פרק ט · אות לה
לה וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן (במדבר ה, כא) וגו' : מִכָּאן שֶׁאִם נִכְתְּבָה מְגִלָּה קֹדֶם שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיהָ שְׁבוּעָה, פְּסוּלָה. שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּתִיב: וְהִשְׁבִּיעַ, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ה, כג): וְכָתַב. (במדבר ה, כא): בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, מִכָּאן אַתָּה דָן לְכָל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּאָלָה וּשְׁבוּעָה, הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה שְׁבוּעָה בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה, אַף פּוֹרְטַנִי בְּכָל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. (במדבר ה, כא): וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן ה' אוֹתָךְ, הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ שְׁבוּעוֹת בַּתּוֹרָה סְתָם וּפָרַט לְךָ בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּיו"ד ה"א, אַף פּוֹרְטַנִי בְּכָל הַשְּׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּיו"ד ה"א. (במדבר ה, כא): לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לְהַלָּן (ויקרא ה, א): וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, אֵין לִי אֶלָא אָלָה, מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת שְׁבוּעָה כְּאָלָה, הֲרֵי אַתָּה דָן, נֶאֱמַר כָּאן אָלָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אָלָה, מָה אָלָה הָאֲמוּרָה כָּאן עָשָׂה שְׁבוּעָה כְּאָלָה, אַף אָלָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן עָשָׂה שְׁבוּעָה כְּאָלָה. לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה, שֶׁכָּל הַנָּשִׁים לוֹטוֹת כָּךְ תַּגִּיעַ לִיךְ כְּשֵׁם שֶׁהִגִּיעַ לִפְלוֹנִית. וְלִשְׁבֻעָה, שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל נִשְׁבָּעוֹת כָּךְ תַּגִּיעַ לִי כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לִפְלוֹנִית אִם לֹא אֶעֱשֶׂה כָּךְ וְכָךְ. (במדבר ה, כא): בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, וְעַמֵּךְ שָׁלוֹם. בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, וְלֹא בְּעַם אַחֵר. הֶפְרֵשׁ בֵּין אָדָם הַמִּתְנַבֵּל בְּמָקוֹם שֶׁמַּכִּיר לְאָדָם הַמִּתְנַבֵּל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּיר. (במדבר ה, כא): בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ וגו', זוֹ בְּדִיקַת הָאִשָּׁה. (במדבר ה, כב): וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים וגו', רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר (ספרי נשא טו): זֶה בִּטְנוֹ וִירֵכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַפֻּרְעָנוּת פּוֹקַדְתָּהּ כָּךְ פֻּרְעָנוּת פּוֹקַדְתּוֹ, וַהֲלוֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר אִם מִדַּת פֻּרְעָנוּת מוּעֶטֶת הַמֵּבִיא תַּקָּלָה לַחֲבֵרוֹ הֲרֵי הוּא כַּיּוֹצֵא בּוֹ, קַל וָחֹמֶר לְמִדַּת הַטּוֹב מְרֻבָּה. (במדבר ה, כב): וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן, הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ שְׁבוּעוֹת בַּתּוֹרָה סְתָם וּפָרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאַחַת מֵהֶן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בְּאָמֵן, אַף פּוֹרְטַנִי בְּכָל הַשְּׁבוּעוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹא יִהְיוּ אֶלָּא בְּאָמֵן, שֶׁאִם אֵין אַתָּה עוֹנֶה אָמֵן אַחַר הַמַּשְׁבִּיעַ, אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁבוּעָתוֹ שָׁוְא. אָמֵן אָמֵן, מִכָּאן שֶׁמְּגַלְגְּלִים עָלֶיהָ אָמֵן מֵאִישׁ זֶה אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. וּמִכָּאן אַתָּה דָן לְכָל שְׁבוּעוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמְּגַלְגְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַיָּשָׁן, וַהֲלוֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה סּוֹטָה שֶׁלֹא נִתְבְּעָה מִקֹּדֶם מְגַלְגְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַיָּשָׁן, גְּזֵלוֹת שֶׁנִּתְבְּעוּ מִקֹּדֶם אֵינוֹ דִין שֶׁמְּגַלְגְּלִין עֲלֵיהֶם אֶת הַיָּשָׁן. אָמֵן שֶׁלֹא נִטְמֵאתִי, וְאִם נִטְמֵאתִי לְעַצְמָהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמֵן לְקַבָּלָה, אָמֵן לִשְׁבוּעָה, אָמֵן יֵאָמְנוּ הַדְּבָרִים. אָמֵן לְקַבָּלָה, מִסּוֹטָה, וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. אָמֵן לִשְׁבוּעָה, (ירמיה יא, ה): לְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי וגו'. אָמֵן, יֵאָמְנוּ הַדְּבָרִים, (מלכים א, א, לו): וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן, יְאַמֵּן ה' אֶת דְּבָרֶיךָ.