בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל
סימן ז · א
מה שהקשה ארש"י סוכה (דף מ"ח ע"ב) דפי' דיין ומים מגולין פסולין לניסוך משום דחיישי' שמא שתה מהן נחש והארס מעורב בהן ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן. והקשה כ"ת למה לא פי' משום דלא אמרה תורה רק להסיך יין או מים על המזבח ולא ארס עכ"ל אין כוונתו מובנת דאטו אסרה תורה לנסך ארס. ונהי דהוזכר רק יין ומים במצות ניסוך א"כ כל שאינו יין ומים אין בו מצוה ממילא ואין הקדש לנסכים חל עליו. א"כ מפאת זה הא הוא רק חולין ואין בו רק משום חב"ע אבל מאיסור אחר לא ידעתי ואיסור חב"ע הרי הוא פלוגתא אם הוא דאורייתא וא"כ שפיר עדיף לי' לרש"י פסולא דבציר לי' שיעורא דהוא פסול תורה ועוד דרש"י לטעמי' דס"ל בכריתות (דף ז'. ע"ב) ד"ה מביאה קרבן דבחטאת העוף הבא עה"ס לית לן בה משום חולין על המזבח דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חש בא אכילה יעוי"ש. א"כ ה"נ הארס דאינו אוכל לית בי' לרש"י משום חב"ע כלל וא"כ כי דברי רש"י שם תמוהים מש"ס נזיר (דף כ"ט ע"ב) דיש בחטאת העוף הבא עה"ס משום חב"ע מ"מ בירושלמי נזיר שם מבואר כרש"י כריתות הנ"ל וכבר העירו בזה. ואני תמהתי אגוף סברת רש"י דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה וע"כ כוונתו דבאכילת מזבח לא אמרי' שתי' בכלל אכילה והוא תמוה מש"ס זבחים (דף י"ג ע"ב) דפיגול נלמד מאם האכל יאכל בב' אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח וכ"ה בכ"ד ואעפי"כ מהני פיגול גם במחשב לזרוק הדם ולשפוך שירים חוץ לזמנו כמבואר בזבחים שם ובכמה דוכתי וא"כ ע"כ דגם שתי' דמזבח בכלל אכילה וכמובן [ויעוין זבחים (דף ס"א ע"ב) שיתין הוסיפו (בבית שני) מעיקרא סבור מזבח אדמה שהוא אטום באדמה (שלא יהא חלול) ולבסוף סבר שתי' כאכילה (מה אכילה מתעכלת במזבח אף שתי' תבלע במזבח) וי"ל דהיו מסופקין בהנ"ל דמעיקרא היו סבורים כרש"י כריתות הנ"ל דשתי' דמזבח אינה בכלל אכילה ולבסוף סבור דהיא בכלל אכילה וע"כ צריך שתודמה לאכילה ודו"ק וע"ע זבחים (דף ק"ט ע"ב) דרבא ס"ל דילפי' ניסוך מהקטרה ור' אשי שם (דף ק"י ע"א) ס"ל דלא ילפי' ניסוך מהקטרה יעוי"ש וי"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל דר' אשי ס"ל כרש"י כריתות הנ"ל דשתי' דמזבח אינה בכלל אכילה וע"כ ה"ל ניסוך והקטרה ב' דברים שונים ולכן לא ילפי' זה מזה ורבא ס"ל דגה שתי' דמזבח בכלל אכילה וא"כ שניהם אכילה וע"כ שפיר לפי' להו מהדדי]:
ויש להעיר בזה. עוד ממקומות רבות מאוד ואכ"מ ויעוין תוס' זבחים (דף ק"י ע"ב) ד"ה אשתמיטתי דתמהו למ"ד ניסוך המים לאו דאורייתא איך תיקנו חכמים כן הא הו"ל חב"ע מה"ת עש"ה וי"ל עפ"י רש"י כריתות הנ"ל דשתי' דמזבח דאינה בכלל אכילה לית לן בה משום חב"ע אלא דדברי רש"י צ"ע מש"ס נזיר (דכ"ט) כנ"ל ומש"ס זבחים (די"ג) וכמה דוכתי דמחשב אזריקה ואשפיכת שירים חוץ לזמנו פיגול וע"כ דשתיית מזבח בכלל אכילה אולם כ"ז נ' דהוא רק במידי דבאכילת אדם אמרי' בי' שתי' בכלל אכילה ע"כ גם במזבח הוא כן ומשא"כ במים לפי המבואר בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רפ"ב וסי' רפ"ד והביאוהו האחרונים דשתי' דמים אינה בכלל אכילה רק שתיית שאר משקין יעוי"ש א"כ גם בניסוך מים למזבח שפיר לית בי' משום חב"ע ודו"ק ונכון בס"ד ולפי"ז גם בהך דארס הנחש י"ל כן דמקור הלק"ט הנ"ל מעירובין (דכ"ו ע"ב) הנודר מן המזון מותר במים ובמלח דמים לא זייני וא"כ מאן לימא לן דארס הנחש גם מלבד שמזיק הוא מידי דזיין ומים הוא עכ"פ מז' משקין לגבי הכשר משא"כ ארס הנחש לא מצינו שיקרא משקה כלל לשום דבר וא"כ אפי' אמרי' גם במים וגם במזבח דשתי' בכלל אכילה עכ"ז בארס הנחש י"ל שפיר דאינו בכלל אכילה וא"כ ממילא אין בו משום חולין על המזבח לפירש"י כריתות הנ"ל ושפיר הוצרך רש"י דסוכה הנ"ל לטעמא דבצר לי' שיעורא דאפי' אי לא נימא כדבריו בכריתות הנ"ל עכ"ז בארס הנחש וודאי י"ל דאין בו משום חולין וכו' כנ"ל. וגוף סברת ההלכות קטנות הנ"ל דשתי' דמים אינו בכלל אכילה משום דמים לא זייני הנה יש עוד גריעות במים על כל משקין ע' ביצה (דף ל"ז ע"א) במשנה האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן ר' יהודה פוטר במים שאין בהן ממש ובפשיטות הכוונה משום דהמים בטילים בעיסה וכדאמר שם (דף ל"ט ע"א) עיי"ש אבל מים בפ"ע יש בהם ממש וכן מבואר גם בעירובין (דף צ"ז ע"ב) ע"ש ואולם בירושלמי עירובין פ"ח ה"ו על המשנה שם בור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנו בשבת אא"כ עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים כו' א"ר יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן ובירושלמי שם מיחלף שיטת ר' יהודה תמך א"ר יודן פוטר במים שאין בה ממש וכא אמר הכין פי' דשם מחיר במים להוליכן לכל מקום שירצה וסבר דאין להם שביתה מפני שאין בהן ממש וכאן אמר לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל כו' ובעי' מיהת כותל או מחיצה ואל"ה אסור משום דקנו המים שביתה ברשות חבירו והניח בקושי' ובשירי קרבן שם ד"ה תמן א"ר יודן פוטר כו' וז"ל וקשה הא דפטר ר"י התם משום דאין המים ניכרין בעיסה וי"ל דמפרש מפני שאין בהם ממש שהמים נקראים דבר שאין בהן ממש וכמו דסובר ר' טרפון בשותה מים לצמאו שאינו מברך שהכל נהי' בדברו לפי שאין בהם ממש ולא שייך בהו הוי' עכ"ל וע"כ י"ל דכיון דמים אין בם ממש ולא חשיבי הוי' כלל לר' טרפון לכן לא חשיב שתי' דידהו למיחשיב אכילה ועכ"פ לגבי חב"ע שפיר י"ל כן דלית לן בי' משום מאכיל חולין למזבח בניסוך מים כיון דאין בם ממש כו' ובאתי רק להעיר]: