בן פורת חלק ב· רבי יוסף ענגיל
סימן ב
שנית להנ"ל בענין הנ"ל:
אחדשה"ט מכתב כת"ה הגיעני לנכון כו' והנה מה שכ' כת"ה בדברי תורה וזה לשונו והנה מה שהתפלא רום כבוד מ"ת על שאלתי וכ' שדבר פשוט הוא דמנחות עד שלא קידשו בכלי קילי טפי מתרומה לפי שיש לה קדושת הגוף ואין לה פדיון משא"כ בקדושת פה למנחות שאין לו רק קדושת דמים ויש לו פדיון וציוני לעיין מנחות ק' וזבחים מ"ה ותמורה ג' ששמה מבואר דדווקא קדושת הגוף דמי לתרומה והנה ראיתי שם דדווקא קדושת הגוף ולא קדושת בדק הבית אבל קדושת הפה דמנחות ודאי קדושת הגוף הוא שהרי ראויים למזבח ורק קדשי בד"ה קילי מתרומה, ואולי כיון רפמע"ת במה שציוני לעיין בריש פ' המנחות והנסכים לפירש"י ז"ל שם דעד שלא קידשו בכלי לא קדשו קדושת הגוף אלא קדושת דמים הלא מפורש שם בדברי רש"י משום שכבר נטמאו ואין ראוי עוד למזבח וצריך לפדותם לכן נשארו בקדושת דמים אבל זה ברור שאם יקדיש איש חטיו למנחות אף שעדיין לא באו לכלי שרת מפקיע ההקדש מידי שיעבוד כמו מקדיש שורו דאין בע"ח גובה הימנו אע"פ שעדיין לא נשחט עכ"ל כת"ה, ולא הבנתי דוודאי מנחות עד שלא קידשו בכלי לאו קדושת הגוף נינהו רק קדושת דמים ומ"ש כת"ה דוודאי קדושת הגוף הוא שהרי ראוים למזבח הנה בש"ס זבחים פ"ג א' במשנה המזבח מקדש את הראוי לו ובגמ' שם ב' למעוטי קמצים שלא קידשו בכלי יעוי"ש דגם אחר קמיצה כ"ז שלא קידש הקומץ בכלי לא מיקרי ראוי למזבח וכ"ש קודם קידוש המנחה בכלי כלל ואולם עכ"ז כ' כת"ה נכון דמפאת שגופו ראוי למזבח קרינן לי' ג"כ ראוי למזבח ואף שלא נתקדש בכלי עדיין ותרי גווני ראוי הם וכמבואר במנחות ק"א א' אי שמיעא לי' לשמואל הא דתניא המתפיס תמימים לבדק הבית אין פודין אותן אלא למזבח שכל הראוי למזבח כו' יעוי"ש דקרי למנחה ראוי למזבח ואף שלא קידשה בכלי וכן במשנה שקלים פרק ד' המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין ע"ג המזבח יינות שמנים כו' ואולם מ"מ מ"ש כת"ה דהמנחה קדושת הגוף גם עד שלא קידשה בכלי אינו כן דברש"י מנחות שם ק' ב' במשנה מבואר דהוא רק קדושת דמים וכמו שראה כת"ה וכן מבואר בגמ' שם ומ"ש כת"ה דמפורש בדברי רש"י דרק אחרי שנטמאו פקע קדושת הגוף מינייהו ונשאר קדושת דמים אין מפורש בדבריו כן וא"א שיאמר כן והרי הוא שם סוגי' ערוכה דס"ל לשמואל דאפי' טהורין נפדין מ"ט כמה דלא קדשו בכלי קדושת דמים נינהו וקדושת דמים נפדין ור' כהנא ור' אושעיא ור' אלעזר דס"ל שם ק"א א דטהורין אין נפדין לאו דפליגי אהא וסבירא להו דטהורין קדושת הגוף הן רק דסבירא להו דאף דקדושת דמים הן מ"מ כיון דראויין למזבח אין נפדין אבל הא דקדושת דמים הן זה הוא אליבא דכ"ע דאין זה מדברי שמואל רק הוא דברי הש"ס דאמר דטעמא דשמואל הוא משום הכי דכיון דקדושת דמים הן לכן מהאי טעמא ס"כ לשמואל דנפדין והא דקדושת דמים הן הוא פשוט לש"ס והוא אליבא דכ"ע וכן פריך הש"ס שם אסיפא דמתני' משקידשו בכלי אין להם פדיון פשיטא קדושת הגוף נינהו ומבואר דמקמי הכי הוי רק קדושת דמים וזה הוא ג"כ מדברי הש"ס והוא פשוט לכ"ע ור' פפא נמי אף דפליג אשמואל שם ק"א א' מני אמר דקדושת דמים הן רק דאמר דאף דקדושת דמים הן מ"מ כיון דטהורים הן וראוין למזבח אין נפדין יעויש"ה [והנך מאן דאמרי דס"ל דטהורין אין נפדין י"ל דהוא רק מדרבנן והא דאמר ר' אלעזר שם חוץ מעשירית האיפה שהרי אמרה תורה מחטאתו על חטאתו יעויש"ה י"כ כוונתו דכיון דמפורש בתורה דנפדה אין חכמים יכולים להחמיר שלא יופדה וכסברת הט"ז ביו"ד וכן הא דאמר שם ק"א ב' דבאקדשי' במחובר חשוב לא הי' לו שעת הכושר למ"ד טהורין אין נפדין וגם מה"ת אין מטמא טומאת אוכלין לר"ש י"ל דכיון דאמור רבנן אין פודין גם מה"ת לא הי' לו שעת הכושר כיון דסוף סוף א"א לו לפדות בפועל וא"א שיוחשב כפדוי וכדמצינו כזה בכמה דוכתי והך דר' פפא דאמר דטהורין אין נפדין ומייתי הך דמתפיס תמימים לבדק הבית אין פודין אותן אלא כמזבח כו' הנה הך דמתפיס תמימים כו' הוא רק מעלה מדרבנן כמבואר ברש"י תמורה כ"ג ב' ד"ה משום דחזו להקרבה וא"כ גם הך דטהורין אין נפדין הוא רק דרבנן ויש לדון בזה עוד אבל זה וודאי דאפי' אם מה"ת אין נפדין מ"מ לכ"ע רק קדושת דמים נינהו ואין מחלוקת בזה ורק דס"ל להנך מאן דאמרי דאף דקדושת דמים נינהו מ"מ כיון דראוין למזבח אין נפדין וכן מבואר ברש"י מנחות מ"ז א' ד"ה לאיפסולי ביוצא כו' יעוי"ש בכל הדברים דאף דהוקדשו השתי הלחם בהכרח לפני השחיטה קדושת פה דכל הקדש מזבח צריך קדושת פה מ"מ הוא רק קדושת דמים כ"ז שלא קידשו ע"י שחיטת הכבשים וכן מבואר גם ברש"י פסחים י"ג ב' ד"ה כשירות היו דגם אחרי קדושת פה דלחמי תודה כ"ז שלא קידשו בשחיטת התודה אינן קדושת הגוף ומהאי טעמא אין נפסלין בטבול יום הואיל ואין בם קדושת הגוף עדיין יעוי"ש וכן הוא ברש"י סוטה י"ד ב' ד"ה אין מקדשין אלא מדעת דמנחות עד שלא קידשן בכלי רק קדושת דמים נינהו ומש"ה אין נפסלין בטבול יום יעוי"ש וכן הוא ש"ס ערוך גם בשבועות דף י"א ע"א וכ"ה בכמה דוכתי, ונזכרתי כי התוס' בשבועות שם ד"ה הוכשרו עמדו על קושית כת"ה מדוע אין נפסלין משום חולין שנעשו על טהרת הקודש עכ"פ ותירצו דמשנה מעילה אתיא כחזרו לומר א"נ דהמשנה דינא דאורייתא קתני יעוי"ש והוא ככל מה שכתבתי במכתבי הראשון ואישתמיט כי אגב ריהטא תוס' שבועות הנ"ל בכתבי מכתבי הראשון:
ומ"ש כת"ה ראי' דמנחות עד שלא קידשו בכלי קדוה"ג נינהו משום דפשוט דמקדיש חטיו למנחות אף שעדיין לא באו לכלי שרת מפקיע ההקדש מידי שיעבוד כמו במקדיש שורו דמפקיע אף שעדיין לא נשחט, הנה אין זה פשוט רק תלוי בפלוגתא דאמוראי דמנחות הנ"ל אי טהורין נפדין דלמ"ד דטהורין נפדין אין מפקיע ולמ"ד דאין נפדין אף דמודה ג"כ דקדשי דמים נינהו וכנ"ל מ"מ כיון דאין נפדין מפקיע דהפקעה מידי שיעבוד לאו בקדושת הגוף וקדושת דמים תלוי רק בהיות לו פדיון תלוי דטעם ההפקעה משום דהשיעבוד לא עדיף מנתינת דמים וכל שאין לו פדיון בדמים גם השיעבוד אין בכחו לבטל ההקדש כמבואר בתוס' גיטין מ' ב' ד"ה הקדש וע"כ גם קדושת דמים כל שאין לו פדיון מפקיע שפיר ועכ"פ אין ראי' מכאן להיות קדוה"ג למנחות שלא קידשו בכלי [ויעוין תוס' סוטה ו' ב' ד"ה גזיר' דגם בבהמה לא מיקרי הקדושת פה קדושת הגוף ואין להאריך] :
שוב כ' כת"ה וז"ל ומלבד זה אינני מבין מה שתפס רכמע"ת מעלת תרומה דחמורה משום שאין לה פדיון יותר ממעלתה שאסורה לזרים וכדומה שחשבם הש"ס בשבת כ"ה א' ובהערל ע"ד ב' ואעפ"כ אמרו שם דקדשים עדיפי דאית בהו חומרות יתירות וכרת ומהאי טעמא למדו שם לשמן של קודש (ואפי' נתקדש רק בפה הדין כן) שאסור לבער ממנו בטומאה כמו במעשר ומוקי קרא דממנו להתיר תרומה ואמרו שם משום דמעלות קדשים נפישי ונתרומה' עכ"ל כת"ה וכוונתו דמה שכתבתי דתרומה עדיפא ממנחות שלא נתקדשו בכלי מפאת דתרומה הוא קדוה"ג ואין לה פדיון הלא מעלה זו הוזכרה בשבת כ"ה א' וביבמות ע"ג ב' לתרומה על קדשים והוא אות פ' דמחפ"ז (פדיון) וא"כ מדוע הזכרתי מעלה זו יותר משאר המעלות מח"ז וגם מה מועלת מעלה זאת הכא הש"ס הזכיר מעלה זאת ועכ"ז אמר דקדשים עדיפי מטעמא דהנך נפישין או דכרת עדיפא יעוי"ש וא"כ גם לענין טבול יום ראוי דמנחות שלא נתקדשו בכלי יהיו עדיפי מתרומה, זה כוונת כת"ה ולא אבין דהש"ס בשבת שם מיירי מקודש דהוא קדוה"ג ואין לו פדיון באמת כתרומה ואות פ' דמחפ"ז הוא רק פירכא ומעלה דתרומה לא משכחת בי' פדיון לעולם משא"כ קודש משכחת בי' פדיון עכ"פ בבעל מום וכדומה וע"כ גם בקודש שאין לו פדיון חשוב זה קולא לגבי תרומה במה שתרומה אין במינה פדיון משא"כ בקודש כו' ורק מעלה זאת הוא דלא אהני לפי האמת להעדיף תרומה על קדשים מטעמא דמעלות קדשים נפישין או דכרת עדיפא ומשא"כ קודש שהוא בפועל רק קדושת דמים ויש לו פדיון וודאי דתרומה דהוא קדושת הגוף עדיף מקדושת דמים ומזה לא איירי הש"ס כלל רק מקודש שגם הוא קדוה"ג רק דאית בי' קולא מפאת דמשכחת פעם בקודש פדיון ובזה הוא דאמרי' דקודש עדיף מפאת דהנך נפישין כו' וכמובן:
ומה שרמז כת"ה דדין דאסור לבער בשמן קודש בטומאה נוהג גם בשמן קודש שנתקדש רק בפה וכוונתו דא"כ על כרחך דמנחות וכה"ג שנתקדשו רק בפה ג"כ עדיפי מתרומה דהך דאסור לבער כו' הרי הוא מפאת עדיפות קודש על תרומה כמבואר בש"ס שבת ויבמות שם, גם זה לא הבנתי דקודש שנתקדש רק בפה ולא הוקדש בכלי עדיין לא שייך בי' ככל ענין ביעור בטומאה דכל משא ומתן של הגמ' בענין ביעור בטומאה היינו להיות מותר ליהנות ממנו בשעת ביעורו להסיקו תחת תבשילו וכדומה הוא רק בדבר שאלו הי' טהור הי' מותר באכילה כגון תרומה ומעשר שני וכן קדשים אחרי זריקה והקטרה ובמנחות אחרי הקטרת קומץ ולבונה וכן בשמן קודש במותר רקיקין ולוג שמן של מצורע או במתנדב שמן למ"ד דקומצו ושיריו נאכלין יעוין זבחים צ"א א' וב' ובזה הוא שיש לדון אם בנטמאו דצריכים שריפה יהי' עכ"פ מותר ליהנות מהם עם שריפתם כי היכי דהיו מותרים באכילה אם היו טהורים ומשא"כ במנחות שלא נתקדשו בכלי דעדיין לא הותרו כלל מאי ה"א שיהי' מותר ליהנות מהם בשעת ביעורם ואף דקדשי דמים נינהו מ"מ הא גם קדשי דמים אסורים בהנאה ולא שייך בזה כל דין דשבת ודיבמות הנ"ל ואין לדון מאיסור קודש שלא נתקדש בכלי בהנאה דעדיף מתרומה דגם קדשי בד"ה ממש הא אסורים בהנאה ואעפ"כ תרומה עדיפא מינייהו מפאת היותה קדוה"ג:
שוב כ' כת"ה וז"ל ומעתה אחזור לקושיתי דהנה קרא דובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ודאי קאי אקדשים שכבר נתקדשו בכלי וקרב המתיר אבל קרא דבכל קודש לא תגע מדוע מרבינן תרומה ולא מוקמינן קרא לקדושת פה, והי' נלענ"ד לפי מאי דאיתא שם בהערל בסוגי' דלנוגע לא אפשר לרבות משום דכתי' בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא מקיש קודש למקדש מה מקדש דאית בי' נטילת נשמה אף קודש דאית בי' נטילת נשמה וזה דווקא באכילה בטומאת הגוף ולא בנגיעה ואפקי' רחמנא באכילה בל' נגיעה הכי קאמר נוגע אסור כאוכל ולפי"ז ניחא דבקדשים שלא באו לכלי שרת לא חל איסור טומאה עלייהו ולכ"ע כל זמן שלא קרב ההתיר כהלכתו להתיר לכהנים אין בהם מיתה עכ"פ משום טומאה וממילא כיון דבאכילה ליכא מיתה ונטילת נשמה לא קאי קרא עלייהו, ורק לפי"ז קשה מדוע משהגיע לכלי שרת הוכשרו לפסול בטבול יום אף דלא קרבו מתיריו ורק לפי שיש כמה קדשים שאין להם מתירין ולגבייהו חל איסור טומאה ונותר משבאו לכלי שרת וטבול יום פוסל אותם תיקנו בכל הקדשים משבאו לכלי שרת שיופסלו בטבול יום וזה יהי' שלא כדברי רום כמע"ת דמתני' דמעילה דינא דאורייתא קתני ובחולין שנעשו על טהרת הקודש הוא רק מדרבנן" עכ"ל כת"ה והנה מ"ש דקרא דובא השמש וטהר כו' קאי אקדשים שנתקדשו בכלי לא הבנתי דקרא הנ"ל איירי בתרומה כמבואר ביבמות ע"ד ב', ומ"ש דקרא דבכל קודש לא תגע איירי רק בקודש שנתקדש בכלי ואין לו מתירין דקדושת כלי דידי' כקרבו מתיריו ואית בי' נטילת נשמה באכילה וגזור רבנן על כל קודש שנתקדש בכלי אטו אותם שאין להם ומתירין, לא הבנתי אליבא דמאן אמר כת"ה זה הא ר' יוחנן לא מוקי ככל קרא דבכל קודש לא תגע לקדשים רק לתרומה לחוד כמבואר במכות י"ד ב' וריש לקיש דמוקי לי' שם לקדשים הא ס"ל שם ובזבחים כ"ד א' דגם טונא שאכל בשר קודש לפני זריקה אף דלית בי' נטילת נשמה מ"מ לוקה מריבוי דתיבת בכל יעוי"ש ומאי דלא מרבי גם אלפני קידוש כלי הוא פשוט דתפשת מועט תפסת ואין לנו לרבות רק אאחר קידוש בכלי מיהת דכבר קדוש קדה"ג אלא דלא קרבו מתיריו עדיין ואין בו כרת ומשא"כ גם אקודם קידוש דהוא קדושת דינים עדיין לית לן לאוקמא ריבויא דבכל [והא דטבול יום פוסל קדשים שנתקדשו בכלי וודאי דהוא מה"ת וע' פסחים ל"ד ב' מאי נפסל נפסל בטבול יום אי הכי היינו טמא כו' עש"ה, ויש תימה בזה ברש"י חולין קכ"ח א' ד"ה ומהדר הש"ס דכ' דכל טומאת טבול יום רק דרבנן כוונתו שם רק אתרומה וגם זה תמוה מכל דוכתי ובשבת י"ד ב' טבול יום דאורייתא הוא כו' ע"ש, ויש עוד פליאה בזה ברש"י זבחים כ"ג ב' ד"ה העולה קדשי קדשים דמתבאר מדבריו דטבול יום פוסל רק קדשי קדשים אבל
לא קק"ל וכבר תמהו עליו התוס' שם ד"ה קדשי קדשים]:
ומה שכ' כת"ה על דברי בענין שפופרת שחתכה לחטאת כו' וכ' דבשביל מעלה שעשו חכמים לחטאת יותר מלקדשים או כקדשים לא שייך לטמאות בו ולעשות בטבול יום כיון דמדינא טהור הוא ואין היכר לצדוקים בזה דאין הצדוקים מודים במעלות, ימחול כת"ה לעיין בתוס' חגיגה כ"ג א' ד"ה מטמאין וביומא ב' א' ד"ה להוציא דכתבו ג"כ כן דהך דמטמאין את הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו כדי להוציא מלבן של צדוקים כו' אין הכוונה שמטמאין אותו בטומאה גמורה מדינא רק שמטמאין אותו בנגיעת אחיו הכהנים דהוא טומאה רק משום מעלת פרה ואף דאין הצדוקים חוששין לאותה טומאה מ"מ שפיר איכא היכירא דהכל רואין לדברי חכמים שאחיו הכהנים נמנעין ממנו וכשרואין שדי בטבילה למגעם מבינים דטבול יום כשר בפרה ודלא כצדוקים יעויש"ה:
ודרך אגב אכתוב מה שאמרתי בגוף הך דמטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו כדי להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים במעורבי שמש הית' נעשית דהוא דבר זר לכאורה שבכל המעלות החמורות של טהרה שעשו בפרה הנה היו מטמאין את הכהן השורף כו' להראות היפך הצדוקים ואטו בשביל הצדוקים יקילו במעלת פרה שלפי חומר טהרתה הרי הי' ראוי בפשיטות שיעשה בכהן טהור לגמרי לא בכהן שנטמא וטבל והוא טבול יום ומה גם לעשות מעשה רב לטמאותו ולהטבילו בשביל להוציא מלבן של צדוקים והרי הם מכחישים בכל תושבע"פ ואטו נעשה בכל דבר מעשים ביחוד להוציא מלבן ובקצירת העומר רק מה שהוצרכו לעשות מדינא עשו אותו בפרסום להוציא מלבן כו' יעוין מנחות ס"ה א' אבל לא לעשות מעשה ביחוד לטמאות ולהטביל בשביל להוציא כו' ונלענ"ד בזה דמה שהיו מטמאין ומטבילין את הכהן השורף כו' לא הי' בשביל הצדוקים ככל ורק הוא ג"כ משום מעלת טהרת פרה והוא עפ"י המבואר בפיה"מ להרמב"ם פרה פרק ג' משנה ג' וז"ל אמנם כל עוד שיהי' אצלינו איש טהור ידוע הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא מעולם ובין איש אשר נטמא כל ימיו ואח"כ טבל והזה עליו שלישי ושביעי אלא שזה אשר הוזה עליו יותר גדול המדריגה בטהרה לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור עכ"ל ונ' מדברי הרמב"ם אלה דטמא שנטהר מדריגת טהרתו גדולה יותר ממי שלא נטמא [כוונת דבריו נ' דזה שלא נטמא רק אין בו ענין הטומאה בשלילה אבל ענין ומהות הטהרה בחיוב הוא רק במי שנטמא ונטהר וקיבל טהרה ודו"ק היטב. והך דברכות כ"ב ב' ר' פפא ור"ה ברי' דר' יהושוע ורבא בר שמואל כריכו ריפתא בהדי הדדי אמר להו ר' פפא הבו לי לדידי ליברוך דנפל עלואי ט' קבין אמר להו רבא בר שמואל כו' הבו לי לדידי ליברוך דנפל עלואי מ' סאה אמר להו ר' הונא הבו לי לדידי ליבריך דליכא עלואי לא האי ולא האי וברש"י שלא הוצרכתי לא כזו ולא לזו שלא ראיתי קרי עכ"ל ומשמע דזה שלא נטמא עדיף אינו ענין לכאן דשם אינו מתורת טומאה רק מתורת קלות ראש ומתקנת עזרא ואך קצת יש לדמות לכאן הך דברכות ל"ד ב' דמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד דהחטא נדונה ג"כ לטומאה בכמה דוכתי וע' פסחים י"ז א' מתוך שקילקלו מעשיהם מעלה עליהם הכתוב כאלו הקריבו בטומאה] וא"כ לרמב"ם הנ"ל שפיר זה עצמו ממעלת טהרת פרה לטמאו ולטהרו אח"כ דעי"כ מדריגת טהרתו גדולה יותר והיינו טעמא דהיו מטמאין ומטבילין אותו ודו"ק ואלא דבשביל מעלות הטהרה הרי הי' ראוי ג"כ שיהי' לו הערב שמש דאף דטבול יום כשר בפרה מדינא מ"מ משום מעלות טהרה שעשו בה הי' ראוי שיהי' גם מעורב שמש דהוא טהור לגמרי ואך אילו היו עושין כן להמתין שיהי' מעורב שמש הרי הי' זה החזקה לסברת הצדוקים להדיא דהיו הצדוקים אומרים שאין עושין זאת משום מעלה לבד רק מפאת הדין ושהחכמים מודים לשיטתם דטבול יום פסול בפרה והראי' שהרי נזהרין להעריב שמשו אחר שנטמא ונטבל וע"כ בשביל להוציא מלבן של צדוקים היינו שלא להיות נראה כמחזיק בסברתם לא עשו בזה מעלה ולא המתינו על הערב שמש רק הי' שורף את הפרה אחר הטבילה בהיותו טבול יום עדיין ורק זה הי' להוציא מלבן של צדוקים היינו מה שלא החמירו משום מעלת פרה להמתין שיהי' מעורב שמש זה הי' להוציא כו' אבל גוף מה שטימאו וטיהרו אותו לא הי' בשביל הצדוקים כלל רק משום מעלת טהרת פרה עצמה כדי שיהי' גדול המדריגה יותר בטהרה וכרמב"ם הנ"ל אלא דאחרי שטימאו וטיהרו אותו הי' ראוי משום המעלה ג"כ שיהי' טהור לגמרי ויהי' גם מעורב שמש ולהמתין על ההערב שמש וע"כ זה לא עשו להמתין כו' שא"כ הי' נראה כמחזיקין בסברת הצדוקים להדיא והית' רק שלילת ההמתנה בשביל להוציא כו' אבל גוף הטומאה והטהרה הי' שפיר דבר נצרך בעצם ולא בשביל הצדוקים כלל ודו"ק היטב כי זה נ' נכון בס"ד ובחידושי טיילתי בזה ארוכות ואכ"מ:
וע' תורת כהנים שמיני פרק ד' ברייתא יו"ד אחרים אומרים ובנבלתם לא תגעו יכול אם נוגע אדם בנבילה ילקה את הארבעים ת"ל ולאלה תטמאו אי ולאלה תטמאו יכול אם ראה אדם את הנבילה ילך ויטמא בה (פי' דהוא חיוב ומצוה לעשות כן) ת"ל ובנבלתם לא תגעו הכיצד הוי אומר רשות עכ"ל הת"כ והוא פליאה לכאורה דמה ה"א לפרש הפסוק שציותה תורה למצוה שיטמא האדם עצמו ואך לפיה"מ להרמב"ם הנ"ל י"ל דזהו הה"א דה"א דמצוה שיטמא עצמו ויטהר אח"כ כדי שתהי' מדריגת טהרתו גדולה יותר ודו"ק:
ידידו עוז הדושת"ח הק' יוסף ענגיל.