פרק כ · אות טז
טז וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם (במדבר כב, לו), מְלַמֵּד שֶׁשָּׁלַח שְׁלוּחִים לְבָלָק לְבַשְֹּׂרוֹ, (במדבר כב, לו): וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב, לַמֶּטְרוֹפּוֹלִין שֶׁלָּהֶן, מָה רָאָה לְקַדְּמוֹ לַגְּבוּלִין, אָמַר הַגְּבוּלִין הַלָּלוּ שֶׁנִּקְבְּעוּ מִימֵי נֹחַ שֶׁלֹא תִּכָּנֵס אֻמָּה בִּגְבוּל חֲבֶרְתָּהּ אֵלּוּ בָּאִין לְקַלְקֵל, וְהָיָה מַרְאֶה לוֹ הֵיאַךְ פָּרְצוּ וְעָבְרוּ גְּבוּל סִיחוֹן וְעוֹג, כְּאִלּוּ קוֹבֵל עֲלֵיהֶם. (במדבר כב, לז): וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ, הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ, נִתְנַבֵּא לָצֵאת לְסוֹפוֹ הֵימֶנוּ בְּקָלוֹן, וּכְעִנְיָנוֹ הֱשִׁיבוֹ (במדבר כב, לח): הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה, שֶׁאֵין רְשׁוּת בְּיָדִי לוֹמַר מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה.