אור ברסלב
בן פורת חלק א סימן י › א

בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל

סימן י · א

סימן י

מ"ש בשם הפנ"י שבת (ד' צ"ג) להסתפק דב' שעשאוהו מיפטר רק בשבת מטעמא דלא הוי מלאכת מחשבת והעיר ע"ז מריטב"א קידושין דהקשה דל"ל קרא לפטור ב' ששחטו בחוץ ת"ל דהוי ב' שעשאוהו ומיפטר מקרא דבעשותה ותי' דקושית הריטב"א דנילף משבת אשחוטי חוץ. הנה לפי הבאתו דברי הפנ"י דהחילוק בין שבת לשאר דברים מפאת מלאכת מחשבת א"כ הא גם אשחוטי חוץ אין ללמוד וגם וודאי אין כוונת הריטב"א דנלמד משבת אשחוטי חוץ דהא בעשותה לאו בשבת כתיב רק בכלהו שגגות דחייבי כריתות וקאי הקרא אשגגת שחוטי חוץ כמו אשגגת שבת וז"פ וגוף דבריו בשם הפנ"י דשבת שאני דמלאכת מחשבת כו' אין כתוב כן בפנ"י כלל רק הפנ"י העיר דרך הערה בעלמא דדין ב' שעשאוהו בעלמא מצינו בו סתירות וצריך עיון ובירור בסוגית הש"ס אכל ב' שעשאוהו מעתה מהיכן נלמדנו ולהיכן נדמנו אבל לא כ' כלל טעם וסברא לחלק בין שבת לשאר איסורין ובפשיטות וודאי אין לחלק כלל כיון דרק גזה"כ הוא וקראי הא כתיבי בשגגת כל כריתות וכנ"ל:

ואולי כוונתו עמ"ש הפנ"י שם דהא דממעטי' מבעשותה זה עוקר וזה מניח קאי אשבת ואולם זה רק אי ממעטי' משאר קראי זה יכול וזה יכול וזה אינו יכול וזה אינו יכול אז נשאר בעשותה למעט זה עוקר וזה מניח [ע' היטיב בסוגית הש"ס שבת שם] וזה שייך רק בשבת וע"כ אמרי' דקאי אשבת וזהו דכתיב בעשותה אחת ממצות ד' וכמ"ש הפנ"י שם ומפרשי' הסתימות אשבת משום דבשארי שגגות ליכא דין זה עוקר כו' אבל מיעוטא דז"י וז"י כו' דדרשי' מבעשותה וודאי אין שום טעם לומר דקאי רק אשבת ואי משום מלאכת מחשבת ממ"נ אי חשיב מלאכת מחשבת ע"י ב' א"כ הא לא מהני מידי לפטור ואי לא חשיב מלאכת מחשבת א"כ קרא דבעשותה ל"ל ואם כי גם בזכרוני מאחרונים דכתבו לחלק בב' שעשאוהו בין שבת לשאר איסורין מ"מ הדברים מחוסרים טעם באמת]:

והנה מה שהביא תי' הריטב"א דתי' קושיתו הנ"ל דאי לאו קרא ה"א לחייב ב' שוחטין מפאת הלימוד מהעלאה בחוץ דיש גזה"כ לחייב ב' שהעלו וכ' בכוונת הריטב"א דה"א ללמוד שחיטה בחוץ מהעלאה ולא משבת משום דלקולא ולחומרא לחומרא מקשי'. הנה אם נאמר דלחומרא מקשי' הוא מטעם ספק ע' אתוון דאוריתא כלל (י"ח) א"כ הא ליכא חיוב חטאת ולאו בלא"ה איכא בב' שעשאו וכדברי המקור חיים סי' רס"ו דלא פטר קרא רק מחטאת ואמנם גוף דבריו לפי הבנתו דבעשותה וגו' קאי אשבת אבל באמת קאי אכל חייבי כריתות וכנ"ל וגם אין נ' כוונת הריטב"א מפאת לקולא ולחומרא כו' רק כוונתו כהך דיומא (דף ע"ב ע"א) דנין גופו מגופו ואין דנין גופו מעלמא דה"נ יש לדון שחיטת הקרבן בחוץ מהעלאת איבריו בחוץ ולא מקרא דבעשותה דקאי אכל חייבי כריתות בכלל ועוד נ' יותר כוונתו דה"א לפטור שחיטה הואיל ואיתקש להעלאה בג"ש כמבואר בזבחים (דף ק"ו ע"ב וק"ז ע"א) אתי' שם שם וכן הוא בכריתות (דף ג' ע"ב) דהוא ג"ש או היקיש ע"ש וע"כ ה"א דכמו דיצאה העלאה מכלל כל חייבי חטאות לחייב בה בב' שעשאוהו ה"נ יצאה שחיטה דאיתקשה לה ועיינתי בגוף הריטב"א בקידושין ריש האיש מקדש שם וראיתי כי כבודו הביא דבריו שלא כמתכונתם וכך הוא לשונו ז"ל שם. חד למעוטי שנים שאוחזין בסכין ושוחטין וכ"ת והא ל"ל קרא תיפוק לי' מדכתיב בעשותה אחת מכל מצות ד' ודרשי' התם אחד שעשאה חייב שנים שעשאוהו פטורין ואיכא למימר דאיצטריך דגבי שחוטי חוץ כתיב איש איש ומרבינן מינה לחייב שנים שהעלו את האבר בחוץ סד"א לרבות נמי שנים ששחטו בחוץ קמ"ל ההוא ולא שנים ששחטו והכי איתא להדיא בכריתות [תיבת בכריתות ט"ס כי אין גמ' זאת בכריתות לפי זכרוני רק צ"ל בזבחים כי כן הוא בזבחים (דף ק"ח ע"א)] וא"כ לפמ"ש בריטב"א דה"א דריבויא דאיש איש קאי אשחיטה גופה הרי אין כאן התחלת קושי' כלל וכבודו הביא דבריו דה"א ללמוד שחיטה מהעלאה וזה אין כתוב בו כלל:

גם מה שהביא מיראים סי' ש"צ [וז"ל ותנן חומר בעלי' מבשחיטה שנים שאוחזין בסכין ושוחטין פטורין אחזו באבר והעלו חייבין מנלן דבשחיטה פטורין דכתי' ונכרת האיש ההוא אחד ולא שנים ומניין שבהעלאה חייבין ולא גמרי' משחיטה כדתניא איש איש לרבות שנים שאחזו באבר והעלו שחייבים עכ"ל]. אין משם ראי' לחייב בעלמא ב' שעשאוהו די"ל דפטורין מפאת הלימוד משחוטי חוץ וכמו שכ' היראים דהי' לנו ללמוד העלאה משחיטה לולי דגלי קרא ואולם י"ל דכיון דבהעלאה חייבין א"כ לקולא ולחומרא כו' אמנם יהי' רק ספק ולא חיוב אי נימא דלחומרא מקשי' הוא מטעם ספק:

וגם יל"ע אם יש ללמוד משחוטי חוץ לפטור ב' שעשאוהו בלאוי דעלמא לא דקדשים די"ל דחולין מקדשים לא ילפי' אמנם ה"נ ילפי' דין אשלד"ע משחוטי חוץ וי"ל דכיון דהשחיטה בחוץ אין לו דין קדשים ויעיין פיה"מ להרמב"ם פרה פ"ד מ"א דסברת ר"א דמכשיר פרת חטאת שלא לשמה דכיון דנשחטה בחוץ יצאת ממשפט הקדשים ויעיין מנחות (דף פ"ח ע"א) אי מצורע חוץ הוא כו' ע"ש אולם שם כך מצוותה בחוץ משא"כ כאן דמצות שחיטתה והקרבתה בפנים אלא דהוא עוות לשוחטה בחוץ שפיר גוף הבהמה לה מעלת קדשים ואין דנין חולין מקדשים וכן בחולין (דף פ"ה ע"א) אמר אשחוטי חוץ דאין דנין חולין מקדשים יעוי"ש ויש לדחות ובאתי רק להעיר:

תוכן העניינים

בן פורת חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה