פרק טו · אות ח
ח דָּבָר אַחֵר, בְּהַעֲלֹתְךָ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קלט, יב): גַּם חשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה, וְלָנוּ אוֹמֵר בְּהַעֲלֹתְךָ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוֹהֵב, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ תֵּדַע שֶׁאֶצְלְךָ אֲנִי סוֹעֵד, אֶלָּא לֵךְ וְתַקֵּן לִי. הָלַךְ אוֹהֲבוֹ וְהִתְקִין מִטָּה שֶׁל הֶדְיוֹט, מְנוֹרָה שֶׁל הֶדְיוֹט, וְשֻׁלְחָן שֶׁל הֶדְיוֹט. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ בָּאוּ עִמּוֹ שַׁמָּשִׁין סִבְּבוּ מִכָּן וּמִכָּן מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב לְפָנָיו, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹהֲבוֹ אֶת כָּל הַכָּבוֹד הִתְבַּיֵּשׁ וְהִטְמִין אֶת כָּל מַה שֶּׁהִתְקִין לוֹ שֶׁהָיָה הַכֹּל הֶדְיוֹטוֹת, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁאֶצְלְךָ אֲנִי סוֹעֵד, לָמָּה לֹא הִתְקַנְתָּ לִי כְּלוּם. אָמַר לוֹ אוֹהֲבוֹ רָאִיתִי אֶת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה שֶׁבָּא עִמְּךָ, וְנִתְבַּיַּשְׁתִּי וְהִטְמַנְתִּי כָּל מַה שֶּׁהִתְקַנְתִּי לְךָ שֶׁהָיוּ כְּלֵי הֶדְיוֹטוֹת. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹסֵל אֶת כָּל כֵּלַי שֶׁהֵבֵאתִי וּבִשְׁבִיל אַהֲבָתְךָ אֵינִי מִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא בְּשֶׁלָּךְ. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלּוֹ אוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, וְהוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל הַתְקִינוּ לִי מְנוֹרָה וְנֵרוֹת, מַה כְּתִיב שָׁם (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, (שמות כה, לא): וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר, כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ בָּאת שְׁכִינָה, מַה כְּתִיב שָׁם (שמות מ, לה): וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, מִיָּד קָרָא לְמשֶׁה (במדבר ז, פט): וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר, מַה דִּבֵּר אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת.