אור ברסלב

בן פורת חלק ב· רבי יוסף ענגיל

סימן א

הקדמה

ב"ה יום ב' בלק תרס"ו לפ"ק קראקא. כבוד ידיד נפשי

ה"ה הרב הגדול החריף ובקי החסיד הגביר המפורסם לשם ולתפארת כו' כו' כש"ת מו"ה זבולון ליכטענבערג נ"י

אחד"ש כת"ה. יאמין לי ידידי כי לא מעצלות ורפיון ידים חלילה לא השיבותיו ראשונה כו'.

ועתה הנני להשיבו ע"ד אשר שאל כבודו במכתבו הראשון מדוע אין טבול יום פוסל למנחות עד שיוקדשו קדושת כלי אף שפוסל את התרומה, ולא הבנתי מאי קשיא לי' הא וודאי דמנחות עד שלא קדשו בכלי קילי מתרומה דתרומה קדושה קדושת הגוף ואין לה פדיון ואילו מנחות עד שלא קידשו בכלי קדשי רק קדושת דמים ויש להם פדיון כמבואר במשנה מנחות ק"ב ויעוין זבחים (נ"ה א' ותמורה ג' א' דרק קדשי הגוף דמו לתרומה אבל לא קדשי דמים וגם מה דמיון קדשים הטעונין כלי ולא קידשו עדיין בכלי לתרומה הא תרומה כקידשה בכלי דמיא הואיל ואין צריכה כלי והוי לי' קדושת פה דידה כקדושת כלי כמבואר כזה בפסחים ל"ד ב' הכא בענבים של תרומה עסקינן דקדושת פה דידהו כקדושת כלי דמיא אבל הני (מי החג יעוי"ש) דבעו כלי בפה לא עבוד רבנן מעלה, ומה ששאל כבודו הרי למשנה ראשונה דנדה ע"א ב' טבול יום פוסל אפי' חולין שנעשו על טהרת הקודש וכל שכן מה שהוקדש בפה למנחות דלא גרע מחולין שנעשו על טהרת הקודש, פשוט דלמשנה ראשונה הנ"ל טבול יום פוסל למנחות גם עד שלא קידשו בכלי דהקדושת פה שמחזיקם לקודש וודאי הוי כנעשו על טהרת הקודש ובירושלמי חגיגה פרק ג' הלכה ב' קרי למשקין שנעשו על טהרת הקודש בשם משקה פיו" ובקרבן עדה שם פי' משקין שקידש בפיו ואינן קדושין קדושת הגוף והן משקין שנעשין על טהרת הקודש עכ"ל וא"כ וודאי דמה שקידש בפיו ממש קדושת פה למנחות יש לו עכ"פ דין חולין שנעשו עטה"ק] ומשניות דמס' מעילה דמנחות עד שלא קידשו בכלי לא פסיל בהו טבול יום הוא כחזרו לומר דנדה שם דאין טבול יום פוסל לחולין שנעשו על טהרת הקודש והכי קיי"ל ולמשנה ראשונה נמי שייך דין משניות מעילה הנ"ל לענין הדאורייתא דטבול יום דפסיל חולין שנעשו עטה"ק הוא רק דרבנן וע"כ עד שלא קידשו בכלי דנפסלים רק מתורת חולין שנעשו על טהרת הקודש הא הוי רק טומאה דרבנן ומשא"כ משקידשו בכלי טבול יום פוסלם מה"ת ויש כמה חילוקים בין טומאה דאורייתא לדרבנן ול' המשנה מעילה דתני קידשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום כו' דמשמע דמקמי הכי אין נפסלים כלל וכלל ואפי' מדרבנן היינו משום דבאמת הא קיי"ל כחזרו לומר דנדה דאין טבול יום פוסל לחולין שנעשו על טהרת הקדש וכל הנך תנאי ואמוראי דסברי גם לפי האמת דחולין שנעשו עטה"ק כקודש דמי היינו רק לענין לקבל טומאה משני ושלישי אבל לא לקבל טומאה מטבול יום דקיל טפי וכמבואר כזה בתוס' נדה ז' א' ד"ה והאי טבול יום דאף דשני פוסל חולין שנעשו על טהרת תרומה מ"מ טבול יום לא פסיל להו יעוי"ש ולענין מנחות שלא קידשו בכלי גופייהו הוא ג"כ כן דהויין כתרומה לענין דנהיג בהו שלישי כמבואר בתוספתא הובאה בר"ש טהרות פ"א מ"ח השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד בקודש ומטמא שנים ופוסל אחד בתרומה כו' באיזה קודש אמרו בקדשי מקדש המוקדשין כגון חלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט עליהן הזבח והמנחות שקידשו בכלי אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהם הזבח והמנחות שלא קידשו בכלי אינן לא כקודש ולא כחולין אלא הן כתרומה והשרץ מטמא שנים ופוסל אחד כו' יעוי"ש ואלו לענין טבול יום אינן כתרומה דטבול יום פוסל את התרומה ולא פסיל למנחות שלא קידשו בכלי:

ומה שהוסיף כבודו במכתבו השני להקשות משפופרת שחתכה לחטאת בחגיגה כ"ג א' דס"ל לר' יהושיע דיטמא ויטביל ואיכא היכירא לצדוקים והקשה דהא גם בקודש אין טבול יום מטמא כ"ז שלא קידש בכלי שרת ומאי היכירא לצדוקים איכא, ולא הבנתי ג"כ מאי קשיא לי' דטומאת השפופרת הכוונה שמטמאין אותה בטומאה גמורה בנגיעת שרץ וכדומה ואם מטבילין אותה אח"כ הא ה"ל השפופרת טבול יום עצמו ולא שקיבל טומאה מטבול יום וכוונת כבודו וודאי על האפר דמאי היכירא איכא הא אין לה לשפופרת לטמא את האפר שיותן בתוכו דהשפופרת טבולת יום והאפר לא עדיף מקודש שלא נתקדש בכלי, וגם זה לא קשיא דקדושה ליכא באמת באפר כלל וכלל דאין מעילה באפר כמבואר במנחות כ"א ב' [וע' תוס' פסחים י"ט א' ד"ה אלמא קסבר צירוף דרבנן] ועכ"ז לענייני טהרה וודאי דעדיף מתרומה וכיון דטבול יום פוסל לתרומה כ"ש דהי' לו לפסול בחטאת דיש לו מדריגה היותר גדולה בטהרה ושפיר איכא היכירא ואין לדמותו לקודש שלא נתקדש בכלי שרת ג"כ מטעם הנ"ל דשם כיון דטעון כלי שרת לכן כ"ז שלא נתקדש בכלי הוי הכלי חסרון אבל אפר חטאת ומי חטאת דאין טעונין כלי שרת אין כאן חסרון ודמי לתרומה דחשיב כאילו הי' לו קדושת כלי הואיל ואין טעון כלי ותדע דהא בהך דפסחים ל"ד ב' אמרי' דמי החג שנתקדשו קדושת פה ולא נתקדשו בכלי יש להם זריעה היינו השקה והא דאין זריעה להקדש היינו רק בקודש שנתקדש בכלי יעוי"ש ואילו במי חטאת כתבו התוס' זבחים ע"ח ב' ד"ה הא דרבי' דלא מהני להו השקה מטעמא דאין זריעה להקדש וכ"ש למי חטאת כו' יעוי"ש הרי דמי חטאת עדיפי לענין מעלות טהרה מקודש שנתקדש בכלי וה"ה לאפר חטאת, ויעוין תוספות ב"ק ע"ז א' דכתבו גם כן דהא דאמרי' חבת הקודש בפרה הוא אפי' למ"ד דפרה קדשי בדק הבית הוא דאף דלא שייך חבת הקודש רק בקודש שנתקדש בכלי שרת מ"מ פרה כיון דחטאת קרייא רחמנא יש לה דין קודש שנתקדש בכלי יעוי"ש וכל מה שהאפר מקבל טומאה הוא רק משום חבת חטאת כמו עצים ולבונה וקטורת דמקבלין טומאה משום חבת הקודש דאפר בעלמא לאו בר קבלת טומאה היא וא"כ על כרחך דמחשבינן לאפר כקודש שנתקדש בכלי מיהת דקודש שלא נתקדש בכלי לא שייך בי' חבת הקודש וגם אף שאין השפופרת שבו האפר כלי שרת מ"מ משום חבת חטאת יש לו ג"כ דין כלי שרת למילי דטהרה דהא מצרף מה שבתוכו ככלי דמצרף מה שבתוכו לקודש כמבואר בחגיגה כ"ג ב' שם דאפר חטאת שנגע טמא במקצתו פסל את כולו משום צירוף כלי וא"כ שפיר ראוי לשפופרת טבולת יום לטמא את האפר שיותן בו כקודש שנתקדש בכלי שרת דמקבל טומאה מטבול יום דגם השפופרת מחשבינן לי' למעלות טהרה כאילו הי' כלי שרת, וגם יל"ע אם גם לא יוטמא האפר מ"מ י"ל דיופסל מפאת היותו מונח בשפופרת שאינו טהור כיון דהשפופרת עצמה טבולת יום וה"ל מונח במקום בלתי טהור דמה"ט אין חטאת ניצולה בצמיד פתיל כמבואר בסיפרי והובא בר"ש פרה פי"א מ"א ויעוין זבחים צ"ג א' ויעוין פרה פרק יו"ד משנה ג' פלוגתא אי בעי' מקומו טהור מאב הטומאה דווקא או מכל טומאה יעוי"ש בר"ש ואין להאריך יותר:

דברי ידידו עוז הדושת"ה הק' יוסף ענגיל.

תוכן העניינים

בן פורת חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה