אור ברסלב
במדבר רבה פרק טו › אות יז

במדבר רבה

פרק טו · אות יז

אות טז

יז כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יא, טז), הֲלָכָה, בְּתוֹךְ כַּמָּה אַמּוֹת חַיָּב אָדָם לַעֲמֹד מִפְּנֵי הַזָּקֵן. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב אָדָם לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַזָּקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, לב): מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְשׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְאֵיזֶה הִדּוּר, אָמְרָה תּוֹרָה (ויקרא יט, לב): וְהָדַרְתָּ, שֶׁלֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יְהֵא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וּכְשֶׁהוּא שׁוֹאֵל הֲלָכָה שׁוֹאֵל בְּיִרְאָה, וְלֹא יִקְפֹּץ לְהָשִׁיב, וְלֹא יְהֵא נִכְנָס בְּתוֹךְ דְּבָרָיו, שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּרַבּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ נִקְרָא רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכַּח, וּשְׁנוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת, וּלְסוֹף הוּא בָּא לִידֵי עֲנִיּוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ח, יג): וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים, מוֹרָא זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, הֱוֵי זֶה מוֹרָאַת הָרַב, אִם כֵּן הֲרֵי מוֹרָאַת רִבִּית וּמוֹרָאַת מִשְׁקָלוֹת, אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר נֶאֱמַר כָּאן (ויקרא יט, לב): פְּנֵי זָקֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים. וְחַיָּב לְהַקְדִּימוֹ לְכָל אָדָם בִּכְנִיסָה וּבִיצִיאָה, וְלִנְהֹג בּוֹ מוֹרָא וְכָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, יג): אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְתַנְיָא אֶת לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי תּוֹרָה, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים א, טו): וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם, מִיכָּן אַתְּ לָמֵד שֶׁתִּנְהֹג בּוֹ מִנְהַג נְשִׂיאוּת, לַעֲמֹד מִפָּנָיו, לְהַקְדִּימוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁבִּגְדֻלָּה. אָמַר רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּר פַּפָּא כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם הָיִיתִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת שֶׁלֹא לְהַטְרִיחַ עֲלֵיהֶן, שֶׁלֹא יִהְיוּ רוֹאִין וְעוֹמְדִים מִלְּפָנַי, וּכְשֶׁאָמַרְתִּי דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי זְבִידָא, אָמַר לִי צָרִיךְ אַתָּה לַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם וְיִהְיוּ רוֹאִין אוֹתְךָ וְעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ וְאַתְּ מְבִיאָם לִידֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, לב): מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, לָמָּה, שֶׁמַּעֲלָתָן שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲלָה שֶׁאֵין לָהּ יְרִידָה, אֲבָל מַעֲלָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו מַעֲלָה שֶׁכֻּלָּהּ יְרִידָה הִיא, הַיּוֹם הוּא אִפַּרְכוֹס, לְמָחָר סָגָן, לְמָחָר קוֹמוֹס, לְמָחָר סַרְדְּיוֹט, וְכֵן כָּל גְּדוֹלֵיהֶם. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר (עובדיה א, ד): אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר. אֲבָל מַעֲלָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַעֲלָה שֶׁאֵין לָהּ יְרִידָה, וְאֵין קְדֻשָּׁתָם נוֹפֶלֶת לְעוֹלָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהַזְּקֵנִים אֶחָד מִשְּׁלשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּתוּבִין לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵלּוּ הֵן: הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל וְהַבְּכוֹרוֹת וְהַמִּזְבֵּחַ וּתְרוּמָה וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֹהֶל מוֹעֵד וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְהַקָּרְבָּנוֹת וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּקֵנִים, הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (חגי ב, ח): לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב. הַכֹּהֲנִים, דִּכְתִיב (שמות כט, א): וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי. הַלְוִיִּם מִנַּיִן (במדבר ג, יב): וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. בְּכוֹרוֹת מִנַּיִן (במדבר ח, יז): כִּי לִי כָל בְּכוֹר. הַמִּזְבֵּחַ מִנַּיִן (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי. תְּרוּמָה מִנַּיִן (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מִנַּיִן (שמות ל, לא): שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי. אֹהֶל מוֹעֵד מִנַּיִן (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ. הַקָּרְבָּנוֹת מִנַּיִן (במדבר כח, ב): אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי. מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מִנַּיִן (שמואל א טז, א): כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן (ויקרא כה, כג): כִּי לִי הָאָרֶץ. הַזְּקֵנִים מִנַּיִן (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ.

תוכן העניינים

במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה