פרק טז · אות כו
כו עַד מָתַי וגו' (במדבר יד, כז), הֲלָכָה תִּינוֹק שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ אֶבֶן בְּשַׁבָּת מַהוּ לְטַלְטְלוֹ, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ, כַּלְכָּלָה וְאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. מִדּוֹר הַמִּדְבָּר אַתְּ לָמֵד, שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשְׂאָם בַּמִּדְבָּר כִּבְיָכוֹל (דברים א, לא): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ, וְהָיְתָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ט, יח): כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁעָבְרוּ בַּיָּם צַלְמוֹ שֶׁל מִיכָה עָבַר עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה י, יא): וְעָבַר בַּיָּם צָרָה, וּבְכָל כָּךְ לֹא הִנִּיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר לְמשֶׁה קָרַעְתִּי לָהֶם אֶת הַיָּם וְהִכְעִיסוּנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, מ): כַּמָּה יַמְרוּהוּ, וְאַף כָּאן הוֹצִיאוּ עַל הָאָרֶץ שֵׁם רָע וְאֵינִי יָכוֹל לִסְבֹּל, עַד מָתַי אֶהְיֶה סוֹבֵל לָהֶם, עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה.