקשאנוב רק בשעת המסע וכיון דעל כרחך נעשה תחלה ולא נודע אימת ה"ל כגבינות דסברת הרשב"א דיש לאסור למפרע לגמרי הואיל ועל כרחך נעשה תחלה, ועוד דממקום למקום דלא מחזקינן היינו רק בנפילת שרץ פ"ק דנדה דהוא מידי דאתי מעלמא אמרי' דכאן נפל שלא במקום אחר משא"כ נקב שנעשה בגוף החבית ה"ל כאשה דכיון דטומאתה בגופה לא חשיב ממקום למקום כמבואר בתוס' נדה ב' א':
ועכ"פ יש הרבה צדדים לאיסור א) שמא שתה דרך קנה חלול והוי מגע בפיו בכל היין לר"ן מטעם בסיס כו' ועוד דהוא מגע למ"ד ניצוק חיבור ואם הי' מינקת כפופה הוא וודאי חיבור, ועוד דהוא מגע עכ"פ ע"י הקנה חלול, ועוד שמא נגע במקום המלוכלך והי' טופח להטפיח, ועוד דשיכשוך וודאי הי' ושמא הלכה כרמב"ם דהשיכשוך אוסר וגם לחולקים יש לומר דמודו כאן וכנ"ל, והרי גם תרי מעוטי מיצטרפי לרובא כש"ס ברכות נ"ג א' וכ"ש כאן דיש לחוש לכל החששות הנ"ל דראוי שיצטרפו החששות והוי כוודאי איסור:
והנה מה שכתבתי חשש בפ"ע מפאת השיכשוך ששיכשכו ביין שבחבית ע"י טלטולם החבית דצריך להקל מפאת זה קולא בפ"ע, לכאורה הרי כ' הט"ז סי' קכ"ה סקי"ב דשיכשוך כה"ג ע"י הכלי מיקרי ג"כ מגע ע"י ד"א ואינו אוסר בזה"ז וא"כ אין כאן קולא בפ"ע דכבר חשבתי קולא זאת דמגע ע"י ד"א אינו אוסר לענין המגע ע"י קנה חלול ואי סברינן דמגע ע"י ד"א בזה"ז אינו אוסר א"כ הרי גם השיכשוך הזה אינו אוסר ואין כאן קולא בפ"ע, ואולם באמת דברי הט"ז הנ"ל צ"ע דהא רש"י בע"ז ס' א' שם ד"ה חמרא אסור כ' דקירקוש ביין ע"י הכלי הוי כחו וכחו הרי גם בזה"ז אוסר לט"ז עצמו סי' קכ"ד סקל"ב עש"ה, ועוד דשיכשוך היין שבחבית ע"י טלטול החבית י"ל דגרע ממגע ע"י דבר אחר דהוזכר בש"ס במדדו בקנה או בנגיעה ע"י רישא דלולבא בחמרא דהחבית שהיין בתוכו י"ל דחשוב כגוף היין טפי והוי השיכשוך ביין ע"י החבית כמשכשך בגוף היין ולא ע"י דבר אחר דהא סברת הר"ן בשותה ע"י קנה חלול דכיון דהתחתון בסיס להעליון הוי נגיעתו בהעליון נגיעה ממש בתחתון וה"נ החבית דהוי בסיס להיין שבתוכו כמו עצם דחשוב בסיס למוח שבתוכו כמבואר בש"ס פסחים פ"ג א' ובש"ס חולין קכ"ה א' וע"כ י"ל דחשוב שיכשוך בגוף היין, ואף דכבר חשבתי גם קולא זאת לסמוך אהחולקים על הר"ן הנ"ל מ"מ י"ל דאף החולקים נחלקו רק שם באגרדמים כו' דנוגע בעליון לא מיחשיב להו נגיעה בהבסיס אבל להיפוך נגיעה בהבסיס י"ל דנחשב גם לדידהו נגיעה בהיין אשר החבית בסיס אליו כי הבסיס הוא טפל למה שהוא בסיס אליו וע"כ אין העיקר חיבור לטפל אבל הטפל הוא חיבור לעיקר דוגמת מ"ש השבות יעקב סי' ע"ג דעובר ירך אמו הוי העובר חיבור לאם ולא האם לעובר [וע"ע ש"ס שבת ק"כ ב', קכ"ה ב' קמ"ב ב' סברא דבסיס נחשב כדבר שהוא בסיס אליו, וע' כתובות ק"ח ב' דאילו לא הי' שמן מינטר בלא קנקנים היו נחשבים השמן והקנקן שהוא בו מילתא חדא לענין טענו חטין והודה לו בשעורין ע"ש ברש"י ד"ה נעשה כמי שתבעו וא"כ יין המובל ממקום למקום דא"א לו בלתי היותו בחבית וכלי המכילו [וע' תוס' עירובין כ"ח ב' ד"ה הוה אמינא צאן כו' דיין שבקנקן חשוב הקנקן טפי שומר ליין ממה שנחשב עור שומר לבשר משום דיין א"א לעולם בלא קנקן עש"ה] וא"כ כ"ש דנחשב היין דבר אחד עם הכלי ועדיף עכ"פ מנגיעה ביין בקנה או ברישא דלולבא ושאר נגיעה ע"י דבר אחר ויוכל להיות שפיר דשיכשוך היין ע"י החבית אוסר אף דמגע ע"י ד"א אינו אוסר [וע' ירושלמי ב"ק פרק ב' ה"א בבהמה שדרסה על נוד מלא שמן ונשבר הנוד ונשפך השמן דעל הנוד משלם נזק שלם ועל השמן חצי נזק דהשמן הוי צרורות והרי לכאורה דלא חשבינן הדריסה בנוד כאילו הי' בגוף השמן ואולם אין זה ענין לכאן כלל באמת דעשה פעולה בגוף היין שבחבית ששיכשכו וניענעו ע"י החבית ומשא"כ שם רק דרסה על הנוד ולא עשתה בשמן שבתוכו דבר רק כיון דנשבר הנוד ע"י הדריסה ממילא נשפך השמן וע"כ שפיר הוי רק צרורות וז"פ ואין להקשות עוד מהך דסוכה ל"ז ב' דקרינן לניענוע האפר שבשפופרת ע"י השפופרת לקיחה ע"י דבר אחר דז"א דשאני אפר שהוא דבר יבש וא"צ לכלי המכילו וצריך רק להיות מונח על דבר ולא באויר ככל שאר הגשמיים היבשים ומשא"כ יין שהוא דבר ספוגיי וצריך לכלי המכילו מכל צד ע"כ שפיר י"ל דנחשב דבר אחד עם הכלי וחשוב השיכשוך ע"י הכלי כאילו נגע בגוף היין והך דשבת ק' א' דפירי מבטלי מחיצתא ומיא לא מבטלי מחיצתא נ' ג"כ הטעם משום דפירות אין צריכים למחיצות הצדדיים דיכולים להיות מונחים גודש של פירות ע"ג קרקע לבד ומשא"כ מים צריכים למחיצות הצדדיים ולכן אין מבטלים אותם] וע' ס' פתח הבית סי' קכ"ה בט"ז סקי"ב דכ' דנ' דעת הש"ך לאסור שיכשוך ע"י כלי גם בזה"ז ודלא כט"ז עש"ה:
וע' ס' יין המשמח להגאון ר' ליבוש חריף ז"ל סי' ק"ל סק"ג דאוסר להלכה ביין שאפשר ששתה ממנו נכרי ע"י שפופרת ע"ש דדעתו לאסור גם מגע ע"י דבר אחר גם בזה"ז וכ"ש בשותה ע"י שפופרת דלסברת הר"ן הוי כנוגע בכולו עש"ה וא"כ כ"ש בעניננו דמלבד החשש שמא שתה ע"י שפופרת יש עוד חששות לאיסור וכנ"ל וע' ט"ז סי' קכ"ד סקל"א דכ' דמקור דין הרמ"א שם בקולא דזה"ז הוא מתשובת הר"ל חביב סי' מ"א ומתשובה הנ"ל שם שהביא הט"ז משמע דלא התיר גם בזה"ז רק באיכא טירדא וליכא כוונת ניסוך כמ"ש בס' פתח הבית על ה' יי"נ שם סי' קכ"ד על הט"ז סקל"א הנ"ל וא"כ בשותה ע"י מינקת דליכא טירדא ונתכוון לשתות לא חשיב טירדא והוי ככוונת ניסוך כמבואר בפתח הבית שם סי' קכ"ד סעי' י"ט ע"ש וא"כ הרי אוסר שפיר גם בזה"ז]:
והנה מה שכתבתי למעלה דאם שתה עכו"ם מהחבית ע"י קנה חלול דק שהכניס בו דרך הנקב אסור אפי' בהפסד מרובה דאין להקל תלתא קולי משום הפסד מרובה א' לומר דלא כר"ן כו' דס"ל דכיון דהתחתון בסיס לעליון כולו חיבור והוי כנוגע בכולו ב' דאפי' את"ל דלא כר"ן כו' דס"ל סברא דבסיס כו' מ"מ הרי יש כאן חיבור של ניצוק עכ"פ וצריך להקל ולומר דניצוק אינו חיבור דלא אמרי' גם קולא זאת רק בהפסד מרובה ג' דהא יש ג"כ נגיעה ע"י הקנה חלול וצריך ג"כ להקל ולומר דמגע עכו"ם בזה"ז חשוב שלא בכוונה (כי היכי דליהוי המגע ע"י הקנה מגע ע"י ד"א שלא בכוונה) דג"כ לא אמרי' קולא זאת רק בהפסד מרובה, ונזכרתי דצריך להקל עוד קולא ד' מפאת ההפסד דהא גם לחולקים אר"ן כו' ולית להו סברא דבסיס רק דהאיסור בהך דאגרדמים מפאת שטפת יין החוזרת אוסרת בתערובת וא"כ לדידן הא בטל בס' ומה"ט התירו הט"ז ונקה"כ בעכו"ם השותה דרך קנה חלול וכנ"ל, ולכאורה הרי הא דיי"נ בטל עתה בס' הא אמרי' ג"כ רק במקום הפסד כמבואר בש"ך יו"ד סי' קל"ד ס"ק ט"ו וא"כ הרי צריך להקל עוד קולא מפאת ההפסד, אלא דלכאורה ז"א דהא המערה מצרצור קטן לבור מדינא אמרי' קמא קמא בטל ואינו אוסר במשהו כמבואר בע"ז ע"ג א' וא"כ אפי' שלא במקום הפסד נמי שפיר בטל בס' מה שיורד מקנה דק דהוי כמו מצרצור קטן ואולם לשיטת הרשב"א ע' פתח הבית סי' קל"ד סעי' א' בשותה דרך מינקת כיון שסופו לפסוק מתוך פיו וליפול חשבינן לי' כאילו כבר מעורב ולא אמרי' בי' קמא קמא בטל ויישב בזה קושית הראב"ד פט"ז ממאכלות אסורות הכ"ח שהקשה אהך דינא דמצרצור קטן אמרי' קמא קמא בטל ממתניתא דאגרדמים עש"ה, ועוד נ' דהא מבואר בחידושי ר' עקיבא ביו"ד שם סי' קכ"ד על הט"ז סקל"ב שהביא דברי המהרי"ל שכ' ואי משום טפת יין החוזרת בטל בס' וכ' ע"ז בחידושי ר' עקיבא וז"ל נלענ"ד דלאו דווקא טפה אלא דבעי סי' נגד כל מה שיש בחלק המינקת דכל מה שבמינקת הוי כמו נוגע בפיו וכן מבואר לשון הרמב"ם פי"ב הט"ו מה' מ"א שכ' שכשיפסוק יחזור היין שעלה במינקת וכן מבואר ברי"ו ע"ש עכ"ל החידושי ר' עקיבא ז"ל, והוא פשוט דהיין שבמינקת וודאי דאסור מדינא דהיין שבמינקת נמשך לפיו ע"י המשכתו והוי כמו גישתא ובת גישתא דכיון דכולי' חמרא בתרי' גריר הוי חיבור אפי' למ"ד דניצוק אינו חיבור כמבואר בש"ס ע"ז שם ע"ב ב' וה"נ מה שמושך ע"י משיכת פיו לתוך המינקת ועולה דרך המינקת לפיו א"כ היין שבמינקת הרי נמשך לפיו ע"י כח המשכתו והוי וודאי כנוגע בפיו בכל היין שבמינקת כיון שכל היין שבמינקת נמשך אחרי פיו וא"כ כיון שכל היין שבמינקת אסור מדינא א"כ אותו היין שבמינקת בשוליו כשחוזר ממנו לחבית הרי מיד ביציאתו מהמינקת מתערב מיד ביין שבחבית ואין שם עמוד כלל כי היכי דלישתרי דטעמא דמערה מצרצור קטן לבור דקמא קמא בטל מבואר בש"ס פ' השוכר ע"ג א' שם משום דלא נפיש עמודי' וזה שייך רק במערה מצרצור קטן לבור והיין יורד מהצרצור דרך אויר לבור דהעמוד שבאויר דק כיון שיורד מצרצור קטן וע"כ כיון דלא נפיש עמודי' בטל ומשא"כ אם ישים צרצור קטן מלא יין של איסור בתוך חבית של יי"נ וישפכהו בתוכו דמיד בצאת היין מהצרצור הוא מתערב ברחבה בכל היין שבחבית וודאי דאסור ולא נימא בזה קמא קמא בטל אחרי דלא מצינו בש"ס הך דקמא קמא בטל רק בלא נפיש עמודי' וכך כ' הש"ס שם ודווקא מצרצור קטן דלא נפיש עמודי' '' וא"כ אין לנו להתיר רק ביורד דרך עמוד באויר והעמוד דק ומשא"כ ביין המתערב מיד בכל היין של היתיר ואינו בא מן האויר דרך עמוד שבאויר הא וודאי דאפי טפה אחת המתערבת ג"כ אוסרת במשהו דזהו דין דיי"נ במשהו ולא בעי' שיתערב כמות גדול של יין רק אפי' משהו יין כל שמתערב מיד ואינו בא מעמוד דק באויר הרי אוסר במשהו וז"פ וא"כ ה"נ אחרי שהיין שבמינקת כולו אסור וא"כ אחרי שהמינקת יש בו יין מקצהו עד קצהו במשיכתו והיין שבשולי המינקת ממש שבתוך החבית ג"כ אסור א"כ כאשר פוסק העכו"ם מלשתות וחוזר היין שבשולי המינקת ממש מיד לתוך היין שבחבית ששולי המינקת הרי הם בתוך היין שבחבית ובצאת היין ממינקת מיד מתערב ביין שבחבית א"כ הרי זה תערובת יין אסור ביין היתר מיד ואינו בא מעמוד רק הוא תערובת גמור וכנ"ל ואוסר מדינא דגמ' במשהו ורק עתה בזה"ז בטל בס' וזה תו לא אמרי' רק במקום הפסד וא"כ הרי צריך להקל עוד קולא מפאת ההפסד וד' קולי וודאי דכא מקלינן משום הפסד לומר דלא כר"ן כו' דהתחתון בסיס, ולומר דניצוק אינו חיבור, ולומר דתערובת יין ביין בטל בס', ולומר דהמגע ע"י הקנה חלול חשוב שלא בכוונה דכל קולא מהנ"ל הוא קולא בפ"ע וד' קולות נפרדים כולי האי פשיטא דלא מקלינן משום הפסד. (ועוד יש חשש בכאן דשמא שתה פועל ממנו כמה פעמים ע"י מינקת ובכל פעם נאסר היין שבמינקת וחזר לחבית וחזרת כמה פעמים היין שבמינקת לחבית אולי נגד כל הפעמים יחד תו לא הי' עוד ס' בחבית כלל ולא אמרי' בזה קמא קמא בטיל דכיון דאין ס' לבסוף קיי"ל דחוזר וניעור כמבואר בש"ך סי' קל"ד שם סקי"ח וסק"ד ע"ש]:
ועוד ראיתי להעיר דיין הנ"ל בכל אופן לא הי' בעל היין רשאי למוכרו רק בהודעה לקונה כל ענינו דכיון דבכל פנים שרי רק במקום פסידא דהא מפאת השיכשוך לבד שבוודאי הי' בו נמי הא שרי רק במקום פסידא וכנ"ל וא"כ הי' צריך להודיע לקונה ענינו כמבואר בשו"ת ח"ס חאו"ח סי' ס"ה וז"ל ואשר אותה נפשו היפה בשאלתו אודות יין שלא הותר אלא בהפסד מרובה אם יש למנוע מלקדש ולברך עליו בהמ"ז כו' כבר כתבתי בתשובה אחרת דכל כיוצא בזה לא הותר אלא לבעל היין ובני ביתו משום הפסדו אבל אחרים למה יקנו ממנו לכתחלה וקרוב וודאי שמחויב להודיעם ואם לא הודיעם ומכר סתם אפשר הוי מום במקח וחוזר עכ"ל ופשוט וודאי דבעל נפש וחסיד המחמיר על עצמו לא הי' שותה יין כזה [ועי' ירושלמי ע"ז פרק ד' הי"א יבא עלי שלא עשיתי מימי ע"ש דאף דיין שמזגו עכו"ם בצונן שרי כר' ירמי' מ"מ הוא גופי' החמיר על עצמו שלא לשתותו ע"ש בפני משה ד"ה זה שמוזג כו'] וא"כ וודאי דאסור לאחר להעלים ממנו ולתת לו יין כזה לשתות כמבואר בש"ע יו"ד סי' קי"ט סעי' ז' בהג"ה דאף במה שאדם מחמיר על עצמו שלא מדינא אסור לאחר להאכילו ע"ש והכל הן בחזקת חסידים כמבואר בח"ס חיו"ד סי' (של"ז) דיש לכל אדם חזקת צדיק שאין עצמותיו מרקיבין עד שעה אחת קודם תחיית המתים כמו שהי' לר' אחא בר יאשי' וברשב"א כתובות פ' האשה שנתארמלה דאין אדם משום עצמו רשע אפי' לומר שעבר על מדת חסידות ע"ש הרי דלא ניחא לשום אדם שלא להיות חסיד ואף אינו נאמן אם אומר שאינו וע"כ ממילא הי' צריך מוכר היין הנ"ל להודיע לכל קונה ענין היין הנ"ל דשמא לא ירצה הקונה לשתותו ממדת חסידות וזה וודאי שאילו הי' מודיע לא היו קונים אותו ממנו שהרי מוצאים לקנות יין כשר בלי שום שאלה וכמה להו למשכוני' נפשייהו בתר יין כזה שיש בו כל עקולי ופשורי הנ"ל אפי' יהי' מותר מדינא וע"כ בכל אופן הי' הסוחר יין הנ"ל בא לידי הפסד וודאי ביין זה וז"פ. [ובעייני בענין זה הערותי בגוף הך דמקלינן ביין בזה"ז מפאת דהאומות עתה אינם עובדי עכו"ם דמדוע לא נחוש שמא יחזור הדבר לקלקולו כמו בתקנת בפני נכתב כו' פ"ק דגיטין דהוא מפאת שאין בקיאין לשמה לרבה ואף לאחר שלמדו אמרי' דאכתי התקנה במקומה עומדת מחשש שמא יחזור הדבר לקלקולו וה"נ דכוותה ויש לחלק בין שם דמחוסר מעשה הלימוד וחיישי' שמא יחזרו לקלקולם שכא ללמוד לכאן דהוא להיפוך שוא"ת ומחוסר עניין העבודה וע"כ לא חיישי' לשמא יחזרו לקלקולם לעבוד וע"ע גזיר' דשמא יחזור דבר לקלקולו בש"ס עירובין פ"א א' ובתוס' ר"ה ל"ב ב' עש"ה ואין הנושאים שוין]:
הק' יוסף ענגיל.