פרק טז · אות כז
כז דָּבָר אַחֵר, עַד מָתַי, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מלאכי א, יא): כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֻמּוֹת הָעוֹלָם מְכַבְּדִין אוֹתִי, וְאַתֶּם כַּמָּה עָשִׂיתִי נִסִּים לָכֶם וּמַכְעִיסִין אַתֶּם אוֹתִי. רְצוֹנְךָ לֵידַע, עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב אָדָם עָרֵל הָיָה, וְנִכְנַס אֵהוּד בֶּן גֵּרָא אֶצְלוֹ כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר לוֹ שְׁמִי חָלַק לִי כָּבוֹד וְעָמַד לוֹ מִכִּסְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ג, כ): וַיֹּאמֶר אֵהוּד דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ, וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: כִּי מִמִּזְרַח וגו', עָלֶיךָ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֻמּוֹת הָעוֹלָם מְכַבְּדִין אוֹתִי וְחוֹלְקִים לִי כָּבוֹד, וְאַתֶּם מַכְעִיסִין אוֹתִי וַאֲנִי טוֹעֵן אֶתְכֶם, עַד מָתַי אֲנִי סוֹבֵל, עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל אָדָם קוֹנֶה לוֹ עֶבֶד שֶׁיְהֵא הָעֶבֶד נוֹטֵל הַפַּנָּס וּמֵאִיר לַקּוֹנֶה, וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן, אֶלָּא אַתֶּם עֲבָדַי (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת הַפַּנָּס וּמֵאִיר לָכֶם. דָּבָר אַחֵר, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם קוֹנֶה עֶבֶד שֶׁאִם יֵצֵא לַדֶּרֶךְ יְהֵא עַבְדוֹ קוֹדֵם וּמְתַקֵּן לוֹ אֶטִימָסִיָּה, וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא אַתֶּם עֲבָדַי וַאֲנִי הָיִיתִי מְתַקֵּן לָכֶם אֶטִימָסִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י, לג): וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וגו' לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה. דָּבָר אַחֵר, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם קוֹנֶה עֶבֶד שֶׁיְהֵא עַבְדוֹ אוֹפֶה לוֹ לֶחֶם, וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן, אַתֶּם עֲבָדַי וַאֲנִי אוֹפֶה לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים עח, כה): לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ.