בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל
סימן ג · א
מה שנסתפק כ"ת דאי נימא דאין כוונת ר' אבוה בפסחים כ"א בתורת לימוד מנבילה מדאיצטריך בנבילה קרא להתיר רק כוונתו דלא תאכל משמעותו בעצם גם הנאה ומש"ה איצטריך בנבילה קרא להתיר. וא"כ ממילא גם בב"נ הוא כן וא"כ ראוי שאמ"ה יאסר בב"נ בהנאה כיון דליכא גבי' גזה"כ דהיתר הנאה בהא דאיתקש לדם דהיקש זה בישראל כתי' דכה"ת לישראל נאמרה ולא לעכו"ם. כמדומה שכבר נדבר מזה באחרונים ואין הזמן מסכים עמדי כעת לעיין כלל והנה לרש"י בפסחים שם (דף כ"ב ע"א) דכל שאין איסור האכילה מפורש רק נלמד מכלל בריחוק מקום אתה זובח ואוכל ואי אתה זובח ואוכל בקירוב מקום אזי אין הנאה בכלל גם לר' אבוה ומש"ה איצטריך מקרא בפ"ע לחשנב"ע א"כ גם בב"נ דאיסור אמ"ה נלמד גבי' מכלל אכול תאכל ולא אמ"ה כמבואר בסנהדרין (דף נ"ו ע"ב) א"כ ג"כ אינו כולל הנאה ועוד נ' דהאי תאכל אין משמעותו הנאה משום דסמיך לתיבת אכול והאי אכול פירושו בהכרח אכילה ממש וכמבואר במתנות כהונה בב"ר פרשה ט"ז על הלימוד הנ"ל אכול תאכל ולא אמ"ה יעוי"ש שפי' משהוא אוכל אז תאכלנו כו' וכוונתו דבע"ח בעצם לא חשיב אוכל גם זולת האיסור דאילו מפאת האיסור הרי במקרא זה הוא שנתחדש האיסור וא"כ מנ"ל למידרש כן וז"פ ויעוין חולין (דף ע"ה ע"א) דמוכח דבן פקועה לרבנן לא חשיב אוכל מפאת שהוא חי ואע"ג דמותר וכן מוכח בתוס' ב"ק (דף ע"ז ע"א) ד"ה פרה דבע"ח בעצם לא חשיב אוכל ואולם ברא"ש בכורות פ"ג סי' ה' ובהה"מ פ"ג מה' יו"ט ה"ג מוכח דבע"ח חשיב אוכל ורק מפאת האיסור הוא דלא חשיב אוכל ובחידושי הארכתי ואכ"מ ועכ"פ כוונת הב"ר הא וודאי אינו מפאת האיסור רק דבעצם לא חשיב אוכל וכנ"ל והטעם צ"ל דכ"ז שהוא חי וראוי למלאכה וחרישה אינו עומד עדיין לאכילה רק למלאכה וע' ר"ן ריש ביצה דכיון דתרנגולת עומדת לגדל ביצים יצתה מתורת אוכל לגמרי כו' ויעוין חולין (דף ח' ע"א) סכין של ע"ז מותר לשחוט בה כו' יעוי"ש ברש"י ועוד שם (דף י"ד ע"א) עומדת לאכילה ועומדת לגדל נשחטה הובררה כו' וצ"ל דהב"ר ס"ל דאין עומדת לאכילה בחיי' ומש"ה לא מיקרי אוכל כנ"ל וא"כ עכ"פ האי אוכל אין פירושו הנאה שהרי להנאה עומד גם מחיים במלאכה וחרישה וע"כ פירושו אכילה ממש דלאכילה ממש אינו עומד מחיים רק לאחר מיתה וא"כ מיסתבר דגם תיבת תאכל דבתרי' פירושו אכילה ממש:
ויעוין עוד ספרא פ' צו פרשה י' ברייתא א' בנ"י מוזהרין על החלב ואין העכו"ם מוזהרין על החלב שיכול והלא דין הוא ומה אמ"ה שאין חייבים עליו כרת איסורו נוהג בב"נ כישראל חלב שחייבין עליו כרת אינו דין כו' ת"ל בני ישראל כו' וק' הא איכא למיפרך מה לאמ"ה שכן אסור בהנאה תאמר בחלב דאפי' ינהוג בב"נ עכ"ז הא א"א שיאסר בהנאה שהרי אנו באין ללמוד רק דאיסור חלב שנאמר לישראל ינהוג גם בב"נ ואיסור חלב דישראל הרי הוא רק איסור אכילה [דדוחק לפרש כוונת הספרא דק"ו זה הוא גילוי דחלב הוא ממצות ב"נ ושנאמר איסור חלב כבר לב"נ בכלל מצות ב"נ] וע"כ צ"ל דאמ"ה אינו איה"נ גם בב"נ ואולם אק"ו דספרא הנ"ל יש פירכא בלא"ה דבאמ"ה גם גידים ועצמות מצטרפין וגם הוא איסור שמקודם מ"ת ודוגמת זה הוא במכילתא משפטים עה"כ לא תבשל גדי בחלב אמו והובא בילקוט שם רמז שנ"ט פירכא מה לגיה"נ שאיסורו מקודם מ"ת וכ"ה בחולין (דף ק' ע"ב) אלא שלא נאמר שם לשון קודם מ"ת רק שנוהג בב"נ כישראל ויעוין יבמות (דף ה' ע"ב) פירכא דשכן ישנו לפני הדיבור וכן בחגיגה (דף ו' ע"א) חשיב לפני הדיבור למעלה ותוס' קידושין (דף ל"ח ע"א) בשם הירושלמי להיפוך נודע ויעוין קידושין (דף מ' ע"ב) גדול לימוד שקדם לחלה מ' שנה כו' ואכ"מ להאריך בזה וגם יל"ע בספרא הנ"ל דק"ו הוא מי"ג מדות שהתורה נדרשת דניתנו לישראל ומנ"ל לדון בב"נ מק"ו ויעוין ב"ר פרשה מ"ו וכי ניתנו גזירות שוות לאברהם כו' ויש לדבר הרבה בזה ואכ"מ: