פרק כ · אות יז
יז וַיִּקַח בָּלָק אֶת בִּלְעָם (במדבר כב, מא), (במדבר כב, לט): וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת, שֶׁעָשָׂה שְׁוָקִים שֶׁל מִקַּח וּמִמְכָּר, וְעָשָׂה לוֹ אִטְלִיז לְהַרְאוֹת לוֹ אֻכְלוּסִין, לוֹמַר רְאֵה מָה אֵלּוּ בָּאִין לַהֲרֹג, בְּנֵי אָדָם וְתִינוֹקוֹת שֶׁלֹא חָטְאוּ לָהֶן. (במדבר כב, מ): וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן, הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂין הַרְבֵּה, כְּאַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ה): וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם, וְאַחַר כָּךְ (בראשית יח, ו ז): מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים, וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם. וּרְשָׁעִים אוֹמְרִים הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ מְעַט אֵינָם עוֹשִׂים, בָּלָק אָמַר (במדבר כב, יז): כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד, וּכְשֶׁבָּא לֹא שִׁגֵּר לוֹ אֶלָּא בָּקָר וְצֹאן אַחַת, הִתְחִיל בִּלְעָם חוֹרֵק שִׁנָּיו עָלָיו, שֶׁהָיָה נַפְשׁוֹ רְחָבָה, אָמַר כָּךְ שָׁלַח לִי, מָחָר אֲנִי נוֹתֵן מְאֵרָה בִּנְכָסָיו (במדבר כג, א): וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת.