פרק טו · אות יח
יח אֶסְפָה לִי, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (עמוס ט, ו): הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְפָלָטִין שֶׁהָיְתָה בְּנוּיָה עַל גַּבֵּי הַסְּפִינוֹת, כָּל זְמַן שֶׁהַסְּפִינוֹת מְחֻבָּרוֹת פָּלָטִין שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן עוֹמֶדֶת, כָּךְ הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, כִּבְיָכוֹל כִּסְאוֹ מְבוּסָם לְמַעְלָה בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲשׂוּיִן אֲגֻדָּה אֶחָת, לְכָךְ נֶאֱמַר: הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, אֵימָתַי וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. לְכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶסְפָה לִי, לָמָּה, שֶׁכִּנּוּסָן שֶׁל צַדִּיקִים הֲנָיָה לָהֶם וַהֲנָיָה לָעוֹלָם, אֲבָל כִּנּוּסָן שֶׁל רְשָׁעִים תְּקָלָה לָהֶם וּתְקָלָה לָעוֹלָם.