פרק יח · אות יז
יז וַיִּקַּח, שֶׁלָּקְחוֹ לִבּוֹ. (תהלים נה, יג): כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָֹּׂא לֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ, זֶה דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל שֶׁהָיוּ מְחָרְפִין אוֹתִי, לֹא הָיוּ שׂוֹנְאַי וְהָיוּ מְחָרְפִין אוֹתִי וְלֹא קוֹרְאִין אוֹתִי בִּשְׁמִי, אֶלָּא (שמואל א כ, כז): מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַּׁי, (שמואל א כב, ט): רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַּׁי, (שמואל א טז, יח): הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַּׁי. הֱוֵי: כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָֹּׂא. (תהלים נה, יד): וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי, שֶׁהָיָה אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, (תהלים נה, יד): וּמְיֻדָּעִי, שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בַּהֲלָכָה, (תהלים נה, טו): אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד, מַהוּ (תהלים נה, טו): בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ, כְּדִתְנַן הַפָּר הָיָה קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָרֹגֶשׁ מַרְגִּישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ. (תהלים נה, טז): יַשִּׁיא מָוֶת עָלֵימוֹ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עֲצַת מִינוּת הָיָה בָּהֶן, לְמָה הָיוּ דוֹמִין לְבַיִת שֶׁהוּא מָלֵא תֶּבֶן וְהָיָה בַּבַּיִת חוֹרִין וְהָיָה הַתֶּבֶן נִכְנַס בָּהֶם, לְאַחַר יָמִים הִתְחִיל אוֹתוֹ הַתֶּבֶן שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ אוֹתָן הַחוֹרִין יוֹצֵא, יָדְעוּ הַכֹּל כִּי הָיָה אוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁל תֶּבֶן. כָּךְ דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל לֹא הָיוּ בָּהֶן מִצְווֹת מִתְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי תוֹרָה הָיוּ כִּתְחִלָּתָן, הֱוֵי (תהלים נה, טז): כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם. דָּבָר אַחֵר, מְדַבֵּר בְּמשֶׁה כִּי לֹא אוֹיֵב, אֶלָּא קֹרַח שֶׁהוּא מִשֶּׁלִּי יְחָרְפֵנִי, אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד, אַהֲרֹן וְקֹרַח שְׁנֵיהֶן שָׁוִין, בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ, זֶה שׁוֹחֵט וּמַקְרִיב, וְזֶה זוֹרֵק אֶת הַדָּם, יַשִּׁיא מָוֶת עָלֵימוֹ, שֶׁהֵבִיא אֶת הַמִּיתָה עָלָיו, (במדבר טז, לג): וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם וגו'.