בן פורת חלק א· רבי יוסף ענגיל
סימן א · א
מ"ש מגמ' מנחות (דף כ"א ע"ב) דלא יהבינן לכהנים מלח דקדשים לאכילת חולין ופריך חולין פשיטא מאי בעי התם ומשני אע"ג דאמר מר יאכלו (דכתי' גבי שירי מנחות) שיאכלו עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השובע אפ"ה מלח דקדשים לא יהבינן להו (לאכילת החולין) והקשה כבודו דמאי פריך חולין פשיטא מאי בעי התם הא אפשר לאכול חולין בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש וכן בלילה לדברינו באתוון דאוריתא כלל א' [ועי' לקמן סי' ו' בתחלתו דשם מובאים הדברים שבאתוון דאוריתא הנצרכים לתשובה דכאן]. הנה התוס' במנחות (דף פ' ע"ב) ד"ה וכי פירשו כוונת הגמ' מנחות (דף כ"א ע"ב) הנ"ל דאיזה צורך יש באכילת חב"ע ולמאי נצרכים שם דאיצטריך לאשמעי' דלא יהבי' להו מלח דפשיטא דאם אין האכילה לצורך קדשים אין לתת לה מלח דקדשים ואטו אם הכהנים יביאו פתם לעזרה לאכול יתנו להם מלח דקדשים וע"ז משני דמשכחת דנאכלים לצורך הקדשים כדי שיתאכלו הקדשים על השובע וע"כ ה"א דניתוב להו מלח הואיל דהאכילה לצורך קדשים. ובאמת ק"ל לפירש"י במנחות שם דהקושי' מפאת איסור חב"ע דמה זה דאמר חולי פשיטא כו' הא ר' חסדא אליבא דרבנן דרבי ס"ל במנחות (דף ק"ו ע"א) דמותר לגמרי להכניס חב"ע ואיך שייך פשיטא על דבר שהוא במחלוקת ויש מ"ד דמותר לגמרי ויעוין תוס' ר"ה (דף ז' ע"א) ד"ה שמא דכתבו דלא שייך פשיטא אמילתא דפלוגתא דתנאי ורש"י עצמו כ' בפסחים (דף כ"א ע"ב) אהך דאמר עבר זמנו אסור בהנאתו פשיטא לא צריכא לשעות דרבנן וברש"י עבר זמנו אסור בהנאה לשעות דרבנן ה"ג ולא גרסי' פשיטא דהא אפי' בפסח איצטריך לאשמעי' דהא איכא ר' יוסי הגלילי דשרי בהנאה כל שבעה לקמן עכ"ל הרי דאף דאין הלכה כריה"ג מ"מ כיון שיש שם מחלוקת לא שייך ל' פשיטא ואולי יש חילוק בזה בין פלוגתא דתנאי לאמוראי וכאן הוא פלוגתא דאמוראי דרבינא במנחות (דף ק"ו) שם ס"ל דלכ"ע אסור להכניס חב"ע וליכא לדידי' פלוגתא דתנאי וא"כ מאי דר' חסדא פליג עלי' זהו שוב רק פלוגתא דאמוראי וכיון דקיי"ל כרבינא שייך שפיר פשיטא. ויש לה"ר לזה לכאורה מברכות (דף י"ב ע"א) פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא בידי' וקסבר דשיכרא הוא ופתח ובירך אדעתא דשיכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי סיים בדשיכרא יצא דתנן על כולם אם אמר שהנ"ב יצא כו' ושם (דף מ' ע"ב) הוא פלוגתא דר' הונא ור' יוחנן אי מהני שהנ"ב איין וע"כ דבפלוגתא דאמוראי שייך שפיר פשיטא אחרי שההלכה שם כר' יוחנן דאפי' איין מהני שהנ"ב [ויל"ע עוד בזה אי שייך פשיטא במידי דפלוגתא בברכות (דף כ' ע"ב) ומן התפילין פשיטא כו' וע' תוס' עירובין (דף צ"ו ע"ב) ד"ה לא ס"ד וברשימותי הבאתי עוד איזהו מקומן בזה ואכ"מ]:
ואולם י"ל עוד כוונת תו' מנחות (ד"פ) הנ"ל דאע"ג דההכנסה מותרת עכ"ז האכילה אסורה וכן הבין המל"מ בכוונתם בפ"ב משחיטה. ואמנם הדבר צריך טעם ומה גם שיוחשב פשיטות ואי משום דאכילת קדשים עבודה כמבואר בפסחים (דף ע"ב ע"ב) דאפי' אכילת תרומה קרוי' עבודה וכן כתבו תוס' יבמות (דף ל"ב ע"ב) ד"ה איסור ועל כרחך חשיב אכילת חולין שעושה בחולין מעשה עבודה זה אינו דרק תנופה דאיירי בי' התוס' שם וכדומה דעושה באמת מעשה עבודה ומתכוון לשם עבודה הוא דהוי עבודה בחולין מה שאין כן אכילה רק בקדשים לפי עניינם ומעלתם היא עבודה אבל אם אוכל שם חולין ואין כוונתו לעבודה היא מעשה גרידא בעלמא ואין לו להחשב שעושה מעשה עבודה בחולין בפנים ואולם שחיטת חולין נמי אינה עבודה וע"כ דמשום דבקדשים היא עבודה ע"כ אסור שחיטת חב"ע ואולם למאי דקיי"ל דשחיטה לאו עבודה היא א"כ גם בקדשים אינה עבודה וע"כ גם השחיטה בחולין חשיב שעושה מעשה קדשים בחולין ואין ראי' אאכילה דבקדשים היא עבודה לאסור אכילת חולין שאינה עבודה ואמנם אע"ג דשחיטה לאו עבודה עכ"ז לענין פסולי מחשבות נחשבת מד' עבודות ואולם יש חילוק עוד דשחיטת חולין עכ"פ מצוה היא לדיעות הסוברים כן וע"כ חשיב עבודה בחולין דעבודתו של חולין בכך היינו בקיום מצוות בם וכדרש ולעבדה זו מ"ע ואין ראי' מזה אאכילת חולין דהיא מעשה רשות לגמרי וה"ז דוגמת ש"ס זבחים (דף ג' ע"א) דמינא מחריב כו' וע"כ רק מעשה מצוה בחולין במקום המיוחד לעבודת קדשים מחריב והוי בזיון לקדשים ואסור אבל מעשה רשות לגמרי לא מחריב ואין חשוב כלל להחשב בזיון לקדשים ודוגמת אין מעבירין על המצוות דדנו ז"ל דממצוה לרשות לא חשיב מעביר מטעם הנ"ל רק ממצוה למצוה אחרת יעיין שו"ת שאגת ארי'. ועוד יש חילוק דבשחיטה העושה אחד בחולין וקדשים ומשא"כ באכילה דבקדשים משלחן גבוה קזכי וחשיבא האכילה אכילת גבוה כביכול לא אכילת הדיוט דמה"ט לא חשיב נבילה הותרה מכללה להדיוט במליקה ע' אתוון דאוריתא כלל ב' ומשא"כ אכילת החולין היא אכילה הדיוטית וע"כ זה וודאי חשיב לאו מינא כו' ולא מחריב כלל וי"ל דזה טעם רש"י כריתות (דף ז' ע"ב) וירושלמי נזיר פ"ד ה"ו דמליקת תב"ע מותרת ולהנ"ל י"ל דרק שחיטה דכשירה בזר ומוטלת על הבעלים יעוין רש"י פסחים (דף ז' ע"ב) ד"ה פסח ובכ"ד וגם הכהן השוחט רק שליח הבעלים וכנודע וע"כ השחיטה היא מעשה הדיוט גם בקדשים ולכן שפיר השחיטת חולין בזיון ומשא"כ מליקה דפסולה בזר וא"כ כהן המולק שלוחא דרחמנא והוא מעשה גבוה כביכול כיון דהכהן שליח הגבוה ית' לכן שוב מליקת חולין דהוא מעשה הדיוט לא מחריב כלל במליקת קדשים וליכא איסור ודו"ק ואולם בזבחים (דף ס"ג ע"א) איתא דאכילה אין אדם אוכל במקום רבו ע"ש וא"כ לכאורה לא שייך באכילה סברא דאכילת הדיוט אינה חוצצת באכילת גבוה ואדרבה כיון דאכילת הכהנים בקדשים לאכילת גבוה כביכול נחשבת א"כ אין בעזרה אכילת הדיוט כלל לכן ראוי לאסור שם אכילת הדיוט מטעמא דאין אדם אוכל במקום רבו:
וי"ל עוד דאפי' מותר גם אכילת חב"ע עכ"ז אינו מדרך המוסר לאכול חב"ע אפי' בלשכות כו' ובלילה וזהו דפריך חולין פשיטא מאי בעי התם והוא כעין הך דקידושין (דף נ"ב ע"ב) וכי אשה בעזרה מניין יעייש"ה פי' התוס' ויעוין תוס' זבחים (דף ס"ג ע"א) שם ד"ה שכן דהביאו גמ' ורש"י זבחים (דף י"ד ע"א) כעין זה דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל וחשיב משום זה הולכת חטאות הפנימיות עבודה שא"א לבטלה ואע"ג דלשיטתם בזבחים (דף ס"א ע"א) ד"ה קודם דכל קדשים ילפי' משלמים דתלויין בפתח אוהל מועד א"כ שחיטת כל קדשים מותרת בהיכל מדינא מטעמא דשלא יהי' טפל חמור מן העיקר וכמובן ועכ"ז חשיב עבודה שא"א לבטלה מפאת דלאו אורח ארעא ויעוין נזיר (דף מ"ה ע"א) דרך בזיון הוא וכו' וביומא (דף מ"ז ע"א) השתא לפני מבו"ד אין עושין כן כו' ובמסורת הש"ס שם ציין שבת ופסחים והוא עוד במנחות (דף ס"ב ע"א):
וי"ל עוד דמברייתא דיאכלו עמה חולין ותרומה כו' הוא דידעי' דשרי אכילת חולין בלשכות כו' כיון דמתיר בברייתא הנ"ל לאכול חולין עם קדשים והיינו יחד בעזרה לפי' התוס' והכי מוכח לכאורה לישנא דעמו יעוין סוטה (דף כ' ע"ב) מאי עמו עמו במחיצתו וא"כ ע"כ דאכלו בלשכות דבעזרה פשיטא דאסור אכילת חולין וכקו' הגמ' וע"כ דהכוונה אלשכות מטעם שלנו באתוון דאוריתא ומיני' ילפי' נמי דלילה שרי דזמן הבלתי ראוי לשחיטת קדשים דומה למקום הבלתי ראוי ועכ"פ המקשן דלא ידע מברייתא הנ"ל שפיר לא הי' סבור לחלק חילוק דלשכות ולילה והי' סבור דבכל גוונא אסור ושפיר פריך: