פרק טז · אות יד
יד וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל (במדבר יג, כג), לֹא רָצוּ לִטֹּל מִפֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִלּוּלֵי כָּלֵב שֶׁשָּׁלַף אֶת הַזַּיִן וַיָּרָץ לִפְנֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם אִם אֵין אַתֶּם נוֹטְלִים אוֹ אַתֶּם הוֹרְגִים אוֹתִי אוֹ אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם לֹא הָיוּ נוֹטְלִים, לְפִיכָךְ (יהושע יד, ט): אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה. (במדבר יג, כג): וַיִּשָֹּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם, אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי מוֹטוֹת, לְפִי שֶׁאֵין אוֹמֵר בַּמּוֹט שְׁנַיִם, אֶלָּא בִּשְׁנָיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁלשָׁה, בַמּוֹט אֶחָד, בִּשְׁנָיִם הֲרֵי שְׁלשָׁה. וְכַמָּה הָיָה מַשֹּׂוֹי שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, נֶאֱמַר בָּאֲבָנִים שֶׁנָּטְלוּ מִן הַיַּרְדֵּן (יהושע ד, כ): וְאֶת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָל, כַּמָּה שִׁעוּרָהּ שֶׁל כָּל אַחַת וְאַחַת, מַשְֹּׂאוֹי אַרְבָּעִים סְאָה, מִכָּאן אַתָּה מְחַשֵּׁב לְאוֹתוֹ אֶשְׁכֹּל, אָדָם נוֹשֵׂא מַשְֹּׂאוֹי לְעַצְמוֹ מַגְבִּיהַּ סְאָה, מַגְבִּיהַּ עָלָיו חֲבֵרוֹ נוֹשֵׂא סְאָתַיִם, וְאִם מַגְבִּיהַּ סָאתַיִם נוֹשֵׂא עִם חֲבֵרוֹ נוֹשֵׂא שָׁלשׁ, הֱוֵי מִכָּאן מְחַשֵּׁב.