בן סירא· בן סירא
פרק טו
א כִּי יְרֵא יְהֹוָה יַעֲשֶׂה זֹאת, וְתוֹפֵשׂ תּוֹרָה יַדְרִיכֶנָּה.
ב וְקִדְּמַתְהוּ כָאֵם, וּכְאֵשֶׁת נְעוּרִים תְּקַבְּלֶנּוּ.
ג וְהֶאֱכִילַתְהוּ לֶחֶם שָׂכֶל, וּמֵי תְבוּנָה תַּשְׁקֶנּוּ.
ד וְנִשְׁעַן עָלֶיהָ וְלֹא יִמּוֹט, וּבָהּ יִבְטַח וְלֹא יֵבוֹשׁ.
ה וְרוֹמְמַתְהוּ מֵרֵעֵהוּ, וּבְתוֹךְ קָהָל תִּפְתַּח פִּיו.
ו שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמְצָא, וְשֵׂם עוֹלָם תּוֹרִישֶׁנּוּ.
ז לֹא יַדְרִיכוּהָ מְתֵי שָׁוְא, וְאַנְשֵׁי זָדוֹן לֹא יִרְאוּהָ.
ח רְחוֹקָה הִיא מִלֵּצִים, וְאַנְשֵׁי כָזָב לֹא יִזְכְּרוּהָ.
ט לֹא נָאֲתָה תְהִלָּה בְּפִי רָשָׂע, כִּי לֹא מֵאֵל נֶחְלְקָה לּוֹ.
י בְּפֶה חָכָם תֵּאָמֵר תְּהִלָּה, וּמשֵׁל בָּהּ יִלַמְּדֶנָּה.
יא אַל תֹּאמַר מֵאֵל פִּשְׁעִי, כִּי אֶת אֲשֶׁר שָׂנֵא לֹא עָשָה.
יב פֶּן תֹּאמַר הוּא הִתְקִילָנִי, כִּי אֵין צֹרֶךְ בְּאַנְשֵׁי חָמָס.
יג רָעָה וְתוֹעֵבָה שָׂנֵא יְהֹוָה, וְלֹא יְאַנֶּנָּה לִירֵאָיו.
יד אֱלֹהִים מִבְּרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם, וַיְשִׁיתֵהוּ בְּיַד חוֹתְפוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ בְּיַד יִצְרוֹ.
טו אִם תַּחְפֹּץ תִּשְׁמֹר מִצְוָה, וְתָבִינָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
(טו) אִם תַּאֲמִין בּוֹ גַּם אַתָּה, תִּחְיֶה.
טז מוּצָק לְפָנֶיךָ אֵשׁ וָמָיִם, בַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ שְׁלַח יָדֶיךָ.
יז לִבְנֵי אָדָם חַיִּים וָמָוֶת, אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יִנָּתֵן לוֹ.
יח סָפְקָה חָכְמַת יְהֹוָה, אַמִּיץ גְּבוּרוֹת וְחוֹזֶה כֹל.
יט עֵינֵי אֵל יִרְאוּ מַעֲשָׂיו, וְהוּא יַכִּיר כָּל מִפְעַל אִישׁ.
כ לֹא צִוָּה אֱנוֹשׁ לַחֲטֹא, וְלֹא הֶחֱלִים אַנְשֵׁי כָזָב.
(כ) וְלֹא מְרַחֵם עַל עֹשֶׂה שָׁוְא, וְעַל מְגַלֶּה סוֹד.