פרק טז · אות כג
כג וְאוּלָם חַי אָנִי (במדבר יד, כא), אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה (במדבר לב, יא), בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה בֵּין שֶׁהָיָה עִמָּהֶם בָּעֵצָה בֵּין שֶׁלֹא הָיָה עִמָּהֶם בָּעֵצָה. פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שַׂעֲרוֹת בֵּין שֶׁהָיָה עִמָּהֶם בָּעֵצָה בֵּין שֶׁלֹא הָיָה עִמָּהֶם בָּעֵצָה. וְאִם הֵבִיא שְׁתֵּי שַׂעֲרוֹת וְהוּא פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים, הָיָה עִמָּהֶן בָּעֵצָה לֹא הָיָה נִכְנַס, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶן פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה. בּוֹא וּרְאֵה מַה (מלאכי ג, יח): בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. מָשָׁל לְמַטְרוֹנִיתָא שֶׁהָיְתָה לָהּ שִׁפְחָה כּוּשִׁית, וְהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, כָּל הַלַּיְלָה אוֹמֶרֶת אוֹתָהּ שִׁפְחָה לְאוֹתָהּ מַטְרוֹנָה אֲנִי נָאָה מִמֵּךְ וְהַמֶּלֶךְ אוֹהֵב אוֹתִי יוֹתֵר מִמֵּךְ. אָמְרָה לָהּ אוֹתָהּ מַטְרוֹנָה יָבֹא הַבֹּקֶר וְנֵדַע מִי נָאָה וּמִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ. אַף כָּךְ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל אֲנַחְנוּ מַעֲשֵׂינוּ יָפִים וּבָנוּ חָפֵץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְכָךְ אָמַר יְשַׁעְיָה יָבוֹא הַבֹּקֶר וְאָנוּ יוֹדְעִין בְּמִי חָפֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, יב): אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה, יָבוֹא הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנִּקְרָא בֹּקֶר וְאָנוּ יוֹדְעִין בְּמִי חָפֵץ, (מלאכי ג, יח): וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, כְּתִיב (תהלים סב, י): אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי כָּל הֲבָלִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, (תהלים סב, י): בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת, מוֹחֵל לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַזָּל מֹאזְנַיִם בְּחֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, (ויקרא טז, ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם.