פרק כ · אות ו
ו וַיַּרְא בָּלָק, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ שְׁלוּחָיו אֵצֶל בִּלְעָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כב, ט): מִי הָאֲנָשִׁים, אָמַר לוֹ בִּלְעָם (במדבר כב, י): בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, זֶה אֶחָד מִשְׁלשָׁה בְּנֵי אָדָם שֶׁבְּדָקָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָצָא קָרוֹן שֶׁל מֵי רַגְלַיִם: קַיִן, חִזְקִיָה וּבִלְעָם. קַיִּן בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ד, ט): אֵי הֶבֶל אָחִיךָ, בִּקֵּשׁ לְהַטְעוֹת כִּבְיָכוֹל, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת לְפָנֶיךָ גְּלוּיוֹת, וְאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי בִּשְׁבִיל אָחִי, אֶלָּא אָמַר לוֹ (בראשית ד, ט): לֹא יָדַעְתִּי הַשֹּׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ כָּךְ דִּבַּרְתָּ (בראשית ד, י): קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים. חִזְקִיָּה כְּשֶׁעָמַד מֵחָלְיוֹ שָׁלַח לוֹ מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן דּוֹרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לט, א): בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בָּא יְשַׁעְיָה אָמַר לוֹ (ישעיה לט, ג): מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אַתְּ נָבִיא שֶׁל מָקוֹם וְלִי אַתְּ שׁוֹאֵל, אֶלָּא הִתְחִיל מִתְגָּאֶה וְאָמַר (ישעיה לט, ג): מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל, אָמַר לוֹ יְשַׁעְיָה הוֹאִיל וְכָךְ אָמַרְתָּ (ישעיה לט, ו ז): הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָֹּׂא [את] כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ, וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְךָ, וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל. וְכֵן בִּלְעָם הָרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלַח בָּלָק אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַכֹּל גָּלוּי לְפָנֶיךָ וְאֵין כָּל דָּבָר נֶעֱלָם מִמֶּךָּ וְלִי אַתְּ שׁוֹאֵל, אֶלָּא אָמַר לוֹ: בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְכָךְ אַתָּה מְדַבֵּר (במדבר כב, יב): לֹא תָאֹר אֶת הָעָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע שֶׁבָּעוֹלָם, כְּתִיב עַל יִשְׂרָאֵל (זכריה ב, יב): כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם כְּנֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ, וְאַתָּה הוֹלֵךְ לִגַּע בָּהֶם וּלְקַלְּלָם, תֵּצֵא עֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד, ג): שְׂתֻם הָעָיִן, לְקַיֵּם כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם כְּנֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.