בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל
סימן ב · ט
מה שהעיר כ"ת בעניין זר מעיקרא מחלל שנודע. הנה למאן דמפיק בקידושין (דף ס"ו ע"ב) מברך ד' חילו אפי' חולין שבו תרצה שפיר הוא זר מעיקרא דגם מתחלה הי' חלל וזר אלא דעבודת זר כזה הכשירה תורה ומיהו לשאר הלימודים דשם ק' ואולם בפסחים (דף ע"ב ע"ב) הביא הש"ס רק לימוד דברך ד' חילו כו' לחוד יעויש"ה ויעיין כ"ת בס' ערוך לנר יבמות פ' נושאין אהך דחמש נשים שנתערבו ולדותיהן דכמדומה שעמד שם בעניין חלל שנודה דאינו זר מעיקרא ואינו בידי לעיין בו ונזכרתי דנדבר מזה בארוכה ג"כ בס' נועם ירושלמי תרומות פ"ז ה"ב ד"ה שם בירושלמי והא תנינן ר"א מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר הויין בעי מימר מה פליגין בחומש כו' יעויש"ה:
ומה שהקשה כ"ת מנבעלה לפסול לה. לא הבנתי דבנבעלה מפסולי קהל הלימוד ביבמות (דף ס"ח ע"א) מובת כהן כי תהי' לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל לא מוכל זר לא יאכל קודש וגם בנבעלה מפסולי כהונה כאלמנה לכ"ג ג"כ הלימוד מובת איש כהן וגו' וכמבואר בירושלמי יבמות פ"ו ה"ג ויעין יבמות (דף ס"ט ע"א) ובדרך מצותיך להמל"מ ז"ל שהרחיב הדיבור בעניין זה:
ויש לי להשיב עוד על איזה פרטיים במכתביו וכבר נלאיתי מכתוב וגם אני ממהר תשובתי לכ"ת יען נתפלא על איחור תשובתי ומחכה לה ועוד חזון למועד אי"ה וכתבתי כל דברי פה ג"כ בחפזי ובמהירות רב וגם בטורד רב מכמה דברים מטרידים. ידידו הדושת"ה באה"ר ובלונ"ח. יוסף ענגיל:
מ"ש כ"ת על דברינו באתוון דאוריתא בקונטרס אחרון בהוספה לכלל ב' מהך דפסחים פ' כל שעה דפריך טבל פשיטא ולא אמר דאשמעי' דלא כר' יהודה. לא ידעתי מה עדיפות בזה דעכ"פ הי' הש"ס נצרך לומר לא צריכא אלא לטבל דתרם עלי' ואיתשל על תרומתו ומה עדיפות בזה מהא דאמר לא צריכא אלא לטבל דרבנן וגם כמשנה דפסחים הנ"ל הוא ג"כ משנה בברכות (דף מ"ה ע"א) ושם איירי ר' יהודה בסיפא ומוכח דמודה ברישא וא"א לאוקמי רישא דלא כר' יהודה וכיון דהמשנה כאן שוה לשם לכן נוח לפרשם על כוונה אחת וגם נ' דא"א לומר כלל דאתי' אטבל שתרם ואיתשל ואשמעי' דלא כר"י דאין זה נשמע מן המשנה דכיון דלר"י אין התרומה שבתערובת הטבל אח"כ אסורה לכהן ואינה אוסרת איפוא את הטבל א"כ לגבי כהן אין שמה טבל כלל כיון דאינה טובלת ויש בו רק חיוב הפרשה בעלמא שצריך להפריש ממנה התרומה גם זה אינו ברור אבל שם טבל וודאי אין לו כיון דאינו אוסר ויעוין נדרים (דף פ"ד ע"ב) אינו טובל כו' דרק על שם האיסור נקרא טבל ובבכורות (דף נ"ח ע"א) דטבלה כגורן וא"כ כיון דבמתני' תני טבל א"כ אין לשון זה ממעט ג"כ טבל שתרם עליו ואיתשל על תרומתו לר"י כיון דלר"י אין זה טבל לגבי כהן ולגבי זר דהוי טבל שוב הוא פשיטות ואכתי קשיא פשיטא:
מ"ש למעלה דהקדושה שמתקדש הכ"ג ע"י המשיחה דנעשה מקודש טפי להביא פר כו' אסורה משום תיקון גברא או דחשוב מוליד במה שמוליד קדושה ע"ע ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג ביקשו להוסיף על היכל במה מוסיפין (פי במה מקדשין) בשתי הלחם ומקדישין ביו"ט אלא בלחה"פ ומקדישין בשבת כו' וע' בבלי שבועות (דף ט"ו ע"ב) דאמר כזה אשתי הלחם ניבניי' ביו"ט וניקדשי' ביו"ט אין בניין ביהמ"ק דוחה יו"ט ואולם בירושלמי לא הקשה מפאת הבניין דאסור לבנות בשבת ויו"ט רק מפאת הקדושה וכדאמר ומקדישין ביו"ט כו' ומשמע דגוף שימת הקדושה אסורה ואין מבואר ג"כ מה עניין האיסור וע"ע ירושלמי סנהדרין שם פ"י ה"ב באו ישראל ושאלו את דוד לחה"פ מהו שידחה את השבת אמר להם סידורו דוחה את השבת לא לישתו ולא עריכתו דוחין את השבת כו' ואינו מבואר ג"כ מה יש לגוף סידור לחה"פ לדחות אם לא שנאמר ג"כ דהואיל ובסידורו מקבל קדושת כלי דהשלחן מקדשו קדושת כלי כמבואר במנחות (דפ"ז ע"ב) עש"ה ושם (ד"ק ע"א) עיי"ש ברש"י [וקצ"ע במנחות (דף ז' ע"ב) מקדשין מנחה בכלי שע"ג קרקע שכן מצינו בסידור בזיכין ומדוע לא אמר בסידור הלחם] וע"כ ג"כ יש איסור בזה במה שמקדשין הלחם קדושת כלי דשימת הקדושה הוא איסור ולא נתבאר ג"כ עניין האיסור ובאתי רק להעיר:
ומ"ש למעלה דלהרמ"ע ע"כ המשיחה אין מעכבת כלל ולכתחלה בעי' ז' צע"ק מל' הגמ' יומא פ"ק שם דאמר נמשח יום אחד מניין דממ"נ לעיכובא הא אינו מעכב כלל ולכתחלה הא בעי' ז' ויש ליישב ואין להאריך יותר:
הנ"ל.