פרק יט · אות ו
ו וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה טַעַם פָּרָה, אֲבָל לְאַחֵר, חֻקָּה. דְּאָמַר רַב הוּנָא כְּתִיב (תהלים עה, ג): כִּי אֶקַח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט, וּכְתִיב (זכריה יד, ו): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן, יקפאון כְּתִיב, דְּבָרִים הַמְכֻסִּין מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲתִידִין לִהְיוֹת צוֹפִים לָעוֹלָם הַבָּא, כְּהָדֵין סַמְיָא דְּצָפֵי, דִּכְתִיב (ישעיה מב, טז): וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ. וּכְתִיב (ישעיה מב, טז): אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים, אֶעֱשֶׂה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עֲשִׂיתִם, שֶׁכְּבָר עָשִׂיתִי לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו דְּבָרִים שֶׁלֹא נִגְלוּ לְמשֶׁה נִגְלוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. (איוב כח, י): וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ, זֶה רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמַז שֶׁכָּל הַפָּרוֹת בְּטֵלוֹת וְשֶׁלְּךָ קַיֶּמֶת.