פרק כ · אות יח
יח וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל (במדבר כב, מא), בָּלָק הָיָה בַּעַל קְסָמִים וּבַעַל נַחַשׁ יוֹתֵר מִבִּלְעָם שֶׁהָיָה נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו כְּסוּמָא, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ סַכִּין וְאֵין מַכִּיר אֶת הַפְּרָקִים, וַחֲבֵרוֹ מַכִּיר אֶת הַפְּרָקִים וְאֵין בְּיָדוֹ סַכִּין, כָּךְ הָיוּ שְׁנֵיהֶם דּוֹמִין, בָּלָק רוֹאֶה אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִין בָּהֶן, וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל פְּעוֹר, שֶׁרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִין שָׁם. (במדבר כג, א): וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וְלָמָּה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת שֶׁבָּנוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים מֵאָדָם וְעַד משֶׁה וְנִתְקַבְּלוּ, אָדָם וְהֶבֶל וְנֹחַ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמשֶׁה, שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָמָּה קִבַּלְתָּ אֶת אֵלּוּ לֹא בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה שֶׁעָבְדוּ לְפָנֶיךָ קִבַּלְתָּם, לֹא נָאֶה לְךָ שֶׁתְּהֵא נֶעֱבַד מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וְלֹא מֵאֻמָּה אֶחָת, הֱשִׁיבוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (משלי יז, א): טוֹב פַּת חֲרֵבָה, טוֹב מִנְחָה בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה, (משלי יז, א): מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהַכְנִיס מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵין יִשְׂרָאֵל. (במדבר כג, ב ג): וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר וגו' וַיַּעַל, וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי, דַּעְתּוֹ הָיָה לְקַלֵּל שֶׁעַד אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה שָׁפוּי וּמִן אוֹתָהּ שָׁעָה נִטְרָד. (במדבר כג, ד): וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, אָמַר לוֹ רָשָׁע מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר (במדבר כג, ד): אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי, מָשָׁל לְשֻׁלְחָנִי הַמְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָלוֹת, בָּא בַּעַל הַשּׁוּק וְהִרְגִּישׁ בּוֹ, אָמַר לוֹ אַתָּה מְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָל, אָמַר לוֹ כְּבָר שָׁלַחְתִּי דוֹרוֹן לְבֵיתְךָ. וְאַף כָּךְ בִּלְעָם, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמַר לוֹ רָשָׁע מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי. אָמַר לוֹ (משלי טו, יז): טוֹב אֲרֻחַת יָרָק, טוֹבָה סְעוּדָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְאָכְלוּ עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, מִפָּרִים שֶׁאַתָּה מַקְרִיב עַל יְדֵי שִׂנְאָה. (במדבר כג, ה): וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם, שֶׁעִקֵּם פִּיו וּפִקְּמוֹ כְּאָדָם הַקּוֹבֵעַ מַסְמֵר בְּלוּחַ. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר מַלְאָךְ הָיָה מְדַבֵּר (במדבר כג, ה): וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. (במדבר כג, ו): וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמְצַפִּין מָתַי יָבוֹא.