פרק כ · אות ז
ז וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה (במדבר כב, ה), עִירוֹ הָיָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֻׁלְחָנִי הָיָה, שֶׁהָיוּ מַלְכֵי גוֹיִם נִמְלָכִים בּוֹ כְּשֻׁלְחָנִי שֶׁהַכֹּל מְרִיצִין לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָה פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת הָיָה, חָזַר לִהְיוֹת קוֹסֵם, וְחָזַר לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. (במדבר כב, ה): אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ, שֶׁמִּשָּׁם הָיָה בָּלָק, וְהוּא אָמַר לוֹ שֶׁסּוֹפוֹ לִמְלֹךְ. (במדבר כב, ה): לִקְרֹא לוֹ, שֶׁכָּתַב לוֹ, לֹא תְהֵא סָבוּר שֶׁלִּי לְבַדִּי אַתְּ עוֹשֶׂה וַאֲנִי מְכַבֶּדְךָ לְבַדִּי, אִם תְּעַקְרֵם מִכָּל הָאֻמּוֹת אַתְּ מְכֻבָּד, וּכְנַעַן וַעֲמָלֵקִים מִשְׁתַּחֲוִים לָךְ, (במדבר כב, ה): הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם, אָמַר לוֹ אַתָּה מָה אִכְפַּת לָךְ, אָמַר לוֹ (במדבר כב, ה): הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ, סָתְמוּ עֵינַיִם שֶׁהָאָרֶץ תָּלוּי בָּהֶן, סִיחוֹן וְעוֹג הֶחֱרִימוּם וְכִסּוּ עֵינֵיהֶם, אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה, (במדבר כב, ה): וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִּי, מִמֻּלִּי כְּתִיב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קיח, י יב): בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. (במדבר כב, ו): וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי, מַהוּ אָרָה לִי, אוּכַל אֲנִי לִשְׁלֹט בָּהֶם קִמְעָה, כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹרֶה אֶת הַתְּאֵנִים. (במדבר כב, ו): כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי, לֹא שֶׁהֵן גִּבּוֹרִים וַחֲיָלוֹתֵיהֶם מְרֻבִּין, אֶלָּא שֶׁמְנַצְּחִים בְּפִיהֶם. מַה שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, (במדבר כב, ו): אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ. מָה רָאָה זֶה לְהִתְגָּרוֹת, לֹא כָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יִהְיוּ נוֹטְלִים מֵאַרְצָם, אֶלָּא שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי קְסָמִים וּנְחָשִׁים יוֹתֵר מִבִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא בָּלָק, אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה מְכַוֵּן הַדְּבָרִים לַאֲמִתָּן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה מז, יג): נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים, הָיָה רוֹאֶה בְּהוֹבְרָיו שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִין בְּיָדוֹ, לְפִיכָךְ הִפְקִיר אֶת בִּתּוֹ וְנָפְלוּ בָּהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, לְכָךְ נִתְגָּרֶה בָּהֶם, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיאַךְ, לְכָךְ אוּלַי אוּכַל נַכֶּה, כְּמִי שֶׁמְנַכֶּה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לִסְאָה, כָּךְ מִן כָּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִשְׂרָאֵל חָסֵר אֶלֶף אֶלֶף. (במדבר כב, ו): וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ, לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְגָרְשָׁם שֶׁלֹא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. (במדבר כב, ו): כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, מְנָא הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ סִיחוֹן לְהִלָּחֵם בְּמוֹאָב הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁהָיוּ גִבּוֹרִים, שָׂכַר אֶת בִּלְעָם וְאָבִיו לְקַלֵּל אֶת מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, כז): עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים, וּכְתִיב (במדבר כא, כח): כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, וּכְתִיב (במדבר כא, כט): אוֹי לְךָ מוֹאָב. לְכָךְ אָמַר: כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ.