אור ברסלב
בן פורת חלק א סימן ב › א

בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל

סימן ב · א

סימן ב

מ"ש על תוס' כריתות (דף ד' ע"ב) דמצריך שם בגמ' לאו בפ"ע לדם כיסוי וכתבו התוס' דה"א דישתרי הואיל ואינו נשפך כמים ודנתי בזה באתוון דאוריתא כלל ד' וכ' כ"ת דנ' כוונת התוס' דהכוונה אאחרי שכיסה הדם בעפר דמעתה מעורב בעפר ובעצם אינו נשפך כמים מפני תערובת העפר וע"כ ה"א דלישתרי וכמו שהאריך בזה במכתבו. הנה דבריו בפי' התוס' קרובים לשמוע ואולם קצת צ"ע דאם נגלה הדם ונתנקה מתערובות עפר וודאי הוא גם נפשך ואם אינו מנוקה מתערובות עפר עד שאינו נשפך עבור התערובות עפר יל"ע אי לא יוחשב שלכ"א אם אוכלו בתערובת עפר ודוחק לומר דס"ל לתוס' כריתות הנ"ל דחייבין אדם אפי' שלכ"א הואיל ובלא"ה הנפש קצה הימנו כמבואר במכות (דף כ"ג ע"ב) דא"כ ה"ל בפסחים (דף כ"ד ע"ב) לומר הכל מודין בדם כו' ותו דהא פטר התם בפסחים אחלב שלכ"א אע"ג דחלב איתקש לדם בסוגי' דכריתות שם. ואולם לפי מאי דמוכח בשבת (דף קי"א ע"ב) וזבחים (דף קי"ג ע"ב) דהי' מקום בבבל דהי' העפר דשם ראוי לאכילה יעוש"ה וא"כ י"ל דאיצטריך קרא אהיכא דכיסה בעפר ההוא דראוי לאכילה ועכ"ז נשפך כמים ליתי' מפני תערובת העפר:

והנה ברשב"ם עה"ת ויקרא פרשה י"ז פסוק י"ג עה"כ וכסהו בעפר כ' כי אז לא יהי' ראוי לאכילה עכ"ל והבאתי דבריו בלקח טוב בהוספות שבסוף הספר בהוספה לכלל ח' ומוכח לכאורה כוונת הרשב"ם דאחרי הכיסוי אין הדם ראוי לאכילה עוד ואפי' אם מגלהו כי א"א שיתנקה מתערובת עפר ובתערובת עפר אין ראוי לאכילה ואולם הרי דעת רש"י כריתות שם דפי' כוונת הגמ' אדם כיסוי אחרי שנתגלה בהכרח חולקת ארשב"ם הנ"ל וסוברת דראוי לאכילה אחרי שנתגלה וא"כ יש לפרש גם כוונת התוס' כן. אלא דבפי' כוונת התוס' הוא קצת רחוק יותר דרש"י י"ל דאיירי כשנקהו מתערובת עפר וס"ל דאפשר לנקותו אבל התוס' דאיירי ע"כ לפי פי' כ"ת היכא דלא ניקהו מעפר ומעורב בעפר הרבה כל כך עד שאינו נשפך עבור תערובת העפר א"כ נ' דבכה"ג וודאי אינו ראוי לאכילה וכדברי הרשב"ם [וי"ל עוד כוונת הרשב"ם דכ"ז שמכוסה בעפר אין ראוי לאכילה אבל אם מתגלה שפיר ראוי לאכילה ועכ"ז הועילה התורה במה שציותה לכסותו משום דאין לחוש שיגלהו ויאכלנו דכולי האי לא ישכח יעוין דוגמת זה שבת (דף קמ"ט ע"א) דאדהכי והכי מידכר ודוגמתו בעירובין (דף צ"ח ע"א) באיסקופה ארוכה דאדהכי והכי מידכר ובעל מסורת הש"ס לא ציין. וגם י"ל דמאיס עלי' לגלותו מעפר ולאוכלו וליכא למיחש להכי ורק אם נתגלה שפיר ראוי לאכילה. ובאמת תיקשי על הרשב"ם מגמ' שבת (דף קי"ג ע"ב) וזבחים (דף קי"ג ע"ב) הנ"ל דהא אם מכסין בעפרה של בבל הנ"ל מקיימין וודאי מצות כיסוי אע"ג דאכתי ראוי לאכילה וא"כ הרי אין הטעם שלו מספיק]:

ומ"ש כ"ת דלפי הבנתי באתוון דאוריתא כלל ד' בתוס' כריתות הנ"ל דהכוונה דאינו נשפך כמים מפני חיוב' הכיסוי וכ' כ"ת דיוקשה ע"ז דהא עיקר קרא בקדשים כתי' ודם קדשים נמי הא אינו נשפך כמים וחייבין עליו. לא הבנת דוודאי קרא דרק הדם לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים בדם חולין איירי דדם קדשים הא אינו נשפך כמים וחולין לאו דווקא דמצי איירי נמי בדם קדשים בעלי מומין או זבח שנפסל יעוין תוס' פסחים (דף י"ז ע"ב) ד"ה אבל ורק עכ"פ לא איירי בדם קדשים כשירים שצריך לקבלו בכלי וע"כ שפיר ה"א דבא קרא למעט דחייבין אדם שאינו של קדשים כשירים רק כשהוא נשפך כמים דהיינו דם בהמה דחולין או דבע"מ וזבח שנפסל אבל דם חי' ועוף דחולין לא ואם כוונת כ"ת דיש ללמוד מדם קדשים כשירים בתורת לימוד לחייב גם אאינו נשפך ז"א חדא דה"א דקרא דעל הארץ תשפכנו הוא מיעוט בפירוש שלא ללמוד ועוד דלא ילפי' חולין מקדשים לעניין זה וכמו דבעינן תרי קראי לגוף איסור דם חד לדם חולין וחד לדם קדשים ודעת הרשב"א חולין דדם שבישלו א"ע עליו רק בקדשים אבל חולין מקדשים לא ילפי' אפי' לקולא כבר תמהתי עליו באתוון דאוריתא כלל י"ב ועכ"פ כאן דהוא חומרא לחייב גם באינו נשפך שפיר לא ילפי' חולין מקדשים. ואולם יש קצת ראי' להבנת כ"ת בתוס' כריתות דלפי הבנתי לא ה"ל לגמ' לומר לדם כיסוי רק לדם הטעון כיסוי כיון דגם קודם הכיסוי ה"א למיפטר הואיל וצריך כיסוי ולישנא דדם כיסוי מוכח לכאורה דהכוונה אדם שנכסה ואולם גם לפי' השטמ"ק בכריתות שם שהביא כ"ת הרי כוונת הגמ' אדם הטעון כיסוי. והנה גוף פירושו של כ"ת בתוס' כריתות הנ"ל אם היותו קרוב וכאמור עכ"ז הבנתי בספרי קרובה לדעתי יותר דכוונת תוס' כריתות היא כסברתם בקושייתם בחולין (דף ל"ג ע"א) ד"ה השוחט ובפסחים (דף ט"ז ע"ב) ד"ה דם:

ומצאתי במדרש שוחר טוב לתהלים מזמור ע"ט עה"כ שפכו דמם כמים וז"ל כדם בהמה שנא' על הארץ תשפכנו כמים עכ"ל. וע"ש בפי' מהר"י הכהן דהכוונה שלא כיסו דמם ושפכום כמים כמו דם בהמה דכתיב בי' תשפכנו כמים עבור דאין טעון כיסוי עש"ה ומפורש דשפיכה כמים ממעט דם הצריך כיסוי וא"כ וודאי דקרוב לפרש כן גמ' כריתות הנ"ל ושזו כוונת התוס' בפירושם הנ"ל [וע"ע כהך דמדרש שוח"ט באיכה רבתי עה"כ טומאתה בשולי' ע"ש דדריש קרא כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך כו' כתי' אשר יצוד ציד חי' או עוף ושפך את דמו וכסהו בעפר וכאן שפכו דמם כמים סביבות ירושלם ואין קובר הוי אשר לא כתורתך]:

ומ"ש כ"ת דלפי הבנתו בתוס' כריתות ל"ק תו דנילף מקדשים דיש לחלק בין אינו נשפך דקדשים דרק מפני שצריך לדם אינו נשפך אבל בעצם הוא נשפך ומשא"כ דם כיסוי המעורב בעפר ובעצם אינו נשפך גרע. יש לפקפק קצת דא"כ מנ"ל למעט דם קדשים מהכשר דילמא אתי קרא למעט רק דם כיסוי מהכשר דבעצם אינו נשפך והנה עלה בדעתי די"ל דדם קדשים חשוב גם בעצם אינו נשפך הואיל והקדושה שבו מחייבת קבלתו בכלי דבין אי דם בצואר בהמה קדוש ובין אי סכין מקדשא לי' יעוין מנחות (דף ט"ז ע"ב) עכ"פ הקדושה אשר בדם היא המחייבת קבלתו בכלי ולכן חשיב זה בעצם אינו נשפך כיון דלפי עצמות עניינו ואיכותו של הדם אין לשפכו רק לקבלו בכלי ודו"ק היטיב ויתיישב בזה קושית התוס' חולין (דף ל"ג) ופסחים (דט"ז) הנ"ל דמדוע דם חי' ועוף מכשיר הא טעון כיסוי ואינו נשפך כמים וה"ל כדם קדשים דנתמעט מהכשר מה"ט משום דאינו נשפך כמים ולהנ"ל ניחא דכיסוי דחולין אינו מפני איכות הדם רק גזה"כ בעלמא אקרקפתא דגברא [וזה אם לא נאמר כרשב"ם הנ"ל דכיסוי דם מפני איסורו ואפי' רשב"ם יש מקום לדברינו לדעת הריטב"א נדרים בביאוריו על הרי"ף ריש פרק ב' ועוד בכמה דוכתי שכ' דכל איסורי מאכלות רק איסורי גברא המה עש"ה דא"כ אין האיכות שבדם מחייבת כיסויו רק האיסור שעל האדם ואולם ז"א דוודאי יש איזה איכות בדברים האסורים שעבורו אסרתם התורה אלא דאיכות ההוא גורם רק לשיחול איסור על האדם לא שיחול איסור על גופם ודו"ק ואמנם כיון דהכיסוי איננו מפני האיכות שבדם רק להרחקת האיסור שבו וכדי שלא יבוא לאכלו ולעבור על האיסור א"כ כיון דהאיסור רק על האדם שפיר אין איכות הדם עצמו מחייב העדר שפיכתו ודו"ק היטיב ויעוין עוד ת"י יומא (דף ס"ז ע"ב) ד"ה אכילת שכתבו דכיסוי דם מן החקים] ושפיר חשיב בעצם נשפך ולא דמי לדם קדשים דקדושה שבדם היא המחייבת קבלתו בכלי והעדר שפיכתו ודו"ק היטיב ואפי' לפי המבואר בב"ר דבשביל שכיסו חיות ועופות לדמו של הבל זכו למצות כיסוי [ויש להבין בזה הא דבכיסוי בעי' שלא יהי' רישומו ניכר כמבואר בחולין (דף פ"ז ע"א) וזה בשביל דדמו של הבל נמי לא הי' רישומו ניכר כמבואר בתוס' סנהדרין (דף ל"ז ע"ב) ד"ה מיום ואולם טעם דבעי' בכיסוי שלא יהי' רישומו ניכר מובן גם בפשיטות והיינו משום דבלא"ה לא מיקרי כיסוי וכמו בצואה דכתיב וכסית את צאתך ומכאן ילפי' איסור הזכרת דברים שבקדושה במקום צואה ובעי' בי' נמי שלא יהא רישומו ניכר כמבואר בברכות (דף כ"ה ע"א) והיינו משום דבלא"ה לא מיקרי כיסוי] וכן לפי המבואר בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ל"ו בשם הקנה דבשביל שרוחות קדושות נושבות בעוף הטהור לכן דמו טעון כיסוי [וס' שו"ת הרמ"ע לא הי' בידי במכתבי הא' אל כ"ת ובבוא מכתבו הב' אשר בו הביא דברי השו"ת הרמ"ע סי' ק"ב וביקש ממני לבארם שאלתיו לי] עכ"ז עכ"פ רק מעלת העוף היא המחייבת כיסוי דמו לא מעלת הדם ודו"ק ואולם באור החיים עה"ת ויקרא פרשה י"ז פסוק י"ד ד"ה דמו בנפשו כ' בטעם כיסוי דהדם הוא הנפש וטעון קבורה יעויש"ה [וכן משמע מאיכה רבתי הנ"ל דכיסוי הוא עניין קבורה ויש להבין קצת עפי"ז דברי רש"י כריתות (דף ד' ע"ב) הנ"ל שם דכ' דה"א דדם כיסוי לישתרי הואיל ובטלה אגב ארעא ואינו מובן והאי לישנא דבטלה אגב ארעא מצינו בגמ' ב"מ (דף נ"ו ע"ב) ומנחות (דף ס"ט ע"ב) ושם איירי בזריעה בקרקע ואין לו עניין לכיסוי ואולם להנ"ל דכיסוי הוא קבורה מצינו לו דוגמא קצת בגור ארי' עה"ת פ' ויחי ד"ה סופה להיות עפרה כנים ע"ש עה"כ אל נא תקברני במצרים וברש"י בשם הב"ר סופה להיות עפרה כנים כו' ושלא יעשוני מצרים ע"ז ובגור ארי' כ' ע"ז וז"ל יש מפרשים דכל הני טעמים צריכים יחד דבעפרה כנים לא סגי כו' ובטעמא דיעשוני ע"ז לא סגי דזה הטעם לא שייך אלא כשהוא בעין ולא הי' נקבר שהיו סבורים שלכך לא נקבר כדי שיעבדו אותו אבל אם הי' נקבר בארץ לא היו עושים אותו ע"ז ועוד דלא שייך ע"ז אם נקבר בקרקע עולם שקרקע עולם אינה נאסרת ול נעשה המת ע"ז כיון שאינו נאסר וכשנקבר בקרקע עולם שב להיות המת כקרקע עולם ואין עליו שם ע"ז כו' עכ"ל ואולם גם שם הוא רק בקרקע עולם לא בעפר תלוש דכיסוי אעפ"י שהוא עניין קבורה וגם הוא שם רק כ"ז היותו קבור ואילו רש"י כריתות הנ"ל איירי גם אחרי שנתגלה הדם ובדברי הגור ארי' אלה יש לדון הרבה ואכ"מ] והנה לדברי האוה"ח לכאורה עצמיות הדם מחייב הכיסוי ויש לדחות:

וי"ל עוד ביישוב קושית תוס' הנ"ל דכי היכא דאימעיט דם קדשים מהכשר מקרא דעל הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך כמים מכשיר כו' ה"נ לימעוט דם חי' ועוף דג"כ אין נשפך כמים כיון דטעון כיסוי. וי"ל דמיסתבר לחכמים לדרוש המיעוט רק אדם קדשים דשם יש טעם לחלק בינו לבין דם חולין לעניין הכשר מפאת דקדשים יש בם עניין טהרה ג"כ מפאת הקדושה דהיא התנגדות הטומאה וכהא דמשקי בית מטבחיא או מדבחיא דכן וע"כ יוכל להיות דעניין הקדושה שבדם מונעת עניין ההכשר דמפאת הקדושה אין מכשיר לקבל טומאה ויעוין חולין (דף קי"ח ע"ב) דהכשר תחלת טומאה היא וע"כ הקדושה מנגדת עניין הטומאה הזאת ומשא"כ דם חי' כו' אין טעם לחלק בינו לדם בהמה דדם בהמה יכשיר ודם חי' לא יכשיר ולכן לא דרשי' לי' אדם חי' ויש להביא ראי' דהא דדם קדשים אינו מכשיר ממיעוטא דתשפכנו כמים כו' אין העדר שפיכתו כמים הוא הגורם רק הקדושה היא הגורמת מירושלמי סוטה פ"ט ה"ה דמה (של עגלה ערופה ע"ש) מהו שיכשיר (מי נימא דכיון דכפרה כתיב בה כקדשים להא מילתא נמי היא כקדשים דכי היכא דדם קדשים אינו מכשיר כו') מן מה דתני ר' חייא דמה טמא דמה מכשיר (מהא דתני ר' חייא דדמה טמא פי' מקבל טומאה ש"מ דלא איתקש לקדשים לגמרי דהא קיי"ל דם קדשים דכן וא"כ כמו כן דמה מכשיר. פני משה) ומבואר בזה להדיא דהא דדם קדשים אינו מכשיר ממיעוטא דתשפכנו כמים יצא דם קדשים שאינו נשפך כמים אין העניין דהעדר השפיכה כמים הוא הגורם בעצם רק הקדושה היא הגורמת והך דאינו נשפך הוא רק סימן דאותו דם שאינו נשפך כמים היינו דם קדשים הוא יש בו בעצמותו דין זה דאינו מכשיר ומה שהוא קדשים הוא הגורם לא מה שאינו נשפך כו' דאילו הי' מה שאינו נשפך הוא הגורם בעצם א"כ מאי איבעי לי' לירושלמי כלל דדם עגלה לא יכשיר מפאת דאיתקש לקדשים הא בקדשים גופי' אין לו עניין לקדושה כלל ורק מפאת שאינו נשפך כו' הוא דאינו מכשיר וא"כ דם עגלה דנשפך הא שפיר יש לו להכשיר (דדם עגלה פשוט דנשפך כו' דלא הוזכר שום עשי' בדמו דאף דהעגלה טעונה קבורה מ"מ הדם ממילא נקבר כיון דעורפין אותה על הארץ והדם נופל ונבלע בקרקע מאיליו ותו דאי דם עגלה אינו נשפך א"כ תו מאי איבעי לי' הא מפאת עצמו אין לו להכשיר הואיל ואין נשפך כמים ומאי ראי' מהך דתני ר' חייא דדמה טמא מ"מ להכשיר הא שפיר אין לו הואיל ואין נשפך כו' וע"כ דדם עגלה נשפך כו' ומפאת ההיקש לקדשים הוא דמספקא דלא יכשיר וז"פ] וע"כ דבקדשים אין מה שאין נשפך הוא הגורם בעצם והוא רק סימן כו' והקדשים מפאת עצמותם יש להם דין זה דאין דמן מכשיר וע"כ עגלה נמי דאיתקשא לקדשים שפיר ג"כ אין לדמה להכשיר ואף דהוא נשפך כיון דאיתקש לקדשים ודם קדשים הא אינו מכשיר וע"ז פשיט מדר' חייא דדמה טמא הרי דלא איתקשא לקדשים לעניין טומאה וה"נ לא איתקשא לעניין הכשר ולדברינו לעיל הדברים מוטעמים ביותר כיון דכל עיקר הא דדם קדשים אינו מכשיר היינו מפאת דהקדושה מונעת עניין הטומאה ואין נותנת הקדושה שבה שתכשיר לקבל טומאה כי היכי דמשקי בי מטבחיא דכן דהקדושה מונעת הטומאה וע"כ כיון דדם עגלה טמא ואין קדושתה מונעת הטומאה כמו בקדשים דאמרי' דדכן לכן ג"כ מכשיר ממילא ואין מונעת גם עניין הכשר הטומאה ויתיישב בזה מאי דיש להעיר לכאורה דמאי פשיט מדר' חייא דכי היכי דדמה טמא ולא מקשינן לי' לדם קדשים דדכן ה"ה דלא מקשינן לי' לעניין הכשר ומאי ראי' הא למ"ד בפסחים (דף ט"ז ע"ב) דמשקי בית מטבחיא דדכן הילכתא גמירי לה ע"ש א"כ הא י"ל דלהלכותיו לא איתקש ע' מכות (דף י"א ע"א) ומשא"כ הכשר דנלמד מקרא בקדשים דאינו מכשיר ממיעוטא דתשפכנו כמים לזה איתקש שפיר ומאי ראי' ממאי דלא איתקש למידי דהלמ"מ ואולם לדברינו הנ"ל ניחא שפיר דאף דטומאה היא מידי דהלמ"מ מ"מ הא חזינן מיהת מהא דדמה טמא דקדושת עגלה אין מנגדת הטומאה כי היכא דקדושת קדשים מנגד וע"כ כיון דאין מנגדת הטומאה לכן ג"כ אין לה לנגד ההכשר דבקדשים גופי' מה דמנגדת ההכשר הוא רק מפאת דמנגדת הטומאה וכנ"ל ודו"ק ואיך שיהי' זה עכ"פ מוכרח מירושלמי הנ"ל דמה דדם קדשים אין מכשיר אין ה עדר השפיכה הוא הגורם בעצם רק הקדושה היא הגורמת והך דאינו נשפך הוא רק סימן כו' דאל"כ אין התחלה לאיבעי' דירושלמי כיון דדם עגלה נשפך וכנ"ל וא"כ כיון דהוא רק סימן א"כ הא אין הדרש כלל על שאינו נשפך שלא יכשיר רק על קדשים שדמן לא יכשיר והתורה סימנה רק דם הקדשים במה שאינו נשפך וא"כ הא אין קושי' דנימעוט גם דם חי' כו' דאינו נשפך ולומר דהסימן הוא גם על חי' כו' דאתי המיעוט למעט גם חי' ועוף ונסמנו ג"כ במה שאין דמן נשפך כו' זה אין קושי' די"ל דרק אקדשים מיסתבר לחכמים לאוקמי מיעוטא משום דיש גם טעם וסברא מה בזה מפאת עניין הקדושה דמנגדת הטומאה וכנ"ל משא"כ אחי' ועוף דאין טעם לחלק בין דמן לדם בהמה דדם בהמה יכשיר ודם חי' ועוף לא לכן לא דרשי' לי' אדם חי' ועוף וכה"ג מצינו בכ"ד ורק אילו הי' כוונת הדרש אקדשים ג"כ לומר דמפאת דאינו נשפך אינו מכשיר ומה שאינו נשפך הוא הגורם בעצם אז הי' הקושיא קושיא שפיר דהא גם דם חי' כו' אינו נשפך ויש להעדר השפיכה גם בו למנוע ההכשר כי היכי דמונע בקדשים ומשא"כ אחרי דאין העדר השפיכה הוא הגורם רק הקדשים הם שגורמים א"כ וודאי אין קושי' דכי היכא דממעטינן קדשים ה"נ נימעוט חי' כו' דשאני קדשים דיש סברא בזה משא"כ בחי' כו' ודו"ק ק היטיב כי הדברים עמוקים בס"ד:

תוכן העניינים

בן פורת חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה