פרק יח · אות טז
טז דָּבָר אַחֵר, וַיַּחְלֹק, וַיְקַבֵּץ, וַיְדַבֵּר, וַיְצַו קֹרַח, אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא וַיִּקַּח, מַה לָּקַח, לֹא כְלוּם לָקַח, אֶלָּא לִבּוֹ נְטָלוֹ, אָמַר הַכָּתוּב (איוב טו, יב): מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּמַה יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ. אָמַר רַבִּי לֵוִי לָמָּה חָלַק קֹרַח עַל משֶׁה, אָמַר אֲנִי בְּנוֹ שֶׁל שֶׁמֶן בֶּן יִצְהָר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז, יג): וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. תִּירוֹשׁ, זֶה יַיִן. וְיִצְהָרֶךָ, זֶה הַשֶּׁמֶן. וּבְכָל מַשְׁקִים שֶׁתִּתֵּן אֶת הַשֶּׁמֶן הוּא נִמְצָא עֶלְיוֹן, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּתוּב (זכריה ד, יד): אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, וְכִי יֵשׁ לַשֶּׁמֶן בָּנִים, אֶלָּא זֶה אַהֲרֹן וְדָוִד שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. אַהֲרֹן נָטַל כְּהֻנָּה וְדָוִד מַלְכוּת. אָמַר קֹרַח וּמָה אֵלּוּ שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה בִּלְבָד נָטְלוּ כְּהֻנָּה וּמַלְכוּת, אֲנִי שֶׁאֲנִי בְּנוֹ שֶׁל שֶׁמֶן, אֵינִי נִמְשָׁח וְנַעֲשָׂה כֹהֵן וּמֶלֶךְ, מִיָּד נֶחְלַק עַל משֶׁה.