פרק טו · אות ט
ט אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (תהלים מג, ג): שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי, גָּדוֹל אוֹרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַחַמָּה וְהַלְּבָנָה מְאִירִים לָעוֹלָם, וּמֵהֵיכָן הֵן מְאִירִים מִזִּקּוּקֵי אוֹר שֶׁל מַעְלָן הֵן חוֹטְפִין, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, יא): לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ. גָּדוֹל הָאוֹר שֶׁל מַעְלָן שֶׁלֹא נִתַּן מִמֶּנּוּ לְכָל הַבְּרִיוֹת אֶלָּא אֶחָד מִמֵּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, כב): יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא. לְפִיכָךְ עָשִׂיתִי חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁיָּאִירוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, יז): וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר. אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, אָמַר דָּוִד (משלי טז, טו): בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי יוֹסֵי נִמְנַעַת הַשִֹּׂמְחָה מִן הָרְשָׁעִים וְנִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֻצְּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵישֵׁב עִם בָּשָׂר וָדָם בְּנֵר, שֶׁאָמַר לָהֶם: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ.