פרק יט · אות יב
יב לָכֵן לֹא תָבִיאוּ, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלּוֹקוֹת בְּבֵית דִּין, אַחַת קִלְקְלָה וְאַחַת אָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית. אָמְרָה לָהֶם אוֹתָהּ שֶׁאָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם הוֹדִיעוּ לַבְּרִיּוֹת עַל מָה אֲנִי לוֹקָה, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אַף אֲנִי קִלְקַלְתִּי, הֵבִיאוּ פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְתָלוּ עָלֶיהָ וְאָמְרוּ, זוֹ קִלְקְלָה וְלָקְתָה וְזוֹ אָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְלָקְתָה, אַף כָּךְ אָמַר משֶׁה רַבֵּנוּ, הֲרֵי גָזַרְתָּ עָלַי לָמוּת בַּמִּדְבָּר עִם הַדּוֹר הַזֶּה שֶׁהִכְעִיסוּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, מ): כַּמָּה יַמְרוּהוּ בַמִּדְבָּר יַעֲצִיבוּהוּ בִּישִׁימוֹן, וְעַכְשָׁו יֹאמְרוּ לַדּוֹרוֹת שֶׁאֲנִי כְּמוֹתָם, יִכָּתֵב עָלַי עַל מָה נֶעֱנַשְׁתִּי, לְפִיכָךְ כָּתַב: יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם.